ענישה בגין שהייה לא חוקית בישראל

המסגרת הנורמאטיבית התנאים להוצאת צו הגבלת שימוש לפי חוק הכניסה לישראל נקבעו בהוראת סעיף 12ב4 לחוק הכניסה לישראל וזו לשונה: "היה לקצין מישטרה מוסמך יסוד סביר להניח כי מקום משמש לבצוע עבירה לפי סעיפים 12ב2 או 12ב3 וכן יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לבצוע עבירה כאמור אם לא יוגבל השמוש במקום באופן מיידי, רשאי הוא לתת צו להגבלת השמוש במקום לתקופה שיקבע בצו ולהאריך את תוקפו של הצוו לתקופות נוספות ובילבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים". מטרתה העיקרית של הוראת סעיף 12ב היא לתת בידי הגורמים המוסמכים כלי יעיל למאבק בתופעת הכניסה של שוהים בלתי חוקיים לישראל מבלי שניתנו להם האישורים הדרושים, אולם צו הגבלה מינהלי אינו עונש ולכן נקבע שעל הקצין להשתכנע לא רק מקיומו של יסוד סביר שבמקום נעברות עבירות אלא אף מקיומו של יסוד סביר לחשש שאילמלא ההגבלות המקום ימשיך לשמש לבצוע העבירה.

...

לאור האמור ולאחר שבחנתי את זהות הגורם נותן ההחלטה ואת אופן קבלת ההחלטה– לא מצאתי כי התקיימה עילה מהמשפט המנהלי המצדיקה את ביטול ההחלטה.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי לא התקיימה עילה המצדיקה התערבות בהחלטה.

הערעור נדחה.

מדיניות הענישה הנהוגה: ב"כ הנאשמים הפנה לרע"פ 3677/13 אלהרוש ואח' נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי מיתחם העונש ההולם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, כאשר לא נלוו לה עבירות נוספות, נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר בפועל ובקש לקבוע כי זהו המיתחם בעניינינו.

...

משכך, אני קובעת כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית.

בשים לב לכלל השיקולים המפורטים לעיל והמדיניות הענישה שנקבעה לאחר פרוץ המלחמה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים נע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל.

על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: חודשיים מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 20.10.23.

להמחשת הפער במידת חומרתן של העבירות על חוק הכניסה לישראל, בין הנאשם לבין שותפיו, די אם נפנה לעונשים המירביים הקבועים בחוק בצידן של העבירות: שנת מאסר לשוהה בלתי חוקי, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל; 4 שנות מאסר להסעת שלושה שוהים בלתי חוקיים (או יותר), לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל.

בעניינינו המדובר בהסעה בנסיבות מחמירות, שהעונש המירבי בגינה הוא פי 4 מהעונש בגין שהייה לא חוקית, והמדובר בעבירות שהנאשם שב וביצע בארבעה מועדים נפרדים.

...

אחד השותפים ערער על חומרת עונשו, וערעורו נדחה – עפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 42516-02-23 סלאמה נ' מדינת ישראל (1.5.23).

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 23.6.22 עד יום 2.8.22.

ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש של הארכת התנאי או לחלופין ביקש לחפוף את התנאי לעונש בגין תיק זה. דיון והכרעה: בית המשפט קובע את מיתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, שביישומו על בית המשפט להיתחשב בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י (5.8.13)).

מדיניות הענישה הנהוגה: ב"כ הנאשמים הפנה לרע"פ 3677/13 אלהרוש ואח' נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי מיתחם העונש ההולם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, כאשר לא נלוו לה עבירות נוספות, נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר בפועל ובקש לקבוע כי זהו המיתחם בעניינינו.

...

בשים לב לכלל השיקולים המפורטים לעיל והמדיניות הענישה שנקבעה לאחר פרוץ המלחמה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים נע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל.

על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 14.12.23.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 20 יום שהוטל על הנאשם בת.פ. 25306-08-23, במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש מאסר של 80 יום מיום מעצרו 14.12.23.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם לפיה עבירה של הפרעה לשוטר, נועדה במקרה זה לאפשר את העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל ועל כן, סבורני, כי יש לקבוע מיתחם דומה לזה שנקבע בעיניינם של שוהים בלתי חוקיים, לאחר שינוי מדיניות הענישה נוכח מלחמת חרבות ברזל.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם לפיה עבירה של הפרעה לשוטר, נועדה במקרה זה לאפשר את העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל ועל כן, סבורני, כי יש לקבוע מתחם דומה לזה שנקבע בעניינם של שוהים בלתי חוקיים, לאחר שינוי מדיניות הענישה נוכח מלחמת חרבות ברזל.

בשים לב לכלל השיקולים המפורטים לעיל, והמדיניות הענישה שנקבעה לאחר פרוץ המלחמה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים נע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל.

על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 70 ימי מאסר בפועל, מיום מעצרו בתאריך 14.12.23.