על חשיבות העיקרון של עונש אחיד

לעניין שקולי אחידות הענישה ראו, לדוגמא, רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל: "עקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה... ... יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצדו יש ליתן את הדעת ליתר שקולי הענישה". ראו גם ע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל: "...מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עיקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למישנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעיקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עיקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיןִ, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל: "עיקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". הינה כי כן, בהנתן דמיון במידת האשם ובמידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לתת משקל משמעותי לשיקולי אחידות הענישה בקביעת מיתחם הענישה.

...

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן ובחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מובילה למסקנה, כי מדובר בפגיעה בעוצמה בינונית וזאת בהתחשב בכך שהנאשם בחר להשתתף באופן פעיל בהפרות סדר, בתקופת לחימה שבה הרשויות פועלות לשמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה בגבולות ונאלצות להקצות כוחות ומשאבים גם לשמירה על בטחון התושבים ועל הסדר הציבורי מפני אלימות מבפנים, היא בחירה הראויה לגינוי ולגבותה עונשית הולמת.

ובעניין זה יפים גם דברי בית המשפט העליון ברע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל הנ"ל: "הגם שהפגיעה בנפש לא התממשה בסופו של דבר, והנזק שנגרם ממעשיהם של המערערים ושותפיהם הסתכם בפגיעות ברכוש, אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים, ובוודאי שאין לזקוף זאת לזכותם, כפי שביקשו באי כוחם לטעון. אף השימוש באמצעים פרימיטיביים כביכול, בהם זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים, לצורך השגת מטרותיהם של המערערים, אינו מפחית מעוצמת הנזק שאמצעים אלו עלולים לחולל. יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, ויריית זיקוקים, טומנים בחובם חומרה רבה, שכן הם עשויים לגרום פגיעות משמעותיות בגוף וברכוש, ואף לגרום לאבדן חיי אדם". ראו גם בעפ"ג 21523-08-15 מדינת ישראל נ' ענאתי: "לאחרונה אף קבע המחוקק הוראת חיקוק בעניינם של מיידי אבנים וחפצים לעבר שוטרים, העושים כן במטרה להפריע להם במילוי תפקידם, בהעמידו את העונש המקסימלי על חמש שנות מאסר (סעיף 275א לחוק); ואולם, מובן כי פסק-דין זה אינו מתייחס לתיקון החקיקתי. בנסיבות אלה, מתחם הענישה שביקשה המערערת לקבוע, מאסר בפועל בין שישה לבין חמישה-עשר חודשים, הולם בזיקה לנסיבות הספציפיות של האירוע. יצוין כי אילו נגזר הדין היום, בגין אירוע דומה שהיה מתרחש בימים אלו – הרי שבהתחשב במצב הנוכחי, בריבוי אירועי יידוי אבנים, התפרעויות ותקיפת שוטרים, היה אף מקום לקבוע מתחם ענישה גבוה יותר." בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי במקרים דומים בהם נאשמים היו מעורבים בהתפרעות אלימה כלפי שוטרים, תוך השלכת אבנים, הוטלו, ככלל, עונשי מאסר.

לעניין שיקולי אחידות הענישה ראו, לדוגמא, רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל: "עיקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עיקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה... ... יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עיקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצידו יש ליתן את הדעת ליתר שיקולי הענישה". ראו גם ע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל: "...מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיןִ, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל: "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". הנה כי כן, בהינתן דמיון במידת האשם ובמידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לתת משקל משמעותי לשיקולי אחידות הענישה בקביעת מתחם הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

אשר לטענת האפליה: בע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (2017) עמד כב' השופט אלרון על חשיבותו של עקרון אחידות הענישה, לאמור - "עלינו להוסיף ולתת את הדעת לעקרון אחידות הענישה, שהוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. לפי עקרון זה, במצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שקולי ענישה דומים... כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עקרון זה משנה תוקף... אכן, אין המדובר בכלל 'מתמטי' שבלעדיו אין, כי אם בשקול אחד מבין מכלול השיקולים הרלוואנטיים לגזירת העונש..." (שם, בפיסקה 11 לפסק-הדין).

...

מנגד, ב"כ המשיבה טענה כי דין הערעורים להידחות.

אשר לטענת האפליה: בע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (2017) עמד כב' השופט אלרון על חשיבותו של עיקרון אחידות הענישה, לאמור - "עלינו להוסיף ולתת את הדעת לעיקרון אחידות הענישה, שהוא עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. לפי עיקרון זה, במצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים... כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף... אכן, אין המדובר בכלל 'מתמטי' שבלעדיו אין, כי אם בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת העונש..." (שם, בפסקה 11 לפסק-הדין).

העובדה שבית-המשפט קמא לא פעל בהקשר זה בדרך "מתמטית", המתחשבת באופן מכריע בסכומי המס המדוברים כפי שביקשו המערערים, אין בה כדי להקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, שכן, כדברי כב' השופט אלרון בנוגע לעיקרון אחידות הענישה, "אין המדובר בכלל 'מתמטי'". מכל מקום, לא מצאנו כי נפלה שגגה בעניין זה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

לפיכך, לא קמה בענייננו עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, והערעורים נדחים.

בנוגע לנאשם המרכזי, חוסם עיסי, אשר הורשע בבצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לבצוע פשע, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון, נקבע מיתחם עונש בגין עבירת השוד הנע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר בפועל והושת עליו בגין כלל העבירות עונש של 36 חודשי מאסר בפועל.

על חשיבות עיקרון האחידות בענישה ובפרט כשמדובר בנאשמים באותה פרשה, יפים דבריו של כב' השופט י' דנציגר בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (23.9.14): "עיקרון אחידות הענישה הוא עיקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עיקרון זה מורה כי יש להחיל שקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עיקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עיקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע". במקרה דנן, עיקרון האחידות בענישה מעלה כי המיתחם שנקבע בעיניינו של חוסאם, שבין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, מתיישב עם המיתחם בעיניינה של הנאשמת, שהורשעה בסיוע בלבד, שנקבע על 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל, קרי: מחצית מהמתחם שנקבע בעיניין המבצע העקרי.

...

מנגד, סבורני כי ניתן להסתפק בעונש של עבודות שירות שלא לתקופה המרבית, וזאת כדי לאפשר לנאשמת להמשיך בהליך השיקומי במסגרת צו מבחן ולהשלים את תקופת הסטאז' בתכנית המנטורינג, כמו גם בטיפול נפשי.

לפיכך, ובאיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות לתקופה שאינה המרבית, לצד עונש צופה פני עתיד, צו מבחן ופיצוי למתלונן.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

(על חשיבותו של עקרון אחידות הענישה, ראו דבריו של כב' הש' ג'ובראן בע"פ 9545/09 אלדין נ' מ"י, (24/3/10)).

...

על רקע האמור לעיל, התפתח סכסוך בין ג'מיל לבין הנאשם.

הנאשם אף היטיב להביע עמדתו כלפי ג'מיל שעה שרצה למנוע ממנו מלהגיש תלונה במשטרה, באומרו לו כי "יחורר אותו ואת משפחתו". בנתונים אלה, שוכנעתי כי הימנעותו מלהביע רצון בזמן אמת להשתלב בטיפול אין מקורה בקשייו הנטענים לבטא עצמו.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרה ולקולא, בהתחשב בהודייתו של הנאשם, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן: 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בין התאריכים 9/5/14 - 8/7/14 ו- 5/10/14- 7/10/14.

אני מורה לנאשם לפצות את המתלונן בגין הנזק והסבל שגרם לו. בהתחשב בכך שהנאשם היה בעל הסכסוך, ובדבריו המאוחרים לג'מיל, במסגרת שיבוש הליכי משפט, מחד גיסא, ובפיצוי שהושת על אוסמה מאידך גיסא, יעמוד הפיצוי לג'מיל על 10,000 ₪, וישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/7/15, ובכל אחד לחודש שלאחריו.

"            וכן  ר' רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל (נבו 15.12.2015) :                  "   7  .      בבחינת למעלה מן הנידרש, אציין כי אינני מקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין. אמת נכון הדבר, כי עקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה (רע"פ 4022/15 יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.6.2015)). יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצדו יש ליתן את הדעת ליתר שקולי הענישה. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל  [פורסם בנבו] (14.10.2012): "עיקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא" (ראו גם: רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.2.2015); רע"פ 8337/14 ברקוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.12.2014)).

...

בנסיבות אלה עיכבתי החלטתי באשר לנושא קבלת חוו"ד ממונה על מנת לבחון שילובה של הנאשמת באשפוזית דולפין ולצורך כך נדחה הדיון פעם נוספת.

"            וכן  ר' רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל (נבו 15.12.2015) :                  "   7  .      בבחינת למעלה מן הנדרש, אציין כי אינני מקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין. אמת נכון הדבר, כי עיקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עיקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה (רע"פ 4022/15 יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.6.2015)). יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עיקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצידו יש ליתן את הדעת ליתר שיקולי הענישה. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל  [פורסם בנבו] (14.10.2012): "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא" (ראו גם: רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.2.2015); רע"פ 8337/14 ברקוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.12.2014)).

לצד כל האמור לעיל  נתתי דעתי גם לדברי שרות המבחן בתסקיר המסכם לפיהם ככל שבית המשפט ישקול להטיל עונש מאסר בפועל  הרי עלולה להיגרם  לנאשמת  כתוצאה ממאסר מאחורי סורג ובריח פגיעה ניכרת במצבה הרגשי  והיא עלולה להיחשף לגורמים שוליים נוספים.

סופו של דבר שאני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 1.