עיריית תל אביב-יפו נגד חברות מסחריות - תובענות ייצוגיות

הבקשה הוגשה נגד עריית תל-אביב – יפו (להלן: "הערייה"), על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק").

בעקבות דיון שנערך בפניי, הודיעה ב"כ הערייה כי לאחר בדיקה מול החברות הסלולאריות לגביית אגרת חניה, עולה שאין מידע בנוגע למיקום החניה הספציפי עבורו אדם משלם אגרה, ומכאן אין לעירייה אפשרות לדעת מה שיעור גביית אגרת החנייה בחניות הרלוואנטיות; כפועל יוצא, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בנושא הגמול ושכה"ט. לשיטת הערייה לא ניתן לגזור את סכומי הגמול ושכה"ט מתשלומי האגרות בכלל העיר, ראשית משום שאין אחידות בין תקבולי החניה באזורים השונים בעיר, ושנית כיוון שמדובר בתובענה להשבת תשלומי אגרה – בעוד שהטענה בבקשת האישור היא שצבע אבני השפה הטעיה את החונים לסבור שאין צורך בתשלום אגרה; לאור האמור, הגישו הצדדים סיכומים בנושא גמול ושכ"ט. טענות הצדדים לעניין הגמול ושכה"ט טענות המבקש המבקש טען כי החישוב צריך להתבצע על פי שיטת האחוזים, על בסיס הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התביעה (שיעור גביית היתר) ועל בסיס תועלת עתידית משוערת, וזאת בהתאם לעע"מ 2978/13 מי הגליל נ' יונס (23.7.2015).

המבקש הוסיף וטען כי החישוב היחסי המוצע מסך החניות בעיר עושה חסד עם הערייה, כיוון שחלקה היחסי של הגבייה באיזור מושא התובענה גבוה משמעותית מאזורים אחרים בעיר, משום שבחניות הרלוואנטיות רק תושבי האיזור חנו ללא תשלום אגרה, בעוד יתר תושבי העיר נדרשו לשלם אגרת חנייה – וזאת בנגוד לנעשה בשאר חלקי העיר, בהם תושבי העיר אינם נדרשים לשלם אגרת חניה; כמו כן נטען כי איזור החניה מושא התובענה מבוקש ביותר משום שהוא נמצא בסמוך למקומות צבוריים ועסקיים רבים וגדולים כגון אוניברסיטת ת"א ומרכזי לימוד שונים, מרכז ספורט, קניון רמת אביב ומרכזים מסחריים, מרכזים רפואיים שונים, וכיו"ב; עוד נטען כי אמנם לא ניתן לפעול במסגרת הליך ייצוגי להשיב קנסות החניה שניתנו שלא כדין בהסתמך על הילכת איגרא (בר"מ 7302/16 עריית תל אביב יפו נ' איגרא (15.03.2018)), אולם בקשת האישור הובילה לעצירת הנפקת קנסות וכך נחסכו לציבור כספים רבים – שלא הובאו בחשבון במסגרת חישוב הסכומים לתשלום.

...

דיון והכרעה כשנדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הודעת חדילה, רשאי (ולא חייב) בית המשפט לפסוק גמול ושכ"ט (עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני, פס' 12 (21.02.2018) (להלן: "עניין מוחני")).

לאחר שבחנתי את שיקולי התשומה (השקעת המשאבים והסיכון מצד המבקש וב"כ), שיקולי התפוקה (התועלת לחברי הקבוצה), שיקולי התועלת הציבורית ואת שיקולי ההגנה על הקופה הציבורית, הגעתי למסקנה שיש לפסוק למבקש ובאי כוחו סכומים מתונים, שאינם סמליים בלבד, אולם לא את הסכומים המבוקשים (להרחבה בדבר השיקולים שיש לשקול ר' ס' 22-23 לחוק; עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, בפס' 29-36 (25.12.2012)).

סוף דבר לאחר שהשתכנעתי שהעירייה חדלה מגביית אגרה בגין חנייה במקומות החנייה המסומנים "אדום-אפור" מושא התובענה דנן, התובענה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 24900-12-19 אסנאקו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופט דורון חסדאי המבקש **** אסנאקו ע"י ב"כ עו"ד ראובן מילמן המשיבה הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ברק טל פסק דין

מונחת בפני בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש, מר **** אסאנקו (להלן: "המבקש") מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייֵצוגיות") ותקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע 2010 (להלן: "התקנות").

בקשה זו נסמכה על החלטה בת"צ (ת"א) 4768-08-15 אבני נ' עריית רמת גן (פורסם בנבו, 5.3.2017) שם נטען בין היתר כי לפי כללי הדין החלים על רשויות ציבוריות, אין הרשות המקומית רשאית לגבות הוצאות בגין מכתבי התראה הנשלחים לחייבים, ובכלל זה לפני הגשת תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, וזאת ללא הסמיכה שבדין.

לטענת המשיבה, באי הכוח שהגישו את בקשת סביח הגישו סדרה של תריסר בקשות אישור המתבססות על הבקשה, כאשר בקשות אלו הוגשו נגד חברות מסחריות שונות ובכלל זה נגד המשיבה וחברות הביטוח כדוגמתה.

...

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

המבקש ישלם את המחצית השנייה של האגרה בהקדם.

הבקשה לאישור הוגשה על ידי חברה המחזיקה בשטח מסחרי במיתחם "דיזיין סנטר" בשטח שיפוטה של המשיבה, עריית בני ברק (להלן: "המחזיקה", "המיתחם" ו-"הערייה" בהתאמה).

הערייה טענה, שהליך זה אינו אמור להתנהל במסגרת של תובענה ייצוגית בהתאם לפסיקה בבר"מ 7618/16 עריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ (4.12.2016) ועע"מ 6993/15 עריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (16.8.2016).

בפסק דין אספיאדה נקבע ש"מובן כי אין מניעה להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות להשבת כספים שנגבו על-ידה בארנונה, בעילות שאינן נימצאות בסמכותה של ועדת הערר (ראו למשל: בר"ם 1781/15 עריית ראש העין נ' סולריס סוככים בע"מ (21.7.2015); בר"ם 6367/15 עריית קרית מוצקין נ' זיני (3.11.2015)).

...

אשר לדרישות בנוגע למתחם, למגדלי ב.ס.ר 2 וצ'מפיון ומטורס וכן לבניין ברח' הירקון 23 לא מצאתי להיעתר לבקשה.

לפיכך אין מקום לגלות את המסמכים המבוקשים בסעיף זה. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

תמצית הרקע העובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי המשיב, מר נסים סבטוב, הגיש במהלך חודש ספטמבר 2020 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת, יורו מחלבות ארופה בע"מ (להלן: סבטוב, בקשת האישור ו-יורו או החברה, בהתאמה).

מעבר לדרישות הייחודיות שבתקנות תובענות ייצוגיות, על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצוו לגילוי ועיון; כי מתן הצוו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (בר"מ 9144/20 עריית תל אביב-יפו נ' כרמלי, פסקה 21 (3.3.2021); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 11 (18.12.2019)).

לבסוף, בכל הנוגע לחשש החברה מפני חשיפת סודות מסחריים בעקבות העתרות לבקשת הגילוי, כפי שציינתי בעבר, טענה בדבר סודיות מסמכים אינה טענה שניתן להפריח לחלל האויר בלא פירוט ראוי, וכאשר טענה מסוג זה מועלית בכלליות ומבלי לפרט באיזה מסמכים מדובר, אין לשעות לה (רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ, פסקה 11 (17.11.2021)); ובכל מקרה בעניינינו בית המשפט המחוזי לא היתעלם מחשש החברה והותיר בפניה את הדלת פתוחה, תוך שניתנה לה אפשרות להגיש בהמשך בקשה מנומקת בנידון.

...

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.3.2022 (השופט ר' סוקול, סג"נ) ב-ת"צ 19845-09-20, במסגרתה נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה בגדרי בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי ראה לנכון להיעתר בחלקה לבקשת הגילוי ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו.

נתון זה כשלעצמו מוביל למסקנה כי הנחת המוצא בחוק תובענות ייצוגיות הייתה שהאכיפה הפרטית בדמות תובענה ייצוגית נועדה לא אחת להתקיים במקביל לביקורת המינהלית.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 16858-08-20 מאור נ' חברת גני יהושע בע"מ לפני כבוד השופטת עידית ברקוביץ מבקש תמיר מאור ע"י ב"כ עו"ד יעל דיין משיבה חברת גני יהושוע בע"מ ע"י ב"כ עו"ד הילה נודלר-דונגי פסק דין משלים

בתשובתה, הכחישה המשיבה את טענות המבקש וטענה כי הפארק אמור להיות נגיש על פי תכנית עבודה שהכינה עריית תל אביב יפו והחלה בביצועה ועל פי תכנית זו המועד לבצוע התאמות הנגישות טרם חלף.

כמו"כ נערכה הבחנה בין הליך שנוהל עד תומו לבין הליך המסתיים בפשרה: "עמדתי העקרונית בעיניין זה היא שהשיעורים הנקובים בפיסקה ד(1) לעיל מתייחסים להליך שהתובענה בו נוהלה עד תומה, או כימעט עד תומה. לפיכך, כאשר הליך של תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית הסתיים בפשרה לאחר השלב המקדמי (קרי, לאחר שניתנה החלטה בבקשה לאשר ניהול התביעה הנגזרת/הייצוגית) ובטרם נוהלה התובענה לגופה, ראוי, במקרה הרגיל, לבצע הפחתה מסוימת מהשיעורים הללו, בהקף של 15% – 30%." (תנ"ג (מחוזי מרכז) 10466-09-12 חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' נוחי דנקנר (נבו 11.02.2018).

אינה דומה תביעה כנגד גוף מסחרי-עסקי לתביעה כנגד גוף צבורי, לגביו קיים אינטרס של שמירה על הקופה הציבורית.

הבחנה זו מצאה ביטוי בפסק דין בעיניין מי הגליל: "בעת פסיקת גמול ושכר טירחה בתובענה ייצוגית כנגד הרשות, מתחשב בית המשפט בשקול השמירה על הקופה הציבורית, שכבר קיבלה ביטוי מסוים בהגנה הנתנת למדינה במסגרת הוראת סעיף 9(ב) לחוק (שם, בפיסקה 36)...

...

מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי אם תוטל עליה הוצאה כספית משמעותית כבקשת ב"כ המבקש, יהא בכך כדי להשליך על היקף משאביה הכספיים ועל יכולתה לספק שירותים מתאימים לרווחת התושבים.

סוף דבר אשר על כן הריני קובעת כדלקמן: הגמול למבקש יעמוד על סך של 18,000 ₪.

המשיבה תשלם את הגמול, ההוצאות ומחצית משכר הטרחה בתוך 30 יום מהיום.