ענישה במצטבר על מספר מקרי הריגה

הסוגיה המשפטית שבמחלוקת – מעשה אחד או מספר מעשים וצבירת העונשים המאשימה, כאמור, בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש העולה על העונש המירבי הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, וביקשה לקבוע בהתאם לסעיף 40 י"ג (א) לחוק העונשין, כי התאונה נשוא כתב האישום המתוקן מהוה "ארוע" אחד אלא שארוע זה כולל שמונה "מעשים" שונים של גרימת מוות ברשלנות, ועל כן נוכח ריבוי הנפגעים יש להורות על צבירת העונשים אשר יוטלו על הנאשם.

" בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ. נידאל בן עבד אלרזאק זלום, כב' הנשיא שמגר, לא הגביל את סוגיית היצטברותם של העונשים אך לעבירות של רצח, וקבע כי: "מי שגורם במעשה אחד למספר מקרי מוות, (למשל על ידי הנחת מטען נפץ או נהיגה רשלנית) יכול להאשם במספר עבירות של גרם מוות כמספר ההרוגים או בעבירה כוללת אחת החובקת את כל המעשה, הכל לפי שיקול דעת התביעה. בדרך כלל יוטל עונש אחד (סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי...). "אולם, בית המשפט רשאי להחליט לאור המהות המיוחדת של העבירות ונסיבותיהן המיוחדות, כי יוטלו עונשים נפרדים, ואם כן, אם אלו יהיו חופפים או מצטברים... שאם כי בדרך כלל יוטל עונש אחד בגין עבירות העולות מאותו ארוע, אין זה כלל אוניברסאלי ויש שהנסיבות דורשות הטלת עונשים מצטברים." (סעיף 5 סיפא לפסק הדין).

הענישה הנוהגת במקרה ריבוי קורבנות בעניינינו, בכל הנוגע לענישה הנוהגת יפים דבריו של כב' השופט בן טולילה בת.פ 35300-11-18 מדינת ישראל נ. אנקרי, (במסגרתו הורשע הנאשם שם בשמונה עבירות של הריגה בתאונת דרכים ונדון ל-10 שנות מאסר בפועל), ולפיהם כלשונו בעמ' 13: "מטבע הדברים, השאיפה היא למצוא פסיקה בנסיבות דומות אף אם לא דומות לנסיבות תיק זה, .... חרף האמור, לא תמיד הדבר אפשרי וכמעט לכל ארוע מאפיינים יחודיים. ומשכך יש לבצע את האבחנה המתבקשת לקולא או לחומרא מהפסיקה שתפורט להלן וזאת בעיקר תוך בחינת היסוד הנפשי שנילווה למעשיו של הנאשם, רשלנות אל מול קלות דעת, וכך גם בתוך שתי קבוצות אלו את רמת הסיכון אותה נטל הנאשם או מידת הרשלנות. עוד יש ליתן הדעת לשאלה אם במקרה זה מדובר במעשה אחד או במספר מעשים, לרבות שאלת חפיפתם וצבירתם של העונשים." אם כן, בעיניינו מתקיימות נסיבות ספציפיות ומיוחדות למעשה בשני היבטים, האחד אופיו של הרכב שגרם לתאונת הדרכים ובו נהג הנאשם, קרי משאית שמאפיינה תוארו בכתב האישום כרכב משא עצום בגודלו ובהיקפו ועליו מטען חורג אף הוא חריג בממדיו ועליו כאמור קלטרת ששיניה חורגות לנתיב הנגדי, והשני הרלוואנטי לבחינת הענישה הנוהגת, הוא מספר הקורבנות.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.

בית המשפט העליון זיכה את אחד הנאשמים מעבירה של הריגה והרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ולמרות עובדה זו אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר צבירת עונשים.

השאלה האם להשית ענישה מיצטברת במקרים בהם נגרמו מספר מקרי מוות כתוצאה ממעשה אחד של נהיגה רשלנית, נימצאת בסמכותו של בית המשפט ונתונה לשיקול דעתו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

...

לאחר שקילת כל השיקולים כמפורט, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם מאסר במתחם הענישה וברף הגבוה שלו.

בע"פ (ת"א) 70306/06 יצחק פפרוני נ' מ.י., אישר בית המשפט פיצוי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בקובעו : "... לאור המגמה לעודד את השימוש בסעיף 77 לחוק, "ככל הניתן" (פס"ד פלוני, שם, 150), או "שימוש תדיר משהיה עד כה" (רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, סעיף 40), והמגמה לפרש את הוראות סעיף 77 לחוק "בליברליות" (שם) – נראה לי שיש הצדקה לפסיקת פיצויים במקרה המתאים גם לטובת נפגעי תאונות דרכים, אף שעומדת להם זכות תביעה אזרחית כלפי חברת הביטוח.

נוכח כל האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים : 5.5 שנות מאסר בפועל.

על יישומו של המבחן המוסרי-מהותי עמד כב' הנשיא שמגר עוד בפסק-הדין בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187 (1992), בהצדיקו הטלת מאסר מיצטבר על מפגע שקטל חייהם של שני קרבנות: "גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח – אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד – יש בה מכללא משום מיזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קפוח של חיי אדם בעיניינו. מקובלת עלי, על כן, ההשקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה" (בעמ' 192, ההדגשות במקור).

יוער, כי את הראציונאל האמור, של המבחן המוסרי-מהותי, לא הגביל כב' הנשיא שמגר אך לעבירות רצח או המתה זדונית, ולדידו אפשרית היצטברות ענישה, בנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת, אף אם מדובר בריבוי מקרי מוות כתוצאה מרשלנות (לעיל, עמ' 191).

מסע הקטל בוצע באכזריות ובנחישות מעוררות חלחלה, עת המתינו תחילה הנאשם ובהאא עד שהאוטובוס יתמלא בנוסעים לצורך ריבוי הקורבנות; ובהמשך – החלו השניים לממש את תכניתם להוציא להורג את קרבנותיהם חסרי האונים, אחד אחר השני, ביריות מטווח אפסי, בדקירות סכין ואף בחניקה בידיים.

...

על יישומו של המבחן המוסרי-מהותי עמד כב' הנשיא שמגר עוד בפסק-הדין בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187 (1992), בהצדיקו הטלת מאסר מצטבר על מפגע שקטל חייהם של שני קרבנות: "גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח – אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד – יש בה מכללא משום מזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעניינו. מקובלת עלי, על כן, ההשקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה" (בעמ' 192, ההדגשות במקור).

מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד.

מי שגורם במעשה אחד למספר מקרי מוות (למשל על-ידי הנחת מטען נפץ או נהיגה רשלנית), יכול להיאשם במספר עבירות של גרם מוות כמספר ההרוגים או בעבירה כוללת אחת החובקת את כל המעשה, הכול לפי שיקול-דעת התביעה.

גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח-אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד-יש בה מכללא משום מיזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים.

אני גם מסכים, שבנסיבות ענייננו היה מקום להטיל על המשיב עונשי מאסר מצטברים נוכח חומרת הנסיבות: המשיב פגע בהולכי רגל תמימים, כשכל כוונתו היא לפגוע ולהרוג יהודים באשר הם יהודים במספר גדול ככל האפשר, והוא פעל בנחישות למימוש כוונתו זו עד שנתפס.

...

כאשר נאשם מורשע על-פי כתב-אישום אחד במספר עבירות שונות, יש להטיל עליו עונש נפרד בשל כל אחת מן העבירות בהן הוא הורשע.

מכל האמור לעיל נובעים שניים אלה: (א) אם הנאשם מורשע לפי כתב-אישום אחד במספר מעשי רצח, יש להטיל עונש נפרד עבור כל אחד ממעשי הרצח.

מקובלת עלי, על-כן, ההשקפה, כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטוים בעונשים המצטברים זה לזה.

הסוגיה המשפטית שבמחלוקת – מעשה אחד או מספר מעשים וצבירת העונשים המאשימה, כאמור, בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש העולה על העונש המירבי הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, וביקשה לקבוע בהתאם לסעיף 40 י"ג (א) לחוק העונשין, כי התאונה נשוא כתב האישום המתוקן מהוה "ארוע" אחד אלא שארוע זה כולל שמונה "מעשים" שונים של גרימת מוות ברשלנות, ועל כן נוכח ריבוי הנפגעים יש להורות על צבירת העונשים אשר יוטלו על הנאשם.

" בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ. נידאל בן עבד אלרזאק זלום, כב' הנשיא שמגר, לא הגביל את סוגיית היצטברותם של העונשים אך לעבירות של רצח, וקבע כי: "מי שגורם במעשה אחד למספר מקרי מוות, (למשל על ידי הנחת מטען נפץ או נהיגה רשלנית) יכול להאשם במספר עבירות של גרם מוות כמספר ההרוגים או בעבירה כוללת אחת החובקת את כל המעשה, הכל לפי שיקול דעת התביעה. בדרך כלל יוטל עונש אחד (סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי...). "אולם, בית המשפט רשאי להחליט לאור המהות המיוחדת של העבירות ונסיבותיהן המיוחדות, כי יוטלו עונשים נפרדים, ואם כן, אם אלו יהיו חופפים או מצטברים... שאם כי בדרך כלל יוטל עונש אחד בגין עבירות העולות מאותו ארוע, אין זה כלל אוניברסאלי ויש שהנסיבות דורשות הטלת עונשים מצטברים." (סעיף 5 סיפא לפסק הדין).

הענישה הנוהגת במקרה ריבוי קורבנות בעניינינו, בכל הנוגע לענישה הנוהגת יפים דבריו של כב' השופט בן טולילה בת.פ 35300-11-18 מדינת ישראל נ. אנקרי, (במסגרתו הורשע הנאשם שם בשמונה עבירות של הריגה בתאונת דרכים ונדון ל-10 שנות מאסר בפועל), ולפיהם כלשונו בעמ' 13: "מטבע הדברים, השאיפה היא למצוא פסיקה בנסיבות דומות אף אם לא דומות לנסיבות תיק זה, .... חרף האמור, לא תמיד הדבר אפשרי וכמעט לכל ארוע מאפיינים יחודיים. ומשכך יש לבצע את האבחנה המתבקשת לקולא או לחומרא מהפסיקה שתפורט להלן וזאת בעיקר תוך בחינת היסוד הנפשי שנילווה למעשיו של הנאשם, רשלנות אל מול קלות דעת, וכך גם בתוך שתי קבוצות אלו את רמת הסיכון אותה נטל הנאשם או מידת הרשלנות. עוד יש ליתן הדעת לשאלה אם במקרה זה מדובר במעשה אחד או במספר מעשים, לרבות שאלת חפיפתם וצבירתם של העונשים." אם כן, בעיניינו מתקיימות נסיבות ספציפיות ומיוחדות למעשה בשני היבטים, האחד אופיו של הרכב שגרם לתאונת הדרכים ובו נהג הנאשם, קרי משאית שמאפיינה תוארו בכתב האישום כרכב משא עצום בגודלו ובהיקפו ועליו מטען חורג אף הוא חריג בממדיו ועליו כאמור קלטרת ששיניה חורגות לנתיב הנגדי, והשני הרלוואנטי לבחינת הענישה הנוהגת, הוא מספר הקורבנות.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.