עיקרי טיעון בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות

בתום ישיבת ההוכחות האחרונה, ביום 14.2.2021, נקבע בהסכמת הצדדים מועד לשמיעת הסיכומים בעל פה (ליום 13.4.2020) וכן מועדים להגשת עקרי טיעון: עקרי הטיעון מטעם התובע עד ליום 7.3.2021, עקרי הטיעון מטעם הנתבעת עד ליום 5.4.2021.

בא-כוח התובע פרט כמצוות תקנה 55 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות), כי לא היו פניות קודמות בעיניין זה, וכי לא הצליח להשיג את עמדת באת-כוח הנתבעת, ומשיחה שקיים עם משרדה נימסר לו כי היא נימצאת בדיון הוכחות ואינה משיבה להודעות דואר אלקטרוני או להודעות לטלפון הנייד שלה.

בעיניינן של בקשות קובעת תקנה 53 לתקנות כי שלא כבעבר יש מקום לפסוק הוצאות בגין כל בקשה ללא קשר לתוצאות ההליך: "בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור." מלשון התקנה נלמד על קיומה של חובה לפסוק הוצאות בגין כל בקשה ובקשה, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים להמנע מכך.

...

בענייננו המדובר בהארכה המסורה לשיקול הדעת של בית המשפט, ואף שהפנייה הוגשה לאחר שהמועד חלף, ונימוקי הבקשה נשענים על "נסיבות אישיות" ללא כל פירוט, מצאתי בשים לב לכך שהמדובר בארבעה ימים, ובשים לב לאורך הרוח שממנו נהנתה הנתבעת להיעתר לבקשה.

הרפורמה בסדרי הדין האזרחי המעוגנת בתקנות "נועדה לעצב הסדר חדש שיהיה בו כדי להחזיר את מעמד תקנות סדר הדין האזרחי ככלי מרכזי וחשוב לניהול סדרי המשפטים האזרחיים, במטרה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים, תוך עשיית צדק במסגרת קיומו של הליך ראוי והוגן" (ראו דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בעמ' 1; דברי ההסבר פורסמו באתר האנטרנט של משרד המשפטים, כאן: https://www.gov.il/he/departments/news/16122020; להלן: דברי ההסבר לתקנות).

בהיתחשב בכך הוגבל במסגרתן, בדרך של קציבת מספרי עמודים מאקסימאלי, הקף כתב הגנה, כתב תביעה וכתב תשובה (תקנות 9(ד) ו-18(ב) לתקנות); הקף רשימת הבקשות המוגשת לפני ישיבת קדם-המשפט הראשונה (תקנה 49(ה) לתקנות); הקף בקשה בכתב (תקנה 50(5) לתקנות); הקף עקרי טיעון בדיון מהיר (תקנה 80(ז) לתקנות); והקף גוף העירעור המוגש לבית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט העליון (ראו תקנה 134(א)(3) לתקנות הקובעת כי "גוף העירעור לא יעלה על שישה עמודים, אם הוגש לבית משפט השלום, על תשעה עמודים אם הוגש לבית המשפט המחוזי, ועל שנים עשר עמודים, אם הוגש לבית המשפט העליון").

ואולם, לשון התקנה אינה מתייחסת לעיתוי שבו ניתן להגיש בקשה בעיניין זה לבית המשפט וגם ההוראות המסדירות את דרך הגשתן של בקשות בכתב או של "פניות" בעניינים טכניים הנוגעים לניהולו השוטף של ההליך (ראו תקנות 55-50 לתקנות סדר הדין) אינן נותנות מענה ברור לשאלה אם ניתן לאפשר, במקרים מתאימים, הגשת בקשה בכתב עובר לפתיחת ההליך העקרי.

...

מטעמים אלה ובהתחשב בכך שהשאיפה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים היא מהמטרות המרכזיות של הרפורמה בתקנות סדר הדין (ראו תקנות 2 ו-5 לתקנות סדר הדין), סבורני כי אין מקום ככלל לדון בבקשה להגדלת היקף גוף הערעור עובר להגשת הערעור עצמו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן במיוחד.

בנסיבות אלה דינה של הבקשה להימחק וכך אני מורה.

מובהר, עם זאת, כי אין במסקנה זו כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה להרחבת ההיקף בד בבד עם הגשת ההליך, ככל שיוגש, וטענות הצדדים שמורות להם.

לא בכדי, קבעו תקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת 2018, שנכנסו לתוקף בשנת 2021, בתקנות 4 ו- 5 המצויות בחלק א' של עקרונות היסוד, שחל אף בעניינינו, את ההוראות הבאות: תקנה 4 : "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ובכלל זאת, פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". ובתקנה 5 נקבע כדלקמן: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, "אינטרס צבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט, לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי".

גם במסגרת הסיכומים של התובעת (בפרוטוקול הדיון מיום 11.06.19 בעמוד 16 שורות 18 ושורות 23-25) הדגישה התובעת כי: "הפסיקה לא דרשה לספק חוות דעת מומחה אלא נתונים בלבד." "למען הסר ספק, התובעת ביקשה לצרף תצהיר של גורם נוסף זהה לתצהיר של התובעת אשר חתם עליו ובו מצהיר רו"ח המבקר של החברה כי הנתונים הם נתוני אמת, הנתבעת משיקוליה בחרה להיתנגד לבקשה ולא סיפקה כל ראיה תומכת לגירסה אחרת של נזק נטען." כך גם בסעיפים 35, 36 ו- 42 להודעת העירעור שהגישה התובעת (ע"א 15176-10-19) נכתב: "המערערת לא רק שספקה תצהיר רואה חשבון (מנהל המערערת) הכולל פירוט מדוייק המלווה במסמכים של נזקיה, אלא שאף ביקשה לאחר שהתקיים דיון קדם משפט בכדי למנוע ספק, לצרף תצהיר נוסף של רואה חשבון המבקר של המערערת, הזהה לתצהיר רואה החשבון שהוגש ובית המשפט קמא לא אישר את צירוף התצהיר בין היתר בטענה כי מדובר בתצהיר שהנו ממילא זהה לתצהיר שהוגש בהליך." (ההדגשה במקור – ש.ק.ו.) "ככל ובית המשפט הנכבד שלערעור יראה לנכון כי היה צורך לקבל את התצהיר הנוסף, מתבקש בזאת לאשר הגשת התצהיר ..." "... עוד תטען המערערת כי אין צורך בחוות דעת חשבונאית על מנת להוכיח את הנזק במקרה דנן, כל שכן כאשר מדובר בחישוב אריתמטי פשוט שאינו מצריך חוות דעת." בנגוד למובא בציטוטים לעיל, טענה התובעת בסעיף 15 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת כי: "מטעמי זהירות לאחר שבקדם המשפט אמר בית המשפט קמא כי לדעתו יש מקום לצרף חוות דעת כאמור (על אף שהמצהיר מטעם המערערת הנו רואה חשבון בהשכלתו), ביקשה המערערת לצרף חוות דעת של רואה חשבון מומחה נוסף, אולם בית המשפט דחה את הבקשה (מוצג ב,ד). על כן הקביעה כי לא הוצגה חוות דעת כלכלית מטעם המערערת, מקום בו המערערת ביקשה לצרף חוות דעת כאמור ובית המשפט קמא סירב לאפשר לה לבצע זאת, ..." (ההדגשה במקור – ש.ק.ו.) יש לציין כי מוצג ב' הוא החלטתי מיום 20.05.19 הדוחה בקשת התובעת לצרף תצהיר ולא חוות דעת.

...

הנני מורה למומחית לענות על שאלות ההבהרה שהגישה התובעת עד ליום 21.06.2021 בשעה 15:00 ובתנאי שההחלטה תומצא לידי המומחית מטעם בית המשפט, ע"י ב"כ התובעת עד ליום 20.06.2021 בשעה 10:00 ויוסדר עמה באופן מיידי שכר טרחתה, שאם לא כן – לא תחול החובה ליתן תשובות כאמור.

גם במסגרת הסיכומים של התובעת (בפרוטוקול הדיון מיום 11.06.19 בעמוד 16 שורות 18 ושורות 23-25) הדגישה התובעת כי: "הפסיקה לא דרשה לספק חוות דעת מומחה אלא נתונים בלבד." "למען הסר ספק, התובעת ביקשה לצרף תצהיר של גורם נוסף זהה לתצהיר של התובעת אשר חתם עליו ובו מצהיר רו"ח המבקר של החברה כי הנתונים הם נתוני אמת, הנתבעת משיקוליה בחרה להתנגד לבקשה ולא סיפקה כל ראיה תומכת לגרסה אחרת של נזק נטען." כך גם בסעיפים 35, 36 ו- 42 להודעת הערעור שהגישה התובעת (ע"א 15176-10-19) נכתב: "המערערת לא רק שסיפקה תצהיר רואה חשבון (מנהל המערערת) הכולל פירוט מדוייק המלווה במסמכים של נזקיה, אלא שאף ביקשה לאחר שהתקיים דיון קדם משפט בכדי למנוע ספק, לצרף תצהיר נוסף של רואה חשבון המבקר של המערערת, הזהה לתצהיר רואה החשבון שהוגש ובית המשפט קמא לא אישר את צירוף התצהיר בין היתר בטענה כי מדובר בתצהיר שהינו ממילא זהה לתצהיר שהוגש בהליך." (ההדגשה במקור – ש.ק.ו.) "ככל ובית המשפט הנכבד שלערעור יראה לנכון כי היה צורך לקבל את התצהיר הנוסף, מתבקש בזאת לאשר הגשת התצהיר ..." "... עוד תטען המערערת כי אין צורך בחוות דעת חשבונאית על מנת להוכיח את הנזק במקרה דנן, כל שכן כאשר מדובר בחישוב אריתמטי פשוט שאינו מצריך חוות דעת." בניגוד למובא בציטוטים לעיל, טענה התובעת בסעיף 15 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת כי: "מטעמי זהירות לאחר שבקדם המשפט אמר בית המשפט קמא כי לדעתו יש מקום לצרף חוות דעת כאמור (על אף שהמצהיר מטעם המערערת הינו רואה חשבון בהשכלתו), ביקשה המערערת לצרף חוות דעת של רואה חשבון מומחה נוסף, אולם בית המשפט דחה את הבקשה (מוצג ב,ד). על כן הקביעה כי לא הוצגה חוות דעת כלכלית מטעם המערערת, מקום בו המערערת ביקשה לצרף חוות דעת כאמור ובית המשפט קמא סרב לאפשר לה לבצע זאת, ..." (ההדגשה במקור – ש.ק.ו.) יש לציין כי מוצג ב' הוא החלטתי מיום 20.05.19 הדוחה בקשת התובעת לצרף תצהיר ולא חוות דעת.

כמו כן, תשלם התובעת הוצאות לצד שכנגד בגין סרבול ההליך המשפטי ומועד העלאת הבקשה הנוספת לזימון המומחית, כמפורט לעיל, בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ (9,360 ₪) וזאת גם כן עד ולא יאוחר מיום 20.07.2021.

בשלב הזה, וכל עוד לא ניתנה הודעה כאמור מטעם התובעת, אני קובעת מועד לישיבת הוכחות נוספת, אך ורק לצורך חקירת המומחית מטעם בית המשפט, ליום 18.01.2022 בשעה 09:00.

נטען, כי גרסה זו נתמכת בתצהיר נתבע-1 אשר הוגש כתמיכה ובמסגרת עקרי הטיעון מיום 19.6.22.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"): "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או ימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". גישת בתי המשפט, בסוגיית תיקון כתבי טענות, לאורך השנים, הייתה ליברלית.

...

שוכנעתי כי התיקון המבוקש נתמך באופן מלא במפורט בתצהיר נתבע-1 בסעיפים 3-7 ולא כטענת המשיבה סעיפים 3-4 בלבד.

השלישי, האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב - משקבעתי כי התיקון נדרש וחיוני, בעת שההליך מצוי בשלב מקדמי יחסית, בעת שהכרחי לדון בסוגיית החבות אשר תשליך על המשך ניהולו של ההליך, שוכנעתי כי את הפגיעה הדיוניות במשיבה ניתן לרפא באופן מידתי ובפסיקת הוצאות.

בניסיון לייעל ולקצר את ההליך, החלטתי על פיצול הדיון לשאלת החבות ולאחר מכן שאלת הנזק.

לאור המפורט אני קובעת כי המבקש התנהל בתום לב. מכל המקובץ, החלטתי לקבל את הבקשה לתיקון סעיף 7 לכתב התביעה.

סדרי הדין בעתירה מנהלית מתבססים בעקרם על הגשת כתב עתירה וכתב תשובה, בצרוף תצהירים, וככל שבית המשפט מצא להורות כן, יקוים דיון בעתירה במעמד הצדדים לו יגישו הצדדים עקרי טיעון (תקנות 5, 7, 10, 14 ו-36 לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי המשפט המינהליים או התקנות)).

בתוך כך, מעבר לחלוקה לשני שלבים דיוניים (שלב בקשת האישור ושלב הדיון בתובענה לגופה, ככל שתאושר הבקשה), הליך התובענה הייצוגית המנהלית כולל הגשת מספר רב יותר של כתבי טענות, וכן הליכי גילוי ועיון במסמכים, הגשת ראיות ביד רחבה יחסית (לרבות הגשת חוות דעת מומחים) ודיוני הוכחות (להרחבה ראו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות)).

...

כפי שהסברתי, אין מקום להקבלה מלאה בין שלילת הדרישה לפנייה מוקדמת בלתי מפוקחת לרשויות, כפי שנקבע בסופו של דבר בעניין מי הגליל, לבין ההכרה במקומה החשוב של העתירה המינהלית כאמצעי להבטיח במישרין את אכיפת הדין (כמפורט בפסקה 43 לעיל).

במובן זה, אני סבורה כי גישתי מהווה איזון ראוי בין השיקולים המנוגדים המונחים לפתחנו.

סוף דבר אשר על כן, מצאתי להצטרף לתוצאה כי דין הערעור להתקבל.