עיקול רכב רשום על שם אביו של חייב בהוצאה לפועל

דיון והכרעה סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קובע: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו.

הרכב, אשר כאמור רשום במשרד הרשוי על שמו של המבקש, עוקל עפ"י החלטת רשמת ההוצאה לפועל ולכן הפניה לביהמ"ש היא מכח סעיף 28(ג) לחוק ההוצאה לפועל המאפשר לנפגע מהחלטת רשם ההוצל"פ לפנות לביהמ"ש לענין הבעלות במטלטלין המעוקלים.

שכן אם מדובר ברכב של המבקש אשר נרכש לשימושו שלו, אין מדובר ברכב של המשיב והטענה כי אביו בעל תו נכה כלל אינה רלוואנטית לטיעון זה. יתר על כן, הטענה לפיה לא ניתן לעקל את הרכב מאחר והוא משמש את המשיב שהוא נכה, היא טענה אותה יש לברר במסגרת הליכי ההוצל"פ ע"י רשם ההוצל"פ. שישית וכאמור, המשיב, אביו של המבקש, אשר כתב ההמרצה הומצא לו (ראו דברי ב"כ המבקשת לפרוטוקול מיום 3.12.18 ע' 1 ש' 8) בחר שלא להגיב להמרצה ולא מסר את גירסתו העובדתית ביחס לשאלה הנדונה.

זאת מעבר לסוגיית מסוי הרכב אשר גם היא נותרה לוטה בערפל והמבקש לא הציג כל ראיה בעיניין אופן רישום הרכב ברשויות המס – על שמו באופן אישי או על שם החברה שבבעלותו – והאפשרות להזדכות על ההוצאות בגינו אל מול האפשרות להזדכות על הוצאות שכירת רכב בעת ביקוריו העיסקיים, לדבריו, בארץ.

...

בנוסף, טענת המבקש כי הרכב הוא רכב נכה של אביו סותרת את בקשתו וגם מטעם זה דינה להידחות.

בענייננו, בין אם הנטל על המבקש ובין אם על המשיבה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התוצאה המסתברת היא כי הרכב הוא בבעלות החייב – המשיב ולא בבעלות המבקש.

סוף דבר, המארג הראייתי מלמד ברמת ההסתברות הנדרשת כי הרכב בבעלות המשיב ולכן התביעה נדחית.

התובעים עותרים לפצוי בסך כולל של 125,973 ש"ח. הסכום הנתבע מורכב משלושה רכיבים: הרכיב האחד - פיצוי בגין נזק ממוני לרכב המעוקל בסך של 35,973 ש"ח; הרכיב השני – פיצוי לא ממוני בסך של 70,000 ש"ח לתובע 1, הבן; הרכיב השלישי – פיצוי לא ממוני בסך של 20,000 ₪ לתובע 2, האב אשר בגין חובות מע"מ המיוחסים לו בוצע העיקול.

לענין מעמד התפיסה ר' גם ע"א (חי') 15255-09-13‏, רם הובלות שפרעם בע"מ נ' צבי בלסקי חברה להובלה (1993) בע"מ (מיום 25/6/2014), שם דובר אמנם על עיקול מכח הליכי הוצאה לפועל אך לענייננו דובר על מקרה חריג יותר בו המעקל ידע שרכב שנתפס ועוקל רשום על שם אחר מאשר החייב ובכל זאת ניתנה החלטה המאשרת תפיסה ועיקול.

לענין זה קובע סעיף 3ב (ג) לתקנות כך: "לא נמצא אדם שניתן להמציא לו את האזהרה לפי תקנות משנה (א) עד (ג), או שאדם כאמור סרב לקבלה, תודבק האזהרה על הדלת החיצונית של הבית שבו רגיל האדם לגור או על הדלת החיצונית של מקום עסקו, או במקום אחר נראה לעין". זאת ועוד - התקנות אף מאפשרות משלוח אזהרה באמצעות "דואר רשום", ור' סעיף 3ב(ו) הקובע כי "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ה), ניתן לשלוח לחייב אזהרה בדואר רשום; אזהרה כאמור תישלח למענו של החייב כפי שמסר לאחרונה, ויראו אותה כאילו הגיעה לידי החייב ביום השישי שלאחר היום שבו נשלחה". משהוצבה המסגרת הנורמאטיבית יש לפנות לכשלים שנפלו בפעולת הנתבעת.

...

סוף דבר המחייב את הנתבעת יובאו בסעיף 7 לפסק הדין.

כך ייעשה בשורות הבאות: · לאחר עיון בחוות הדעת תוך התייחסות לכך שעבודות המכונאות הועמדו על סך של 2,000 ש"ח בלבד ועיקר הנזקים הם בגין חלפים כגון מצבר, משאבת ומרסס סולר וכיו"ב – ובהעדר חוות דעת נגדית אני קובע כי יש לקבל התביעה ברכיב זה. · בקביעה זו אף הסתמכתי על כך שבמועד שחרור הרכב היה צורך לפנותו באמצעות גרר מכאן שלא ניתן היה להוציאו מחזקת הנתבעת בנסיעה רגילה.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל אני קובע על דרך האומדנה וההערכה כי על הנתבעת לפצות את התובע 1, הבן, בסך של 12,000 ש"ח ואת התובע 2 בסך של 7,000 ש"ח. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים: (1) תשלום לתובע 1 - סך של 16,473 ש"ח כאמור בסעיף 5 לעיל וכן 12,000 ש"ח כאמור בסעיף 6.4 לעיל.

באותו עניין דחה ביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור אשר נגעה להחלטת רשם ההוצאה לפועל לעקל רכב שנירשם על שם חברה אחת לצורך גביית חובות של האחרת, לאחר שמצא כי שתי החברות התנהלו, למעשה, כאחת, וההבחנה בין שתי החברות הייתה מלאכותית ועקרה.

מקרה דומה נוסף תואר בת"א (נצ') 61254-01-12 א. א. לאשכול יבוא ושיווק חומרי בניה בע"מ נ' אימפריית הברזל בע"מ (8.3.15), גם שם מצא ביהמ"ש, כי שתי החברות הרלבנטיות, אף שרשומות על שם בעלים אחרים, למעשה מצויות בשליטתו של אותו אדם, אשר העביר פעילות מהאחת אל האחרת ואף הבריח נכסים של החברה החייבת אל החברה החדשה.

למעשה, שני המצהירים מטעם הנתבעות, אבי סלע וארנון פסטרנק, אינם טוענים שהתובע לא ביצע את העבודות כטענתו; ואילו התובע ואביו העידו, באופן מהימן, כי החשבון הוגש רק על עבודות שבוצעו בפועל (עדות אביו של התובע, עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 4-5).

...

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת מס' 2, ובהתאם אני מחייבת אותה לשלם לתובע סכום של 81,523 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 28.2.17 ועד לתשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית.

נוסף לכך תשלם הנתבעת מס' 2 לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

המבקשת, היא בתו של המשיב 1 (להלן:" אבי המבקשת " או "המשיב 1). המשיבים האחרים הם נושים של המשיב 1, אשר ניפתח כנגדו תיק איחוד בהוצאה לפועל, במסגרתו הוטל עיקול על חלקו של ברכב. יובהר כי הרכב רשום במשרד הרשוי בבעלות משותפת של המבקשת ושל המשיב.

לגירסת המבקשת, במועד רכישת הרכב, הבעלות ברכב נרשמה על שמה בלבד, אך בשלב מאוחר יותר העבירה מחצית מהבעלות על שם אביה לשם קבלת הנחה בביטוח הרכב.

המבקשת הוסיפה כי רישום הבעלות במשרד הרשוי אינו יוצר בעלות מהותית, והוא בעל ערך דקלראטיבי בלבד, זאת בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בעיניין ע"א 6299/15 ‏ ‏עו"ד איתן ארז, בתפקידו ככונס נכסים ספציפיים של החייב עדי קדושים נ' עטרת תעשיות ‏‏(1996) בע"מ ( בפרוק) (להלן- ענין עטרות) המשיבה 6 הגישה תגובה על פיה טענה כי הבעלות ברכב הועברה על שם המשיב 1, אשר עושה שימוש ברכב, והוא גם הבעלים של פוליסת הביטוח ,יש לראות את המשיב 1 כבעלים של הרכב, אך הותירה את שיקול הדעת לבית המשפט.

...

המסקנה העולה מנסיבות העניין היא כי המבקשת היא זאת שמשתמשת ברכב לעיתים רחוקות, במקביל לרכב אחר הנמצא בבעלותה.

מסקנתי היא כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי הרכב הוא בבעלותה הבלעדית.

לאור הנאמר לעיל, לא ראיתי מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית בזאת.

האב גרם לתאונה ברכב של האם ולא שילם את הנזקים בגינה, משכך, עוקל חשבונה של האם.

הצדדים חיו ברמת חיים שלא אפשרה להם חיי מותרות; האב לא לווה כספים מאביה של האם ולראיה טענה זו לא נתמכה באסמכתא; הסכומים הנטענים בבקשתה מוגזמים ואינם תואמים את המצב בפועל; לאב אין היתנגדות כי קצבת הקטינים תשולם לידי האם וכי יישא במחצית מהוצאות החינוך והרפואה בכפוף לקבלת הסכמתו לכל הוצאה חריגה.

ההסדר האמור היתנהל עד לאמצע חודש ספטמבר 2022; משעה שחדל האב מתשלומים אלו, החלה האם ללוות מאחיה כספים ולראיה העברת כספים בסך 1,100 ש"ח מיום 19.09.22; ביום 22.09.22 קיבלה האם משכורת ראשונה על סך של 3,069 ₪; האב חייב לאם תשלומי הסדר בסך חודשי של 3,094 ₪, בגין נזק שגרם לצד שלישי בתאונת דרכים בה היה מעורב עם רכב הרשום ע"ש האם, האב החל להחזיר סכומים אלו מחודש אוקטובר באמצעות הפקדות המבוצעות לחשבונה של האם (לדוגמה סך של 3,100 ₪ מיום 21.10.22); תשלום מיום 03.11.22 ע"ס 2,960.77 ₪ הנו שכר עבודתה של האם מהעירייה; סך של 1,889.64 ₪ הנו החזר בגין עסקת רכב שבוטלה; האב פוגש בקטינים בימים שני ורביעי וכל שבת שניה מסיום המסגרות ביום שישי ועד למוצאי שבת.

לאב יש חובות בהוצאה לפועל בסך כולל של 363,523 ₪, אולם האב טרם השלים הליך חידלות פרעון.

האם אף לא הציגה קבלות על תשלום הוצאות החזקת מדור, למעט כאמור חשבון חשמל גבוה על שם צד ג'.

...

ביום 11.12.22, ניתנה החלטתי על גבי תגובת האב, לפיה נדרשה האם לצרף תלושי שכר חסרים, להבהיר פשר הפקדות מזומן שנצפו בחשבונה וכן להתייחס לזמני השהות הקיימים היום בין האב לקטינים.

מסמכים נוספים מטעם האב: ביום 18.12.22, ניתנה החלטתי לפיה, האב יבהיר בתוך 7 ימים, בתצהיר בליווי אסמכתאות, מתי הוא אמור להתחיל עבודות שירות ובאיזה היקף מדובר, מה היו העבודות האחרונות בהן עסק בשנה האחרונה וכמה השתכר בהן וכן מה מונע ממנו לעבוד כיום, טרם תחילת עבודות השירות וכן היכן עומד הליך חדלות הפירעון הנטען.

החלטתי זו מותרת לפרסום, בהשמטת פרטים מזהים.