על מי מוטל קנס על העסקת עובד זר

במהלך הבקורת נמצא עובד זר שהועסק על ידי הנאשמת ועסק בעבודות בניה שונות, אף שלא החזיק באשרת עבודה ושהייה המאפשרת לו לעבוד בישראל.

השלב השני - קביעת מיתחם הענישה בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי בקביעת מיתחם הענישה יש להיתחשב "בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'". המחוקק הגדיר לפיכך שלושה רכיבים רלוואנטיים – "רכיב ראשון – קביעת החומרה המושגית של מעשה העבירה באמצעות בחינת הערך החברתי המוגן; רכיב שני – קביעת החומרה הקונקרטית של העבירה באמצעות בחינת הנסיבות הקשורות לביצועה; רכיב שלישי – שמירה על מידת מה של רצף עונשי על ידי היתחשבות במצב שקדם לחקיקת תיקון מס' 113 באמצעות בחירת מדיניות הענישה הנהוגה" (ואקי ורבין, בעמ' 430).

בעניינינו מיתחם הענישה בגין העסקת העובד הזר נשוא כתב האישום, הוא בטווח שבין הקנס המינימאלי המוטל על עבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין, בסך של 20,000 ש"ח, לבין הקנס המאקסימאלי העומד על 116,800 ש"ח היות והעבירה נעברה על ידי קבלן כח אדם, במסגרת משלח ידם של הנאשמים, אשר העסיקו "מסתנן" כהגדרתו בחוק.

...

בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "על אף מדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"ארוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת ולעבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין הוא בין 20,000 ש"ח לבין 30% ל-50% מהקנס המירבי העומד על 146,800 ש"ח. ביחס לנאשם ולעבירה של אחריות נושא משרה לביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת אני קובעת כי מתחם הענישה הוא בין 10,000 ש"ח לבין 30% ל-50% מהקנס המירבי העומד על 58,400 ש"ח, המהווה את כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.

שוכנעתי, כי ההליכים שנוהלו כנגד הנאשמים היו בעלי אפקט מרתיע ומשמעותי עבורם.

אלה נימוקי הבקשה באמצע חודש אפריל 2018 קיבלה המבקשת הודעה על הטלת קנס מינהלי בגין העסקת עובד זר שלא כדין בנגוד לסעיף 2(א) (1), (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991.

חקירה העלתה כי העובד הועסק על ידי המבקשת החל מיום 25/9/17 עד ליום הבקורת כאשר בידיו אשרת תייר.

...

טענה זו אין בידינו לקבל.

זאת אף אם מדובר בטעות שבתום לב. לא שוכנעתי כי מדובר בסיבות שלא היו תלויות במבקשת, אשר מנעו ממנה להגיש את הבקשה במועד.

לאור האמור הבקשה נדחית.

" בעניננו, מדובר בהעסקה של שלושה עובדים זרים: הראשון (בהתאם לסעיף 3 לכתב האישום) הועסק על ידי הנאשמת משך ארבעה חודשים והחזיק באשרה מסוג ב/2 השייכת למעסיק אחר שתוקפה פג ביום 31.3.2015; השני הועסק על ידי הנאשמת משך כחודש וחצי והיה בעל אשרה מסוג ב/2 השייכת למעסיק אחר שתוקפה פקע ביום 30.6.2015; השלישי הועסק אצל הנאשמת במשך כחודש ימים והיה בעל אשרה מסוג ב/2 השייכת למעסיק אחר שתוקפה פקע ביום 28.2.2015.

השלב השני - קביעת מיתחם הענישה בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי בקביעת מיתחם הענישה יש להיתחשב "בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'". המחוקק הגדיר לפיכך שלושה רכיבים רלוואנטיים – "רכיב ראשון – קביעת החומרה המושגית של מעשה העבירה באמצעות בחינת הערך החברתי המוגן; רכיב שני – קביעת החומרה הקונקרטית של העבירה באמצעות בחינת הנסיבות הקשורות לביצועה; רכיב שלישי – שמירה על מידת מה של רצף עונשי על ידי היתחשבות במצב שקדם לחקיקת תיקון מס' 113 באמצעות בחירת מדיניות הענישה הנהוגה" (ואקי ורבין, בעמ' 430).

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין עמי אסור נדונה העסקת חמישה עובדים זרים, כאשר בין השיקולים שמנה בית הדין האיזורי לקולא היו חלוף הזמן מבצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום ונסיבותיו האישיות של המערער/הנאשם ובלשון בית הדין הארצי לעבודה: "טראגדיה אישית שעבר המערער ומצב כלכלי קשה עקב חובות כבדים הרובצים עליו", ובין השיקולים לחומרא נילקח בחשבון כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו בעקבות קנסות מינהלים שהוטלו עליו בעבר וכי העבירות בוצעו במסגרת משלח ידו של הנאשם.

...

בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "על אף שמדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"ארוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לכל אחד מהעובדים הזרים נשוא כתב האישום הוא בין 10,000 ש"ח לבין 20% ל-50% מהקנס המירבי העומד על 116,800 ש"ח. השלב השלישי – נסיבותיו המיוחדות של הנאשם בענין חדוות הורים נקבע, כי "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או העדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (התנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".

שוכנעתי, כי ההליכים שנוהלו כנגד הנאשמים היו בעלי אפקט מרתיע ומשמעותי עבורם.

באשר למיתחם הענישה, הרי שבהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, הקנס המינימאלי המוטל על עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, הוא על סך 10,000 ₪, בעוד הקנס המירבי, למי שעבר את העבירה שלא במסגרת משלח ידו, עומד על סך 58,400 ₪.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לכל האמור, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס על סך 18,000 ₪ בגין העסקת העובדת הזרה ללא היתר כדין.

...

לא מצאתי אפוא טעמים המצדיקים ביטול ההרשעה, ובקשתו של הנאשם בעניין זה נדחית.

] במקרה שלפני, אני קובע שהמדובר ב"אירוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם ענישה כולל אחד.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לכל האמור, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס על סך 18,000 ₪ בגין העסקת העובדת הזרה ללא היתר כדין.

העותר מפנה לפרט 12 לתוספת הראשונה, המפנה לחוק עובדים זרים (פריט 1 (4) לתוספת הראשונה) וטוען כי הסמכות במקרה הנידון הנה של בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת מאחר שלבית המשפט לעניינים מנהליים "הסמכות לידון בעיניין קנסות שהוטלו על העותר בגין העסקת עובדים זרים ע"י רשות ההגירה". דיון והכרעה סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס – 2000 (להלן:" החוק(" מגדיר את סמכויותיו של בית משפט לעניינים מינהליים, כדלהלן: "בית משפט לענינים מנהליים ידון באלה-

ולפיכך, אין סמכות במסגרת עתירה מינהלית להשיג על קנסות מנהליים שהוטלו מכוח פרק ה' לחוק עובדים זרים, ולכן לא ניתן לתקוף אותו במסגרת עתירה מנהלית.

...

בנסיבות אלו, אין סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה ודינה להידחות על הסף.

התוצאה היא שדין העתירה להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית.

העתירה נדחית אפוא.