עיקולים על קרן פנסיה של צד שלישי

המבקשת הסכימה שיוטל עיקול על קרן פנסיה וקרן הישתלמות שקיימות על שמה בישראל.

יציאתו של צד ג' מהארץ תעוכב למשך התקופה בה תשהינה המבקשת והקטינה בחו"ל. לחילופין (היינו, חלף התנאים המנויים בסעיפים א' ו-ב' שלעיל), ונוכח חזרתה של המבקשת מהצעתה להעמיד בנוסף ערב כמפורט בהשלמת טיעוניה, הסכום שיהא על המבקשת להעמיד כבטוחה יעמוד ע"ס של 150,000 ₪ במזומן או בהמחאה בנקאית או בערבות בנקאית.

...

אני קובעת שמענו של בא-כוח המבקשת ישמש מען קבוע לצרכי המצאה למבקשת עד להחלטה אחרת.

אני קובעת שבתקופת שהיית האם והקטינה ב[.

הצדדים יתאמו את המועד הקבוע לשיחה ביניהם ועוד בטרם היציאה מן הארץ ויגישו בנדון הודעה לביהמ"ש. אני מורה בנוסף על העברת הבקשה לקביעת זמני שהות זמניים ומידיים למתן תגובת האם, שתוגש עוד קודם ליציאתה מן הארץ ולא יאוחר מבתוך 7 ימים מהיום.

בפני בקשת הנתבעים לביטול עיקולים זמניים ולחילופין, לצימצום העיקולים והסרת העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן הישתלמות "רעות" בקופת פנסיה מיטבית (להלן "קרן רעות"), בה הצטברו כספים העתידים להשתחרר ביום 30.6.2022.

התביעה, בצד פסיקות נוספות של בתי המשפט בעיניינם של הצדדים, מציגה בסיס ראייתי מספק בקיומה של עילת תביעה והצו נחוץ לצורך הגשמת המטרה של ביצוע פסק הדין, במידה וינתן לטובת התובעים.

אין חולק, כי במסגרת תיק הוצל"פ מס' 514955-09-20 מומש העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים ברחוב גפן, הדירה נמכרה לצד שלישי ותמורת המכירה, לפחות בחלקה (סה"כ - 959,198 ₪) הועברה לתובעים.

בנסיבות אלה, יש מקום להורות על הפחתת צו העיקול עד לסך של 350,000 ש"ח. בכל הנוגע לעיקול על זכויות הנתבעים בקרן "רעות" - זכויות הבנק (המעסיק) בכספים שהצטברו בקרן "רעות" לא נרשמו כשיעבוד, על כל המשתמע מכך.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמסמכים שצורפו אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול צו העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות" להידחות.

לא ניתן, אפוא, לקבוע מה שווי הזכויות שעוקלו והאם יש בהן די כדי להבטיח את זכויות התובעים, ככל שיינתן לזכותם פסק דין.

לפיכך, לא מצאתי לבטל את העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות". סיכומו של דבר, אני מורה כי צו העיקול שניתן ביום 23.1.2020 יופחת לסך של 350,000 ₪.

השתלשלות דיונית התובעת הגישה ביום 17.2.22 (תצהיר תומך הוגש ביום 28.2.22) בקשה למתן צו לאיסור דיספוזיציה והטלת עיקול על שני רכביו של הנתבע, קרן פנסיה וחסכון, דירה הרשומה על שם הוריו של הנתבע שיש לו זכויות בה וחשבונות בנק.

ייאמר כי ביום 3.10.22, לאחר קבלת הבהרה וכי הנכס של גב' שרונה חרורי נמכר, אישר כב' הרשם הבכיר הסבת עיקול שהוטל על דירתה בעיקול על כספי התמורה ממכירת הדירה מושא הבקשה לצד ג' ובנוגע לבקשה לעיקול בכל חשבונות הבנקים לא מצא טעם המצדיק הרחבת העיקולים מעבר לאמור.

התובעת מנגד, מסרבת להסתפק בהתחייבות ועותרת לצוו איסור דיספוזיציה ולחילופין תסכים להסרתו תחת בטוחה ראויה אחרת לרבות שיעבוד נכס אחר שלו או של צד ג' ובהיעדר הסכמה בין הצדדים – הגיעה מלאכת ההכרעה.

...

ביום 31.7.22 קבעה כב' הרשמת הבכירה רעות זיו "לאחר עיון בטענות, ראיתי לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. שכן, בכל הקשור ביסוד ההכבדה, לבד מן הטענה לקיומו של חשש בדבר מכירת הנכס, לא נטען מאום, כאשר גם ביחס לטענה האמורה, הרי שזו נטענה באופן כללי, תוך שצוין "קיומו של חשש" שלא פורט למי על פי הנטען עתיד להימכר הנכס, באיזה מועד וכיו"ב. בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשה" אשר נדחתה נוכח אי פירוט יסוד ההכבדה.

על כן, אני סבורה כי בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות, הנקודה שיש בה להכריע את הכף היא השלכות סיווג התוצאה ומידתיותה.

תחילה סברתי כי מקום בו הנתבע, כפי שהוכיח, הגיש תכנית תכנונית כי אז הצו כבר אינו צו מניעה המבקש לשמור על מצב קיים אלא מבקש לשנות מצב קיים משההליך בוועדת תכנון ובנייה עלול להיעצר או להידחות ויכול ויהיה במתן צו עיקול או צו איסור דיספוזיציה כדי לפגוע בהליך התכנוני לו הוא ממתין כשיש לו זכות קניינית במגרש וטרם הוכרע פסק דין לטובת התובעת.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בפסה"ד מבטחים מציין בית המשפט את סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967, אשר זו הוראתו: (א) ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם: (1) נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין; (2) .

הדבר הוסבר בהצעת החוק כך: "לאחרונה החלו נושים להטיל עיקול על כספים ששולמו לקרנות פנסיה בנימוק שהגנת סעיף 26 לחוק אינה חלה על כספים ששולמו לקופת גמל לקיצבה. מוצע להחיל במפורש את ההגנה מפני עיקול או שיעבוד גם על כספים ששולמו לקופת גמל לקיצבה, וזאת כדי להבטיח שמירת הבטחון הסוצאלי של העובד ובני משפחתו" (הצעת חוק פצויי פיטורין (תיקון מס' 18) (שריון סכומים ששולמו לקופת גמל לקיצבה), התשנ"ח – 1998, ה"ח 659).

...

למסקנה כזו הגיע ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, בפסק דינו בבר"ע ברע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 5.6.05) ("עניין לוסקי"), כשאמר: "תכלית חוק זו היא להגן על כספי פיצויי הפיטורין, וכספים אחרים כמפורט בסעיף, המגיעים לעובד. העובד מוגן מפני עיקול על פיצויי פיטורין מכל גורם שהוא. אין הבחנה בין נושה לנושה. ההיבט הסוציאלי בעל משקל רב. העובד אמור לקבל מענק של ממש והחוק אינו מסכים שסכום זה לא יועבר אליו. מענק זה אינו עוד תשלום משכורת. הוא אמור לסכם את תקופת היחסים בין המעביד והעובד. פיצויי הפיטורין משוחררים בנקודת זמן מסוימת, אך הכסף משקף קו ארוך של עמל ויגיע כפיים". ולמטה מן הדברים הוסיף גם: "דעתי היא שיש לפרש את המילים "לא ניתנים... לעיקול" כפי שהן, ועל כן אין מקום להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורים המופקדים בידי מבטחים, יהא אינטרס המעקל אשר יהא.

דברים אלה מקובלים עלי ללא כל סייג ואני סבור שהתכלית שלשמה נחקק סעיף 26, היינו הגנת הביטחון הסוציאלי של העובד, מצדיקה את העדפת הפרשנות שניתנה לסעיף בעניין לוסקי, על פני זו שניתנה לו על ידי בתי משפט אחרים (למשל, בעניין עסאם).

" דברים ברוח זו ניתן למצוא גם אצל המלומד ד' בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית (עדכון מס' 2), חלק שני עמ' 902 (2011) ("בר אופיר"), שם הוא אומר כי: "פרשנות תכליתית של חוק פיצויי פיטורין מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתינתן הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד, כדי שלא תיפגע זכותו של עובד לקבל את פיצויי הפיטורין וקצבת הפנסיה המגיעה לו. אולם שונים פני הדברים באשר לעיקול כספים על ידי נושיו של העובד במקרה כזה יש לתת לכספים הגנה יחסית. כיצד? כאשר עדיין לא גובשו זכויות החייב בכספים אלה, כלומר לפני שהגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לגיל פנסיה, ויהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושיו. אולם כשזכותו של החייב כבר גובשה וגמלה, לא מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול". מדברים אלה של בר אופיר אפשר להסיק מסקנה נוספת והיא שבית המשפט קמא טעה גם כאשר קבע שהסכומים הם ברי עיקול מפני שהחייב יכול למשוך אותם ולהעבירם לשימושו.