עיריית חולון לתשלום חוב ארנונה מים ופינוי פסולת

עוד הוסיפה וטענה כי התובעת לא פנתה אליה מעולם בדרישה בעיניין זה, וכי כל מטרתה של התביעה דנן היא הפעלת לחץ בעקבות הליכי גביה מינהליים שנקטה בהם המועצה כנגד התובעת לגביית חובות ארנונה, מים וביוב.

אף על פי כן, היא לא הפניתה למקור חוקי ברור ומפורש המטיל על המועצה חובת פינוי פסולת ביתית ממפעלה, והסתפקה בהפניה כללית לששה חוקים (פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], צו המועצות המקומיות ב' (ג'וליס) תשכ"ה 1965 , פקודת העיריות (נוסח חדש), פקודת בריאות העם, חוק למניעת מפגעים, תשכ"א 1961, חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד 1984) מבלי להצביע על הוראה מפורשת וספציפית המכוננת את החובה החוקית הנטענת על ידה.

יתרה מכך, ומבלי לפגוע באמור לעיל, הוראת סעיף 242 הנ"ל אינה מטילה, על פי לשונה, חובה על ערייה לפנות אשפה בפועל, אלא חובה להורות על פינוי אשפה בדרך הנראית לעירייה מתאימה, כנגד קביעת אגרות בגין פינוי זה, ויפים לענייננו הדברים שנאמרו בת.א 1032/06 (ראשל"צ), חבושה דוד ואח' נ' עירית חולון (פורסם בנבו, 16.8.09) כדלקמן: "העיריה רשאית לפנות את האשפה באמצעות עובדיה (או באמצעות קבלני משנה מטעמה), תוך גבית אגרה עבור השרות. ואולם, הפקודה אינה מחייבת את העיריה לבצע תמיד את הפינוי בעין. העיריה רשאית, במקרים מתאימים, להורות לבתי העסק לדאוג לפינוי עצמי של אשפתם. דרכי הפינוי מסורות לשיקול דעתה. קיומו של שיקול הדעת עולה מתוך לשון הפקודה, הנוקטת בביטוי "תורה בדבר פינוי סחי ואשפה" (ההדגשה הוספה).

לעניין טענת התובעת כי חובת המועצה לפנות את האשפה הביתית נובעת מתשלום הארנונה, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בפרשת חבושה שם, והיפים לענייננו כדלקמן: "התובעים טענו כי חובת העיריה לפנות עבורם את האשפה נובעת מתשלום הארנונה (ס' 23 לסיכומיהם; עדותו של מר אקא בפ' ע' 16 ש' 8-9). יש לקבל כי הארנונה כוללת רכיב תשלום בגין פינוי אשפה (ר', למשל, עע"מ 11646/05 מרכז השילטון המקומי בישראל נ' צרפתי, [פורסם בנבו], מיום 5.9.2007, בע' 12; ר' גם ס' 9 בפסק-דינו של כב' הש' צ' זילברטל בת.א. (י-ם) עירית ירושלים נ' מלון אייל ונורית בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 24.11.1997). יחד עם זאת, אין לאמר כי מכח גבית הארנונה, העיריה מחויבת בבצוע הפינוי בעצמה. ראשית, בכל הקשור לפינוי אשפה מבתים, עומדת לעיריה הסמכות לגבות בנפרד אגרת פינוי אשפה, וזאת בנוסף לארנונה וללא תלות בה (ס' 242(2) לפקודת העיריות). על כן, הארנונה משמשת בעיקר לפינוי אשפה משטחים צבוריים, כגון מדרכות, כבישים וגנים צבוריים, ולא מבתים או עסקים פרטיים. שנית, הארנונה מהוה מס ערוני, ולא אגרה (ר' למשל, בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1)793, בע' 805; ע"א 154/83 שופרסל בע"מ נ' איגוד ערים רמת גן, פ"ד לז(4) 403, בע' 407). מטרתה העיקרית היא לאפשר הענקה של מכלול השירותים הערוניים, "ולאו דוקא שירותים ישירים" (כב' הנשיא שמגר, ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עירית פ"ת, פ"ד מו(4) 778, בע' 785).

...

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה קיומו של כל מקור נורמטיבי ו/או אחר המטיל על המועצה חובה לפנות את האשפה הביתית ממפעלה, ובכך נשמט הבסיס מתחת לתביעתה ודינה נחרץ לדחייה.

אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המחלוקת שבתיק עניינה תביעתה של עריית חולון לתשלום חוב ארנונה, מים ופינוי פסולת לתקופה שמיום 3.6.05 ועד ליום 14.12.05.

...

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 18,000 ₪ שישולם תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

לסיכום, נדחית התביעה המתייחסת לתקופה שמיום 3.6.05 ועד 30.9.05.

בגין התקופה שמיום 1.10.05 ועד 14.12.05, ישלם הנתבע לתובעת סך של 18,000 ₪, כמפורט בסעיף 4 לעיל.

ההתחשבות בכל אלה אינה חורגת מהמסגרת הבסיסית שנקבעה בעיניין עריית חולון, שם כתבתי כך: "אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תיגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית; ובילבד שמדובר בפנוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת 'בסיס' מסוימת שתקבע" (שם, בפיסקה 36.

ראו גם: ע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור, פ"ד מו(3) 374, 377 (1992); בג"ץ 5503/94 סגל נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נא(4) 529, 557-556 (1997); בג"ץ 1195/10 מרכז השילטון המקומי נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה נ' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (13.11.2014)).

במובן זה, כאשר בית עסק נימנע מלעמוד בחובות המוטלות עליו מכוח חקיקה זו, הוא מייצר פסולת עסקית-מסחרית חריגה, בהתאם לאמור בעיניין עריית חולון.

יש לחזור ולהזכיר את נקודת המוצא: כל בעל עסק זכאי לקבל שירות פינוי פסולת בסיסית כחלק מהשירותים המוניציפליים שאותם נידרשת הרשות המקומית לספק על בסיס תשלומי הארנונה.

...

בתגובתה המקדמית טענה המדינה שדין העתירות להידחות, הן על הסף והן לגופן.

ככל שהדברים נוגעים להתאמת נוסחת החישוב למאפייניהם הייחודיים של בתי המלון, ולמרות שיש טעם לא מבוטל בטענות התאחדות המלונות, מקובלת עלי מסקנתה של חברתי, כי אין מקום להתערב בעניין זה באמות המידה שקבעו המשיבות.

גם ביחס למרכיב המחזור מקובלת עלי עמדתה של חברתי.

לבסוף, מקובלת עלי הצעת חברתי כי נבהיר שהפחתה של 20% מכמות הפסולת הבסיסית עבור עסק בגין אי עמידה בדרישות ההפרדה והפינוי הקבועות בחוק, היא הפחתה מותרת.

החוק החדש כולל איפוא הוראות מפורטות לגבי סוגיה השונים של הפסולת המפונה, חובות יצרני הפסולת, אופן קביעת האגרות וגבייתן, וכן תוספת מפורטת של תעריפי האגרה לפי נפח כלי האצירה (או דחסן) וכן לפי שנות הגביה.

היסטוריה חקיקתית זו מסייעת בידיה להוכיח שפינוי פסולת ממפעלים מעולם לא היה ב"ליבת השירותים" שעיריית חולון חויבה בהם ושמקור מימונם מעולם לא היה בארנונה כללית.

מיפעל שיפעל לצימצום הקף הפסולת שלו, או יפעל (כדין) לפינויה בדרכים אחרות, לא יזדקק למילוי מיכלי האשפה של הערייה וממילא גם לא ישלם בגין שירות זה. עובדה זו, שנמצאת ברקע הדברים, מדגישה את יתרונותיו של התמריץ שיוצר חוק העזר החדש, כמו גם את ההבחנה בין תשלום אגרה לבין תשלום ארנונה, שאינה אלא מס המנותק מהקף השירותים שצורך המפעל בפועל.

וכשם שהדבר נכון לגבי הותרת חומרי גלם שעשוי להיות בהם שימוש, כך גם לגבי האיסור על הותרה לאורך זמן של חומרים שהם בגדר פסולת ממש לאורך זמן (ראו משנה שביעית ג, י; תלמוד בבלי בבא קמא ל, א), וכך נפסק בשולחן ערוך: יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים, אבל שלא בשעת הוצאת זבלים, אסור להוציאם כדי להניחם שם אבל מוציאם כדי לפנותם לאלתר, וכל שכן מים.

...

על יסוד הדברים האמורים, העותרת טוענת כי עמדת המשיבים מגלה מתח פנימי – שהרי אם מכירים בכך שחוק העזר הישן (זה שבתוקף) אינו חלף ארנונה ונועד לממן שירותים נוספים שמבצעת העותרת, אז כיצד ניתן לומר שעדכונו של חוק העזר הינו מסווה להגדלת תעריפי ארנונה? לסיכום, העותרת סבורה כי התנגדות שר הפנים אינה סבירה ואינה מידתית.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת בחלקה.

כלומר, "החסיד הצליח להביא לשינוי ערכים בתודעתו של אותו אדם ביחסו לרשות הרבים. הוא גרם לו להבין, כי מה שבעיניו הוא רשות "שלו" עשוי להיות "אינו שלו", ואילו הרשות שכביכול "אינה שלו" היא בעצם "שלו" שהרי גם הוא נזקק לאותה רשות, ובסופו של דבר, הסבת נזק לרשות זו היא הסבת נזק לעצמו" (נחום רקובר איכות הסביבה 48 (התשנ"ד) (להלן: רקובר)).

עוד מצאנו כי על יוצר הפסולת מוטלת הייתה האחריות לפנותה: "מסקלין דרך רשות הרבים, דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר: כשם שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל, ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקומות הטרשים" (תוספתא בבא קמא ב).

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 28568-03-23 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה מקומית מנשה בפני כבוד השופטת תמר נאות פרי העותרת מקורות חברת מים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אריה כהן המשיבה מועצה מקומית מנשה ע"י ב"כ עו"ד איתם לוי – ממשרד קרמר שפירא שניידר ושות' פסק דין

הסעדים המבוקשים בעתירה הם להצהיר שהמועצה חייבת בפנוי כל האשפה הרגילה מהאתר ואינה זכאית לגבות אגרה בגין פינוי אשפה מהעותרת; להורות כי החיובים בגין אגרת פינוי האשפה מהשנים עובר להגשת העתירה התיישנו או כי בנסיבות העניין מנועה המועצה מלגבות חובות הסטוריים בגין אשפה; או להורות על ביטול ומחיקת כל חוב הסטורי בגין אגרת פינוי אשפה.

בג"ץ 1756/10 עריית חולון נ' שר הפנים (02.01.2013) (להלן: "עניין חולון"), דן בסירובו של שר הפנים לאשר חוק עזר חדש שביקשה לקדם עריית חולון בנושא פינוי אשפה ממפעלים, אשר כלל גביית אגרה עבור פינוי אשפה "עודפת". בפסק הדין נקבע כי העיריה כן רשאית לגבות אגרת פינוי עבור פינוי פסולת תעשייתית-מסחרית בכמויות גדולות, בנפרד מתשלום הארנונה הכללית, באופן המשקף את הקף יצור הפסולת של החייב בתשלום.

...

העובדה שהעותרת הייתה חלק מהתובענה הייצוגית, אשר הנחת הבסיס שלה הייתה שהיא מוגשת בשם "מפעלים" בתחומה של המשיבה, מחייבת אף היא את המסקנה כי העותרת עונה על הגדרת "מפעל", בחוק העזר בו עסקינן (ולדעתי היא אף מושתקת מלטעון טענה סותרת).

עם זאת, וכפי שעולה מהפסיקה, העובדה שטרם הושלם הליך "ההטמעה" או התיקון – אינה מחייבת את המסקנה שהעותרת מבקשת להסיק.

סיכום - אשר על כן, לאור כל האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.