עמוד שדרה מותני הגבלת תנועות כמה אחוזי נכות

מכלול נכויותיו האורתופדית והפנימיות הן האחוזים שאינם גבוהים גם אחוז הנכות בשיעור 35% עקב ליקוי הראיה מאפשרים לתובע עבודה שאינה דורשת מאמצים גופניים הליכה או עמידה ממושכת.

בחוות הדעת הרפואית של האורטופד כתב המומחה בפרק מימצאי הבדיקה: " בבדיקה, מתהלך עצמאי רגישיות מעל עמ"ש צ ווארי. הגבלה בתנועות בין קבלה לבינונית עם הקרנת כאבים וזרמים לידיים, יורת בשמאל.

רגישות מעל עמ"ש מותני.

...

ב"כ המשיב טוען שדין הערעור להידחות משום שהחלטת הוועדה מיום 29.12.15 נשלחה למערער בדואר רשום ביום 5.1.16 והערעור הוגש ביום 10.4.16, מה גם שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

בעניין זה ראו למשל את החלטת בית הדין הארצי בתיק בר"ע 41455-06-15 מיום 2.8.16 בו קבעה השופטת רות במקרה של נכה שדרגת נכותו עמדה מעל 80% רפואית ואישרה את החלטת וועדת אי כושר שקבעה אי כושר בשיעור של 74% וקבעה בסעיף 17 להחלטה: "על רקע האמור, נראה כי העובדה שקיים פער מסוים בין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר איננה מלמדת כשלעצמה על פגם משפטי אלא, לכל היותר, על היקף ההנמקה לו תידרש הוועדה על מנת להסביר פער זה. עוד יאמר, כי כפי שנכתב בעניין אחסן וכן בעניין אופנר, המלאכה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה, מערבת תחומי מומחיות שונים ומצריכה שקלול של נתונים בתחום הרפואה והתעסוקה והערכה של משמעותם בנפרד ובמצטבר. מדובר בעניין מקצועי מובהק, המצוי בתחום המומחיות של הוועדה ולא בעניין טכני או משפטי. משכך - אין בית הדין יכול לבוא בנעליה של הוועדה, גם לא בנסיבות המתוארות על ידי המבקש. מה גם שכפי שהובהר, למרות הזיקה שבין רמת הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר - הרי שאין מדובר בזיקה שממנה נובעת באופן אוטומטי ההערכה של דרגת אי הכושר." במקרה שלפנינו הוועדה נימקה את הסיבה לכך שהמערער מסוגל לעבוד עבודה מלאה למרות דרגות הנכות שלו.

משקבעתי שדין הערעור להידחות, אין צורך לדון בשאלת ההתיישנות.

הערעור נדחה, אין צו להוצאות.

המומחה העריך את נכותה של התובעת ביחס לצואר בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 37 (5) א לתקנות המל"ל – הגבלה בעמוד השידרה הצוארי, כאשר מתוך אחוזי נכות אלה, ניכה המומחה מחצית על חשבון מצב קודם, כך שנכותה הצמיתה של התובעת בגין התאונה נשוא התביעה, נקבעה בשיעור של 2.5%.

ב"כ התובעת מפנה לנג/46-01 (ארצי) מרגוליס נ' המל"ל (פסק דין מיום 21.2.93) לפיו על מנת לנכות מצב קודם, יש צורך במסמכים המעידים על ממצאים המקנים נכות על פי תקנות המל"ל עוד בטרם התאונה, משמע – קיומה של הגבלה בתנועה בעמוד השידרה הצוארי.

על פי המסמכים הרפואיים משנת 2006 (נספח 27 לתצהיר התובעת), בבדיקה גופנית של התובעת, עלה כי קיימת רגישות לאורך עמוד שדרה מותני, הגבלה בתנועות וכן קיימת היצרות רווח בין חוליות C4- C7 בעמוד השידרה הצוארי (ביקור התובעת מיום 12.9.06).

...

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 53,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת ההליך המשפטי.

לטענת המערער סוג האבחנה- האם הפרעת היסתגלות או PTSD אינה רלבאנטית שעה שסעיף הליקוי מכניס את שני אלו תחת אותו סעי, ואילו גובה הנכות הוא בהתאם לממצאים הקליניים; בהיבט האורתופדי טוען המערער לעניין קביעת הועדה לעניין הגב התחתון בלבד, כי הועדה דנה ונימקה החלטתה רק ביחס להצרות תעלת השידרה ואילו לא קבעה מסקנה וכלל לא בחנה את הבדיקה הקלינית שערכה למערער למול חוות הדעת , האם יש מקום להעניק נכות בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה גבי; את ביתר שאת לאור מימצאי הועדה בעיניין עמוד שדרה מותני, הגבלות תנועה ואף פגימה נוירולוגית.

ב"כ הנפגע: נכותו גבוהה יותר מ-15% ומבקשת להתייחס לאבחנת PTSD טוען שיש החמרה במצבו" בסיכום ומסקנות קבעה הועדה: "בהמשך לועדות קודמות ועל פי החלטת ביה"ד הועדה עיינה מחדש במכתבו של ד"ר תודר מ- 11.1.17. בבדיקתו מלבד אפקט מושטח, נבדק שהוא חי- מת, ללא הפרעות בחשיבה, שיפוט ותובנה תקינים אין כל עדות ו/או תיאור בבדיקתו על תסמיני דחק בתר חבלתיים. גם בבדיקתנו בועדה הקודמת לא ניצפו תסמינים אלו וגם היום תלונותיו היחידות הם תסמינים דיכאוניים ולכן הועדה לא רואה כל אפשרות לאבחנה ל PSM לptsd. הועדה משאירה את החלטתה על כנה. יש לציין שאחוזי הנכות שנקבעו תואמים את מצבו הנפשי של התובע. סיכום דיון ללא נוכחות לאחר קבלת חו"ד אורתופדית כפי שנתבקש בפס"ד.". ביום 19.3.18 נבדק המערער על ידי אורתופד, יועץ מומחה לועדה אשר שמע את תלונות המערער כדלקמן: "אני גמור עם הגב, כאבי גב, הרגל נתפסת לי רגל שמאל בירך מקדימה, אחרי עמידה של 10 דק' לא יכול להתיישב או הליכה חייב לשבת לנוח או לשכב. אם אני מתאמץ אם לא יושב או שוכב לא יכול. קבעו לי זריקות דרך MRI אני מחכה 7 חודשים. הופניתי למרפאת כאב." היועץ לועדה בדק את המערער וכתב: "מתהלך בצליעה קלה על רגל שמאל, אין דילדול שרירים, כוח גס תקין, יושב במיטה עם ברכיים ישרות, כיפוף מגיע עד אמצע השוקיים, החזרים גידיים הופקו מוחלשים סמטריים בכל התחנות, מבחן הרמת רגל ישרה תקין, 70 מעלות דו"צ. ב-C.T בלטי דיסק במספר גבהים. בדיקת MRI בלט ב-L 2 – L 3 וב- L3, L4 . אין קפוח נורולוגי בבדיקה." בסיכום ומסקנות קבע היועץ: "הועדה בדקה את התובע עיינה בחומר הרפואי וכן בפס"ד מ- 21.11.17 המפנה למכתב הרפואי של ד"ר חגי מוסקוביץ בהקשר עם הצרות התעלה. באשר לשאלה האם הצרות התעלה קשורה לתאונה העבודה התשובה היא לא היא אינה קשורה, אלא הליך תחלואתי לא חבלתי או מולד לכן אין לקבוע לכך נכות. לאור הבדיקה ועדה קובעת שאין החמרה." ביום 29.7.18 היתכנסה הועדה לסיכום הדיון וקבעה כי: "בהמשך לועדה מיום 25.2.18 ועדה עיינה בחו"ד אורתופדיית מיום 19.3.18 ומקבלת אותה". אשר לתחום האורתופדי – כאמור בפסק הדין המחזיר התבקשה הועדה להתייחס היתייחסות עניינית ומנומקת למסמך הרפואי של ד"ר מוסקוביץ, וכן לקביעתו כי המערער סובל מסמונת היצרות תעלת השידרה והאם תיסמונת זו קשורה לתאונת העבודה וככל שכן האם יש לקבוע בגינה נכות.

...

הרקע להתכנסותה של הוועדה הוא בפסק דין מחזיר שניתן בתיק ב"ל 15168-07-17 שקבע כי: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתתייחס באופן ענייני ומנומק לסיכום בדיקה רפואית מיום 9.1.17 מטעם ד"ר מוסקוביץ' חגי. כמו כן הוועדה תבהיר האם המערער סובל מתסמונת היצרות תעלת השדרה אשר צוינה בסיכום הדיון אצל האורתופד והאם תסמונת זו קשורה לתאונת העבודה וככל שכן האם יש לקבוע בגינה נכות. כמו כן הוועדה תתייחס למסמך רפואי של ד"ר תודר מיום 11.1.17 ולטענה כי המערער סובל מתסמונת PTSD בעקבות התאונה. המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה בעניינים הנ"ל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת". לטענת המערער הוועדה לא קיימה אחר פסק הדין המחזיר בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי.

לטענת המערער סוג האבחנה- האם הפרעת הסתגלות או PTSD אינה רלבנטית שעה שסעיף הליקוי מכניס את שני אלו תחת אותו סעי, ואילו גובה הנכות הוא בהתאם לממצאים הקליניים; בהיבט האורתופדי טוען המערער לעניין קביעת הוועדה לעניין הגב התחתון בלבד, כי הוועדה דנה ונימקה החלטתה רק ביחס להיצרות תעלת השדרה ואילו לא קבעה מסקנה וכלל לא בחנה את הבדיקה הקלינית שערכה למערער למול חוות הדעת , האם יש מקום להעניק נכות בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה גבי; את ביתר שאת לאור ממצאי הוועדה בעניין עמוד שדרה מותני, הגבלות תנועה ואף פגימה נוירולוגית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

ב"כ הנפגע: נכותו גבוהה יותר מ-15% ומבקשת להתייחס לאבחנת PTSD טוען שיש החמרה במצבו" בסיכום ומסקנות קבעה הוועדה: "בהמשך לוועדות קודמות ועל פי החלטת ביה"ד הוועדה עיינה מחדש במכתבו של ד"ר תודר מ- 11.1.17. בבדיקתו מלבד אפקט מושטח, נבדק שהוא חי- מת, ללא הפרעות בחשיבה, שיפוט ותובנה תקינים אין כל עדות ו/או תאור בבדיקתו על תסמיני דחק בתר חבלתיים. גם בבדיקתנו בוועדה הקודמת לא נצפו תסמינים אלו וגם היום תלונותיו היחידות הם תסמינים דכאוניים ולכן הוועדה לא רואה כל אפשרות לאבחנה ל PSM לptsd. הוועדה משאירה את החלטתה על כנה. יש לציין שאחוזי הנכות שנקבעו תואמים את מצבו הנפשי של התובע. סיכום דיון ללא נוכחות לאחר קבלת חו"ד אורתופדית כפי שנתבקש בפס"ד.". ביום 19.3.18 נבדק המערער על ידי אורתופד, יועץ מומחה לוועדה אשר שמע את תלונות המערער כדלקמן: "אני גמור עם הגב, כאבי גב, הרגל נתפסת לי רגל שמאל בירך מקדימה, אחרי עמידה של 10 דק' לא יכול להתיישב או הליכה חייב לשבת לנוח או לשכב. אם אני מתאמץ אם לא יושב או שוכב לא יכול. קבעו לי זריקות דרך MRI אני מחכה 7 חודשים. הופניתי למרפאת כאב." היועץ לוועדה בדק את המערער וכתב: "מתהלך בצליעה קלה על רגל שמאל, אין דלדול שרירים, כוח גס תקין, יושב במיטה עם ברכיים ישרות, כיפוף מגיע עד אמצע השוקיים, החזרים גידיים הופקו מוחלשים סימטריים בכל התחנות, מבחן הרמת רגל ישרה תקין, 70 מעלות דו"צ. ב-C.T בלטי דיסק במספר גבהים. בדיקת MRI בלט ב-L 2 – L 3 וב- L3, L4 . אין קיפוח נוירולוגי בבדיקה." בסיכום ומסקנות קבע היועץ: "הוועדה בדקה את התובע עיינה בחומר הרפואי וכן בפס"ד מ- 21.11.17 המפנה למכתב הרפואי של ד"ר חגי מוסקוביץ בהקשר עם הצרות התעלה. באשר לשאלה האם הצרות התעלה קשורה לתאונה העבודה התשובה היא לא היא אינה קשורה, אלא הליך תחלואתי לא חבלתי או מולד לכן אין לקבוע לכך נכות. לאור הבדיקה ועדה קובעת שאין החמרה." ביום 29.7.18 התכנסה הוועדה לסיכום הדיון וקבעה כי: "בהמשך לוועדה מיום 25.2.18 ועדה עיינה בחו"ד אורתופדיית מיום 19.3.18 ומקבלת אותה". אשר לתחום האורתופדי – כאמור בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למסמך הרפואי של ד"ר מוסקוביץ, וכן לקביעתו כי המערער סובל מסמונת היצרות תעלת השדרה והאם תסמונת זו קשורה לתאונת העבודה וככל שכן האם יש לקבוע בגינה נכות.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: בתחום האורתופדי – הוועדה תשוב ותתייעץ עם המומחה היועץ לוועדה לעניין הגב התחתון, תוך שתבצע בדיקה קלינית בהשוואה לבדיקתו של ד"ר מוסקוביץ מיום 9.1.17 ותבחן האם יש מקום להעניק למערער נכות גבוהה יותר בגין הגבלה בגב תחתון; בתחום הנפשי – הוועדה תשקול החלטתה לעניין גובה הנכות בהתייחס למכלול ההשפעות על תפקודו של המערער ואשר פורטו בחוות דעתו של ד"ר תודר וכן בבדיקתה שלה (טיפול תרופתי, הפרעה בכושר העבודה, הפרעה בתחום הנפשי או החברתי).

טענות הצדדים לטענת המערערת, עקב התאונה היא סובלת מפגיעה בעמוד שדרה מותני, הגבלה בתנועות ופגיעה בעמוד שדרה צוארי.

מסקנות הועדה באותו מועד פורטו בפרוטוקול כך: "לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת חוות דעת אאג לענין תלונותיה על טינטון וכן פיענוח בדיקת MRI שביצעה." מימצאי הבדיקה הקלינית של המערערת על ידי היועץ אף אוזן גרון תועדו בפרוטוקול מיום 6.3.2022 כך: "תופיות תקינות בהנחת הקולן על המצח טוענת ששומעת באוזן שמאל ולא במרכז לעומת זאת בדיקת שמיעה מ 19/11/2110 חודשים לאחר הארוע שמיעתה תקינה לחלוטין עם 10 SRT דציבל בשתי האוזניים ועם דיסקרמנציה של 100%." מסקנות היועץ פורטו בפרוטוקול כך: "במקרה של חבלה או טילטלה של הראש טנטון הוא ביטוי של נזק שניגרם לאוזניים הפנימיות במקרה שלפננו אין כל ממצא אשר מעיד על פגיעה של האוזניים הפנימיות בקשר לשמיעה אי לכך אין קשר סיבתי בית תלונותיה בתחום א.א.ג לארוע הנידון." מימצאי בדיקת הועדה בהתכנסותה השנייה פורטו בפרוטוקול מיום 31.5.2022 כך: "הועדה עיינה בפיענוח בדיקת MRI ע.ש. מותני מתאריך 26/12/21 – לפיה סובלת מבלטי דיסק בגובה 3-L4L-5L וכן מבלט דיסק בגובה 1S-5L עם הצרות משנית של תעלת שורש דו"צ." מסקנות הועדה פורטו בפרוטוקול הועדה כך: "הוועדה דוחה את הערר לא נותרו מיגבלות המקנות אחוזי נכות בגב תחתון וצואר ולא נמצא חסר נורולוגי המקנה נכות. הוועדה עיינה בחוות דעת דר' בצלאל מ5/10/21 ואינה מקבלת חוות דעתו מאחר וממצאי בדיקת הוועדה שונים מימצאי בדיקתו.

...

בתחום אף אוזן גרון – דין טענות המערערת גם בתחום זה להידחות.

אינני מקבל את טענת המערערת כי שגתה הוועדה עת לא קבעה לה נכות בגין טנטון, שכן קיימת פגיעה באוזניים הפנימיות.

סיכומו של דבר לאור כל האמור, בהתאם להסכמת הצדדים, עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 31.5.2022, על מנת שתבחן את טענות המערערת בתחום כף יד ימין.

מבחינה אורטופדית אין הגבלת תנועות המזכה באחוזי נכות".

. בבדיקתה – אינה מניעה כלל עמ"ש מותני בבקשה להתכופף לפנים מקפלת את ברכיה, בניסיון לאקסטנציה והטיות לצדדים מתלוננת בתלונת כאבים עזים.

המערערת הוסיפה, כי עת המדובר בנכות בגין הגבלת תנועה אין די בהפניה לממצאים דימותיים עובר לתאונה או לתלונות על כאבים ועל הועדה להפנות לממצאים קליניים הכוללים ממצאים בדבר הגבלה בתנועות, כאשר מהחלטת הועדה עצמה המפנה לרישומים מעברה של המערערת, אין כל ממצאים על הגבלה בתנועות עמוד השידרה לפני התאונה.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בפסק הדין המחזיר ובכלל החומר המונח לפני וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

" סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה.