]השופטת י' וילנר:
עתירה זו נסבה בעיקרה על ההוראה הקבועה בסעיף 67 לצוו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מספר 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצוו), אשר כותרתה היא "חפוש בחצרים", וקובעת כלהלן:
"קצין או חייל שקצין הרשהו לכך באופן כללי או באופן מיוחד, רשאים להכנס בכל זמן, לכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס, שעלול להיות טעם לחשוד כי משתמשים בהם, או שהשתמשו בהם לכל מטרה, הפוגעת בשלום הציבור, בביטחון כוחות צה"ל, בקיום הסדר הצבורי, או למטרות היתקוממות, מרד או מהומה, או שיש מקום לחשוד בהם כי נמצא שם אדם שעבר על צו זה, או סחורות, חפצים, בעלי חיים, תעודות, הצפויים לתפיסה לפי צו זה ורשאים הם לחפש בכל מקום, כלי-רכב, כלי-שיט או כלי-טיס וכל אדם הנמצא בהם או היוצא מהם".
העותרים הם תושבים פלסטינאים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון (להלן: האיזור) וכן ארגון "יש דין" (להלן: האירגון) ועמותת רופאים לזכויות אדם הפועלים להגנה על זכויות אדם.
העותרים מוסיפים כי המשפט המנהלי הישראלי מחייב כיבוד זכויות אדם על-ידי הרשויות הישראליות ודורש כי פעולות מינהליות פוגעניות תעשינה לאחר הליך הוגן העומד בדרישות כללי הצדק הטבעי ובהם איסור משוא פנים ואפליה.
...
על רקע האמור, מבקשים העותרים כי נורה למשיב, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, לבוא וליתן טעם: (1) מדוע לא ישנה את התחיקה הצבאית באופן שיקבע כי על כניסת כוחות ביטחון לבתים של פלסטינים לצורך חיפוש בהם להיעשות אך ורק בהתאם לצו שיפוטי, להוציא חריגים ספציפיים ומוגדרים שבהם הכניסה למקרקעין פרטיים היא הכרחית באופן מידי ופנייה לבית משפט אינה אפשרית; (2) מדוע לא ימנעו הכוחות שתחת פיקודו של המשיב מביצוע חיפושים בביתם של העותרים 6-1, למעט במקרים החריגים כמפורט לעיל, וזאת עד שהתחיקה הצבאית תשונה כמבוקש; (3) לחילופין – מדוע לא יינתן סעד הצהרתי שלפיו סמכות הכניסה לחצרים וחיפוש בהם הקבועה בסעיף 67 לצו, אינה עומדת באמות המידה הקבועות בדיני התפיסה הלוחמתית, במשפט זכויות האדם הבינלאומי ובמשפט המינהלי הישראלי.
השופט י' אלרון:
קראתי את חוות דעתם של חבריי, השופטים י' וילנר ו-ע' פוגלמן, ואף אני סבור כי העתירה, במתכונתה הנוכחית, מיצתה עצמה.
משכך, אני סבור כי אין מקום להתערב בעמדת המשיב, לפיה לצורך עמידה בחובתו מכוח המשפט הבינלאומי להבטיח את הסדר ואת החיים הציבוריים באזור, ובמצב הביטחוני הנוכחי, ההסדר הקיים דרוש לו.
יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להתייחס בכמה מילים לטענות שהעלו העותרים במהלך הדיון בעתירה, נגד עיגונה של הפעלת סמכות החיפוש בחצרים באזור ב"הוראה" פנימית (וזאת בניגוד לעיגונו בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה).
סוף דבר – אף אני סבור כי דין העתירה להידחות.
