על פי כתב האישום המתוקן, גנב המבקש כספים מהחברה, וסייע לאחרים לקבל במירמה כספים מהביטוח הלאומי, בין היתר, בסיועו ובתיווכו של הנאשם 2, על-ידי כך שדיווח לחברה על עובדים פקטביים, פתח עבורם כרטיסי עובד, וכן הפיק דו"חות נוכחות מזויפים.
בגזר דינו מיום 16.4.2012, נתן בית משפט השלום את דעתו למספר שיקולים לטובת המבקש, וביניהם: תסקיר שירות המבחן בעיניינו של המבקש; עדותה וחוות דעתה של העובדת הסוציאלית, אלה סטולפר, אשר מטפלת במבקש מאז שנת 2008; עדותו של מר חמלניסקי ראובן, אשר משמש כמדריך בעמותת "אפשר", בקבוצה בה הישתתף המבקש; עדויותיהם של גרושתו, אחותו ואחיו של המבקש; עדותה של עו"ד הילה תירוש, אשר טיפלה עבור המבקש בסגירות השומות מול מס הכנסה; ושני תצהירים אשר הוגשו מטעם המבקש – האחד, של יועצת מס, אשר פירטה את חובותיו של המבקש וההחזרים המשולמים על ידו, והשני, של רואה החשבון של החברה, אשר אישר כי, ביום 21.3.2011, הסדיר המבקש את חובותיו לחברה, בסכום של 900,000 ₪.
...
נוכח היקף העבירות בהן הורשע המבקש, ונסיבות ביצוען, כמפורט הן בתיק הגניבה והן בתיק המיסוי, אין כל חריגה, בנידון דידן, מנורמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ודין הבקשה להידחות אף מטעם זה.
לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, אציין, כי שתי הערכאות הקודמות דנו באופן מפורט בעניינו של המבקש, ושקלו לטובתו את כל הנסיבות לקולא, לרבות את השיקול השיקומי בעניינו, את השיקול שעניינו החזר כספי הגניבה ותשלום מס בגינם ואת נסיבותיו האישיות והרפואיות.
עם זאת, שתי הערכאות שקלו גם את חומרת העבירות שביצע המבקש, הימשכותן ושיטתיות ביצוען, ובצדק קבעו, כי השיקולים האישיים של המבקש "נסוגים מפני האינטרס הציבורי של הוקעת מעשי גניבה ומרמה בהיקף גדול ובתבנית מאורגנת". נזכיר, בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי הקל, במידת-מה, בעונשו של המבקש, וסבורני, כי אין מקום להקלה נוספת בעונשו.
לאור האמור לעיל, אין כל עילה להתיר למבקש לערער, פעם נוספת, על גזר דינו, ודין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.
