ענישה בגין סחיטה תחת איום

עוד נטען כי אמירותיו של פלאח ניתנו תחת לחץ ואיומים מצד החוקרים, שהביאוהו להפליל את המערער הפללת שוא.

עוד טען המערער כי יש להקל בעונשו בשל התמשכות ההליכים בעיניינו, העבירות בהן הורשע בוצעו לפני 10-7 שנים, כאשר חלפו שלוש שנים מהחקירה ועד להגשת כתב האישום.

משעיתוי השמעת הערותיהם של מינהלי המחלקות באוזניו של פלאח לא היה מקרי, והזדמן עם פיגורו בתשלומי השוחד למערער, הבין פלאח כי המערער לוחץ/מאיים/סוחט אותו באופן עקיף.

...

הרשעתו של המערער התבססה על עדותם ואמרותיהם של שורת עדים, אותם מצא בית המשפט כמהימנים.

בהינתן העובדה שהכרעת הדין התבססה על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות לא מצאתי עילה להתערב בהכרעתו של בית המשפט באישום זה. גם בטענה של זיכוי בנימוק של זוטי דברים לא מצאתי ממש, ודינה להידחות.

לאור כל האמור אציע להעמיד את עונשו של המערער על 30 חודשי מאסר תחת 36 חודשי מאסר.

· האסיר נדון בכתב אישום מתוקן שכלל חמישה אישומים המתייחסים לחמישה קורבנות שונים, כתב האישום מגולל פרשה של מעשי סחיטה מיניים ואחרים אותם ביצע העותר באמצעות רשת האנטרנט במתלוננות תמימות והוא סחט אותן תחת איומים להפיץ תמונות מיניות שלהן, לבצע אקטים מינים שונים, כל מתלוננת על פי חלקה והכל כמפורט בפסק הדין.

עוד נראה כי ועדת השחרורים לא נתנה משקל לעבירה שבשלה נושא האסיר את עונש המאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה כפי שמחייב סעיף 9 (1) לחוק.

...

· אומנם מב"ן קבע כי רמת מסוכנותו בינונית, אך בהתאם להוראות סעיף 12 (ב) לחוק, ניתן לשחרר גם אסיר כזה "בתנאי שיקבל טיפול או בתנאי אחר כפי שהומלץ, רשאית הוועדה לשחרר את האסיר אם סברה מטעמים שונים שירשמו כי ניתן לשחררו בלא שיגרם סיכון לציבור". · עוד מציינת ועדת השחרורים כי "ועדה סטטוטורית - ועדת שע"מ בחנה את כל מכלול נסיבותיו של האסיר והמליצה על שחרורו המוקדם על פי תוכנית שנערכה על ידה לאחר שבחנה את חוות דעת של ועדת מב"ן". · עוד מנמקת הוועדה את החלטתה בכך כי "שוכנענו כי האסיר אינו מהווה עוד גורם מסכן לנפגעת העבירה ולציבור" (עמ' 9 שורה 14).

ברע"ב 4959/15 פלוני נ' היועמ"ש, נקבע כי: "עיננו הרואות כי שיקול המסוכנות קיבל מעמד בכורה בהחלטת שחרור אסיר בכלל ובאסיר מורשע בעבירות מין בפרט. כמו כן, נדרש כי על מנת שוועדת השחרורים תמליץ בניגוד להמלצת מב"ן נדרשים נימוקים מיוחדים וכבדי משקל". ברע"ב 5929/13 פלוני נ' וועדת השחרורים (החלטה מיום 22.10.2013) ישנה התייחסות למשקלה של חוות דעת מב"ן לעניינם של עברייני מין, נקבע שם: "אוסיף ואציין כי בעניינים אלה יש ליתן משקל רב לעמדת הגופים המקצועיים הרלוונטים וסטייה מחוות דעתם מחייבת טעמים מיוחדים וכבדי משקל". בכל הכבוד, ועדת השחרורים לא הייתה רשאית לקבוע כי "שוכנענו כי האסיר אינו מהווה עוד גורם מסכן לנפגעת העבירה ולציבור" (עמ' 9 שורה 14 להחלטה), כאשר בפני הוועדה הונחה חוות דעת מקצועית של מב"ן שהיא הגוף המוסמך לקבוע מסוכנות שקבעה כי מסוכנותו של העותר הינה בינונית.

נפגעת העבירה פנתה לוועדה במכתב המפרט את אשר חוותה מאז התקיפה המינית, בין היתר נכתב: "...האדם הזה הביא אותי לנסות לפגוע בעצמי ולסיים את חיי. מאז שדודה שלי הודיעה לי שיש דיון בוועדת שחרורים ואולי הוא ישתחרר שחרור מוקדם, אני לא ישנה בלילות, בקושי אוכלת, יש בי המון פחדים שלא נותנים לי מנוחה. עד לפני כמה ימים הרגשתי בטוחה יחסית שהוא לא יכול לעשות לי שום דבר ועכשיו כל החרדות והפחדים חזרו. מאז מה שקרה אני נזקקת לטיפולים פסיכולוגיים, לא מצליחה ליצור מערכת יחסים יציבה, בסביבת בנים אני מפחדת ונסגרת. בעקבות כל המצב הזה עברתי לפני כמה חודשים לדיור מוגן ושם אשאר עד שאוכל לעמוד שוב על רגליי, לתפקד באופן יציב ולהיות עצמאית. אני מפחדת מאד שהוא יצור איתי קשר ושאולי נשארו לו תמונות והוא יפרסם אותם כמו שהוא איים שהוא יעשה. אני מפחדת מזה פחד מוות ואם יתפרסמו התמונות שהיו אצלו אני לא יודעת איך אוכל להמשיך לחיות. זה לא נראה לי בסדר שהוא יהיה בצפת שמרוחקת רבע שעה מהקיבוץ שלי, שם אני נמצאת כל סוף שבוע ומפחדת שהוא ינצל את זה שזה קרוב כדי ליצור איתי קשר ולהגיע לקיבות כמו שהוא איים שהוא יעשה". מכתבה של העובדת הסוציאלית מעמותת "ניצן" המטפלת במתלוננת מסתיים במילים: "לסיכום, למרות ש... מטופלת אצלנו במסגרת ומקבלת את מירב התמיכה הרגשית והנפשית ועל אף שנפגשת כל שבוע עם מטפלת מינית במסגרת "לאורך הדרך", אני מוצאת שהאירועים אותם חוותה משפיעים ומשליכים על אורח חייה ובעיקר פוגעים בתפקודה היום יומי המאופיין בבדידות, מתח, עצבנות וחרדות.

חנא סבאג, שופט סוף דבר, הוחלט פה אחד, כאמור בפסק דינו של כב' השופט יוסף בן חמו, להורות על קבלת העתירה וביטול החלטת ועדת השחרורים.

אחיו של "החייב" היתקשר לנאשם 1, שהורה לו להגיע לפגישה עמו עוד באותו יום תחת איום ש"אחרת אני יודע איך לטפל בכם".

לעניין העבירה של סחיטה באיומים, נפסק כי היא "נוגדת את הסדר החברתי ומשרה בציבור אוירה של כל דאלים גבר. בתי המשפט מחמירים בענישה בעבירה זו, הן על מנת לחזק את ידי המתלוננים והן על מנת להרתיע" (ע"פ] 728/13 מוחמד עווידה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 20/11/2013).

מידת הפגיעה כאן, בהתייחס לנאשם 2, הנה ברף הבינוני-נמוך בשים לב לכך שעסקינן בחלופה בסעיף העבירה, שלא הביאה את הנסחטים לעשיית מעשה כלשהוא בשל הסחיטה, ובכך שמדובר באירוע יחיד ונקודתי, איומים שלא חרגו מהמלל, כשהמדובר בנסחט אשר פנה מיזמתו אל הנאשם 2 בעיניין גביית החוב.

...

כן אני גוזר לנאשם 1 שלושה (3) חודשי מאסר אותם לא יירצה אלא אם בתוך 3 שנים ישוב ויעבור עבירה שעניינה קשירת קשר לביצוע פשע.

כן אני מורה כי הנאשם 1 יפצה את אנתסר וחוסאם עודה, מבאקה אל גרביה, בסך כולל של 10,000 ₪, שישולמו עד ליום 1/9/22, בגין נזקיהם הפיזיים ותחושת אובדן הביטחון על ידם.

לצד עונש זה ובנוסף, אני גוזר לנאשם 2 שמונה (8) חודשי מאסר אותם לא יירצה אלא אם בתוך 3 שנים ישוב ויעבור עבירה שעניינה סחיטה באיומים או בכח, וכן 3 (שלושה) חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם בתוך 3 שנים ישוב ויעבור עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.

בית המשפט פירט את הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה בציינו כי מדובר במעשי סחיטה אשר בוצעו במשך מספר חודשים כאשר המערערת שבה ודרשה סכומי כסף שונים תחת איומים, בהזדמנויות שונות וחוזרות.

המערערת אף עשתה שימוש באמצעים שונים ובאנשים נוספים לצורך סחיטת סכומי הכסף מהמתלונן.

בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הנשקפת מעבירת הסחיטה באיומים, הפוגעת באופן ניכר בשלום הציבור, בשגרת חייו ובבטחונו, ואשר מצדיקה הטלת עונשים מחמירים ללא פשרות (ע"פ 6918/21 בן נון נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (20.12.2022); ע"פ 395/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (18.5.2022) (להלן: עניין פלוני)).

...

המערערת נזקקה לסיוע כספי מצד המתלונן, ועל רקע האמור גמלה בלבה החלטה לסחוט ממנו סכומי כסף באמצעות איומים כי תחשוף בפני אשתו את מערכת היחסים ביניהם.

נטען כי עבירות האיומים והסחיטה באיומים חותרות תחת מירקם החיים החברתי התקין, הסדר הצבורי והודאות.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו של המבקש, בקובעו: "חמורה בעיניי הקלות הבלתי-נסבלת בה מתבצעות עבירות חמורות מעין אלה שכמותן מוזכרות במקרה זה, לאור יום וללא כל מורא מהחוק. סחיטת כספים בדרכי אלימות מטילה אימה על הנסחטים ועל בני משפחותיהם ומשבשת עד למאוד את היתנהלות המסחר במקומותינו. החמרת הענישה בעבירות שכאלה במידה מהותית מתבקשת מן המציאות...". ע"פ 1106-11 מדינת ישראל נ' תום ואקנין (29.6.11) – בית המשפט העליון החמיר בעונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי, בגין עבירות סחיטה באיומים, אשר המניע להן היה הרצון לקבל "פיצוי" בגין עונש מאסר שריצה (האיומים היו כלפי מי שהיה שותף לעבירה בגינה ריצה את עונש המאסר, וכלפי הורי השותף).

...

באשר לאישום השני, והחמור שבשלושה, אני קובעת כי המתחם העונשי נע בין 15 ועד 30 חודשי מאסר בפועל.

מצאתי, בסופו של דבר, ובשקלול כלל האמור לעיל, תוך התחשבות בהסדר הטיעון ובהסכמות הצדדים, כי עמדתה העונשית של המאשימה בהסדר הטיעון הנה עמדה הגונה המיטיבה עם הנאשם, ואשר תואמת את מתחמי הענישה.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 28.9.2022 ועד היום.