עלייה של בן מאומץ של יהודי במשרד הפנים

ביום 25.9.2019 פנתה העותרת במכתב למשיב, בו ציינה כי היא אינה מערערת על דחיית בקשתה ככל שהיא מבוססת על יהדותה הנטענת של אמה, וביקשה למקד את בקשתה בטענה כי היא נכדה לסב יהודי, באשר אביה הוא בן ביולוגי לאב יהודי, אשר אומץ על ידי מי שאינו יהודי (נספח 12 לעתירה).

סעיף 4א הרחיב את הקף הזכאים לעלות ארצה "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". סעיף 4ב לחוק השבות קובע כי "יהודי" הוא "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". מכאן, שזכאות לעלות לישראל תוכל לקום כאשר האדם מכוחו נתבעת הזכות נולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת, וכאשר תובע הזכות אינו אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

העותרת הפניתה גם לפסק דין שניתן בבית המשפט ברוסיה מיום 24.10.16, במסגרת בקשת העותרת לאשר את הקרבה המשפחתית בינה לבין אביו הביולוגי הנטען של אביה ז"ל. ככלל, במסגרת הפעלת שיקול הדעת של המשיב יינתן משקל לפסק דין זר. עם זאת, לא אחת נקבע בפסיקה כי פסק דין זר, קל וחומר בהליך שיזם העותר, אינו מהוה בהכרח ראייה מספקת להוכחת הזכאות הנטענת (בג"ץ 2828/00 קובלסקי נ' שר הפנים, פ"ד נז(2) 21, בפיסקה 10, וההפניות שם; בג"ץ 265/07 עבו נ' השר לביטחון פנים (16.6.2011); בג"ץ 8047/11 סובול נ' משרד הפנים (17.2.2013)).

...

הפגמים והקשיים עליהם הצביע המשיב, ושעיקריהם פורטו לעיל, הביאוהו למסקנה לפיה אין די במסמכים שהוצגו על מנת להוכיח במידה הנדרשת את יהדותו של הסב ואת הקשר המשפחתי לאביה, ומכאן שאין בהם לבסס זכאות לפי חוק השבות.

סיכומו של דבר, לאחר עיון במכלול חומר הראיות ושמיעת טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב.

לפיכך, העתירה נדחית.

לפי החלטה זו – עד סוף שנת 2007 יובאו לישראל כ-13,000 בני הפלאשמורה בהתאם לרשימה הסופית והמסמכים של הפוטנציאל לעליה, שאושרה על ידי משרד הפנים הכוללת 17,188 נפש, כאשר מתוכם עלו כ-4,300 על בסיס מבחן שנקבע בהחלטה 2948.

בהחלטת ממשלה מס' 4082 מיום 14.9.2008 נקבע, שלאחר בדיקת למעלה מ-17,000 בקשות ולאחר כניסתם לארץ של 16,096 מתוך המבקשים שעמדו בתנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה הקודמות, לפנים משורת הדין, יוסיף שר הפנים וייבחן את מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלאשמורה נוספים העונים על התנאים הבאים: (1) רשומים ב"מפקד שארית יהודי אתיופיה מ-1999, המכונה 'סקר אפרתי ולדמן', ובילבד שהם מתגוררים בגונדר לפחות שנה ממועד החלטה זו"; (2) עונים על התנאי, שנקבע בהחלטת ממשלה 2948, שלפיו עליהם להיות צאצאים של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם על מנת לשוב ליהדות באופן רישמי ולהתערות מחדש בעם היהודי; (3) קרובי משפחתם הגישו או יגישו עבורם בקשה לפי נהלי משרד הפנים.

אולם, בעוד שעמדת העותרים היא שגב' זריטו וגב' אלמיטו הן אחיות מאותה האם – גב' מנן; עמדת המשיבים היא, כאמור, שגב' זריטו היא בתה של גב' דינגוט (שבשלב מסוים אימצה את השם מנן).

...

לא מצאתי בטענה זו כדי לשנות מן המסקנה שלא קמה עילת התערבות בהחלטת המשיבים.

מקובלת עליי עמדת המשיבים, שלטענה זו לא הונחה תשתית מספקת, וכי היה על העותרים להראות באלו נסיבות ועל איזה בסיס נכנסו לישראל אותם בני משפחה.

התוצאה התוצאה היא, שהעתירה נדחית.

משרד הפנים הורה להם (ביום 27.2.1997) לעזוב את ישראל ולנסות להסדיר מקייב את זכאותם לעלות לארץ.

לאור כל זאת יש להותיר את העותרת במשמורת בני הזוג רודריגז, אשר אף שלא אימצוה על פי חוק הרי טיב היחסים ביניהם עולה כדי "אימוץ בפועל". קשר הורות זה, כך טוענים העותרים, אינו ניתק עם הגיעו של הילד לבגרות, אלא מוסיף ומתקיים אף לאחר שחדל מלהיות קטין.

דיון סעיף 4א לחוק השבות קובע את זכאותם של בני משפחתו של יהודי - הגם שהם עצמם אינם יהודים - לזכויות מכוח חוק השבות ומכוח חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות).

העותרת שלפנינו טוענת כי היא נכנסת בגדר החוק בשל היותה נכדתו של יהודי, וכי סירובן של רשויות הפנים להכיר בסבה כיהודי אינו מעוגן במסמכים, התצהירים והתעודות אשר הציגה בפניהם.

משרד הפנים, לאחר שבחן את חומר הראיות אותו הגישה העותרת, החליט כי לא עלה בידיה להרים את הנטל במבחן הראיה המינהלית לביסוס היותה נכדתו של יהודי (ראו והשוו בג"ץ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין, פ"ד נד(5) 780, 787.

...

לעניינו רלוונטי קריטריון ד' לפיו יינתן רישיון כאשר לפנינו: "מקרים חריגים מיוחדים מסיבות הומניטריות או כשיש למדינת ישראל אינטרס מיוחד במתן הרשיון לישיבת הקבע". לאחר שבחנו את החומר בעניינה של העותרת לא ראינו בסופו של יום מקום להתערב ולשנות מהחלטת שר הפנים.

בדחותנו את העתירה קבענו: "נטען לפנינו עוד מטעם המדינה, כי עניינו של העותר אינו שונה מעניינם של זרים רבים אשר להם הורה שעלה לישראל, והם מבקשים להצטרף אליו. ביניהם, על-פי הטענה, עשרות אלפי מקרים של אנשים הנשואים בשנית, שחוק השבות אינו חל על ילדיהם מנישואין קודמים. כן מוגשות בקשות רבות כאלה לילדים הבגירים של עובדים זרים שנישאו לישראלים, וכן קרוב מבקש למען קרוב, וגדלה השרשרת של המבקשים לבוא בשערי הארץ ולהשתקע בה כי ראו בה טוב. לטענת המשיב, החלטה להתיר חריגים כאלה עלולה ליצור סחף וכרסום שאינם תואמים את המדיניות הכללית בעניין זה. לאחר שבחנו את הטענות הפרטניות והכלליות האמורות, שוכנעו כי בהחלטת שר הפנים שלפיה אין העותר נכלל בגדר מקרה חריג ומיוחד למדיניות הכללית, לא נפל כל פגם המצדיק התערבותנו" (עמ' 528).

אשר על כן העתירה נדחית.

לפי המסמכים שהונחו בפנינו, ולאחר חקירה ודרישה בדברי האם הביולוגית של המשיב, אשר טענה בפנינו בנחישות שהתעברה מאינו יהודי בעיר רמלה, וגם טענת בעלה בתקופת הגירושין שהיה פרוד ממנה במשך כמה שנים כך שלכאורה הבן הזה אינו בנו – אין בהם כדי לסתור את דבריה שנתעברה מגוי, לא מצאנו עילה מספקת כדי להטיל ספק בכשרותו של הבן [פלוני] (המשיב) ת.ז. [.

יצוין כי אכן לפי תיק משרד הפנים, התגוררה האם בעיר בה אוכלוסייה ערבית ניכרת, אשר אמנם רוב תושביה יהודים אך יש בה ערבים רבים.

גם המבקש עמד להרשם לנישואין בלא לדיווח על היותו מאומץ, אולם כיון שהתברר הדבר אגב אורחא, היה צורך ללבן שאלה זו. עיון בתיק האימוץ של המבקש העלה כי לפנינו מקרה חריג.

...

לפי המסמכים שהונחו בפנינו, ולאחר חקירה ודרישה בדברי האם הביולוגית של המשיב, אשר טענה בפנינו בנחישות שהתעברה מאינו יהודי בעיר רמלה, וגם טענת בעלה בתקופת הגירושין שהיה פרוד ממנה במשך כמה שנים כך שלכאורה הבן הזה אינו בנו – אין בהם כדי לסתור את דבריה שנתעברה מגוי, לא מצאנו עילה מספקת כדי להטיל ספק בכשרותו של הבן [פלוני] (המשיב) ת.ז. [.

עוד בגמרא (שם): "ואמר רבא דבר תורה אסופי כשר מאי טעמא אשת איש בבעלה תולה מאי איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהם למד"ה כיון דאיכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה פלגא ופלגא." בדברי הגמרא הללו מצאנו את המקרה שהזכיר הרמב"ם באשה שהלך בעלה למדינת הים, אלא שמדברי הגמרא עולה שבאופן זה הולד ממזר, כי לו יצויר שאסופי אינו בן פנויה ולא הושלך מחמת רעבון הריהו ממזר.

מצאנו אם כן את הצד שהובא ברמב"ם לאיסור, כל עוד אין האם טוענת שהתעברה מגוי, אך לא מצאנו את צד ההיתר בבדוקי שאמו אשת איש וטוענת מגוי התעברתי.

לדעת רעק"א מצאנו מקור לחידוש הרמב"ם באשת איש שאומרת לגוי נבעלתי מדברי אבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי.

הוא ייעץ לה בכתיבת פניות למשרד הפנים, ועידכן אותה ביחס להעלאת בני משפחתה לישראל.

מאוחר יותר, בנו יואב נהרג בפעילות מבצעית בלבנון, והם ראו מעין צוואה בלתי כתובה של בנם לאמץ את ליאור.

כן סיפר על הסתייעותו הרבה בנאשם לקבלת מידע הנוגע לבירור יהדות של עולים שונים.

...

חומרה מיוחדת מצא בית המשפט העליון בעובדה שהתנהגותו המבישה והמכוערת של הנאשם באותו מקרה נמשכה על פני תקופה של כשלוש שנים, בעוד שבמקרה שבפני מדובר באירועים שנמשכו כחודש אחד.

הערעור נדחה.

בשים לב לכל האמור, ובפרט לערכים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשם, מידת הפגיעה, נסיבות ביצוע העבירות, ומדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם נע מ-9 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות ועד 30 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה.