מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עמותה להגנה על זכויות עובדים בשטחי הרשות הפלסטינית

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מה הדין החל על התובעים שהועסקו על ידי הנתבע (להלן גם – המנהל האזרחי) בעבודת חפירות ארכיאולוגיות באיזור יהודה ושומרון, והאם זכאים התובעים להשלמת שכר וזכויות – זו השאלה הדרושה הכרעה בהליך זה. פתח דבר התובעים, תושבי הכפר בורקה, בתחומי הרשות הפלסטינית, הגישו כל אחד תביעה כנגד הנתבע, ובה עתרו לתשלום הפרישי שכר מינימום, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה, פדיון חופשה והפרשות לתגמולים.
דיון והכרעה הדין הכללי החל באיזור בשורה של פסקי דין נקבע, כי איזור יהודה ושומרון מוחזק על-ידי מדינת ישראל בדרך של תפיסה צבאית (ראו: בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד – בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (10.10.07) ואסמכתאות נוספות שם, להלן – בג"ץ גבעת זאב) .
עוד צוין בתצהיר קופשטיין, כי מאז חתימת הסכם הביניים בין ישראל לאש"ף בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, עיקר פעולת קמ"ט ארכיאולוגיה היא בשטח C. הוכח, כי אישורי העבודה שהוצאו לתובעים תקפים לאיזור יהודה ושומרון בלבד (יעקב בתצהיר סעיף 7).
התובעים טענו בסיכומים, כי הרישום בתלוש השכר במסגרתו בוצע גמר חשבון מציין רק תשלום פיצויים, ולא את יתר הזכויות בגינן לכאורה בוצע התשלום על פי כתבי ההגנה.
...
לסיכום, בניגוד לטענת הנתבע, הרי שסוגיית העובדים היומיים במנהל האזרחי לא הוכרעה בפרשת מחיסן.
שנית, אין מחלוקת, כי בסופו של דבר בכתבי הוויתור ובתלושי השכר מופיע הסכום הכולל שנזכר בכתב ההגנה.
סוף דבר התביעות נדחות במלואן.
העובדה, כי מדובר בעובדים יומיים שאינם זוכים לקביעות אינה משנה ממסקנה זו. כאמור, מחדל זה הביא למחלוקת היסודית בין הצדדים, ואין להתעלם מכך.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

]השופטת י' וילנר: עתירה זו נסבה בעיקרה על ההוראה הקבועה בסעיף 67 לצוו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מספר 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצוו), אשר כותרתה היא "חפוש בחצרים", וקובעת כלהלן: "קצין או חייל שקצין הרשהו לכך באופן כללי או באופן מיוחד, רשאים להכנס בכל זמן, לכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס, שעלול להיות טעם לחשוד כי משתמשים בהם, או שהשתמשו בהם לכל מטרה, הפוגעת בשלום הציבור, בביטחון כוחות צה"ל, בקיום הסדר הצבורי, או למטרות היתקוממות, מרד או מהומה, או שיש מקום לחשוד בהם כי נמצא שם אדם שעבר על צו זה, או סחורות, חפצים, בעלי חיים, תעודות, הצפויים לתפיסה לפי צו זה ורשאים הם לחפש בכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס וכל אדם הנמצא בהם או היוצא מהם". העותרים הם תושבים פלסטינאים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון (להלן: האיזור) וכן ארגון "יש דין" (להלן: האירגון) ועמותת רופאים לזכויות אדם הפועלים להגנה על זכויות אדם.
העותרים מוסיפים כי המשפט המנהלי הישראלי מחייב כיבוד זכויות אדם על-ידי הרשויות הישראליות ודורש כי פעולות מינהליות פוגעניות תעשינה לאחר הליך הוגן העומד בדרישות כללי הצדק הטבעי ובהם איסור משוא פנים ואפליה.
...
על רקע האמור, מבקשים העותרים כי נורה למשיב, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, לבוא וליתן טעם: (1) מדוע לא ישנה את התחיקה הצבאית באופן שיקבע כי על כניסת כוחות ביטחון לבתים של פלסטינים לצורך חיפוש בהם להיעשות אך ורק בהתאם לצו שיפוטי, להוציא חריגים ספציפיים ומוגדרים שבהם הכניסה למקרקעין פרטיים היא הכרחית באופן מידי ופנייה לבית משפט אינה אפשרית; (2) מדוע לא ימנעו הכוחות שתחת פיקודו של המשיב מביצוע חיפושים בביתם של העותרים 6-1, למעט במקרים החריגים כמפורט לעיל, וזאת עד שהתחיקה הצבאית תשונה כמבוקש; (3) לחילופין – מדוע לא יינתן סעד הצהרתי שלפיו סמכות הכניסה לחצרים וחיפוש בהם הקבועה בסעיף 67 לצו, אינה עומדת באמות המידה הקבועות בדיני התפיסה הלוחמתית, במשפט זכויות האדם הבינלאומי ובמשפט המינהלי הישראלי.
השופט י' אלרון: קראתי את חוות דעתם של חבריי, השופטים י' וילנר ו-ע' פוגלמן, ואף אני סבור כי העתירה, במתכונתה הנוכחית, מיצתה עצמה.
משכך, אני סבור כי אין מקום להתערב בעמדת המשיב, לפיה לצורך עמידה בחובתו מכוח המשפט הבינלאומי להבטיח את הסדר ואת החיים הציבוריים באזור, ובמצב הביטחוני הנוכחי, ההסדר הקיים דרוש לו. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להתייחס בכמה מילים לטענות שהעלו העותרים במהלך הדיון בעתירה, נגד עיגונה של הפעלת סמכות החיפוש בחצרים באזור ב"הוראה" פנימית (וזאת בניגוד לעיגונו בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה).
סוף דבר – אף אני סבור כי דין העתירה להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבע טען שהתובעת "פעלה עבור ארגון עוין" וטען "אמת דברתי". עוד טען כי הפירסום נידרש משום ש"המידע המודיעיני אליו נחשף ממקור ביטחוני פלסטינאי על התובעת" גרם לו לחשש כבד כי התובעת "עלולה לבצע בין בתמימות ובין בזדון פעולות עוינות נגד הציבור הישראלי בשליחות גורמים" מהבטחון המסכל הפלסטינאי "וזאת בזמן שאינה מטופלת כיאות ע"י השב"כ". במסגרת תצהירי הנתבע (שהוגשו לאחר שב"כ הנתבע החל לייצגו) חל שינוי מסוים בטיעון תוך היתמקדות גוברת בפעילות התובעת במסגרת ארגון "לוחמים לשלום". במסגרת זו הודגשו טענות לפיהן באירגון האמור חברים פעילי טירור עימם נפגשה התובעת בשטחי הרשות הפלסטינאית.
זאת, משהאמין באמיתות הפירסום ופעל כדי להגן על אינטרס צבורי תוך שהביע את דעתו, ובשל תפקיד צבורי שמילאה התובעת בשל פעילותה ב"לוחמים לשלום" ועמותות נוספות.
החוק שבכותרת מגלם איזון עדין בין זכויות, שעלולות להתנגש זו בזו: מחד הזכות לשם טוב ולפרטיות, הנתפסת כנגזרת של הזכות החוקתית לכבוד (ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פיסקה 75 (8.2.12)) ומאידך חופש הביטוי, על חשיבותו הרבה כאחד מיסודותיה של חברה דמוקרטית, שהובילה לסיווגו כזכות בעלת מעמד חוקתי (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פיסקאות 8-10 (14.8.01)).
לחידוד האמירה אף הוסיף הנתבע ופירסם, בהודעה נלווית, את תמונתה של התובעת לצד האמירה "הבוגדת סוכנת הביטחון המסכל הפלסטינאי נטע חזן". הפירסום לא עסק, איפוא, בתכנים להם טען הנתבע במסגרת הגנתו בהליך זה, כמובא לעיל.
...
הכרעה התביעה מתקבלת.
הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 65,000 ₪.
במכלול השיקולים, אני קובע שהנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 4,500 ₪, ובשכר טרחת עורכת דינה כולל מע"מ בסך של 13,000 ₪.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בעתירות דנן, שהוגשו על ידי תושבים פלסטינאים, ראשי מועצות כפרים פלסטינאים, רשויות מקומיות פלסטינאיות, אירגוני חברה אזרחית ועמותות בישראל, טוענים העותרים כי הכנסת לא הייתה מוסמכת לחוקק את חוק ההסדרה ולהתקין את ההסדרים הקבועים בו אשר לטענתם אינם חוקתיים ואינם עולים בקנה אחד עם כללי המשפט הבנלאומי.
מאידך גיסא, ככל שלכנסת קיימת סמכות לחוקק את חוק ההסדרה קשה להלום כי רשויות השילטון, והכנסת בכללן, תוכלנה לפעול בשטחי האיזור כשהן משוחררות מערכי היסוד המיועדים להגנה על זכויות אדם, כל אדם, ומן הבלמים והאיזונים הקבועים בהקשר זה בחוקי היסוד.
פגיעתו של חוק ההסדרה בזכות הקניין מובהקת, אך במצבים רבים מאד שבהם מדבר החוק, פגיעה זו אינה חמורה במיוחד, אם בכלל: ראשית, רוב רובם של המבנים עליהם צפוי החוק לחול, עומדים על מכונם מזה זמן רב. בחלק גדול מן המקרים לא ידוע כלל מי הם בעלי הקרקע, בחלק גדול לא פחות 'ישנים' בעלי הקרקע על זכויותיהם שנים ארוכות; שנית, חלק מן הקרקעות מוגדרות פרטיות בשל מדיניות מחמירה של רשויות האיזור, הגם שאין לכך בסיס משפטי (כמפורט בסעיף 43 לתגובה המקדמית מטעם הממשלה); שלישית, לעתים גם כאשר ידוע מי הם בעלי הקרקע, והם עומדים על זכויותיהם בה, אין הדבר משנה בשל העובדה שלא ניתן לעשות בה שימוש לאחר פינוייה (הן מחמת שקולי בטחון, הן מחמת העובדה שמדובר בשטח 'כלוא'); לבסוף, נזכור ונזכיר את 'כשל השוק' שעליו עמדנו לעיל – חלק לא מבוטל מבין בעלי הקרקעות היו שמחים ודאי למכור את אדמתם תמורת פיצוי כספי מוגדל, ולחלופין לקבל תחתיה קרקע חלופית לבקשתם, אך אינם עושים כן מפחד הרשות הפלסטינאית עליהם.
...
בירור החוקיות נע איפוא לשאלת המידתיות, שעל פיה יוכרע בסופו של דבר המכלול, ואליה אתייחס מיד בסמוך.
בהקשר זה, אני מקבל את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הסבור כי רוב המעוות, שהמתיישבים טוענים לו, יוכל לתקון בדרכים אחרות (ולא על דרך של חקיקה).
אני סבור כי כל אימת שהמתיישבים פעלו בתום לב, במיוחד לגבי מקרקעין לא מוסדרים (ובכלל זה אני כולל גם מקרים שרשויות המדינה טעו, או הטעו את המתיישבים) – יש בידיהם תרופות חלופיות מספקות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע בתמצית המבקשת היא עמותת גישה – שמירה על הזכות לנוע (להלן גם: "העמותה" או "גישה").
כפי העולה מטענותיה, מדובר בעמותה שהוקמה בשנת 2005 הפועלת ללא כוונת רווח, ומטרתה המרכזית היא הגנה באמצעים משפטיים על חופש תנועה של פלסטינאים, בעיקר תושבי רצועת עזה.
נטען כי על המבקשת לשלם משכורות לעובדים, תשלום הפרשות סוציאליות, תשלום לרשות המסים ולמוסד לביטוח לאומי, תשלום דמי שכירות עבור המשרדים, תשלום חשבונות שוטפים (מים, טלפון, ארנונה, חשמל, דמי ניהול), תשלום לספקים תושבי ישראל בעלי חשבונות בנק בישראל ומימון פעילות שוטפת – כספים שאם לא ישולמו במועד עלולים להציב את העמותה בפני טענות על הלנת שכר, הפרת הסכם שכירות, פגיעה ברציפות זכויות העובדים ואף לפגוע בשמה הטוב של המבקשת.
עוד הציגה המבקשת בדיון מסמכים לפיהם בשנת 2020 נערך בירור נוסף מטעם הבנק הנוגע לפעילותה בכלל ובפרט מול תושבי עזה, והובהר לבנק כי העמותה "אינה מעבירה תרומות לגורמים או לתושבים בעזה או ברשות הפלסטינאית. הפונים לעמותה מקבלים תמיכה שהיא 'פרו-בונו', ואינם משלמים תמורתה. תמיכתנו אינה כוללת בשום מקרה תמיכה כספית.... השרות היחיד הניתן הוא ייצוג משפטי מול קציני צה"ל ועובדים בכירים של משרד הבטחון; זהות מקבלי השרות גלויה וידועה לגורמים מוסמכים ישראלים". ובהמשך: "רוב תשלומי העמותה הם לגורמים ישראלים: תשלום משכורות, תמיכה בשרותי מחשוב, פירסום, שכר דירה, אחזקה, מסים ערוניים וכד'... ההעברה היחידה לחשבון בנק ברש"פ היא העברה חודשית לעובד השטח של העמותה.. הנותן שירותי מחקר לעמותת גישה כבר כ-11 שנים... עבור העברה זו היתקבל אישור עיקרוני מהמחלקה המשפטית של בנק לאומי ביום 23/11/2017 עם פתיחת החשבון של העמותה בבנק לאומי. ... לאור העובדה שהעמותה משלמת ישירות לספקים מכל סוג מקבלת אישורים על קבלת התשלומים מספקים מכל סוג, לא קיימת כל אפשרות סבירה כי התשלומים אינם מגיעים ליעד". עוד הבהירה העמותה כי היא פועלת לפי רשימת OFCA [הרשימה השחורה של משרד לבקרת נכסי חוץ בארה"ב הכוללת טרוריסטים] ואינה נותנת שירותים לאדם או גוף המופיע ברשימה.
...
משאלו פני הדברים, הבקשה דנן לסעד הזמני היא למעשה בקשה לשמירת המצב הקיים (ר' גם החלטתי בת"א (מחוזי ת"א) 57955-12-16 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ, פס' 19 (4.1.2017)).
ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברון: "... בית המשפט המחוזי תמך יתדותיו, בין היתר, בקביעה כי קיים 'קושי מובנה' להיעתר לבקשת המבקשים, שכן הסעד הזמני המבוקש על-ידם זהה במהותו לסעד המבוקש בתביעה. איני סבורה כי נימוק זה יפה לענייננו, שכן הכלל בדבר הימנעות ממתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי רלוונטי, ככלל, לסעדים זמניים שעניינם בשינוי המצב הקיים, כגון במתן צו עשה וכדומה ... ואולם, צו המניעה הזמני שהתבקש בענייננו כוון למניעת הקפאתם של החשבונות הפועלים בבנק לאומי זה מכבר, היינו, בשימור המצב הקיים. במצב מעין זה, שוב אין רלוונטיות לזהות שבין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי כאמור" (עניין זיו, בפס' 24).
(ר' גם עניין ביטס אוף גולד, פס' 13) סוף דבר התביעה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו