עיריית תל אביב נגד חברות גינון: הפסקת חוזים

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 59385-01-17 לפני: כב' הנשיאה הדס יהלום נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר התובעת GILEI TISGE ע"י ב"כ: עו"ד בן חור עובדיה ששון הנתבעים 1. עריית הרצליה 2. מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ- ניתן פסק דין

החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ נתבעות 1 ו- 3 ע"י ב"כ: בועז נווה פסק דין התובעת, מהגרת עבודה מאריתריאה, הגישה תביעה כנגד עריית הרצליה, חברת מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, לתשלום פצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתה וסיומה.

במסגרת הסיכומים טענה התובעת לעניין חיוב הערייה, כי העסקתה נעשתה באמצעות חברת קש אשר ברור כי לא תוכל לקיים את מחויבויותיה וכי ההסכם המופיע בתנאי המיכרז הפך להיות "חוזה הפסד". ב"כ התובעת הכביר מילים ותחשיבים בכל הנוגע להתקשרות בין החברה העירונית לבין השביל הירוק וההתקשרות בין השביל הירוק לבין הנתבעת 2.

לו היתה מפקחת כנדרש, היתה מגלה תשלומי מזומן והיתה מחוייבת לפעול להפסקת נוהג נפסד זה. סיכומו של דבר, אין די במסמכים שהוצגו על מנת לשמש הגנה לחברה העירונית ולפטור אותה מהתחייבויותיה כלפי עובדים של קבלני המשנה, במסגרת החוק להגברת האכיפה.

...

בסיכומיה, שבה הנתבעת על טענתה כי יש לדחות את התביעה עקב חתימת התובעת על הסכם פשרה וסילוק.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית על כל רכיביה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 39166-10-19 עריית תל-אביב נ' עולה ואח' לפני כבוד השופטת שרון הינדה התובעת: עריית תל-אביב הנתבעים: 1. עמותת קול עולה 2. אלכסנדר טבק 3. סבטלנה אייזנשטדש פסק דין

בנוסף, טענו הנתבעים כי לנתבעת לא היו ספקים, נושים, זכאים או עובדים והתשלום היחידי ששולם מראש הוא דמי השכירות ומאחר שלא עמדה בתשלומם, לאחר חצי שנה משכה המשכירה פקדון בנקאי שהנתבעת מסרה לה בהסכם השכירות.

די לו אם יעורר חשד בהתנהלות החברה על מנת להעביר את הנטל אל הנתבע להביא ראיות ולהסביר את אופן ההתנהלות על מנת להסיר החשד ואם לא יניח את הדעת, תיתקבל התביעה ויורם מסך ההיתאגדות (ראו: תא (י-ם) 6116/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' פונדק אליעזר (נבו 29.12.2005) וההפניות שם; וראו גם: רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (נבו 22.4.2013)).

בעניינינו התובעת טענה כי הנתבעים השתמטו מתשלום הארנונה בצורה שיטתית תוך שהעדיפו לשלם לנושים וספקים אחרים אשר היו מפסיקים את השירותים לנתבעת ללא התשלום והמשיכו בדרכם גם לאחר שבקשת הפטור שלהם נדחתה, באופן המצדיק חיוב בעלי העניין בה באופן אישי.

סיכום: לאחר שבחנתי טענות הצדדים וראיותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי על התביעה להיתקבל כנגד כלל הנתבעים בהפחתת סך של 2,500 ₪ בגין המיטלטלין שהוצאו מחזקת הנתבעת ונמכרו על ידי התובע, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 36,995.46 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 5.9.19 ועד למועד התשלום בפועל, ובצרוף אגרת בית משפט בסך 988 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 6,000 ₪.

...

לאור כל האמור לעיל, נוכח התשתית העובדתית שהתבררה לפני ואמות המידה שהתוו בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, אני סבורה כי במקרה זה יש לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בחוב הארנונה של הנתבעת.

בנסיבות אלה באיזון האינטרסים בין הרצון בהחמרה עם הרשות השלטונית וחיזוק אמון הציבור, לבין האינטרס הציבורי בתשלום מסים וגביית כספי ציבור, ומאחר שאף אחד מהצדדים לא הוכיח שווי המיטלטלין, והמסמך עליו סומכת התובעת אינו משכנע בשלב זה להוכחת תמורת המכר - אני סבורה כי האיזון הנכון הוא קביעת סכום על דרך האומדנה אשר יופחת מסכום התביעה ויהיה בו כדי לקחת בחשבון את העוול שנגרם לנתבעת מאי גילוי המידע אודות מכירת המיטלטלין.

סיכום: לאחר שבחנתי טענות הצדדים וראיותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי על התביעה להתקבל כנגד כלל הנתבעים בהפחתת סך של 2,500 ₪ בגין המיטלטלין שהוצאו מחזקת הנתבעת ונמכרו על ידי התובע, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 36,995.46 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.9.19 ועד למועד התשלום בפועל, ובצירוף אגרת בית משפט בסך 988 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.

התובע הבהיר שמהות התביעה היא בשל כך שהנתבע, עזב באופן מפתיע את העבודה במיכרז מול עריית תל-אביב, הפסיק להעביר את הרווח הקבלני וכן הפר את התחייבויותיו עם החברה לגבי מכרזים נוספים מול עריית ראשון לציון ורעננה.

בנוסף צירפה הנתבעת מסמכים בנוגע לתביעה שהגישה החברה בת"א 29517-02-16 נגד עריית תל-אביב, בטענה שעיריית תל-אביב הפרה למולה את ההסכם שנכרת בין הצדדים בעקבות זכיית החברה במיכרז.

כך לדוגמא, בעוד בהליך בת"א 29517-02-16 טען שהנתבע שם היה קבלן משנה, בהליך נגד הערייה בת"א 29517-02-16, בשים לב שהחוזה למול העיריה אוסר להפעיל קבלני משנה, טען היפוכה של הטענה והכחיש העסקת קבלני משנה; בעוד בהליך בת"א 29517-02-16 טען שהעבודה באמצעות קבלני משנה, במסגרתה החברה גוזרת את הרווח מן המחזור של העבודה בלא קשר להוצאות ולרווח של הקבלן היא משתלמת מאוד וכי הוא "לא מחליף מלוכה באתונות", במסגרת ההליך דנן, התובע טוען שנהג כך בדלית ברירה וכי ריווחי החברה קטנו או לפחות לא גדלו (טענה שלא הוכחה); בעוד בהליכים המשפטיים האחרים שניהל התובע הוא מכביר על פעולותיו, הלווי שנתן, הפגישות שקיים בהיותו מנהל חברת גינון בהליך דנן הוא טוען שאינו עובד כלל ועיקר והחברה מיתנהלת על ידי מזכירה שעובדת חצי שעה עד שעה ביום; בעוד בהליכים האחרים טען התובע שהוא יצא לשטח והשגיח על הפועלים חרף מצבו הבריאותי, וכך גם עלה מדו"חות החוקרים, בהליך כאן טען בתצהירו וגם בפני המומחים (ולכך עוד אתייחס בהמשך), שהוא מצוי במצב בריאותי קרוב למצב סיעודי ואינו מסוגל לתפקד כלל שלא לדבר על לצאת מן הבית, ליפגוש פועלים, להישתתף בפגישות, לגשת למכרזים ולנהל לכל דבר ועניין את החברה שרווחיה והכנסותיה אינן דבר שהוא בטל בשישים; בעוד במסגרת החוזים השונים למול העיריות התובע נוטל על עצמו כמנהלה היחיד ובעל השליטה בהחברה את האחריות לבצע את המיכרז כדבעי, לרבות כל הנידרש, במסגרת ההליך כאן טוען התובע שהוא אינו עובד כלל ומבקש מבית המשפט לקבל שחברה בסדר הגודל שהוכח מיתנהלת מעצמה, טענה בלתי הגיונית בעליל וכזו שלא מתיישבת עם הראיות שהובאו חלקן מפי התובע עצמו.

...

המומחה התייחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת לפיה התובע כשיר לעבודה ניהולית וקבע שמסקנה זו אינה משקפת את המציאות במקרה זה היות ומדובר באדם חסר כל השכלה ניהולית, וכל הכשרה ניהולית ושאינו כשיר בשום פנים ואופן לעבודה ניהולית מכל סוג שהוא.

המומחה השיב שלא מקובל עליו שהתובע מסוגל לעבודה במשרה מלאה אבל בהנחה שהוא אכן עושה כן, אז המסקנה שלו תשתנה.

סוף דבר התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

חודשיים עובר להסכם להעברת פעילות חברת בי מוס 1992 לבימוס פרינט במסגרת ת"פ 11590-07-16 הוגש נגד חברת בי מוס 1992 ונגד הנתבע כתב אישום בגין עבירות מס לפי פקודת מס הכנסה (בין היתר בשל השמטת הכנסות ורשומות כוזבים) וכן בעבירות מירמה כלפי המוסד לביטוח לאומי (בין היתר בשל הנפקת מסמכים ותלושי שכר פקטביים לעובדים פקטביים) בהיקפים של מיליוני ₪.

בכתב הגנה הראשון שהגישו הנתבעים ללא ייצוג משפטי טענו הנתבעים, בין היתר, כי לבימוס פרינט ולנתבעת 3 אין כל ידיעה על פעילות בי מוס 1992, כי הפעילות של בימוס פרינט החלה בשנת 2016 ללא קשר לפעילות או חוסר פעילות בי מוס 1992 ושבשל ירידה בפעילות בי מוס 1992 בשנים 2018-2019, ירידה בדרוג האשראי של החברה ושל הנתבע והחלטה חד צדדית של הבנק לבטל את מסגרת האשראי של החברה - הופסקה בלית ברירה פעילות בי מוס 1992.

עם זאת, כאשר מדובר בחברה משפחתית או בחברת יחיד, קיימת גישה ליבראלית יותר להרמת המסך (ראו; רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 22.04.2013); ע"א 4403/06 שפירא נ' עריית תל אביב (פורסם בנבו, 23.3.2011); השופט רובנשטיין בעיניין ע"א 10582/02‏ ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו,16.10.2005)).

...

אינני מקבלת את התביעה בגין עגמת נפש.

סוף דבר מכל האמור, התביעה מתקבלת כך שנתבעים יחיד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 137,971 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (11.3.2020) ועד לתשלום בפועל.

סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין.

מנהל התובעת העיד כי חוב זה שנקבע בפסק דין חלוט לא שולם ע"י החברות, והנתבע לא חלק על כך. במאמר מוסגר - בכתב התביעה ציינה התובעת כי קיים חוב גם של חברה נוספת ליאב מ.ל.ה בע"מ (להלן: "ליאב מלה"), אולם נראה כי אין צורך להכריע בעיניין חוב זה משתי סיבות: ראשית, בעיניין זה ניתן פסק דין נגד הנתבע שניתן ביום 13.3.2020 במסגרת ת"א 66899-11-19, פסק הדין בוטל והתיק נקבע מחדש להוכחות בפני כב' הרשמת הבכירה מירב גולדנר.

העד שמרלק תיאר את המשך העבודה לאחר הפסקת התשלומים בדרך זו: "אני זוכר מצב שפנינו לרוני סעדה, והוא הבטיח שישלם. היה מצב שהוא יעביר את השיקים ובקש להכניס את המשאיות, וזה היה מול רוני עצמו. התשלומים עבדו כסדרם קודם לכן. רוני הציג עצמו כבעל החברה... ... תחילה דרשנו מהחברות. הבנו שהחברות לא מסוגלות לשלם. פנינו למי שיצר את הקשר והציג כבעלים וחתם על ההסכם. אני דורש את החוב מזה שבעצם יצר את החוב בשם החברות, אני לא מכיר את ליאב עבודות עפר וזה תאגיד. מבחינתי מי ששילם את הכסף בעבר היה רוני ו/או רעייתו..." (ע' 10 ש' 16 – 24 לפרוט').

באותו עניין, הוכח כי עובר לחתימה על ההסכם היו רואי החשבון של החברה ספקנים באשר ליכולתה להמשיך ולפעול כעסק חי. נוכח קביעה עובדתית זו, הוצדקה הרמת מסך ההיתאגדות (רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (22.04.2013)).

כך למשל, כאשר במשך שנים רבות הופעל נכס כמקום לעריכת מסיבות, שהנתבע יזם והפעיל, אולם החברה העומדת בחזית, התחלפה בשיטת "כיסאות מוזיקליים", וכאשר הוכח כי החילופין בין בעלי המניות בחברה המפעילה, בוצעו ללא העברת תמורה, כשבפועל הנתבע המשיך להפעיל את החברה – נקבע כי הדבר מגבש עילה לחייבו באופן אישי (ת"א (של' ת"א) 42120-12-11 עירית תל-אביב-יפו נ' ע.ג. הפקות ושרותים פינאנסיים בע"מ (01.11.2015), פסקה 28 לפסה"ד)‏‏.

...

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, עם כל הצער, ולמרות התנהלותו המתמיהה של הנתבע שפתח ארבע חברות שונות, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר באותם מקרים חריגים ונדירים בהם הוכחה מרמה או הטעייה המאפשרים להרים את מסך ההתאגדות.

אשר על כן, התביעה נדחית.