עמלת רישום פעולה על ביטול הוראת קבע

לאחר רישום מסודר במערכות בזק, נציגי בזק פעלו לאיתור הלקוח והנפיקו עבורו מכתב המיידע אותו כי הוראת הקבע שלו חזרה וכעת הוא נמצא ב"דיפולט".

לעומת זאת, במקרים בהם נידרשת המשיבה לטפל בהחזר חיוב בהוראת קבע, נוקטת המשיבה בפעולות נוספות הכרוכות בעלות נוספת גבוהה יותר, כגון: עידכון החזר הוראת הקבע במערכות המשיבה (הקליטה מתבצעת אצל המשיבה בשני שלבים ובסיומה נקלטים הנתונים למערכת לניהול חובות לקוח "בילינג"); ביצוע פעולות ביטול תשלום תוך ציון סיבת ההחזרה; ביצוע פעולות לאיתור הלקוח ולקבלת אמצעי תשלום אחר ועוד.

כך למשל, בדיון בועדת כספים של הכנסת ביום 5.12.94 בו נדון ואושר החיוב בהוצאות גביה בסך של 14.2 ₪ בגין הוראת קבע שלא כובדה על ידי הבנק פרט מר ביאלה מהנתבעת כי האחרונה משלמת לבנק בממוצע עמלה בסך של 11 ₪ בגין ביטול הוראת קבע כאשר מעבר לכך קיימת עלות פנימית נוספת לבזק בסך של 4-5 ₪ בגין הנפקת ושליחת חשבון חדש, כך שההוצאה של הנתבעת מגיעה לסביבות 20 ש"ח. הוא הוסיף שבמועד הגשת הבקשה של הנתבעת, ביום 6.7.93, הם בקשו תעריף של 14.4 ₪, ומר וקס מנכ"ל משרד התיקשורת השיב כי אותה דרישה לא אושרה באותו מועד.

הצדדים יבואו בדברים ביניהם ישירות לגבי האפשרויות למימוש פסק הדין, וככל שלא יגיעו להסכמה כזו או אחרת שניתן לפעול על פיה, יגישו את עמדותיהם המפורטות בנושא מינוי מומחה כאמור לעיל בתוך 60 יום מהיום, וככל שאמצא לנכון אקבע דיון בסוגיה זו. התובעת ביקשה בסיכומיה לקבוע לה גמול בשיעור של 6% מסכום ההשבה בתוספת מע"מ ככל וחל ושכר טירחה לבאי הכוח המייצגים בשיעור של 20% מסכום ההשבה בתוספת מע"מ וכן לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת הייצוגיות לרבות התשלום למומחה עבור חוות הדעת שעלותה 32,760 ₪.

...

כמו כן נטען שהתובעת הייצוגית ובאי כוחה נטלו סיכון מהותי אם בקשת האישור או התביעה היו נדחות.

לאחר ששקלתי את טענות התובעת ובאי כוחה, בהתחשב בנסיבות התיק דנן ובשיטת האחוזים ובמדרגות שנקבעו בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט ואח' (23.5.12) אם כי שם נקבע שמדובר במקרה מיוחד מבחינות שונות, ומתוך הבנה כי המטרה הציבורית לא תושג בלא שהעמלים במלאכה יקבלו שכר הולם בתמורם לפעלם, אני קובע את הגמול לתובעת בשיעור של 5% (בתוספת מע"מ ככל וחל) ואת שכר טרחת באי הכוח המייצגים בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, מכל סכום שישולם עד לסך של 5 מיליון ₪.

לגבי אופן ומועדי תשלום הגמול ושכר הטרחה ביחס לשלבי ביצוע פסק הדין, אפסוק בהמשך, כשבשלב זה תשלם הנתבעת לתובעת מקדמת גמול בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ (ככל וחל) ולעורכי הדין מקדמת שכר טרחת עו"ד בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף הוצאות חוות הדעת ואגרה.

מעיון בדפי החשבון עולה כי בנוסף לסרוב השיקים מסר המערער למשיב כמה וכמה פעמים הודעה על ביטול שיקים, כמה וכמה פעמים סרב המשיב לכבד הוראות קבע שנתן המערער לטובת גופים שונים, סרוב שנבע מחוסר יתרת זכות בחשבון.

ביום 16.11.18 הוגבל חשבונו של המערער, ובחשבונו נרשמה פעולת חיוב עמלה בגין הודעת הגבלה.

...

ובאשר לטענת המערער שהבנק פעל בחוסר תום לב, סבור אני שיש לדחותה במיוחד כאשר היא נטענת בשיק העשירי.

סבור אני שעמידה של הבנק על ניהול החשבון על פי הדין הינה תגובה לטענות לקוחות שכאשר הבנק כיבד שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי, נוצר נוהג בין הצדדים וציפייה מצד הלקוח שהבנק יתן לו לחרוג ממסגרת האשראי באופן קבוע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעור המערער על הגבלת חשבונו.

באשר לעמלת הסוויפט הרי שהיא בוטלה על ידי הפיקוח על הבנקים עוד בשנת 2008 אולם המשיבים גבו מהמבקשת הוצאות סוויפט בסכומים מופרזים.

עוד טוענת המבקשת כי סעיף 2ג לחוק הבנקאות קובע כי עמלה שרשאי תאגיד בנשאי לגבות בעד שירות הכלול בתעריפון מלא, הניתן בערות ישיר, תהיה נמוכה מסכום או משעור המעלה שהתאגיד הבנקאי קבע לאותו שירות הניתן באמצעות פקיד.

עוד מפנים המבקשים לעובדה שבשנת 2008 בוטלה עמלת רישום פעולה וזאת בשל הבקורת שהושמעה בעיניינה.

המצב המשפטי לפי חוק הבנקאות ולפי כללי העמלות מרוקן מתוכן את תביעת המבקשת ואת בקשת האישור שלה כנגד הבנק שכן בתקופה הרלוואנטית המבקשת סווגה כ"עסק גדול" ולכן הוראות תעריפון כללי העמלות לא חל עליה.

...

סעיף 183 (א) לחוק חידלות פרעון קובע כי: "מצא בית המשפט להליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, כי מיתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163 (ג) (1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חידלות הפרעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים היזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצוו לפתיחת הליכים. הורה בית המשפט על ביטול הצוו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". סעיף 163 (ג) (1) לחוק חידלות פרעון, אליו מפנה סעיף 183(א), קובע כי: "בהליכי חידלות פרעון, היחיד עשה אחד מאלה:

להבדיל, כאשר חוסר תום הלב של היחיד מתגלה במהלך ניהול ההליך ו/או שהיחיד לא שיתף פעולה בהליך עם הנאמן או הממונה ו/או הפר את ההגבלות שהוטלו עליו, הדבר עשוי להביא לביטול ההליך בהתאם לסעיף 183(א) לחוק.

לא ברור על שם מי בפועל נרשמו הזכויות בבית רחב הידיים המצוי בפיליפינים, ואולם ככל שהיחידה העבירה כספים לטובת רכישה או בנייה של בית זה, ברי כי יש רלוואנטיות להצהרה של היחידה בעיניין זה. הצהרה ממנה נימנעה היחידה בהליך, חרף המצגים שהוצגו על ידה כאמור בעמוד הפייסבוק שלה.

כפי שפורט על ידי נושיה של היחידה כמו גם על ידי הנאמן, נסיבות הסתבכותה של היחידה בחובות אף הן נגועות בחוסר תום לב. היחידה בעצמה מודה כי היא נטלה הלוואות בשוק האפור ו/או תווכה במתן הלוואות והרוויחה עמלות כתוצאה מכך.

...

בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, יחיד אשר הגיש את בקשתו שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל ו/או יצר את חובותיו בחוסר תום לב, לא היה מוכרז כפושט רגל ובקשתו הייתה נדחית (ראה סעיף 18 ה (2) לפקודת פשיטת הרגל, נוסח חדש, תש"מ – 1980, וכן ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (10/11/08)).

סעיף 183 (א) לחוק חדלות פירעון קובע כי: "מצא בית המשפט להליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163 (ג) (1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים. הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". סעיף 163 (ג) (1) לחוק חדלות פירעון, אליו מפנה סעיף 183(א), קובע כי: "בהליכי חדלות פירעון, היחיד עשה אחד מאלה:

לא נעלם מעיני בית המשפט כי חרף ניסיונה של היחידה להציג עצמה כקורבן של נושיה אשר היו מעורבים בהלוואות אותם היא נטלה או נתנה, הרי שבפועל היחידה הודתה בעמוד הפייסבוק שלה לכל מי שהלווה לה כספים וציינה כי בזכותם זכתה לבנות את ביתה וכלשונה: "הו תראו... אני מודה מאוד לכל אלו שהלוו לי...". צא ולמד כי עסקינן ביחידה הפועלת באופן שיטתי בחוסר תום לב, הן לפני כניסתה להליך והן במהלך ניהול ההליך ומשכך ניתן לקבוע באופן מובהק כי אין מקומה באכסניה של הליך חדלות הפירעון וכי מתקיימים בעניינה התנאים המפורטים בסעיף 183 (א) לחוק חדלות פירעון וסעיף 163 (ג) (1) לחוק זה. מכלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובעת כי פסק הדין שניתן ביום ה-16/03/2021 ימשיך לעמוד על כנו.

כבר ביום 2.2.22 הוצא צו אותו סייעה לנסח התובעת לחברת "ויזה מקס" ליתן פירוט האם הנתבע הכחיש את העסקה שבוצעה מול התובעת, מהו תאריך ההכחשה, כיצד נימק אותה, האם שילם עמלה על ההכחשה, מה תהליך הבירור שנעשה, ומדוע הוחזר לתובעת רק 2104 ₪ ולא כל הסכום.

אכן, בנגוד לטענתו שלא הכחיש עסקה שהוא כן הכחיש עסקה, כשבשלב מסוים אמר שאינו זוכר, מדוע כן יזכור כי ביטל את ההכחשה ולא כי ביטל באופן חלקי ועל כן חברת האשראי או הסליקה היא היריבה הנכונה משלא פעלה הלכה למעשה בהתאם להוראתו עת קזזה חלק מהסכום? וגם אם לא נתן הוראה שכזו, יכול וחברת האשראי טעתה כפי שטעתה חברת הסליקה מול התובעת, והיא הותירה לו חלק מהסכום שנשאר בחשבונו עם הזיכוי – מדוע הוא לא מוכן לחשוף את תדפיסי החשבון של כרטיס האשראי תוך מחיקה של נתונים שאינם רלוואנטיים ומקום בו יימצא כי אכן נותר בידו הסכום – ישיבהו כפי שהוא בעצמו מסר שאם יש הפרש עליו להשיבו? הרי הוא מודה כי חתם על פוליסת ביטוח והוכח כי הופחתו 789 ש"ח אולם לטענתו הכספים שלא הוחזרו מצויים אצל מי מחברות האשראי ולא אצלו.

דא עקא, עולה כי דוקא אי הבהירות היא אצל התובעת המציגה רישום פנימי שלה שגם אם ייכנס תחת רישום מוסדי לפי סעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], עדיין לא ברור מהם הזיכויים משאין אסמכתות לזיכויים שאכן קיבל 1079 ₪ בנוסף להחזר עבור החודשים שביטל, כאשר גם בפירוט החשבון הפנימי של התובעת קיים קושי להבין מהות יתר הסכומים – הורדות והוספות שלא ברור אם קשורות לחוב לכאורה דנן (כך למשל מהו הסכום 465 ₪ "העברת יתרות בין מסמכים" או אם ביום 15.5.2018 לאחר ביטול פוליסה חזרו 7 הוראות קבע מחודשים ספטמבר עד מרץ (9/17-3/18) סך של 263 ₪ לחודש כשבשאר החודשים שילם ובחודש אפריל 2018 לא גבו ממנו אולם מחודש מאי 2018 גבו והחזירו וכך גם בחודש יוני ויולי למרות שכבר בוטלה הפוליסה).

...

סיכומו של דבר, כל סכום העסקה הוא 2893 ₪ והזיכוי שנשלח לתובעת מויזה מקס הוא בסך של 2104 ₪.

סוף דבר.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים/הצדדים.