עיתוי בקשה לחזור מן ההודיה

אולם, עתוי הבקשה לחזור מן ההודיה הוא בעל משקל מכריע בבחינתה: בעוד שלפני מתן גזר הדין ננקטת גישה מקילה יותר, אישור לחזרה מהודיה לאחר גזירתו דינו של נאשם, יינתן במקרים נדירים בלבד, שכן בשלב זה גובר החשש כי הנאשם מבקש לחזור בו מהודייתו בשל 'אכזבתו' מהעונש שנגזר עליו.

...

למעשה, בהגשת חומר הראיות מבקש המערער מבית המשפט לבחון בדיעבד מה הייתה הדרך הטובה ביותר לניהול משפטו, לאחר שהמערער הודה במיוחס לו ונגזר דינו, וזאת אין לאפשר (ע"פ 10153/07 קייסי נ' מדינת ישראל, בפסקה 22 (30.7.2012); עניין בגימוב, בפסקה 28).

סוף דבר.

אולם, כפי שהסביר חברי, בסיכומו של דבר שוכנענו כי לא הונחה תשתית עובדתית לטענות לפגיעה בהגינות ההליך.

אולם, עתוי הבקשה לחזור מן ההודיה הוא בעל משקל מכריע בבחינתה: בעוד שלפני מתן גזר הדין ננקטת גישה מקילה יותר, אישור לחזרה מהודיה לאחר גזירתו דינו של נאשם, יינתן במקרים נדירים בלבד, שכן בשלב זה גובר החשש כי הנאשם מבקש לחזור בו מהודייתו בשל 'אכזבתו' מהעונש שנגזר עליו.

...

משכך, הורשע המערער על פי הודאתו במיוחס לו. לאחר מתן הכרעת הדין, ציין ב"כ המערער: "בהמלצת ביהמ"ש, ולאור הנסיבות האישיות שהוצגו בפני מותב נכבד זה, הנאשם בחר להודות בעובדות כתב האישום. הוא מבקש דחיה לטיעונים לעונש, על מנת להתארגן ולהיערך לטיעונים לעונש ולהציג בפני ביהמ"ש מסמכים רלוונטיים אשר מסבירים את סיבת הסתבכותו בעבירות המיוחסות". בית המשפט נעתר לבקשה, ודחה את הדיון ליום 22.4.18 אלא שגם במועד זה לא התייצבו המערער ובא כוחו.

בנסיבות אלה, סבור אני כי בית משפט קמא הלך כברת דרך ארוכה כלפי המערער ונוכח נסיבותיו האישיות ויתר הנתונים שעמדו לזכותו החליט להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, גם לא על דרך של עבודות שירות.

משאלו פני הדברים, סבורני כי לא הוצגה עילה המצדיקה התערבות ממשית בגזר דינו של בית משפט קמא.

לפנים משורת הדין, ועל מנת להימנע מן הצורך לעבור הליך קבלת רישיון נהיגה מחודש, החלטתי להפחית חודש אחד מתקופת הפסילה בפועל שהוטלה על המערער בבית משפט קמא.

אולם, עתוי הבקשה לחזור מן ההודיה הוא בעל משקל מכריע בבחינתה: בעוד שלפני מתן גזר הדין ננקטת גישה מקילה יותר, אישור לחזרה מהודיה לאחר גזירתו דינו של נאשם, יינתן במקרים נדירים בלבד, שכן בשלב זה גובר החשש כי הנאשם מבקש לחזור בו מהודייתו בשל 'אכזבתו' מהעונש שנגזר עליו.

...

כב' הש' אברהם יעקב דחה את הערעור וקבע : "למעשה אין טענה כנגד פסק הדין". ובהמשך קבע: "כיוון שכך, אני מורה כי פסק דינו של בימ"ש קמא יעמוד על כנו". למרות האמור, החזיר בית המשפט את הדיון לבית משפט קמא תוך שמאפשר להגנה להגיש בקשה לחזרה מהודיה ואף הוסיף באותה נשימה כי : "ביהמ"ש ינהג כחוכמתו". הבקשה ותגובת התביעה המבקש פנה אפוא להתיר לו לחזור מהודייתו ולבטל את פסק הדין בעניינו.

" ועוד נאמר שם : "כפי שעולה מכל האמור, לא שוכנעתי כי הודיית המערער ניתנה שלא על דעתו או בניגוד לרצונו, ואף דומה כי בקשתו לחזרה מהודיה בשלב מאוחר זה היא מהלך טקטי שמטרתו להביא לשינוי מצבו המשפטי נוכח העונש שהושת עליו. המערער כאמור העלה לראשונה את הבקשה רק בהודעת הערעור, לאחר שנגזר עונשו ולאחר שהחליף את סנגורו, והטענה כי מלכתחילה לא התכוון להודות בכתב האישום לא מתיישבת עם העובדות הללו. אשר על כן, ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה חזרה מהודיה לאחר מתן גזר הדין תתקבל רק במקרים נדירים וחריגים, אין לאפשר את חזרתו של המערער מהודייתו" זאת ועוד, בע"פ 1924/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.06.2015) נקבע כי : "חזרה מהודאה טעונה אפוא קבלת רשותו של בית המשפט, ותאושר רק בהתקיימם של "נימוקים מיוחדים שיירשמו". על-פי ההלכה שהשתרשה בפסיקה, מתן היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות, למשל כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה במיוחס לו שלא מתוך רצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודאתו (ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 7 (19.1.2004)).

וכן יפים לכאן דבריו של השופט נ' סולברג בע"פ 6028/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.3.2014) (להלן: עניין ע"פ 6028/13): "אין לאפשר שימוש לרעה בזכויותיו של נאשם. רשות לנאשמים לחזור בהם מהודייתם ולחזור לשלב ההוכחות, מסיגה לאחור גם את המתלוננים שחפצים בסיום הפרשה, בשיקום, במבט צופה פני עתיד, מבלי לדוש עוד בכאבם. לא בכדי מורה החוק כי יש צורך ב'נימוקים מיוחדים שירשמו', כדי שהודיה והסדר טיעון לא יהיו תלויים על בלימה, על מנת להבטיח בטחון, יציבות ורצינות" (שם, פס' 11) (ההדגשה במקור).

בנסיבות אלה, ברי כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות העתרות לטענות המבקש כי הודה בעובדות כתב האישום בשל "מקח טעות". משניתן גזר הדין וברור לנאשם העונש אותו עליו לשאת, לוקה הבקשה בחשש לתכסיסנות ובתמרון פסול שאין ליתן להם יד. העובדה שהחזרה מההודיה נשמעה לראשונה רק בשלב מאוחר מאוד, בבית משפט שלערעור, מוסיפה ומחזקת מסקנה זו. לא בכדי לא צורף לבקשה תצהירו של המבקש.

בנסיבות אלה , הבקשה נדחית.

בעיניין חוסאם דענה, ע"פ 635/05, נקבע כך: "סמכותו של בית המשפט, מכוח סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, לאפשר חזרה מהודיה בכל שלב של המשפט, כוללת גם את שלב העירעור...עם זאת, עתוי הבקשה לחזור מן ההודיה מהוה שיקול מכריע בבחינת בקשתו של הנאשם לחזור בו מן ההודיה שמסר...היתר לחזרה מן ההודיה לאחר גזר הדין, יינתן רק במקרים נדירים, שכן " מתן פתח רחב לנאשמים להתחרט על הודייתם עלול להוביל לתוצאה בלתי רצויה, שבה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי כך יהיו צפויים לעונשים פחותים, ולאחר מתן גזר הדין, ישקלו האם כדאי לחזור בהם מהודייתם".

...

עם זאת, עתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהוה שיקול מכריע בבחינת בקשתו של נאשם, ונקבע כי היתר לחזרה מן ההודיה לאחר גזר הדין יינתן רק במקרים נדירים, שכן "מתן אפשרות בלתי מוגבלת לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אינה רצויה כל עיקר, 'שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד'... ברי, כי 'אפשרות תימרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק'" (ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (26.11.2007)).

...

יחד עם האמור סבורני כי בהתחשב במכלול הנסיבות של תיק זה, ובעובדה כי התקבל בידי המערערים היתר לשימוש החורג נשוא כתב האישום, ובשים לב לשימוש החורג, בין היתר, הרווח הכלכלי שהפיקו המערערים מהפעלת החנות והעסק לחומרי בניין, וכן נסיבותיו המיוחדות (הבריאותיות) של המערער 2 נראה, ראוי להפחית משיעורו של הקנס שהוטל על המערערת 1.

ייתכן כי מבלי משים, ציין בית משפט קמא במסגרת גזר דינו כי המערערים הרכיבו עגורן חדש במקום העגורן שפורק (סעיף 32 לגזר הדין), עובדה שאינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום, אך סבורני כי אין בכך כדי להשפיע על הרשעת המערערים בעבירת הבניה, ואין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיהם של המערערים אשר בנו קונסטרוקציית מתכת חדשה לעגורן בשטח של כ-1,031 מ"ר, בין אם הורכב העגורן על הקונסטרוקציה ובין אם לאו, מדובר בעבירה חמורה של בבנייה רחבת היקף.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב במתחם הענישה לעניין הקנס (כאשר בית המשפט קבע מתחם לעניין הקנס שיוטל על שני הנאשמים).