עיריית עפולה נגד ליפשיץ: תביעת פינוי משטח ציבורי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 68544-03-16 עמרם נ' עירית תל-אביב-יפו לפני כבוד השופטים: ישעיהו שנלר, סג"נ – אב"ד; ד"ר קובי ורדי, סג"נ; עינת רביד המערערת: סיגלית עמרם ע"י ב"כ עו"ד אריק בן שמחון המשיבה: עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עוה"ד צילי עקיבא רפפורט, אבי אסיאו, דור יורוביץ ותום ליפשיץ פסק דין

הרקע העובדתי וההסדר הדיוני מדובר בתיק אחד מיני רבים בין המשיבה לאחרים העוסקים בתביעות פינוי שהגישה המשיבה כנגד אותם אחרים בגין פלישות שנעשו לטענתה על ידי פולשים רבים שהשתלטו על חלק מאיזור פארק דרום בתל אביב (הידוע גם כפארק מנחם בגין) החולש על למעלה מ-1000 דונם.

לכן, התבקש סילוק ידה מהמקרקעין בכלל ומשטח הפלישה בפרט בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") וזאת תוך שמירת הזכות של המשיבה לתבוע מהמערערת פיצוי בעבור כל נזק שניגרם ו/ או ייגרם לה, לרבות תביעה לדמי שימוש ראויים.

כבוד השופט מזוז בעיניין היפר-חלף העיר כי הגיע העת להפרד לשלום ממוסד הרישיון ובמיוחד הרישיון מכללא ולא כל שכן כשעסקינן בפלישה למקרקעי ציבור, שאז אין בסיס עינייני ולא צידוק חוקי להכיר בקיומו של "רישיון מכללא" המבוסס אך על כך שהרשות הציבורית לא נקטה בהליכי פינוי כנגד הפולש, או אף לא מחתה בידו וכדברי כבוד השופט מזוז בפיסקה 4 לפסק דינו בעיניין היפר-חלף: "כל ההנחות האלה אין להן תוקף כאשר מדובר בפולש למקרקעי ציבור. אין בסיס - לא במציאות ולא בדין - לייחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהיא לא פעלה נגד הפלישה.

...

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט שלא לחייב את המשיבה להעמיד דיור חלוף לטובתה לאחר הפקעת המקרקעין, שכן אכן כפי שנקבע חובת הפיצוי לא תחול על בנייה שנעשתה תוך הפרת החוק (בשונה מע"א 2991/06 רות מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (פורסם בנבו, 19.11.2007), בו החלה הבנייה לפני חקיקת חוק התכנון והבנייה), וכך גם לא הייתה מצויה בידי המערערת זכות שבדין או זכות שביושר המקימה זכות להחזקה ושימוש במקרקעין אלא לכל היותר טענת הגנה כנגד הסגת גבול בלבד ודרישה לתשלום דמי שימוש בלבד (ע"א 304/80 יעקב לוי נ' מנהל מחלקת עבודות ציבוריות, לו (4) 617; כבוד השופט זילברטל בעניין נחום).

כמו כן לא מצאנו מקום בנסיבות העניין לחייב את המשיבה להשתמש בחריג העוסק בתום ליבה של המערערת ונסיבות מיוחדות המצדיקות לפצותה במסגרת תביעת הפינוי, כאשר כל טענותיה בדבר זכאותה לפיצוי יוכלו להתברר במסגרת התביעה הנפרדת לפיצוי.

התוצאה מכל הטעמים האמורים דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10861-03-16 זינגול ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו לפני כבוד השופטים: ישעיהו שנלר, סג"נ – אב"ד; ד"ר קובי ורדי, סג"נ; עינת רביד המערערים: 1. ישראל זנגול 2. ציון זנגול ע"י ב"כ עו"ד מנחם דויד המשיבה: עריית תל-אביב ע"י ב"כ עוה"ד צילי עקיבא רפפורט, אבי אסיאו, דור יורוביץ ותום ליפשיץ פסק דין

הרקע העובדתי וההסדר הדיוני מדובר בתיק אחד מיני רבים בין המשיבה לאחרים העוסקים בתביעות פינוי שהגישה המשיבה כנגד אותם אחרים בגין פלישות שנעשו לטענתה על ידי פולשים רבים שהשתלטו על חלק מאיזור פארק דרום בתל אביב (הידוע גם כפארק מנחם בגין) החולש על למעלה מ-1000 דונם.

באשר לזיהוי המקרקעין טענה המשיבה כי טענותיהם של המערערים כנגד חוות דעת התצ"א וצילומי האויר נטענו בעלמא ולא הוכחו, כאשר המערערים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם, וכך גם המקרקעין זוהו די צרכם על ידי צירוף נסח הרישום, כשעד מטעמה של המשיבה גם קשר בין צלומי האויר לבין ביקורו במקרקעין וכאשר התבקש סילוק ידם של המערערים מכל המקרקעין ולא משטח ספציפי בהם, זאת כאשר המערערים אינם מכחישים כי מדובר באותם מקרקעין.

דיון והכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעות העירעור ובעיקרי הטיעון, אנו מחליטים לדחות את העירעור, מהטעמים שיפורטו להלן: זכויות המשיבה במקרקעין תביעתה של המשיבה לפינוי המקרקעין הוגשה מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין הקובע: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, רשאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין" בעיניין אברהם (ע"א (מחוזי ת"א) 2141/09 עריית תל אביב נ' אבנר אברהם (פורסם בנבו, 13.10.2010), אושר ברע"א 8243/10 אבנר אברהם נ' עריית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו, 15.12.2010)), שעסק אף הוא בתביעה לסילוק יד שהגישה המשיבה נקבע כך: "בעיניין כוחה של הערייה להגיש את התביעה, אנו מצטרפים לנימוקיו של בית משפט קמא וקובעים כי לעיריה היתה גם היתה, סמכות להגשת התביעה וזאת הן מכוח בעלותה (לגבי חלקה 26) הן מכוח יפויי הכוח השונים מטעם מינהל מקרקעי ישראל והיועמ"ש לממשלה ובודאי מכוח יפוי הכוח המעודכן, והן מכוח חלות תב"ע 460 על גוש 6152 ועל חלקה 44 והיות העיריה זכאית להרשם כבעלים על השטחים הציבוריים הנ"ל ושמדובר בשטח צבורי שיעודו צבורי, המוחזק ע"י הנתבע שלא כדין ובנגוד להסכמת הבעלים." כך, אף בענייננו זכאית המשיבה לתבוע את פינויים של המערערים המחזיקים במקרקעין שלא כדין הן מכוח בעלותה במקרקעין, הן מכוח הליכי ההפקעה שבוצעו לגבי חלק מהחלקה, והן מכוח חלות התב"ע בהיותה זכאית להרשם כבעלים על השטחים הציבוריים הנידונים, כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא והעובדה כי בענייננו לא ניתן ייפוי כוח אינה גורעת מזכותה לפעול לפינוי השטח הצבורי המוחזק על ידי המערערים, שהוכח על פי התצ"א וחוות דעת מפענחת התצ"א שמדובר בשטח המיועד לצורכי ציבור, כאשר על פי התוכנית כל השטחים המיועדים לצורכי ציבור יופקעו ויירשמו ע"ש המשיבה.

...

המסקנה הינה שלא ניתן היה להתבסס על טענות עניין צוויג ולקבל עקב מקרה בודד זה שהסתיים בפשרה טענת אפליה ולפסוק פיצוי למערערים הן משהמערערים לא ביססו כלל עובדתית טענה זו והן שגם מבחינה מהותית לא דומה עניין צוויג לעניינינו.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט שלא לחייב את המשיבה להעמיד דיור חלוף לטובתו לאחר הפקעת המקרקעין, שכן אכן כפי שנקבע חובת הפיצוי לא תחול על בנייה שנעשתה תוך הפרת החוק (בשונה מע"א 2991/06 רות מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (פורסם בנבו, 19.11.2007), בו החלה הבנייה לפני חקיקת חוק התכנון והבנייה), וכך גם לא הייתה מצויה בידי המערערים זכות שבדין או זכות שביושר המקימה זכות להחזקה ושימוש במקרקעין אלא לכל היותר טענת הגנה כנגד הסגת גבול בלבד ודרישה לתשלום דמי שימוש בלבד (ע"א 304/80 יעקב לוי נ' מנהל מחלקת עבודות ציבוריות, לו (4) 617; כבוד השופט זילברטל בעניין נחום).

התוצאה מכל הטעמים האמורים דין הערעור להדחות.

בית משפט השלום בהרצליה תא"ק 36386-04-13 עירית תל-אביב-יפו נ' אהרן תיק חצוני: בפני כבוד השופטת לימור ביבי תובעת עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד צילי עקיבא רפפורט ותום ליפשיץ נתבע תומר אהרון ע"י ב"כ עו"ד יאיר שפרן פסק דין

לטענת התובעת, במהלך השנים הנה מנהלת מאבק עיקש, הן באמצעות הוצאת צוי הריסה מינהליים, הן באמצעות הגשת כתבי אישום, הן בהוצאת צוי סילוק פולשים והן באמצעות הגשת תביעות לפינוי וסלוק יד, תוך השקעת משאבים כספיים אדירים, כנגד כל פלישה ובנייה בלתי חוקית הנעשית במקרקעין ובמקרקעין הסמוכים להם.

לעניין זה מפנה הנתבע לכך שבכתב התביעה תוארו המקרקעין באופן סתמי, אין ציון ברור של גבולות הפלישה או מיקומה על גבי מפה או תשריט וכל שצורף הוא צלום אוויר ממאי 2012 עליו סומן שטח הפלישה, אלא שהוא קטן משטח חלקה 107 שרק חלק ממנה הופקע.

הנני סבורה כי גם ככל שיש ממש בטענה ולפיה לא ניתן לקבוע האם המקרקעין נשוא התביעה נכללים במסגרת צוי ההפקעה נשוא הערות האזהרה אם לאו, הרי שאין כל רבותא בהכרעה בהקשר זה, באשר אחת היא- בין אם בפועל נכללים המקרקעין בצוי ההפקעה ובין אם הנם חלק מחלקה 107 עליה חלה התכנית ואשר טרם מומשה ההפקעה בגינם – רשאית העיריה לידרוש פינויו של מי שמחזיק בהם שלא כדין.

יצוין כי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעיניין אברהם, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בע"א 2223/09 אבנר אברהם נ' עירית תל אביב (13.10.10), תוך שבית המשפט המחוזי קבע, בהקשר זה, כי: "אנו מצטרפים לנימוקיו של בית משפט קמא וקובעים כי לעיריה היתה גם היתה, סמכות להגשת התביעה וזאת הן מכח בעלותה (לגבי חלקה 26) הן מכח ייפוי הכח השונים מטעם מינהל מקרקעי ישראל והיועמ"ש לממשלה ובודאי מכח יפוי הכח המעודכן, והן מכח חלות תב"ע 460 על גוש 6152 ועל חלקה 44 והיות העיריה זכאית להרשם כבעלים על השטחים הציבוריים הנ"ל ושמדובר בשטח שיעודו צבורי..." (סעיף 5 לפסק הדין) (ההדגשה שלי ל.ב.).

...

יתרה מכך, לטענת התובעת דין תביעתו של הנתבע להחזר השקעות או לפינוי המותנה בפיצוי – להידחות וזאת, הן הואיל וטענתו בדבר השקעות לא הוכחה ובנוסף, בהינתן שמדובר במקרקעין המיועדים לשצ"פ ומשכך ממילא לא תצמח לתובעת כל תועלת מההשקעה.

משכך, הנני דוחה טענות ההגנה של הנתבע וקובעת כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן הנני קובעת כי הנתבע יפנה את המקרקעין נשוא התביעה, קרי את שטח המקרקעין המוחזק על ידו (חלק מחלקה 107 בגוש 6137) המופיע ומסומן באדום באורתופוטו מיום 26/5/12 אשר צורף לתביעה כנספח ב' וזאת, בתוך 120 יום מהיום וישיב את המקרקעין לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך לו או למי מטעמו.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ (בהוצאות הבאתי לידי ביטוי הן אגרה והן שכ"ט מומחה מטעם בית המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 32881-04-13 עירית תל-אביב-יפו נ' גר תיק חצוני: בפני כבוד השופטת לימור ביבי תובעת עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עוה"ד צילי עקיבא רפפורט ותם ליפשיץ נתבעת רבקה גר ת.ז. 069745255 ע"י ב"כ עוה"ד גור עמרם ועובדיה גולסטני פסק דין

לעניין זה מפנה הנתבעת לכך שבכתב התביעה תוארו המקרקעין באופן סתמי, אין ציון ברור של גבולות הפלישה או מיקומה על גבי מפה או תשריט וכל שצורף הוא צלום אוויר ממאי 2012 עליו סומן שטח הפלישה, אלא שהוא קטן משטח חלקה 107 שרק חלק ממנה הופקע.

הנני סבורה כי גם ככל שיש ממש בטענה ולפיה לא ניתן לקבוע האם המקרקעין נשוא התביעה נכללים במסגרת צוי ההפקעה נשוא הערות האזהרה אם לאו, הרי שאין כל רבותא בהכרעה בהקשר זה, באשר אחת היא- בין אם בפועל נכללים המקרקעין בצוי ההפקעה ובין אם הנם חלק מחלקה 107 עליה חלה התכנית ואשר טרם מומשה ההפקעה בגינם – רשאית העיריה לידרוש פינויו של מי שמחזיק בהם שלא כדין.

יצוין כי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעיניין אברהם, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בע"א 2223/09 אבנר אברהם נ' עירית תל אביב (13.10.10), תוך שבית המשפט המחוזי קבע, בהקשר זה, כי: "אנו מצטרפים לנימוקיו של בית משפט קמא וקובעים כי לעיריה היתה גם היתה, סמכות להגשת התביעה וזאת הן מכח בעלותה (לגבי חלקה 26) הן מכח ייפוי הכח השונים מטעם מינהל מקרקעי ישראל והיועמ"ש לממשלה ובודאי מכח יפוי הכח המעודכן, והן מכח חלות תב"ע 460 על גוש 6152 ועל חלקה 44 והיות העיריה זכאית להרשם כבעלים על השטחים הציבוריים הנ"ל ושמדובר בשטח שיעודו צבורי..." (סעיף 5 לפסק הדין) (ההדגשה שלי ל.ב.).

" (ראו גם דברי כבוד השופט ישעיהו שנלר בע"א (מחוזי תל אביב) 1187/09 רמ-נח בע"מ נ' עבודי, בפסקות 15 , 26 ו-43 לפסק-דינו (7.2.2011)) יישום ההתוויות האמורות לענייננו מעלה כי הנתבעת אינה זכאי לפצוי כלשהוא בגין החזקתה או בגין השקעותיה במקרקעין – כך וראשית, אמנם הנתבעת מחזיקה במקרקעין במשך 37 שנים ואולם, כהשוואה –בפסק דין איבטסם דובר בהחזקה ארוכה בהרבה – במשך 60 שנים ויחד עם זאת, קבע בית המשפט כי החזקה כאמור יש בה בכדי להקים טענת הגנה כנגד פינוי או כנגד תביעת דמי שימוש ואולם, אין בה בכדי להקים תביעת פיצוי .

...

יתרה מכך, לטענת התובעת דין תביעתה של הנתבעת להחזר השקעות או לפינוי המותנה בפיצוי – להידחות וזאת, הן הואיל וטענתה בדבר השקעות לא הוכחה ובנוסף, בהינתן שמדובר במקרקעין המיועדים לשצ"פ ומשכך ממילא לא תצמח לתובעת כל תועלת מההשקעה.

אשר על כן הנני קובעת כי הנתבעת תפנה את המקרקעין נשוא התביעה, קרי את שטח המקרקעין המוחזק על ידה (חלק מחלקה 107 בגוש 6137) המופיע ומסומן באדום באורתופוטו מיום 26/5/12.

בנוסף הנני מורה על סילוק ידה של הנתבעת גם ממיקומים חלופיים כפי שצוינו על ידה - המיקום המסומן בX על נ/1, מרחוב מא 50 בתל אביב, מרחוב ס"א 50 בתל אביב ומרחוב ס"ל 50 בתל אביב.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ (בהוצאות הבאתי לידי ביטוי הן אגרה והן שכ"ט מומחה מטעם בית המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

מבוא ועיקרי טענות הצדדים עריית עפולה (להלן: "התובעת" או "הערייה") הגישה תביעה לפינויו של מר ליפשיץ אליהו (להלן: "הנתבע" או "ליפשיץ") משטח צבורי של כחצי דונם הידוע כחלקה 67 בגוש 16662 בעפולה (להלן: "המקרקעין"), שלפי הנטען, פלש אליהם הנתבע ונטע בהם עצי זית.

בנגוד לדרך פעולה זו, הנתבע לא עשה כל מעשה להבטחת זכויותיו בחלקת הקרקע מושא התביעה דנן, ועל אף שניצניו של הסיכסוך בינו לבין הערייה החלו כבר בשנת 2010, הוא לא מצא לנכון לפתוח בהליך משפטי מתאים, כגון המרצת פתיחה לבית המשפט המוסמך שיכיר בזכויותיו בחלקת הקרקע שבעיבוד חקלאי, ותחת זאת ישב בחיבוק ידיים עד להגשת תביעת הפינוי נגדו.

...

בגדר התביעה שהוגשה בנובמבר 2012 טענה העירייה, כי הפלישה בוצעה לפני מספר שנים, במועד בלתי ידוע לה, והוסיפה כי בשנת 2010, עת היא ביצעה עבודות סלילה במקום, נעתר ליפשיץ לבקשתה לפנות חלק מהמקרקעין אליהם פלש כאמור ועצי הזית אף הועתקו למקום אחר ע"י העירייה.

הסקת מסקנה בדבר רשות בלתי הדירה מכללא הינה מהלך נדיר, לאור המשמעות הנובעת ממנו, השוללת מבעל המקרקעין את האפשרות לממש את זכאותו הקניינית.

בהינתן כל האמור לעיל, הואיל ומדובר ברשות חינם הניתנת לביטול בכל עת, ובשים לב לכך שמדובר במקרקעי ייעוד שהינם מקרקעי ציבור, זכאית העירייה להפסיק את הרשות שניתנה בשתיקה, ולבקש את פינוי הנתבע מן המקרקעין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: הנתבע יסלק ידו מהמקרקעין הידועים כחלקה 67 בגוש 16662 בעפולה וישיב אותם לידי התובעת, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 01.02.2017.