עלות סיוע לקליטת עולי אתיופיה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט ארנון דראל 20 נובמבר 2014 עמ"נ 27761-05-14 אגניהו נ' משרד לקליטת עלייה בעיניין: דני אגניהו ע"י ב"כ עו"ד שחר גולדנברג המערער מדינת ישראל - משרד לקליטת עלייה ע"י ב"כ עו"ד עדי בן דוד מנע, פרקליטות מחוז ירושלים המשיבה פסק דין

" הטענות בעירעור בלשון חריפה ובסגנון שאינו הולם כתב טענות בהליך משפטי, תוקף בא כוח המערער את החלטת ועדת הערר ולטענתו הועדה "ממשיכה להתל במערער ולנסות להתיש אותו באמצעות כוחה ואיתנותה כמדינה אשר יש לה פרקליטים רבים ויועצים שונים אל מול האזרח הקטן והמוחלש שעלה לא מכבר מאתיופיה ושאינו איתן כלכלית ואינו מושרש היטב במדינה ובמנטליות המטלטלת משהו במדינת ישראל". עוד הוא מוסיף כי "וועדת הערר המשיכה בסורה והחליטה שהחלטת בית המשפט אינה מחייבת אותה" וכי חבריה סברו "שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם" וזאת כאשר בחרו לידון בשאלות אחרות לשאלה היחידה שהוחזרה לדיון.

בהתייחסו לשיקולים השונים, כפי שעלו מסדרת החלטות שנמסרו לעיונו, כתב בית הדין הארצי לעבודה את הדברים הבאים: "החלטות אלה משקפות מדיניות ברורה של הגופים המוסמכים לפי החוק להכיר באדם כ"אסיר ציון" במקרה שמתקיימת בו עדות לפעילות ציונית נוספת במישור הצבורי, כגון – ארגון קבוצת יהודים לעליה, סיוע בהברחת יהודים, לווי קבוצות יהודים בדרכם לישראל, עדוד והכוונה לעליה, חלוקת כספים לסיוע לעליה, שימוש כמורה דרך, העמדת בית המגורים כתחנת מעבר לעליה לישראל, ארגון קבוצה בבית ספר, מתן אישורים למעבר, חלוקת מזון ותרופות בהכנה למסע ועוד.

...

לאחר שנסקור בקצרה את ההליכים שהתנהלו ואת הקביעות שניתנו בגדרם, נבחן את טענות המערער והמשיבה – שבסופו של דבר מתמקדות בשאלה אחת: האם יש לראות במעשיו של המערער בעת שהיה נער באתיופיה כממלאים אחר דרישת קיומה של "פעילות ציונית". ההליכים שהתנהלו בבקשתו (נספח מש/1 לתיק המוצגים של המשיבה) ציין המערער כי סוג הפעילות הציונית שביצע היה "תאום מקום מפגש – זמנים". באשר לתקופות המעצר הוא נקב בתקופות שונות שבהן היה עצור – אשר הארוכה מבניהם היא בשנים 1988-1989.

יישומו של המבחן במקרה זה, שבו מדובר כאמור בנער שפעל לפי הנחיותיו של אחיו, שפעילותו הוכרה כפעילות ציונית, מביא למסקנה כי ניתן לראות במערער כמי שפעל בעצמו "פעילות ציונית". דומה כי גישה זו נלמדת גם מהדברים שכתב כב' השופט ד"ר י' מרזל בעניין איילה: "...בכל הקשור לפעילות הציונית עצמה, קיימים גדרי ספקות מסוימים לדידי בתשובה לשאלה אם אכן ניתן להגיע למסקנה קונקלוסיבית במקרה זה – כמסקנת ועדת הערר – במובן זה שהמערער לא עסק בפעילות ציונית "אקטיבית" או "עצמאית"..

לכאורה משתמע מהחלטות ועדת הערר במקרה שלפניי, שבשום מקרה לא ניתן לראות בפעולות מעין אלה משום "פעילות ציונית", אלא שמסקנה זו יכול והיא דורשת עיון: אם נוכח תכלית החוק ובמיוחד שעה שמדובר בקטין, אם נוכח מסקנת ועדת הערר עצמה שלפיה יש לראות את פעילות המערער "כחלק מפעילות האב" (פסקה 9).

מסקנתי היא, אפוא, כי יש עילה להתערבותו של בית המשפט בקביעת ועדת הערר במישור זה, שכן לא נעשתה בגדרה ההבחנה המתבקשת בין פעילותו הציונית של נער לעומת בוגר ועריכתה של הבחנה כזו מחייבת את המסקנה כי המערער פעל "פעילות ציונית". אציין כי שקלתי האם לקבל את עמדת המדינה ולהחזיר את הדיון בעניין זה לוועדה על מנת שתוכל לדון במשמעות גילו של הפעיל ואולם מאחר והדיון הוחזר כבר פעם אחת לוועדת הערר וזו הייתה ערה לגילו של המערער בעת שנתנה את החלטתה, לא מצאתי מקום לעשות כן. סיכום הערעור מתקבל.

בסיפא דבריו הדגיש הסנגור את הצורך לסייע למשיב, כמי המשתייך לעולי אתיופיה.

בשל המועד הקרוב לקליטת המשיב בקהילה, מצאתי לקבל דברים אלה, מבלי לידרוש פעם נוספת תסקיר נוסף ובו הבהרה זו, על מנת שלא לעכב את ההליך, אשר עוכב רבות עד כה. מכל מקום, ברי כי שירות המבחן ממליץ, בסופו של יום, ובאופן ברור, על שליחת המשיב לקהילייה ומכאן כי הערכתו החיובית כי הטיפול יצליח.

במבחן "עלות מול תועלת", תצא החברה אך נשכרת משליחת המשיב לטפול, שהרי אם ייכשל בו- ייעצר המשיב, ככל הנראה, עד לתום ההליכים.

...

אמנם, ככלל, על סוגיית הגמילה להידון כאמור בהליך העיקרי, אך בעניינו של המשיב, לאור קורותיו וקורות ההליך כמבואר מעלה, סבורני כי יש טעם "להכות בברזל בעודו חם" ולאפשר למשיב להמשיך לפסוע בדרך בה החל.

לאור כל האמור, מצאתי כי מולאו למצער התנאים השני והשלישי להלכת סוויסה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לשירות המבחן.

כך משנקבע כי חציית הגבול באתיופיה ללא היתר אינה עולה בגדר פעילות ציונית כשלעצמה, באופן המצדיק הכרה במבקש כ"אסיר ציון".

לדברי המבקש הוא נעצר בזמן שסייע להעביר קבוצת עולים יהודים לקירבת הגבול הסודאני; וכי מעצרו התבצע תוך כדי פעילות זו. על רקע זה טוען המבקש כי יש לפרש את התנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק, שלפיו עילת המעצר צריכה להיות "בגלל פעילותו הציונית בארץ שבה פעילות זאת היתה אסורה", כך שיחול גם על מצבים כבעניינו – שבהם נעצר אדם תוך כדי שהוא מבצע פעילות הנובעת ממניעים ציוניים, גם אם מנקודת מבטם של מבצע המעצר, זה לא היה "בגלל" הפעילות הציונית.

כידוע, רשות לערער ב"גילגול שלישי" ניתנת במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת, וכך הוא הדבר גם אשר לבקשת רשות לערער שעניינה הכרה כ"אסיר ציון" לפי החוק (בר"ם 4536/15 איילה נ' מדינת ישראל – משרד לקליטת העלייה, פסקה 5 (1.12.2015); בר"ם 5078/15 לוי נ' הרשות לאסירי ציון, פסקה 4 (17.8.2015)).

טענות המבקש לפניי נוגעות לאופן יישום המבחנים לקביעת קיומו של קשר סיבתי, ואין הן מעלות שאלה עקרונית, חרף ניסיון המבקש לטעון כך. הבקשה נדחית איפוא.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

טענות המבקש לפניי נוגעות לאופן יישום המבחנים לקביעת קיומו של קשר סיבתי, ואין הן מעלות שאלה עקרונית, חרף ניסיון המבקש לטעון כך. הבקשה נדחית אפוא.

התובע גם שוחרר מהצבא חודש אחד בלבד לאחר שסיים את הכשרתו כנהג משאית, לפני שצבר ניסיון בתחום, ולצורך סיוע בפרנסת משפחתו, לטענתו.

התובע היה עולה חדש מאתיופיה, נאבק בקשיי קליטה, והכשרה זו פתחה בפניו לראשונה את האפשרות להישתכר מנהיגה על משאית גם לאחר שיחרורו מהצבא.

שני המומחים הסכימו בחוות דעתם כי עלות אשל יום עבודה היא 53 ₪, אך בעוד שמומחה התובע קבע כי יש 26 ימי עבודה בחודש, מומחה הנתבעת התבסס על ימי העבודה המופיעים בתלושי שכרו של התובע מעבודתו כנהג, לפיהם יש 22 ימי עבודה בחודש, ומכאן הפער.

...

לאור האמור, ומאחר שד"ר הלר לא המליץ בהכרח על נעל אורתופדית אלא נוחה, אינני מקבלת את טענת התובע כי נעל זו הכרחית.

בעניין המדרסים, שני רופאיו המטפלים של התובע המליצו על כך, ומומחה בית המשפט אימץ המלצה זו. לפיכך, אני מקבלת את הטענה כי המדרסים נחוצים לתובע כתוצאה מהתאונה, על אף שאלו נרכשו על ידי התובע לראשונה רק בתאריך 9.8.2020, בעיצומו של ההליך המשפטי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך הכולל המפורט בסעיפים 144 ו- 145 לעיל, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בין התפקידים שמילא היו תפקיד המנהל הכללי של משרד החוץ והמנהל הכללי של המשרד לקליטת עליה.

מתצהירו עולה כי הוא מרבה בנסיעות לחו"ל לצרכי עבודתו וכי במהלך התקופה שמחודש ינואר 2000 ועד לתאונה נסע לחו"ל 24 פעמים, בהן 19 נסיעות לצרכי יעוץ, הדרכה וכנסים מקצועיים.

הדוגמה הראשונה שהובאה קשורה לאיחוד הקהילות היהודיות בארה"ב (להלן: "איחוד הקהילות") ששילם לתובע דמי ניהול חודשיים בסכום של 5,000 דולר עבור ניהול הפרוייקט האתיופי שלו.

עלויות אלה אמורות להיות מופחתות מההכנסה המופיעה במסמך שהוגש.

בחקירתו הנגדית הוא הוסיף שבשל היות המדרגות בביתו צרות הוא נימנע מלעלות לקומה השניה משך חודשים וכך לא יכול היה להתרחץ ונאלץ לעשות זאת בקומה התחתונה בעזרת קערות, 'רחצת חתולים' כהגדרתו ובסיוע בני המשפחה (עמ' 8, ש' 3).

...

אמנם בחלק מן המקרים עבודתו של התובע אינה מאומצת ואינה מצריכה תנועה אך התובע העיד ועדותו מקובלת עלי כי החלק המכניס בעבודתו מצריך יצירת קשרים אישיים, מחייב את הגעתו אל הלקוחות הפוטנציאליים, השקעת מאמץ רב בקיום פגישות עם אנשים רבים במשרדיהם שרק חלק מהן מניב פרי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 187,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכר טירחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום בתוספת מס ערך מוסף ותשיב לו את האגרה ששילם בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.