מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עיריית רמת גן מסרבת לאשר העברת זכויות חכירה במגרש

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותרים הם בעלי זכות חכירה מהוונת בחלק מהחלקה מאז הועברו הזכויות (ביום 25.10.10) ועד שנת 2045, כשזכויות הבניה בהתאם להסכם החכירה, במחצית החלקה, הנם לבניין של יח"ד אחת בשטח של 160 מ"ר. בעקבות הרכישה פנו העותרים, באמצעות אנשי מיקצוע מטעמם, עו"ד חג'ג' וכן מהנדס ואדריכל, לועדה המקומית של עריית רמת גן (להלן: הועדה המקומית), בבקשה להוציא היתר בנייה.
כך כותבת השמאית מטעם העותרים, במכתב מיום 25.11.13, בו היא מבקשת כי רמ"י תשקול מחדש את החלטתה שלא לאפשר הגשת השגה ללא צורך בתשלום מלוא סכום השומה: "בעלי הזכויות ביקשו להגיש השגה על הערכת שמאי המינהל, אולם עקב התחלת בניה בחלקה רמ"י סרבה להעביר את ההשגה עד לתשלום 75% משובר התשלום (לפחות) ומתן ערבות בנקאית על היתרה". (הדגשה הוספה – מ' א' ג') השמאית חוזרת ומבהירה כי הבנייה בוצעה על פי ההיתר, ומעבירה את האחריות לכך שלא התבקשה הסכמת המינהל לועדה המקומית שלא דרשה זאת כתנאי להיתר, ומוסיפה בסעיף 3 לאותו מכתב: "הבניה על המיגרש החלה רק לאחר קבלת היתר בנייה מיום 28.12.12, תוך עמידה בכל התנאים שבקשה הוועדה המקומית. עקב טעות של הוועדה לא נדרשה חתימת רמ"י על תכניות הבניה.
עריית רמת גן הנפיקה לחברי הקבותה היתר בנייה ללא צורך בהסכמת המינהל לאחר מכן החלה הבנייה במיגרש על פי היתר הבנייה.
...
אני סבורה כי יש לקבל את טענת רמ"י לעניין נוהל זה שהוא ברור על פניו.
סוף דבר על העותרים היה לפנות לרמ"י ולבקש את הסכמתה להוצאת היתר הבניה, ולשאת בתשלום דמי היתר.
לאור האמור, העתירה נדחית.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הפרויקט אמור להיבנות בדרך מנחם בגין בתל-אביב-יפו, במפגש הגבולות שבין תל-אביב-יפו, רמת גן וגבעתיים.
כבר בפתח ההסכם מצוין ש"הצדדים מעוניינים לרכוש, ביחד ובערבות הדדית, את מלוא הזכויות בממכר כהגדרתו להלן [דהיינו מלוא זכויות החכירה במיגרש הרלוואנטי מעריית תל-אביב ומרשות מקרקעי ישראל – ג.ג.], ולבצע חלוקה רעיונית ביניהם של היחידות הניתנות להקמה"; מיד לאחר מכן באה הדגשה המבהירה כי טרם אושר תיכנון לבניין, וחלוקת הדירות בפועל תעשה רק לאחר רכישת הממכר, אישור תכניות מפורטות לבניין, ובכפוף להליכים התכנוניים.
מכל מקום, מן הראוי שהמחוקק, בבואו לקבוע אסדרה של התחום, ידאג לא רק לכללים המהותיים אלא גם למסגרת הדיונית, ויגבש מסגרת דיונית נאותה, שתאפשר לחברי קבוצת הרכישה להגיש הליכים משפטיים בהם יעתרו לחשיפת מידע, לא רק מול מי שניתן להגדירם כנאמנים או כשלוחים, אלא גם נגד גורמים אחרים המחזיקים במידע שחשוב שיעמוד לנגד עיניהם, ככל שיבקשו לקבלו וייתקלו בסרוב חסר הצדקה.
הן כוללות את הכוח לחתום על הסכמים ומסמכים הדרושים לשם רכישת המקרקעין; ביצוע תשלומי מס רכישה, ובכלל זה פתיחת חשבון הנאמנות הייעודי לצורך רכישת הזכויות במקרקעין; להוות כתובת רלוואנטית להעברת זכויות חבר הקבוצה, לרשום פרוטוקולים של האספות הכלליות של החברים בקבוצה ועוד.
...
יחד עם זאת, ולאור חשיבות המידע המבוקש, נראה לי כי ראוי לבחון את עניינו של פריט מידע זה לגופו.
לאחר שתם פרק הניתוח המשפטי והתייחסות לפריטי המידע שבפסק הדין, מתבקשת המסקנה שאין צורך להכריע בבקשת המשיבים למחיקת הפרקים האמורים.
פסק דין זה התווה את העקרונות לאורם יש להכריע במחלוקות העתידיות, וככל שאלה תמשכנה ללוות את הצדדים, נראה לי כי להבא כדאי יהיה לשקול להכריע בהן באמצעות מנגנון הבוררות המהיר והיעיל שהצדדים עצמם הסכימו עליו.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בנוסף טוענת העיריה כי למרות שסעיף 189 לחוק התיכנון והבניה קובע כיצד יופקעו מקרקעין הדרושים לצרכי ציבור ויירשמו על שם הרשות המקומית, הרי שהתכנית קבעה הסדר אחר של החכרה על ידי רשות מקרקעי ישראל, ורק אם זו תסרב להחכיר את הקרקע לרשות המקומית, ניתן יהיה להפקיעה.
מדובר בהסדר היוצר קושי וסרבול מיותרים, דבר שיכביד על העיריה במימוש המקרקעין, בהוצאת היתרים ובקבלת מימון מגופים ממשלתיים, הדורשים רישום זכויות על שם הרשות המקומית כתנאי למימון.
תשובתם של תושבי רמת אפעל רמת אפעל היא יישוב המשוייך מוניציפאלית לעיר רמת-גן מאז שנת 2007 והוא מצוי בסמוך לגבולה המערבי של התכנית, ומעבר לו. תושבי רמת אפעל (קרי, אותם 128 תושבים שצורפו כמשיבים לעתירתה של העיריה), תומכים באופן עיקרוני בפתוח השטח לבניה, אך לטענתם התכנית אושרה בהליך חפוז והיא אינה מידתית, פוגעת בתושבי רמת אפעל ונגועה בכשלים תיכנוניים.
טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט ונקבע כי "לאור האמור, אני דוחה את הפרשנות לתמ"א 35 שהועלתה על ידי העותרים בתגובה לסיכומי העותרים, וקובעת כי על פי תמ"א 35 רק איזור המגורים של כפר אז"ר מסומן כמכלול כפרי לשימור, ואילו השטחים החקלאיים עליהם חלה התכנית נשוא עתירה זו מיועדים לאיזור לפיתוח ערוני." טענה נוספת המשותפת הן לאגודה, הן לעיריה והן לתושבי רמת אפעל, היא שהתכנית נעדרת מנגנון של איחוד וחלוקה, דבר המהוה לדידם כשל מהותי, שכן מדובר בתכנית המתיימרת ליצור מיגרשי בניה, והיעדר מנגנון של איחוד וחלוקה עלול ליצור תסבוכת משפטית וקניינית כאשר תגיע העת לרשום את יחידות הדיור על שם הרוכשים.
טענתה של העיריה לפיה ההסדר הקיים בתכנית, המונע הפקעה לצרכי ציבור אם אך ישנה הסכמה של רשות מקרקעי ישראל להחכיר את הקרקע לעיריה, יוצר קושי וסרבול, וכי יש לקבוע הוראה של הפקעה לצרכי ציבור כמקובל, זכתה לדחייה לאקונית ובלתי מנומקת של החוקרת, שציינה כי "כפי שהובהר בדיון ע"י נציגת הותמ"ל, הסעיף הקבוע בתכנית הנו סעיף שאושר ע"י המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ...". (ע' 24 לדו"ח החוקרת).
תקלה זו חזרה על עצמה ביתר שאת בכל הנוגע לדחיית היתנגדותה של העיריה, אשר דרשה לכלול בתכנית הוראה המחייבת את המדינה להעביר לה כתב שיפוי בגין כל נזק שייגרם לה עקב תביעות שתוגשנה נגד העיריה לפי ס' 197 לחוק התיכנון והבניה, בעטייה של התכנית.
...
בסופו של דבר, עקרונות השלביות הוגדרו ונקבעו בגוף התכנית, ותפקידו של הצוות המלווה הוא אך ורק לוודא את יישומן של הוראות אלה, ולא לשנותן.
שנית, בענין זה ניתנה התייחסות נרחבת ומנומקת היטב של החוקרת, בע' 6 ו- 7 לדו"ח שהכינה, בה הובהר כי הדרך כבר הוסטה מזרחה במסגרת התכנית בכ- 30 מ', עד לנקודה המזרחית ביותר האפשרית מבלי לעלות על תא הביוב של השפד"ן, וכי "כאשר שוקלים את האיזון בין התועלת לבתים הקיצוניים של רמת אפעל שעשוייה להיווצר בהסטה של הכביש בעוד מספר מטרים לבין העלויות שעלולות להיווצר מבחינת הארכת לוחות הזמנים של התכנית ואולי אף לתכנון הקו ומבחינת הפגיעה בתכנית אני סבורה כי הכף נוטה בצורה משמעותית לכיוון השארת התכנון כפי שהוא." עוד ציינה החוקרת כי כבר היום התכנית מציעה מרחק סביר בין הבתים הקיצוניים של רמת אפעל לבין תוואי הדרך.
סוף דבר סיכומו של דבר, העתירות מתקבלות במובן זה שהחלטותיהן של הותמ"ל ושל ועדת המשנה מיום 25.10.2017, לדחות את ההתנגדויות שהוגשו בקשר לתכנית ולאשר את התכנית בכפוף לתיקונים מסויימים- מבוטלות.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 29.8.2013 פנתה עמוס ניסים לעריית רמת גן בבקשה למתן היתר להרוס את הבניין הקיים בחלקה 710 ולהקים עליו מבנה בן 10 קומות ובו 31 יחידות דיור מעל 3 מרתפי חניה ובהן 33 חניות.
בית המשפט קיבל את העירעור וקבע, בין היתר את הדברים הבאים: "כשמדובר בחכירה לדורות לתקופה כה ממושכת, יש יסוד להנחה הפרשנית שבהעדר ראיה לכוונה אחרת, התכוונו הצדדים להעביר את מרב הזכויות בנכס ככל שהדבר ניתן, ובכך מתקרבת החכירה ככל האפשר לבעלות" ובהמשך : "בשורה של פסקי-דין קבע בית-המשפט שאין הבדל מעשי בין בעלות לבין חכירה לתקופות ארוכות, ובין החכרה כזו לבין מכר, ופסק את הדין בהתאם. אולם מאלפים ביותר דוקא המקרים שבהם סירב בית-המשפט להתייחס לחכירה לדורות כאל בעלות; במקרים אלו בא המחוקק לאחר מתן פסק, ותיקן את החקיקה באופן שלא יהיה עוד הבדל בין החכירה לבעלות". כאמור, לעניין מהותה של "חכירה לדורות" הייתה גם פסיקה שעמדה על ההבדל המשפטי שבין חכירה לבעלות ונפקותו (למשל: דברי השופט מני בע"א 331/67 אהרונוב ואח' נ' בן דרור ואח'; ע"א 123/66 אהרונוב נ' אייזן; אולם בעקבותיה חוקקו הוראות חוק מיוחדות המשוות בין חכירה לדורות ובעלות לעניינים מסוימים (סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד-1984), הוציא מפורשות מסמכות בתי-משפט השלום - בדומה לתביעות בדבר בעלות במקרקעין - גם תביעות בדבר חכירה לדורות, ובכך ביטל את הלכת ע"א 331/67 הנ"ל; סעיף 4 לחוק הגנת הדייר (הוראות שונות), תשכ"ח-1968, ששולב בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] , תשל"ב-1972, ואשר השווה לעניינים המנויים בו בין בעלים לחוכר לדורות, ובכך ביטל את הלכת ע"א 123/66 הנ"ל).
כפי שצוין לעיל, ביום 20.6.1951 נחתם בין המנוח לבין הקבלן ייפוי כוח נוטריוני בנוגע למקרקעין מושא ההליך – 458 (710 דהיום) ובנוגע לחלקה 454 (אחד מנספחי 6 להמרצת הפתיחה) במסגרתו צוין כדלקמן: "הח"מ משה סגל מתל אביב רח' הס 27 ממנה את מר משה מוריה סטופיבצקי לבא כוחי בקשר לשני מגרשים רשומים במשרד ספרי האחוזה בתור חלקות 458, 454 בגוש 6125 וכיום בתור חלקות בגוש 6125 והידועים בתוכנית פארצלציה של עירית רמת גן בחלקות D, B בגוש 6125, תכנית חלוקה 118/S ובא כוחי הנ"ל יהיה רשאי לפעול בשמי ובמקומי בקשר לשתי החלקות הנ"ל (כ)ראות עיניו ובין השאר בא כוחי יהיה רשאי :
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ונקבע עד תום תקופת החכירה אין למשיבות בעלות בזכויות הבנייה במקרקעין הידועים כגוש 6125 חלקה 710 (לשעבר חלקה 458) ברחוב קריניצי 87א' רמת גן ואף אין להן זכות להגביל בדרך כלשהיא את זכות השמוש והביצוע בזכויות הבנייה בחלקה זו. בשים לב כי התביעה התקבלה בחלקה, ואף בשים לב להחלטה בהליך הקודם, בעיניין החיוב בהוצאות, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
...
דין טענת ההסתמכות להידחות, שכן לא נטען ואף לא הוכח על ידי המבקשים כי המנוח נמחק מרישום המקרקעין כבעליה.
נוכח החלטתי לעיל באשר לזכויות הבניה במקרקעין, לא מצאתי לדון בטענות נוספות שהועלו על ידי המבקשים בעניין ניסוח צוואת המנוחה תמר סגל ז"ל וכן בעניין אי העלאת הטענה הקניינית בהתנגדות הראשונית של מאירצ'יק להליכי התמ"א בחלקה 710.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ונקבע עד תום תקופת החכירה אין למשיבות בעלות בזכויות הבנייה במקרקעין הידועים כגוש 6125 חלקה 710 (לשעבר חלקה 458) ברחוב קריניצי 87א' רמת גן ואף אין להן זכות להגביל בדרך כלשהי את זכות השימוש והביצוע בזכויות הבנייה בחלקה זו. בשים לב כי התביעה התקבלה בחלקה, ואף בשים לב להחלטה בהליך הקודם, בעניין החיוב בהוצאות, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע הדיירים הם בעלי זכויות חכירה בשבע דירות בבניין, שהוא בית משותף המונה 13 דירות וממוקם ברחוב רוטנברג 83 ברמת-גן, הידוע כגוש 6182 חלקה 514 (להלן: המקרקעין).
כמו כן, החברה נקטה מספר פעולות במטרה להעביר את זכויות הבעלות במקרקעין, מעריית רמת-גן (להלן: הערייה) אל דיירי הבניין.
בתוך כך, מנהל החברה, עו"ד מוריאנו, ייצג את דיירי הבניין בהליך משפטי שהסתיים בפרוק שתוף, על דרך של חלוקה בעין, של הזכויות במיגרש המשותף שעליו בנויים הבניין מושא ההליך שלפנינו ובניין נוסף (ת"א 43948-01-11).
לא למותר להוסיף ולהזכיר את שנאמר כבר לעיל, כי מהוראות ההסכם עולה בבירור שזכותם של רוכשי הקצה לרשום הערות אזהרה לטובתם היא זכות מסויגת, אשר תלויה, בין היתר, בהערת האזהרה שנרשמה לטובת החברה.
מכוח סמכות זו נפסק לאורך השנים מיגוון רחב של סעדים ובהם סילוק תובענה על הסף, קבלת טענה בדבר השתק דיוני, סרוב ליתן סעד, דחיית בקשה, הטלת הוצאות ועוד (וראו למשל: עניין בנק דיסקונט, פסקה 7 והאסמכתאות שם; ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן, פסקה 32 והאסמכתאות שם (17.11.2020); ארנה רבינוביץ'-עיני ודורון דורפמן, "שימוש לרעה וחוסר תום לב בהליך האזרחי: הפער שבין מודל דיוני פוסט-אדברסרי למודל ייצוג מסורתי" ספר שלמה לוין 255, 273-270 (2013) (להלן: רבינוביץ'-עיני ודורפמן)).
...
בכל הנוגע למחלוקת הנטושה בין חבריי ביחס לערעורם של מערערים 7-2 (להלן: רוכשי הקצה), דעתי כדעת חברתי השופטת י' וילנר כי גם דינו להידחות.
אלא שהם לא עשו כן (לדעה לפיה הימנעות של גורם מלבקש להצטרף להליך בנסיבות מעין אלו מביאה כשלעצמה למסקנה כי הוא מושתק מלכפור בתוצאת פסק הדין, ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 245 (מהדורה שניה, 2008); ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 110 (1984); ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 304 (2003)).
סיכומו של דבר, מסכים אני עם התוצאה אליה הגיעה חברתי כי גם דין ערעורם של רוכשי הקצה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו