עיריית תל אביב נגד תובע בגין לשון הרע בהליכי עיקול

כתב התביעה שהוגש לתיק זה עניינו פיצוי בגין לשון הרע בשל הטלת עיקולים שלא כדין.

בחלוף 15 שנה אינו יכול להעלות טענה שעניינה "איני מחזיק בנכס", בנושא זה הפניתה לבר"ם 7618/16 עריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ. דיון והכרעה עיקרן של התביעות נסובות סביב סעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע אשר קובע כדלקמן: (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.פיצוי ללא הוכחת נזק (תיקון מס' 6) תשנ"ט-1998 (ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

בעיניין זה נחקר התובע והעיד כי אכן ידע על העיקולים בשנת 2009, ובעקבות זאת פנה לעירייה ומשהדבר לא הסתייע, שכר שירותיו של עו"ד. ראה עדותו בעמוד 11: כמו כן, ראה עדותו של מנהל אגף גביית ארנונה בערייה לעניין ההליכים שננקטו כנגד החייב, בעמוד 14: מכל האמור לעיל עולה כי, ביחס לנכס ברחוב הקישון 67 בתל אביב, נעשו הליכי גבייה רצופים החל משנת 2002.

...

מכל האמור לעיל, החוב אכן קיים בספרי העירייה אך העירייה מנועה מלפעול כנגדו.

נמצאנו למדים, שהנכס ברחוב פלורנטין 5 זהה לנכס ברחוב ויטל 6, ולפיכך, אין המדובר בשני נכסים, אלא בנכס אחד.

כן העיד כדלקמן: מכל האמור לעיל, מזה למעלה מ- 10 שנים מודע התובע לחוב הנטען לגבי הנכס ברחוב פלורנטין 5, לא פעל מול העירייה להשגה על החוב, לא הגיש תלונה במשטרה כנגד הזיוף לכאורה של הסכם השכירות וכן לא פעל מנימוקיו כנגד הגורם שאחראי לזיוף.

התובע הגיש את התביעה דנן על סך 135,819 ₪ נגד 3 נתבעות: עריית תל אביב, נ.ט.ע האחראית על תיכנון והקמת מערכת הסעת המונים והועדה המקומית בעריית תל אביב, בטענה שהתנהגו כלפיו בחוסר תום לב, עת פתחו נגדו 2 תיקי הוצל"פ ונקטו בהליכי הוצל"פ שלא כדין, תוך היתעלמות מפקדון שהפקיד התובע בקופת ביהמ"ש. התובע עותר לחייב את הנתבעות להשיב את הכספים שגבתה ולשלם לו פיצוי בגין לשון הרע ונזקים.

לטענת התובע, במסגרת הליכי הוצל"פ נקטו הנתבעות בהליכי עיקול אצל צדדי ג' שונים, כולל בנקים, חברות ביטוח, וזאת ברשלנות וחוסר תום לב, מה שמהוה לטענת התובע, לשון הרע.

...

גם אם סכום ההוצאות היה מועבר לנתבעות, עדיין היה נותר חוב סכום המע"מ. שוכנעתי כי התובע ידע החל משנת 2010 שנפתחו תיקי הוצל"פ, לא שילם את סכומם, ובעת התשלום בפועל באמצעות הליכי הוצל"פ סכום החוב בתיק עמד על הסכום שגבו הנתבעות.

תיקי ההוצל"פ נפתחו כדי לגבות חוב ע"י רשויות ציבוריות, פתיחת התיק וההליכים המשפטיים נעשו כנדרש ובתום לב. לאור המפורט, התובע לא הוכיח את תביעתו ואני דוחה את התביעה במלואה.

התובע ישלם לנתבעות ביחד ולחוד שכ"ט בסך 10,000 ₪.

ברת"ק (מחוזי ב"ש) 50190-09-16‏ מיכה דוד נ' רז הוכמן (21.2.2017) קבע בית המשפט כך (הגופן המודגש מצוי במקור) – "40. סוגיית  לשון הרע - גם כאן, נידרשת בחינה מחודשת בשאלת האפשרות לחיוב בפצוי בגין לשון הרע אשר נעוץ בפתיחת הליכי הוצל"פ והטלת עיקול במסגרת תיק הוצל"פ. שכן, בחינת החוק והפסיקה על פניהם מעלה לכאורה, כי בתי המשפט בערכאות השונות פסקו שאין לראות בעיקול אשר הוטל על ידי במסגרת הליך שפוטי או דיון משפטי (ובכלל זה הוצאה לפועל הפועלת כגוף בעל סמכות שיפוטית), ככזה אשר יכול להוות לשון הרע. מכאן על בית המשפט לבחון האם במקרה כמו בעניינינו, העיקול בא בגדר סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הקובע, כי פירסום מותר הנו בין היתר: "פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין בתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" (וראו: פסק דינו של בית המשפטי העליון- רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פד"י סג(2) 511 (2009) הדן בתכולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע); ואם כן הרי אין המדובר בעניינינו בפירסום אסור, אלא בפירסום מותר החוסה תחת הגנות החוק.

[ראו והשוו: ת"א (חי' 45933-09-12 סמי חמיד נ' פלאפון תיקשורת בע"מ (21.4.2016); ת"א 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עריית תל-אביב יפו (24.4.2011); ע"א (י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עריית ירושלים (24.3.2011) - פסק הדין אליו הפנה בית המשפט קמא].

ברם זהו בדיוק המקרה דנן, כאשר ביחס לעילת לשון הרע מדובר בפירסום מוגן ועל כן גם אם טענות המשיבים נכונות עובדתית לא קמה להם עילת תביעה בגינו ולפיכך הפירסום עצמו מוגן גם כנגד תביעה בעילת רשלנות, וביחס לעילות של הפרת החוזה והפרת החובה החקוקה הנטענות גם אם יוכח עובדתית כל הנטען בכתב התביעה אין בכך משום תשתית עובדתית המבססת את היסודות הנדרשים לצורך קבלת פיצוי בגין עילות אלה כפי שפורט לעיל.

...

לטענת המבקשת ההגנה חלה גם אם יתברר בסופו של דבר שפתיחת תיק ההוצאה לפועל היתה שגויה, נוכח הפסיקה ביחס לתחולת הגנה זו. באשר לעילת התביעה בגין קבלת דבר במרמה ופיצוי בגין הפרת חוזה טוענת המבקשת כי מדובר בעילה שעדיין לא נולדה מאחר שלא קבלו מאומה מכח אותו שטר בשלב זה. עתירת המבקשת לעיכוב ההליך נשענת על העובדה שההתנגדות לביצוע השטר אמורה להידון לפני כב' הרשם הבכיר חג'וג' כאשר מדובר בעניין שר לטענתם בינו לבין ענייננו מתקיימת חפיפה מלאה.

האמור עד כאן מוליך למסקנה כי ביחס לענייננו חלים הן הסדר שלילי והן חפיפה מלאה בין העובדות עליהן בוססו עילות לשון הרע ורשלנות בכתב התביעה ועל כן יש להחיל את כלל הדחיקה ולקבוע כי מאחר שחלות על התביעה בעילת לשון הרע ביחס לעובדות מקרה זה הוראות סעיף 13(5) לחוק לא ניתן לתבוע בגין אותה תשתית עובדתית מכח עוולת הרשלנות.

בנסיבות אלה דין התביעה לפיצוי בעילת הפרת חוזה להמחק על הסף.

סיכום לאור האמור, התביעה במלואה מסולקת על הסף, כאשר העילה בגין עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל – אם מכח עוולת פרסום לשון הרע ואם מכח עוולת הרשלנות – נדחית על הסף וביחס לעילות הנוספות נמחקת על הסף.

עילה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 הוכר בשורה של פסקי דין, בנסיבות שבהן רשות מינהלית מפעילה סמכויות לפי פקודת המסים (גביה) ומטילה, בעצמה, עיקולים, כי עיקול מהוה פירסום לשון הרע (ע"א (י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עריית ירושלים (24.3.2011)).

הנתבע שם הגיש בקשת רשות ערעור, ובפסק הדין בעירעור העירה כבוד השופטת י' רז לוי: "סוגיית לשון הרע - ... כאן, נידרשת בחינה מחודשת בשאלת האפשרות לחיוב בפצוי בגין לשון הרע אשר נעוץ בפתיחת הליכי הוצל"פ והטלת עיקול במסגרת תיק הוצל"פ. שכן, בחינת החוק והפסיקה על פניהם מעלה לכאורה, כי בתי המשפט בערכאות השונות פסקו שאין לראות בעיקול אשר הוטל על ידי במסגרת [כך] הליך שפוטי או דיון משפטי (ובכלל זה הוצאה לפועל הפועלת כגוף בעל סמכות שיפוטית), ככזה אשר יכול להוות לשון הרע. מכאן על בית המשפט לבחון האם במקרה כמו בעניינינו, העיקול בא בגדר סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הקובע, כי פירסום מותר הנו בין היתר: "פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" (וראו: פסק דינו של בית המשפט העליון- רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פד"י סג(2) 511 (2009) הדן בתכולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע); ואם כן הרי אין המדובר בעניינינו בפירסום אסור, אלא בפירסום מותר החוסה תחת הגנות החוק.

[ראו והשוו: ת"א (חי' 45933-09-12 סמי חמיד נ' פלאפון תיקשורת בע"מ (21.4.2016); ת"א 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עריית תל-אביב יפו (24.4.2011); ע"א (י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עריית ירושלים (24.3.2011) - פסק הדין אליו הפנה בית המשפט קמא].

התביעה בפני אינה תביעה נגד לישכת ההוצאה לפועל בטענה שהפירסום שעשתה לישכת ההוצאה לפועל של צוי העיקול היוה לשון הרע; התובעים בעניינינו מייחסים פירסום לשון הרע לנתבעת מי-רם, אשר ביקשה את צוי העיקול בלישכת ההוצאה לפועל.

...

המסקנה היא שאם עיקול המוטל בידי לשכת ההוצאה לפועל נכנס לגדר סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המצאת צו עיקול בידי צד להליך משפטי, אשר מהווה "צד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים", נכנסת גם כן לגדרו של סעיף זה. עיקול במסגרת תיק הוצאה לפועל ללא החלטת רשם הוצאה לפועל מי בלשכת ההוצאה לפועל החליט על העיקולים מושא טענות התובעים? סעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מסמיך את הרשם לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב.

נזק גוף (לרבות נזק נפשי), ועוגמת נפש התובעים לא הביאו כל חוות דעת רפואית כדין בענין גרימה או החמרה של נזק גוף (לרבות נזק גוף בתחום הנפשי), ודין התביעה לפיצוי בגין נזק גוף להידחות.

לאור נסיבות ענייננו, כפי שפורטו לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע (שהוא הנכה מבין התובעים, נגדו, מעבר לכל יתר התרשלות מי-רם, אסור היה להפעיל הליכי הוצאה לפועל), בגין עוגמת נפש, סך של 25,000 ₪, ולתובעת, בגין עוגמת נפש, סך של 10,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד, בגין החזר חלקי של האגרה, סך של 875 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 5000 ₪.

לפני תביעה כספית ע"ס 75,000 ₪ בעילה של לשון הרע בגין הליכי עיקול אותם נקטה הנתבעת, עריית תל אביב (להלן: "הנתבעת" או הערייה") כנגד התובע.

כפי שנפסק במקרים אחרים, הטלת עיקול על חשבונו של אדם, שלא כדין, יש בה משום לשון הרע (וראו לעניין זה: ת"א (שלום תל אביב) 63514-12-19 משה בן מנחם נ' עריית תל אביב יפו (23.3.2022); ת"א (שלום תל אביב) 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עריית תל אביב יפו (24.2.2011) והפסיקה המפורטת בפיסקה 9 לפסק הדין; תא"מ (שלום אילת) 5048-11-12 שמעון ביטון נ' עריית אילת (7.8.2014)).

...

ב"כ התובע בסיכומיו זנח את הטענה כי מדובר בכוונה לפגוע, וגם על יסוד חומר הראיות בתיק לא ניתן להגיע למסקנה כי פורסם לשון הרע במטרה לפגוע.

אשר על כן, בנסיבות העניין לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, אני מורה לנתבעת לפצות את התובע פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בסך של 8,000 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.