עמידת הסדר טיעון או הסדר מותנה בכללי הצדק המהותי

בגין האמור הטיל בית משפט השלום על המבקש מספר עונשים, הכוללים עונשי מאסר מותנים, קנס בסך 2,500 ש"ח ו-140 שעות של"צ. בגדרי גזר הדין נדונה ונדחתה עתירתו של המבקש לביטול ההרשעה.

בית משפט השלום ציין כי המנעות מהרשעה היא החריג ולא הכלל, וכי על פי ההלכה הנוהגת על העותר לאי-הרשעה מוטלת החובה להצביע כי הרשעתו תביא לפגיעה קשה וקונקרטית בסכויי שקומו ולתמוך טענותיו בראיות.

בנוגע להנחיות התביעה, המשיבה מציינת כי אלו ניכנסו לתוקף רק לאחר הגשת כתב האישום המקורי נגד המבקש וכי המבקש בחר להעלות טענותיו לסטייה מהנחיות התביעה רק חודשים רבים לאחר החתימה על הסדר הטיעון בעת הטיעונים לעונש, ומכל מקום לא טען נגד הסדר הטיעון או ביקש לבטלו.

המשיבה מוסיפה כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לשם המנעות מהרשעה וכי טענות אלו בכל מקרה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

זכותו של נאשם היא כי עניינו ידון בפני שתי ערכאות ואילו רשות ערעור תנתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לב(3) 123 (1982)), []או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010); רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017)).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה י' צלקובניק, והשופטים י' עדן ו-ג' שלו) בעפ"ג 50721-06-18 מיום 23.10.2018 בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על ההחלטה שלא להורות על אי-הרשעתו בגדרי גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט י' עטר) בת"פ 7831-08-16 מיום 9.5.2018.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה כיוון שאינה עומדת באמות המידה לשם מתן רשות ערעור.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המאשימה הציעה לנאשם הסדר מותנה חמור מזה שהיה מוצע לו לפני הגשת כתב אישום או כזה המוצע לו במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט שכן הנה מתנה הסדר מותנה בתקופת הכשרה בת 4 חודשים בלבד.

שם נקבע, כי ניתן יהא לבטל את כתב אישום או לעכב הליך פלילי שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

באשר לטענה כי על המאשימה היה לאפשר בידי הנאשם עריכת הסדר מותנה טרם הגשת כתב האישום הרי שלא הובאו בפני בית המשפט כלל הנתונים אשר ניתן להכריע לאורם האם עמד מקרהו של הנאשם בקריטריונים לעריכת הסדר מותנה טרם הגשת כתב האישום וגם אם אצא מנקודת הנחה כי כך הדבר ולאור עמדת המאשימה כיום כי מוכנה לערוך עם הנאשם הסדר מותנה הרי שאין עסקינן בפגם חמור, היתנהגותה של המאשימה אינה עומדת בסתירה לעקרונות צדק והגינות.

עם זאת, לא בנקל יתערב בית המשפט בשקול דעתה של המאשימה בעריכת הסדר מותנה לאור שקולי מדיניות שיפוטית והכלל, הנוהג לאור אינטרס צבורי מובהק למיגור תופעת הבניה שלא כדין , כי במקרים בהם מוכיח נאשם כי המאשימה מפלה אותו לרעה במסגרת מו"מ שעורכת עימו ינתן לעובדה זו משקל במסגרת גזר הדין והכל למעט חריגים שהמקרה בפני אינו נימנה עליהם.

...

מן הכלל אל הפרט : לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובנספח א' שהוגש מטעם הנאשם לא מצאתי כי בשלב דיוני זה, טרם שמיעת ראיות ועל סמך הטיעונים והראייה שהוגשה לעיוני (נספח א' לבקשה) לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה שעה שלא הוכחו בפני טענות הנאשם בבקשתו כי במעשי המאשימה נפלו מחדלים, בוודאי שלא מחדלים חמורים וקשים והכל מהטעמים כדלקמן : כאמור, זכות השימוע אינה נתונה לנאשם , עת נחקר בחשוד לביצוע עבירות עוון וגם הנאשם לא טען כי זכות זו מעוגנת בספר החוקים.

בהתייחס לטענת התנהלות פסולה מטעם המאשימה בעת ניהול מו"מ לעריכת הסדר מותנה מפלה המאשימה את הנאשם לעומת מצב דברים בו נערך מו"מ טרם הגשת כתב האישום אכן סבורני כי עצם הגשת כתב האישום כשלעצמו אין בו כדי להרע מצבו של הנאשם שעה שהמאשימה סבורה כי עומד בקריטריונים לעריכת הסדר מותנה.

אין בידי לקבוע בשלב זה האם הנאשם עשה כל שלאל ידו על מנת לקבל ההיתר וכי הוכשל כדבריו בידי המאשימה כמו גם שאין בידי לדחות טענת המאשימה כי הנאשם לא עשה די והנושא יתברר, במידת הצורך במסגרת שמיעת ראיות הצדדים בתיק.

לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה בשלב זה. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בדואר.

כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון הנאשם הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גרימת חבלה ברשלנות, בנגוד לסעיף 341 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

נטען שמדובר בעבירה של רשלנות, להבדיל מעבירה של כוונה, וכי ניתן היה לסגור את התיק בהסדר מותנה כאשר ההגנה, במסגרת בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, פירטה והפנתה למקרים דומים בהם התביעה נהגה כך (יצוין שבהחלטה מיום 14.2.21 נדחתה בקשת ההגנה לביטול כתב האישום ולהמרתו בהליך של הסדר מותנה).

חרף תסקיר חיובי של שרות המבחן, בית המשפט דחה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו וגזר עליו, בין היתר, 300 שעות של"צ. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון, תוך שנקבע – "13. לא ניתן להפריז בחשיבותם של כללי הבטיחות בעבודה, שנועדו לשמירה על גופם וחייהם של העובדים במקום, ויש לעמוד בחומרה על כל הפרה של כללים אלה. המבקש טוען כי נסיבות ביצוע העבירה והתנאים הסביבתיים שהובילו לביצועה (בכלל זה, מצבו הבטיחותי הירוד של האתר, כפי שהיתקבל מחברת בנייה אחרת) מובילים למסקנה כי אין מדובר בעבירה חמורה, אך דין טענה זו להדחות. אדרבה, על מנהל עבודה להקפיד הקפד היטב על כללי הבטיחות על מנת לשמור על שלומם ובטחונם של עובדיו, נוכח פוטנציאל הסכנה בשל אופי ומהות העבודה בה הם עוסקים, ובייחוד מקום בו הסיכון לפגיעה גדול יותר, מסיבות כאלה ואחרות.

ההגנה אמנם הפניתה לפסיקה בה נאמר שבית המשפט ייקח בחשבון, בבואו לשקול צעד של המנעות מהרשעה, את העובדה לפיה עמדה למאשימה האפשרות לסגור את התיק בהסדר מותנה (ענין המבורגר הנ"ל), כשיקול , אך באותו ענין עמדו שיקולים נוספים ואחרים שעמדו בבסיס החלטת בית המשפט לבטל את ההרשעה, כגון שקולי שקום ונסיבות אישיות חריגות (ראה להלן).

בת"פ 3025-03-16 מדינת ישראל נ' פלוני (24.10.18) ציין בית המשפט כי לולא הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ובית המשפט היה שומע ראיות וקובע כי נתקיימו עובדות כתב האישום המתוקן, סביר להניח שהיה מזכה אותו מכוח הגנה של "זוטי דברים". לפיכך, ונוכח העובדה שמדובר בעבירה קלה, נקבע שיש להגמיש ראייתית ומהותית את דרישת הפגיעה הקונקרטית בנאשם.

...

אני קובע שמתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה נע בין מאסר על תנאי לצד צו של"צ לבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שרות, לצד רכיבי ענישה נלווים.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע.

אני מחייב את הנאשם לבצע 200 שעות של"צ, וזאת בהסכמתו ובהתאם לתכנית שהכין שרות המבחן בתסקירו מיום 20.12.21.

ביחס לעונש הראוי, נטען כי מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם הובאו בחשבון בהסדר הטיעון שבין הצדדים והמאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר למשך חודשיים שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, פיצוי והתחייבות.

דיון והכרעה הדרישה לביטול ההרשעה משנמצא אדם אשם בבצוע עבירה פלילית הכלל הוא שיש להרשיעו.

נקבע לא אחת כי "מושכלות ראשונים הם כי דרך כלל, בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישת ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני." (ע"פ 2669/00 פלוני נ' מדינת ישראל (17.8.00)).

בפן המעשי, בית המשפט רשאי להמנע מהרשעת נאשם אם הרשעתו תיפגע באופן חמור בשיקומו, אך זאת רק כאשר העבירה היא מסוג המאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי ביתר שקולי הענישה.

עוד הבאתי בחשבון כי בין הנאשם למתלונן נערכה סולחה, והמתלונן אף כתב מכתב בו הוא משבח את הנאשם (לאופן בו יש להיתחשב בהליך של סולחה או צדק מאחה, ראו למשל ע"פ 5883/15 יוסף אבו ציאם נ' מדינת ישראל (24.11.16); כן ראו , ד"ר רון שפירא "הגיעה העת לסולחה" הפרקליט מח(2) 433 (2006)).

...

אף עובדה זו מוסיפה למסקנה בדבר האפשרות להימנע מהרשעה בעבירה זו (מבחינת סוגה), וכאמור לא ראיתי בנסיבות המקרה הספציפיות כמונעת, אפריורי, אפשרות זו. וכעת לשאלה אם הוכחה פגיעה ממשית בסיכויי שיקומו של הנאשם, המצדיקה את ביטול ההרשעה.

אשר על כן , אני מחליט בעניינו של הנאשם כדלקמן: בהתאם לסעיף 192א' אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, תוך קביעה כי הוא ביצע את העבירה.

אני מחייב את הנאשם בצו של"צ למשך 150 שעות וזאת עפ"י התוכנית שיגיש שירות המבחן בתוך 30 יום.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן (ע"ת מס' 2) בסכום של 3,000 ₪.

במסגרת ההסדר טיעון הודה הנאשם כתב האישום המתוקן, בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").

באת כוחו של הנאשם ציינה כי ביקשו לבטל את כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק ולסיים את התיק בהסדר מותנה אך המאשימה סירבה לבקשתם ובכך פועלת באופן שמפלה את הנאשם אל מול מקרים דומים.

והשני, הוא שסוג העבירה מאפשר בנסיבות המקרה לבטל את ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים ובראשם התועלת שתושג לאנטרס הצבורי חברתי מההרשעה (ע"פ 4318/20 מדינת ישראל נ' אלון חסן) על המבקש להוכיח נזק קונקריטי שעלול להגרם לו כתוצאה מהרשעתו.

פגיעה שכזו לא הוכחה בפני, אשר על כן הנאשם לא עומד בתנאי הראשון שנקבע בהילכת כתב.

כידוע, הלכה היא כי: "לא בכל מקרה שבו תהליך טפולי מיתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40ד, שאחרת בא החריג ומרוקן את הכלל מתוכן". ראו למשל ע"פ 7757/21 אהרון קיי מרזוקי נ' מדינת ישראל.

...

סוף דבר אני דוחה את בקשת הנאשם לבטל את הרשעתו.

סוף דבר, בשים לב לריבוי האיומים, להיקף האיומים, לכך שהאיום הופנה כלפי גרושתו של הנאשם, ולכך שתוכן האיומים חריף מאוד, ממוקד מאוד, ונעשה במספר הזדמנויות, כאשר הנאשם יכול היה להתקרר ולחדול ממעשיו בכל שלב, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב נע בין חודש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 9 חודש מאסר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולא ולחומרא, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 45 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ביד שרה ברחוב שאול המלך בבאר שבע.