עלות תחזוקת מחשבים גבוה ללא אפשרות החלפת ספק

בעדותו הסביר: "בזמן בו הגשתי את התביעה הראשונה, לאחר שראיתי שאי אפשר עפ"י הרגולציה של חברת החשמל לפצל שני מונים בתוך אותו מבנה למרות שחודשיים או שלושה לפני כן כן היה אפשר, לא הייתי חזיר למרות שההסכם המקורי כן היה תקין. בתקופה שהגשתי את התביעה, הגשתי אותה על מערכת אחת שהייתה מעשית" (עמ' 55 שורות 5-18 לפרוטוקול).

בסיכומו של דבר קבע ד"ר וינשטוק בחוות דעתו, כי לו היה התובע פונה באוקטובר 2010 בבקשה לחברת החשמל לבצע את החלפת המונה "הייתה בקשתו זו נענית ללא כל קושי ויוצאת אל הפועל תוך מספר שבועות לא רב". עוד הוא קבע כי בהסדרת 2010 "ניתן היה ללא כל קושי מיוחד להגיש בקשה לשילוב מתקן פוטו וולטאי ברשת החשמל עבור כל מונה ובקשות שכאלו היו נענות ללא כל ספק בחיוב". בעדותו בבית המשפט, לעומת זאת, ריכך ד"ר וינשטוק דיעה נחרצת זו ואישר כי לא מדובר ב100% סיכוי אלא בסכויים של 80%-90% וכלשונו: "אני יכול להעריך, לא לדעת בודאות, אבל יכול להעריך שסכויי הפיצול היו גבוהים בהרבה מאשר 50%. 80, 85, 90%. לא 100%, אני מסכים, אבל לדעתי הרבה יותר מאשר 50%, בהכירי את הנפשות הפועלות באגף... בהכירי את המצב בשטח, אני חושב שהסכויים לקבל פיצול של המונים, היו טובים מאוד" (עמ' 42 שורות 9-14 לפרוטוקול).

ככלל, תחשיבי המומחים מטעם שני הצדדים מבוססים על אותה נוסחה, במסגרתה הם מחשבים את ההכנסה השנתית הצפויה מן המערכת (הפדיון מחברת החשמל), אל מול הוצאות הקמת המערכת וההוצאות השנתיות הכרוכות בהפעלתה (מימון, שכירות, תפעול ותחזוקה, פחת) וכך מגיעים לרווח הנקי נכון למועד הרלוואנטי (2010 לפי דון, 2011 לפי שקד).

הוצאות שלא נכללו בחוות הדעת מטעם התובע המומחה מטעם הנתבעים כלל בתחשיביו שני נתונים נוספים שלא נכללו בחוות דעת המומחה מטעם התובע ולא נסתרו: עלות ביטוח (הוצאה שהתובע לא יכול לחלוק עליה בשים לב לטענתו שלו כי הוא היה מבטח את המערכות) בשיעור של 15 ₪ לקילו-וואט מותקן לשנה (יצוין כי בטבלה המצורפת כנספח לחוות הדעת של מר דון חושב נתון כפול), וקרן החלפת ממירים בשנה 13 (400 ₪ לקילו-וואט מותקן).

בסיכומו של דבר ונוכח עדותו לפיה גם שיעור הוון של 3% אפשרי מבחינתו, יחושב ההוון לפי שיעור זה. סיכום הנזק על יסוד האמור לעיל, זהו תחשיב הנזק שהוסב לתובע בגין אובדן רווח של מערכת אחת לפי הסדרת 2010, נכון למועד הקובע: הכנסה שנתית: 124,575 ₪ בנכוי הוצאות שנתיות שוטפות: דמי שכירות: 13,813 ₪ הוצאות תפעול ותחזוקה: 5,000 ₪ פחת: 747 ₪ ביטוח והחלפת ממירים: 1,750 ₪ הוצאות מימון: 14,500 ₪ סה"כ הכנסה שנתית בנכוי הוצאות שוטפות: 88,765 ₪.

...

כך נפסק שם מפי הש' א' ברק: "הגעתי איפוא למסקנה, כי שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק, וזאת - אם לחזור לשאלה שהוצגה בדיון נוסף זה - גם אם הצד לחוזה הוא השולח ולא השלוח". ומפי כב' הנשיא דאז הש' מ' שמגר: "שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12(ב), כפי שגם יש שהוא מתחייב עקב שליחותו בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו" (וראה גם: א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה (1996) כרך א' עמ' 122-125).

על כן ובסיכומו של דבר, מתקבלת התביעה כדלקמן: על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן רווח בסך של 416,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.2.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות משפט (החזר מחצית אגרה) בסך של 44,541 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.3.2021 ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 15294-09-19 22 יוני 2021 לפני: כב' השופט דורון יפת נציגת ציבור (עובדים) גב' כרמלה קול אמן נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא התובעת עדן שטרית ע"י ב"כ עו"ד טמיר שטרית הנתבעת קסטרו אבטחת תנועה תיחזוקה ושרותים (2007) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסי בן חמו פסק דין

הובטח לתובעת להישתתף בעלויות החניה מחוץ לבנין וכן נתקבלה בקשתה לסיים את העבודה בשעה 15:30 (הגם שבראיון סוכם אחרת).

כאשר נאמר לה שאברהם לא טען שהחליפו מצלמות, היא השיבה "לאחר כמה חודשים דברתי עם איש המצלמות לאחר שקיבלנו את התביעה ההזויה הזאת והוא אמר שאי אפשר ושהוא החליף די וי אר. לא יודעת מה זה." (ע' 32 ש' 20).

ברם, אם מחשב אינו נידרש בתחילת העבודה מדוע לימור מצאה לנכון לדחות את קליטתה של התובעת במספר ימים בעטיו של המחשב התקול? שלישית, לגבי הודעת דוא"ל בעיניין הוצאות נסיעה- לא נעלמה מעינינו תגובת התובעת גופה אשר אפשר לחלוק על סיגנונה, אך בד בבד יש לזכור כי מדובר בהתכתבות מחודש יוני 2019, לאחר שהתובעת כבר פוטרה מהנתבעת (ע' 14 ש' 1-6).

באיזון זה יש ליתן את הדעת גם למהות המעסיק, לגודלו, למספר העובדים שהוא מעסיק וכיוצ"ב (סעש (ת"א) 30537-12-13 בת אל אדיבי אמסלם – אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (מיום 28.2.2016) בעניינינו, מחד גיסא, מדובר בתקופה בה קיים קושי למצוא עבודה במקום אחר, כאשר מאידך גיסא, נחיצות התפקיד, מנקודת מבטו של המעסיק הוטלה בספק בשל רצונו לגייס מהנדס חלף גיוסו של משרטט, ועת מדובר בהחלטה שנתקבלה בחודש הראשון להעסקתה של התובעת, עת גם טעמים של יחסים בינאישיים יכולים להיכלל במסגרתם.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעיניין, הגענו לכלל מסקנה כי שיעור הפצוי אותו ראוי לפסוק לזכות התובעת בגין הפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות, הוא בגובה 15,000 ₪.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין, הגענו לכלל מסקנה כי שיעור הפיצוי אותו ראוי לפסוק לזכות התובעת בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות, הוא בגובה 15,000 ₪.

בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסד דמי הלידה והפסדי ההשתכרות הנטענים- בשים לב למכלול נסיבות העניין והטעמים עליהם עמדנו לעיל, לא מצאנו לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין הפסד דמי לידה (ראה עניין אלבר ארצי בו נדחה ערעור עובדת אשר הועסקה ארבעה חודשי עבודה ו-25 ימים (סע' 1 ו- 4 לפסק הדין) במסגרתו נתבקש בית הדין לקבל את ערעורה, שכן בית הדין האזורי קיבל את טענתה כי פוטרה בשל הריונה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, אך דחה את תביעתה ביחס לעילות הנוספות ובכלל זה לפיצוי בגין הפסד דמי לידה (סע' 16 ו- סע' 81 לפסק הדין).

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 77 לעיל.

מדובר בשכר לא מדווח, אשר גובהו לא הוכח, ולפיכך לא תלקח בחשבון תוספת בגין הטיפים.

כמו כן משרד הבריאות מצוי בעיצומו של תהליך עבודה מקיף בו מתקיימת בחינה מקצועית רב נושאית, ובמסגרתו נבחנות אפשרויות ההסדר לייצור ולאספקת תותבות וסדים במערכת הבריאות.

לטענת הנתבעת, כדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים, מוצע להקפיא את הפצוי בגין רכיב הנזק של ההחלפות העתידיות של הברך בחשבון נאמנות נפרד וייעודי, ולקבוע הוראה כי במועד שבו סל הבריאות יתוקן ויכלול כסוי בגין ברך ממוחשבת, יתרת סכום הנאמנות יוחזר לנתבעת.

ביום 19.12.18 הוא שילם סכום נוסף של 37,439 ₪ עבור שרוול סלקון ותכשירי תיחזוקה של בית הגדם.

בתגובה לחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע כתב השמאי בן ארי כי חוות הדעת מטעם התובע מתייחסת לדירות בצפון תל אביב, בשכונות יוקרתיות שבהן מחירי הנדל"ן גבוהים, בעוד שהתובע מתגורר כיום בדרום תל אביב, ולפני כן התגורר בקרית אונו; חוות הדעת מתייחסת לדירות גן בלבד, שמחיריהן גבוהים יחסית למחירי דירות רגילות, ולא מתייחסת לדירות בקומות גבוהות בבתים המצוידים במעלית מותאמת להסעת נכה בכסא גלגלים; חוות הדעת אינה מפרטת את מרכיבי עלות התאמת הדירה.

ספק אם יש לזקוף את מלוא הפער בגובה דמי השכירות ואת העובדה שכיום הוא מתגורר לבד, למצבו של התובע בעקבות התאונה.

...

לא די בתקציב החריג והמוגבל שניתן בשנת 2019 כדי להצדיק חריגה מדרך הפיצוי המקובלת, מה גם שלמשרד הבריאות זכות שיבוב כלפי הנתבעת ביחס לכל אביזר שיספק לתובע (סעיף 11 לתעודת עובד הציבור), כך שבסופו של דבר המימון נופל עליה.

אני דוחה את התביעה בגין נזקים שגרם כיסא הגלגלים בדירה השכורה.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק.

ממילא, ספק אם די בעיניין זה כדי להביא לפסילתן של ההצעות (ראו והשוו: עע"ם 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בנין בע"מ נ' מדינת ישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח(6) 170, 176 (2004); עע"ם 11572/05 טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות המובאות שם (19.6.2006); מכרזים כרך ראשון, עמ' 561-551).

פער מחירים זה היה כה גדול, עד שועדת המכרזים כלל לא ראתה מקום לקבוע כי ארבע איי תוגדר כ-"מציעה כשירה חלופית" ("Alternative Bidder"), באופן שיאפשר לה להחליף את אחת מהעולות לשלב ההתמחרות הסופי, אם יתברר כי אין באפשרותה להישתתף בשלב זה. עמדתה זו של ועדת המכרזים משקפת כי לשיטתה מדובר היה בפערי מחירים משמעותיים מדי, אשר לא ניתן יהיה לגשר עליהם בשלב ההתמחרות הסופי, וזאת גם בשים לב למשקל הגבוה הניתן להצעת המחיר (80%) בנקוד ההצעות.

תנאי במיכרז השולל מהמשתתפים במיכרז את האפשרות לבקש סעדים זמניים הוא תנאי המעורר קושי לא מבוטל, ובית משפט זה טרם הכריע בשאלת תוקפו (ראו: רע"א 9333/05 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מיפעל הפיס, פסקה 5 (30.10.2005); רע"א 1128/06‏ מיפעל הפיס נ' גולן, פסקה 6 (2.7.2006); רע"א 4328/09 גרינברג נ' מיפעל הפיס, פסקה 5 (25.6.2009); עע"ם 3813/11 טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ נ' מלם מערכות בע"מ, פסקה 21 (5.1.2012)).

חיסכון זה הושג, בין השאר, באמצעות שיתופם של גורמים מממנים זרים בשלב ההתמחרות הסופי, באופן שאפשר לזוכה מתן הנחה נוספת על בסיס הורדה בעלויות המימון (ש.מ.ש. הוזילה את הצעתה בשלב זה ביותר מ-10% לעומת המחיר שהוצע בשלב השני).

סוף דבר לו תישמע דעתי, דינו של העירעור להיתקבל בחלקו, במובן זה שיש לקבוע כי בהנתן פרשיית שורק 1 לא ניתן להתייחס לניסיון של IDE (חברת האם של ש.מ.ש.) והאצ'יסון (חברת האם של מרליון) בהפעלת פרויקט זה כ"נסיון מוצלח" ("successful performance"), ועל כן לא יכלו להתבסס עליו לצורך עמידה בדרישת הניסיון הקודם במיכרז לעניין הפעלה ותחזוקה של מיפעל התפלה.

...

לעומת זאת, בסוגיה הרביעית, שעניינה עמידתה של מרליון בדרישת "הניסיון המוקדם" על רקע פרשיית שורק 1, חברי סבור כי דין הערעור להתקבל בחלקו ולמסקנה זו הצטרפה גם חברתי.

האינטואיציה הראשונית מובילה למסקנה של חברי.

הערעור מתקבל בחלקו כאמור בפסק-דינו של השופט ע' גרוסקופף, בהסכמת השופטת ד' ברק-ארז, כנגד דעתו החולקת של השופט י' עמית אשר סבר כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הגיע לחנות הנתבעת ושרטט לפניו את דרישותיו בנוגע לשולחן אוכל שיעמוד במספר פרמטרים: שולחן עגול בקוטר של עד 150 ס"מ; שולחן עמיד לשריטות וקל לתחזוקה; שולחן שיכול להפתח לשולחן המתאים ל 14 סועדים וכן שיתאים במראה שלו ליתר הרהיטים בפינת האוכל של התובע ובני משפחתו.

לאחר שהגיע פעם נוספת עם רעייתו ובילו בחנות כשעתיים, היתלבטו ושאלו שאלות, ביקשו לראות את כל שלבי הפתיחה והסגירה של השולחן משהיו מוטרדים שהם רוכשים שולחן ללא בדיקה פיזית אולם נציג החנות הבטיח כי השולחן ייראה בדיוק כמו התמונות המופיעות בקטלוג החברה והראה תמונה מספריית המחשב שלו של הדגם הספציפי ועדיין לא אמר דבר על בעיית עמידות של פלטת הבטון או בעיית שריטות ושאם הפלטה נשרטת כי אז אין שום אפשרות לתקן אותה.

כאמור בהחלטתי, התרשמתי מהתובע כי אכן הוא בעל אישיות פדנטית כפי שתיאר את עצמו שעניין האסתטיקה מאוד קרוב ללבו ואני מאמינה לו שחקר ודרש היטב בנוגע לשולחן שלא ראה אותו פיזית וגם ספק אם היה יכול להתרשם מעמידותו למים או מעמידותו לשריטות אם היה רואה אותו פיזית משברי כי לא היה עורך נסיונות בחנות התצוגה, אולם הקושי הוא צורת השריטה ועומקה, כמו גם העיתוי.

האם בשביל תיקון שריטות בדמות צביעה (שמסתבר כי כן ניתן בפועל למצוא פיתרון בר תיקון) ייעתר הלקוח לשלם 2000 ₪ (מחיר עלות לכאורה שהנתבעת בדיון הייתה מוכנה להוזיל רק לצרכי הפשרה עת ציינה בתגובה מיום 13.4.22 כי עלות צביעה היא 1700 ₪+מע"מ ומוכנה רק לצרכי פשרה מאוחר יותר להפחית לסך של 1400 ₪ כשהחלפת הפלטה היא 2000 ש"ח) עת השולחן עם כולו עלה 7342 ₪ (8590 ₪ כולל מע"מ)- עלות שיכול וגבוהה יותר בשל עלות השינוע לחו"ל, דבר שלא יכול היה לצפותו משלו היה יודע זאת מראש, לא היה נקשר בעיסקה מלכתחילה? התובע הבהיר בדיון "הדגש שלי בכך שבאתי לקבל שירות, כאשר היו שריטות. גם אם אני גרמתי להן, צריך לתת לי אופציה לתקן והם לא החריגו את זה מתעודת האחריות. השריטות הן בגדר שימוש סביר ולכן הם היו צריכים לתת לי שיקוף של המידע עוד קודם רכישת השולחן...לא הייתי רוכש אם הייתי יודע את זה. בתעודת האחריות לא החריגו טפול ושרות בשריטות" (עמ' 1, ש' 11-15).

על כך השיב איש השרות בדיון "זה לא משהו שאפשר לתקן, זה ייבוא. אין אפשרות לעשות תיקון על צבע ולכן צריך לצבוע את הכל אנו לא עושים תיקון בארץ. אין לנו ייצור בארץ" (עמ' 2', ש' 4-5).

...

על כן, אני סבורה כי הסעד המתאים בנסיבות התיק דנא הוא אי התאמה לפי חוק המכר שנבע בשל הפרת חובת הגילוי בחוק הגנת הצרכן משנשללה מהתובע האוטונומיה הצרכנית לגבש החלטה מושכלת האם לרכוש את המוצר אם לאו, גם אם מדובר בפגמים מינוריים בעיני הנתבעת בדבר הכתמים כתוצאה ממים עת בנוגע לשריטות לא ברור לאילו שריטות מכוון התובע (משבתגובתו האחרונה ציין שנתגלו עוד 10 שריטות אולם בתמונות שצולמו נראים כתמים של פגמנט ובדיון עצמו דובר על חריטה או שניים מושא המחלוקת).

על כן אני סבורה כי הסעד הנכון הוא מתן פיצוי שיש בו לגלם את עלות ההחלפה.

לכן מדובר בפגם במוצר כך שהתובע לא קיבל תמורה מלאה בגין כספיו ומגיע לו פיצוי על כך. הנתבעת תיארה את תיקון המוצר או החלפת הפלטה בסך של 2000 ₪ ואני סבורה כי זהו הפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת חובת הגילוי ופגיעה באוטונומיה הצרכנית, דבר המגלם בפועל גם את הפגם בהנאה (או מבחינה רעיונית מעין "פחת" לפי חוק המכר).

על כן, משיש בדבר לגלם גם את רצון התובע לעשות שימוש בכספי הפיצוי המגיע לו לשם תיקון המצרך ומשהיא היחידה שיש ביכולתה לתקן או להחליף את המוצר (לולא כן יש בדבר גם לשלול אחריות כאמור בתעודת האחריות) – אני מורה על תיקון "מצרך" במסגרת סמכותי בהתאם לסעיף 60 (א) (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בשים לב לכך שזהו הסעד הנכון גם לפי חוק המכר למצות הליכים בעניין זה והנתבעת תתקן את השולחן ותפעל להחלפת הפלטה כפי שציינה בדיון.