עיקול שכר ופיצויי פיטורים

נוכח האמור עתר התובע בכתב התביעה לסעדים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 20,000 ₪; פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר בסך 30,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 40,000 ₪; פיצוי בגין העסקה פוגענית בסך 30,000 ₪; פצויי פיטורים בסך 13,000 ₪; גמול שעות נוספות בסך 70,000 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסך 6,500 ₪; ימי מחלה וחופשה בסך 20,000 ₪; הפסד דמי אבטלה בסך 30,000 ₪; דמי ביטוח לאומי בסך 5,020 ₪; ופצוי בגין הלנת שכר שעות נוספות והלנת פצויי פיטורים.

כמו כן, תלושי השכר לא הופקו במועד בתום לב לבקשת התובע, אשר חשש מעיקול משכורתו נוכח חובות שונים שהוא חב. לאחר שהנתבע הבין את גודל הטעות הוא פעל לתיקון המעוות והנפיק לתובע תלושי שכר בדיעבד.

...

לאור האמור, אנו דוחים את טענות הקיזוז של הנתבע.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,125 ₪.

משדחינו את רוב טענות התובע וקיבלנו את רוב טענות הנתבע, ולנוכח תוצאת פסק הדין ביחס לסכום התביעה וכן בשים לב לסכומים המופרזים על דרך האומדן שנתבעו בכתב התביעה – מצאנו כי מקרה זה מצדיק לחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע.

הוא אמר שהוא יפטר והייתי באותו רגע עם בעיות כלכליות, היו לי עיקולים במשכורת, ולא יכולתי להשאר בלי עבודה והסכמתי לחתום.

1-7 ​9,334 6% 3,920.28 ₪ 8-12.2016 9,334 6.25% 2,916.875 ₪ 2017 9,543 6.5% 7,443.54 ₪ 2018 9,802 6.5% 7,645.56 ₪ 1-2.2019 10,139 (החישוב בוצע לפי שכר בפועל – 9,900 ₪, הנמוך משכ"מ) 6.5% 1,284 ₪ 30,853 ₪ פצויי פיטורים אין מחלוקת כי התובע פוטר וכי הנתבע לא שילם לו פצויי פיטורים, לאחר שהבין שהפר את הסכם העבודה מולו (עדות הנתבע בעמוד 22, שורות 26 -28; סעיף 9 לתצהיר הנתבע).

...

משאין חולק כי פיצויי פיטורים והשכר האחרון לא שולמו לתובע ובעניין זה הצדדים טענו לגופם של דברים, בהתעלם מציון הרכיבים וכימותם בכתב התביעה, מצאנו לדון בהם במסגרת פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצויים המוסכמים החוזיים.

עם זאת, לאור הקביעות לגבי התנהלות התובע בעניין המסרונים שנשלחו ללקוחות מהטלפון הנייד של הנתבע, לגביה נקבע כי מדובר בהפרת חובת תום הלב והאמון, בשים לב לכך שמדובר באירוע חד פעמי אשר בזמן אמת גם הנתבע לא פעל למצות את הדין עם התובע, מצאנו להעמיד את הפיצויים בנושא זה לסך 10,000 ש"ח. דין התביעה לפיצויים בגין אבדן הכנסות להידחות, מאחר שבעניין זה לא הוצגו כל ראיות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שפורטו בסעיף 68 לעיל.

הטענה כי הצד השלישי לא הוכיח הצדק סביר סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן: "צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובילבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנידון או על סכום החוב הנידון". לטענת הבנק, הצד השלישי לא פעל בהתאם לסעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל לא הצדק סביר הן בעיניין הפחתת משכורת החייב, שלא היתה אמִתית, והן בבעניין זכות החייבת לקבלת פצויי פיטורין.

...

בטרם ייעשה כן מן הראוי לבחון אם המדובר בפגם היורד לשורשו של ההליך, ורק אם התשובה תהא חיובית נכון יהא לעשות כן. הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה דנן אין הדבר כך. המערערת הגישה בקשה לפי סעיפים 46 ו-48 לחוק ההוצאה לפועל.

המסקנה מכל האמור לעיל הנה כי משלא הניח הבנק תשתית עובדתית לביסוס זכאות החייבת לקבלת פיצויי פיטורין מחד, ומאידך, הניח הצד השלישי תשתית עובדתית ממנה עולה כי החייבת התפטרה מעבודתה, בדין נדחתה טענתו.

סוף דבר 46 .

על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

התובע, אשר עבד כמנהל בנתבעת, שהיתה בבעלותו ובשליטתו של אביו אשר הלך לעולמו ביום 5.3.18, הגיש תביעה על סך של 470,106 ₪ בגין הרכיבים הבאים: דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה, משכורות, פצויי פיטורים והלנתם, וכן בגין פיטורים שלא כדין.

התובע הגיש בקשה להטיל עיקול על הנתבעת, וכן הגיש את התביעה דנן, ואחיו את התביעה שכנגד.

...

באשר לסעד שבסעיף 91 לסיכומי הנתבעת, שנטען לחילופין במידה והתובע לא יכבד את דרישת המצאת המסמכים שצוינו, הרי שלא ניתן להיעתר לו. מדובר בסעד צופה פני עתיד, אשר ממילא הנתונים שמופיעים בו, לרבות סכום הכסף שצוין בסך 600,000 ₪, לא הוכחו כדבעי.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,066 ₪ תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

התביעה שכנגד – נדחית, למעט הקביעה הבאה: על התובע לפעול לשם המצאת מלוא כתבי הכמויות והחשבונות אשר נמצאים בידיו ונוגעים לכספים שמגיעים לנתבעת ממפעלי ים המלח, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

כך לדוג', בעוד שבתצהירו העיד כי החל מ- 01.01.13 הוא לא יכול היה לקבל תלושי שכר ולכן הועסק "בשחור", בחקירתו הנגדית טען התובע לראשונה כי הנתבע פיטר אותו ואף ניסה לגלגל לפתחו את האחריות המלאה על העסקתו ללא דיווח: "ש. הוא טוען שזה לא נכון מאחר ואין מחלוקת שהיית מסובך כלכלית בתקופה הזו והיו לך עיקולים ולכן ברגע שהוא קיבל בקשה לעקל כספים ששייכים לך לך לא היה שווה להמשיך לעבוד והתפטרת?

הואיל והצדדים לא ערכו את חישוביהם בהתאם לנפסק בעע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - ADHENOM BERH TEAMI(04.06.17)) ומאחר שבדיקה מדגמית של בית הדין העלתה כי השכר על פיו חישב הנתבע את השכר הקובע לפצויי פיטורים הוא נמוך מהשכר הממוצע לכל אורך התקופה, אנו מקבלים את תחשיב התובע בעיניין השכר הקובע לפיו הוא זכאי לסך של 14,365 ₪ (4,925 ₪ X 35/12) בגין פצויי פיטורים.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע – נדחית במלואה.

על אף התוצאה אלינו הגענו, הואיל ואין חולק כי הנתבע היה בעל מניות יחיד בנתבעת מולו התנהל התובע בכל תקופת העסקתו ובהתחשב בכך שלא שולמו לתובע מלוא זכויותיו, לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים: פיצויי פטורים – סך 14,365 ₪; תמורת הודעה מוקדמת – סך 3,283 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע – סך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך 2,500 ₪; דמי הבראה – סך 6,237 ₪.