בהקשר זה טוען הנתבע, כי השריפה פרצה בשל מכרסמים שפגעו בכבלי החשמל שעברו בתעלת רשת ליד תעלת הנידוף במסעדה, וכי האחריות למכרסמים אלו רובצת על הערייה והחברה העירונית.
כפי שציין בית המשפט העליון ברע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (29.11.2009):
"הלכה היא כי אין דין מיוחד להטלת אחריות על אורגאנים בחברה וכי יש ליישם לגביהם באופן אישי את המבחנים הרגילים של דיני הנזיקין... אכן '...עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין'... פירוש הדבר הוא כי אין מטילים אחריות אישית על אורגן אך מעצם מעמדו בחברה, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה האם האורגן מקיים בעצמו ובאופן אישי את כל יסודות העוולה הנזיקית. מודל זה נועד ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובה-בעת להמנע ממתן חסינות לאורגן המבצע עוולות נזיקיות (או עבירות פליליות)".
בעניינינו, השאלה היא, איפוא, האם יש לומר כי הנתבע התרשל, באופן אישי, וכתוצאה מהתרשלותו פרצה השריפה.
...
בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי גם את השיהוי בהתנהלותה של התובעת, מצאתי להיעתר לבקשה זו. אמת, כי אין מדובר בסכום הנמצא בכיסה של התובעת ככל שתתקבל התביעה נגד הנתבעים 4-2, שכן הפניקס העלתה גם טענות הכופרות בכיסוי הביטוחי (הגם שהיא כן שילמה לנתבעים תגמולי ביטוח בגין ביטוח הרכוש).
בהתחשב באיזון הכולל בין הצדדים, לרבות העובדה שהתובעת לא נחפזה – לשון המעטה – בהגשת בקשת העיקול, סבורני שניתן להביא בחשבון את העובדה שלתובעת ישנו מקור פירעון אפשרי, גם אם לא ודאי, של חלק מסכום התביעה בדמות הכיסוי הביטוחי הנטען של הפניקס, ולהפחית את העיקול בגובה הכיסוי.
לאור כל האמור, הבקשה לביטול עיקול מתקבלת בחלקה, כדלקמן:
א. גובה העיקול יופחת ויעמוד על סך 6,999,554 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.
