עיקולים על רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים

ביום 10.2.2010 פירסם המוסד את אגרת 209 לפיה יש לפתוח לעובדים הזרים חשבונות נאמנות ולהפקיד בהם את חלק המעסיק בתשלומים הפנסיוניים ובחודש ינואר 2011 פורסמה אגרת 231 של המוסד, אשר כותרתה היא "הפקדות כספי פנסיה וכספים בגין פצויי פיטורים של עובדים זרים – הסדר לשלב ביניים", לפיה הורה המוסד למעסיקים של עובדים זרים הקשורים עמו מכוח ההליך המכרזי ואשר טרם פתחו חשבון בנק כמתחייב מהאגרות הקודמות "להיתקשר עם חברות ביטוח לצורך פתיחת פוליסת ביטוח חיים הכוללת רכיב חסכון שאינה מוכרת כקופת ביטוח (להלן – פוליסת פרט) על שם כל עובד ועובד ובילבד שתכלול גם כסויים למקרי מוות ונכות". המוסד ציין כי ממועד פירסום האגרת "אין לפתוח חשבונות ביטוח אחרים או חשבונות בנק" וכי המוסד יראה בנותני שירותים שלא יפעלו כמתחייב מהאגרת כמי שהפרו באופן יסודי את ההיתקשרות עמו.

כספי גמל מוגנים גם מפני נושי המעסיק ואינם ניתנים לעיקול על ידם (דב"ע נב/9-74 שחר – מעדני דן בע"מ, פד"ע כד 213, 215 (1992)).

...

בנסיבות אלה, אפילו אם יוכח כי המערערת אכן העבירה כספים לפוליסות פרט בגין עובדיהן, "הרי שלכל היותר מדובר בהעברת כספים שמחשבון בנק שבבעלותה לחשבון חיסכון שאף הוא בבעלות המערערת". המשיבים הוסיפו וטענו כי המערערת טענה "טענות הופכיות" לטענותיה בערעורים בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה בבית משפט השלום בתל אביב יפו נגד מנורה בגין אותה פוליסה ממש (ת.א 41344-02-16; התביעה הועברה על ידי בית משפט השלום לבית הדין האזורי תל אביב), בגדרה נטען כי עילת התביעה היא השבת הסכומים שהועברו למנורה ואשר הופקדו על ידה "לתוכניות חיסכון פרט, ככל הנראה אף מבלי שנעשתה כל הבחנה בין הסכומים השונים שהועברו בגין כל אחד ואחד מהעובדים". דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים, בכתב ובעל פה ועיינו בכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורי המערערת, שאין בהם ממש, להידחות.

סוף דבר – הערעורים נדחים.

המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ (וסך הכל: 15,000 ₪) בתוך 30 ימים מהיום.

במסגרת הצעת חוק דיני ממונות הוחלף סעיף 147 לחוק הירושה בסעיף 816, אשר זו לשונו: )ב (כספים שיש לשלמם עקב פטירתו של אדם, כמפורט להלן, לא ייכללו בעזבונו של אותו אדם: כספים שיש לשלמם על פי חוזה ביטוח חיים, שאינם בשל מרכיב החסכון שבפוליסה, לרבות כספים שיש לשלמם מקופת גמל שמקורם בחוזה ביטוח חיים שנערכה בעבור עמיתי הקופה.

במקרה כזה, ניתן יהיה להטיל עיקול על הזכות, אך מימוש העיקול יצטרך להדחות למועד בו תהפוך הזכות לבת מימוש (ראו לעניין זה עמדת השופט י' דנציגר ברע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פדן (1.9.2013), בעיניין עיקול זכויות מבוטח בביטוח חיים).

מכאן, כי אין מקום להבחין בין סוגי קופות הגמל השונים לעניין סעיף 147, וכפי שציין חברי, מאותם טעמים אין מקום להבחין, בהתאם ללשון החוק דהיום, בין הרכיב הבטוחי לרכיב החסכון, לעניין פרשנות סעיף זה; זאת, גם אם, כפי שמציינים שילה ו-קורניאלדי – ראו ההפניות מעלה – ייתכן כי יש בסיס עיוני להבחנה בין הרכיבים השונים של קופת הגמל, אולם נדמה כי שיקול הדעת בכגון דא מסור למחוקק אשר כאמור מצא שלא לייצר הבחנה זו. אשר לשאלת העיקול – חברי עמד בהרחבה על הטעמים מדוע אין לאפשר מימוש העיקול הזמני על קופת גמל הונית, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו ולטעמיו.

...

נראה לי כי את הסעיף כנתינתו בשעתו יש לפרש כפשוטו, כנדרש לאפשרויות הבסיסיות של עת זקנה למוטבי המנוח, הזקוקים לפרנסה בהמשך חייהם, כפי שהיו לעת ההיא; "חוזה ביטוח" – במהות פוליסת ביטוח חיים; "חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים" – מה שעמד לרשות העובד ה"רגיל", על פי רוב שכיר, "או על פי עילה דומה" – שורת-סל של וריאציות על הנושא.

מכאן, כי אין מקום להבחין בין סוגי קופות הגמל השונים לעניין סעיף 147, וכפי שציין חברי, מאותם טעמים אין מקום להבחין, בהתאם ללשון החוק דהיום, בין הרכיב הביטוחי לרכיב החיסכון, לעניין פרשנות סעיף זה; זאת, גם אם, כפי שמציינים שילה ו-קורניאלדי – ראו ההפניות מעלה – ייתכן כי יש בסיס עיוני להבחנה בין הרכיבים השונים של קופת הגמל, אולם נדמה כי שיקול הדעת בכגון דא מסור למחוקק אשר כאמור מצא שלא לייצר הבחנה זו. אשר לשאלת העיקול – חברי עמד בהרחבה על הטעמים מדוע אין לאפשר מימוש העיקול הזמני על קופת גמל הונית, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו ולטעמיו.

צדקו אפוא בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בפסיקתם, ודינו של הערעור – להידחות.

האם עיקולים שהוטלו בחייו של מבוטח על כספים שנצברו לזכותו מכח פוליסת ביטוח מנהלים, פוקעים עם מותו של המבוטח, כך שכספי הביטוח מגיעים למוטבים על פי הפוליסה? ובפרט, האם יש לערוך הבחנה בין רכיב הריסק לבין רכיב החיסכון? זו השאלה העיקרית המצריכה הכרעה בתביעה שלפני.

השופט דנציגר עמד על התחרות בין זכותו של מי שהטיל עיקול על כספי הפוליסה, בחיי המבוטח, לבין זכותו של המוטב על פי הפוליסה לאחר מותו המבוטח, וסיכם אותה באופן הבא: "לאור האמור לעיל, נראה כי כאשר נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מותו של המבוטח, עם פטירתו של המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח היא למוטב כמצוות סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח, וזאת, גם אם הוטלו עיקולים על זכויותיו של המבוטח, שכן הזכות לתגמולי הביטוח איננה זכותו של המבוטח עוד" (ראו סעיף 20 לפסק הדין בעיניין פדן).

...

דין הטענה להידחות, אך בטרם אנמק את מסקנתי אציין כי אף המבקשות עצמן מבססות את עילת התובענה שלהן על הטענה לפיה: "הנתבעים 2-8 לא פעלו למימוש העיקולים בדרך המקובלת בחייו של המנוח, כאשר הפוליסה היתה ניתנת לפדיון" (סעיף 9 להמרצת הפתיחה), כך שטענתן זו עומדת בסתירה לנטען בהמרצת הפתיחה.

ביחס למשיבות 4 ו- 8, אני מקבלת את התובענה, וקובעת כי זכויותיהן של המבקשות, המוטבות על פי הפוליסה, גוברות על זכויותיהן של המשיבות 4 ו- 8 ולפיכך יתר הכספים המצויים בידי הראל, בשתי הפוליסות, יועברו לידי המבקשות, בהתאם לחלקיהן בכל אחת מהפוליסות.

התובענה ביחס למשיבה 1 בכל הקשור להעברת הכספים שביצעה בעקבות החלטת המימוש נדחית.

טענות המשיבה 9, החברה, באמצעות מפרקה, נדחות אף הן. התובענה נגד המשיבים 2,3,6 ו- 7 מתקבלת בהעדר הגנה.

לענייננו, אין סעיף 147 האמור גובר על סעיף 13 לחוק חוזה ביטוח ורכיב החסכון בפוליסה ניתן לעיקול ואם לא מומש בחיי המבוטח (כפוף לתנאי הפוליסה) אזי למוטבים מועברים כספים בהם לנושה יש זכות קדימה.

...

אני מקבל את הבקשה לשינוי הכותרת באופן שהערעור יבחן כבקשה למתן רשות ערעור והדיון יהיה לגופו כאילו נתנה הרשות לערער.

נושה שהזדרז ועיקל כספי חיסכון בחייו של המוטב הרי שאיןבפטירה כדי להפכם לכספים שאינם ברי עיקול והמסקנה כי המוטב זכה בכספים בהם יש לצד ג זכות קודמת ועדיפה עליו.

אינני מקבל את טענתה של המערערת לפי מרכיבי החיסכון בפוליסה אינם נכנסים להגדרה של "זכות עתידה" ולכן אינם ברי עיקול.

לסיכום, הכספים המעוקלים הינם כספי חיסכון ולא כספי ריסק.

לאור כל האמור לעיל, מתקבל הערעור חלקית והעיקול שהוטל ביום 13.8.12, מבוטל.

המחזיקות הפנו בתגובתן לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' רחלה שחר ואח' (מיום 7.9.16) (להלן – פס"ד רחלה שחר) לפיה הורחבו המרכיבים היוצאים מגדר העזבון, שעה שנקבע כי גם מרכיב החסכון, ולא רק מרכיב "הריסק" בפוליסת הביטוח, יוצא מגדר העזבון ועל כן לא נפגעת זכות המוטב לקבלתו בעת פטירת המבוטח.

בפסק הדין בעיניין רחלה שחר עמד בית המשפט העליון על פרשנותו של סעיף 147 לחוק הירושה, וזאת ביחס לשאלה, האם יש להפריד בין מרכיב "הריסק" אשר מהוה מרכיב מובהק שמחוץ לעזבון (מאחר והוא נוצר רק בעת הפטירה וממילא, אין המבוטח יכול לממשו בחייו) ובין מרכיב החסכון.

בפסק הדין נקבע, כי אפילו הוטל העיקול באופן ספציפי על הזכות (מרכיב החסכון) עדיין קיימת עדיפות למוטב, על פני נושי המנוח.

...

מסקנה זו עלתה משום שהעיקול שהוטל היה זמני וככזה הוא נותר עד למועד פטירת המנוח.

ואומנם, המסקנה בדבר מעמדם של כספי הפיצויים כמוקנים לקופת פשיטת הרגל, גם לאחר פטירת החייב, אינה סותרת את התכלית הסוציאלית, הקיימת הן בחוק בסעיף 147 לחוק הירושה והן בפקודת פשיטת הרגל.

יצוין, כי לא הוצגו מצד המוטבים נסיבות אשר מצדיקות חריגה ממסקנה זו. לפיכך, על המחזיקות להעביר לקופת פשיטת הרגל של עיזבון החייב המנוח את הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים.