עיקול על חוב מים ללא משלוח התראה מוקדמת

נפנה תחילה אל הוראות החוק, ובהקשר זה אל הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, על פיו (ההדגשה שלי – א.ב.) – "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה." את הוראות סעיף זה יש לקרוא בצוותא חדא עם הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ – 1980, הקובע במפורש כי (ההדגשה שלי – א.ב.) – "סכום ששולם לסילוק חובות שונים שאדם חייב לרשות מקומית, ייזקף תחילה כנגד תשלום החובה שמועד החיוב שלו הוא המוקדם ביותר מבין חובותיו בתוספת תשלומי הפיגורים החלים עליו" נמצא כי על פי הוראת סעיף זה, בצדק נזקפו התשלומים על חשבון חובות העבר של הנתבעים, ללא קשר למועד תשלומם.

בעת"מ (מחוזי ירושלים) 48964-11-10 מוחמד גולאני נ. עריית ירושלים (27.2.2011, להלן: "פס"ד גולאני") קבע בית המשפט כי – "במסגרת משא ומתן שנוהל עמם, שילמו סכום מסוים על חשבון החוב. משהחלו בתשלום, הודו בקיומו של החוב וויתרו על טענת ההתיישנות (עת"מ 41488-04-10 עזאם נ' מועצה מקומית מג'אר). ... " לצד התשלומים האמורים קיימים ארועים נוספים אשר כל אחד מהם לחוד עוצר את מרוץ ההתיישנות בקשר לחוב נושא תובענה זו. התובעת טענה כי במהלך השנים ננקטו כנגד הנתבעים הליכי גביה שונים, אשר לגבי חלקם הציגה את נספחים 1-3 לתצהיר העדות הראשית מטעמה, הכוללים הליכים מסוגים שונים, החל מהתראה על נתוק מים משנת 2004, דרך התראות ועיקולים על פי פקודת המיסים (גביה) ולטענתה הליכים אלה עצרו את מרוץ ההתיישנות.

תחילה, מתעלמים הנתבעים מהיות נספחים 1-3 לתצהיר התובעת רשומה מוסדית וכן מעדותה של העדה מטעם התובעת המבהירה את אופן משלוח ההתראות ורישומן (עמ' 15 שורות 1-11) אשר לא נסתרה, ועומדת היא לצד חזקת התקינות המנהלית של פעולות התובעת אשר אף היא לא נסתרה בהליך שבפני.

...

בהמשך לדברים אלה ראוי להזכיר את קביעת בית המשפט העליון, בעע"מ 8329/14 עיריית קרית אתא ואח' נ. נילי קורן ואח' (31.5.2016), בענין בחינת התנהלות האזרח, המנסה להבנות ממחדלי גביה של הרשות לצד התנהלות הרשות, שם נקבע כי – "למול זאת תיבחן התנהלות הפרט. גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תשקול נגדו." יוער בנושא זה כי ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ. עיריית נצרת עילית (פ"ד סד(1) 215 (2010)) נקבעה ההלכה על פיה על הליכי הגביה השונים שנוקטת רשות מקומית יש להחיל את דיני ההתיישנות ולא את דיני השיהוי.

לאור האמור לעיל סבור אני כי גם בטענת השיהוי לא ימצאו הנתבעים את מבוקשם ואין היא מקימה להם הגנה כנגד תביעת התובעת בתיק זה. יש לזכור כי לטענת השיהוי יש ככלל משקל גם בנושא הנזק הראייתי הנגרם לנתבעים אולם לבד מאזכור נושא זה בראש הפרק העוסק בשיהוי בסיכומים מטעם הנתבעים זנחו הנתבעים היבט זה של טענת השיהוי בגוף סיכומיהם.

משכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה המתוקן – 208,122 ₪ בתוספת ריבית והרפשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ – 1980 מיום הגשת התביעה – 20.2.13 ועד הפרעון המלא.

המשיבה הטילה, כך נטען, עיקולים על חשבונות הבנק של המבקשים בגין חובות ארנונה בקשר לנכסים בקריית גת. הקבוצה בשמה הוגשה הבקשה לתובענה ייצוגית היא כל מי ששילם למשיבה תשלומים בשנתיים שקדמו לפנייה המוקדמת ועד למועד אישור הבקשה, וכל מי שרשומים לחובתו חובות אצל המשיבה, בגין הוצאות גבייה וריביות שמעבר לסכום קרן החוב, ואשר המשיבה לא שלחה את דרישות התשלום או ההתראות לכתובת המעודכנת של החייב במירשם האוכלוסין.

סכום זה התבסס על סכום גביית הארנונה המלא בשנת 2017, הערכה כי 20% מהסכום לא שולם במועד וגרר משלוח מכתבים ופעולות נוספות, והערכה כי מחציתו ממנו נבע ממשלוח דרישות לכתובת שאינה כתובת עדכנית.

מכל מקום, שיטת האחוזים היא רק אחת הדרכים לפסיקת גמול ושכר טירחה אולם אינה השיטה היחידה, ובית המשפט רשאי לפסוק גמול ושכר טירחה על פי שיקול דעתו (ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד המים והביוב האיזור בע"מ נ' יונס (ניתן ביום 23.7.2015).

...

לאחר שנתתי דעתי להודעת החדילה והתצהיר התומך בה ולהבהרה, אני מאשרת את הודעת החדילה ונותרת לה תוקף של פסק דין.

הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נדחית איפוא.

ד) עניינה של הבקשה המוקדמת, בגביית הוצאות אכיפה בגין מכתבי התראה ובגין פעולות אכיפה נוספות שמבצעת רשות המיסים – עיקולים (אלקטרוניים ושאינם אלקטרוניים) בשיעור ניכר מעל הוצאותיה הישירות והסבירות.

במסגרת הבקשה המוקדמת מבוקש לקבוע כי הקבוצה המיוצגת תיכלול כל מי שרשות המיסים גבתה ממנו, החל מ- 24 חודשים לפני הגשת התובענה ואילך, הוצאות גביה בגין משלוח דרישה ראשונה בכתב או בדואר רשום, משלוח דרישה נוספת בכתב או בדואר רשום, עיקול צד שלישי אלקטרוני או שאינו אלקטרוני ועיקול רכב במשרד הרשוי, בסכומים העולים על ההוצאה הישירה והסבירה בגין פעולות אלו.

ו) בפרשת ליבוביץ ניתן ביום 19.3.15 פס"ד ע"י כב' הש' יהודית שיצר בבימ"ש זה בנוגע לשלוש תובענות ייצוגיות – ת"צ 21832-02-12 שעניינה גביית חובות מים והיא הוגשה כנגד מי אביבים 2010 בע"מ ; ת"צ 21899-02-12 שעניינה גביית חובות חניה והיא הוגשה נגד עריית תל אביב; ת"צ 10343-03-13 שעניינה גביית חובות ארנונה ואף היא הוגשה נגד עריית תל אביב.

...

רשות המיסים הודיעה כי בשאלה האם יש למחוק מי מן התובענות הייצוגיות או לקיים דיון מאוחד בהן, היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לא מצאתי כי יש סיבה לסטות מהכלל ולפיו יש למחוק את הבקשה המאוחרת, ועל כן, יש להורות על מחיקת בקשת שריזלי וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הוראות החוק ברורות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, תימחק בקשת שריזלי.

להוכחת האמור הפניתה הערייה בענין לדו"ח פעולות פנימי (נספח ד' לתשובתה) שכותרתו "הדפסת שלבי הטיפול בחייב" בו מנויות פעולות גבייה רבות בהן נקטה הערייה לכאורה לאורך השנים, לרבות מספר עיקולים על חשבון הבנק של העותרת, מהלכים בנוגע לניתוק (כנראה מים) כולל התראה והדפסת פקודת נתוק.

בעניינינו, כאמור, לא הוצג תעוד בדבר משלוח התראות מוקדם ל – 2012 על אף שהחובות מיוחסים לשנים רבות מוקדם לכך.

(הנחיה מס' 7.1002, פברואר 2012) בעניינינו, משחלפו כימעט 5 שנים מאז החלה הערייה במשלוח הודעות הדרישה ו/או ההתראות הנ"ל לעותרת ולבן זוגה לשעבר במצטרף לשנים ארוכות קודם לכך, ללא פעולות גביה ראויות לציון, ועד להטלת העיקול על חשבון העותרת, ובשים לב לנסיבות העניין (לרבות היות העותרת "דיירת עמידר"), סכום החוב, והמשאבים העומדים לרשות הערייה על מנת לגבות את חובות אזרחיה, נוכחתי כי עסקינן בפרק זמן החורג בהרבה ממיתחם הסבירות ואשר עולה כדי שהוי של ממש.

...

סוף דבר נוכח מכלול המפורט בפסק דין זה, העתירה מתקבלת, באופן שאני מורה כי העותרת משוחררת מכל החוב שהצטבר לחובתה כלפי העירייה על פי ספריה של האחרונה, זאת בגין ארנונה, מים וביוב, מאז שנת 2000 ועד לעת הזו.

בנוסף, אני מורה על ביטול העיקול המנהלי שהטילה העירייה על חשבון בנק העותרת.

לאור התוצאה ודרך ההתנהלות, אני מחייב את העירייה לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד העותרת (שמונה מטעם היחידה לסיוע משפטי), בסך כולל של 10,000 ₪.

המבקש, שמואל קיבל, מחזיק בנכס המצוי בתחום שיפוטה של עריית חיפה וחב בגינו בתשלומים שוטפים לתאגיד המים העירוני מי כרמל בע"מ. המבקש לא שילם חלק מחובותיו במועד, ועל כן בוצעו ניסיונות שונים לגבותם.

נוסף על קרן החוב, השיתה מי כרמל על המבקש גם את ההוצאות שהיו כרוכות בפעולות הגבייה; עלות משלוח מכתבי ההתראה בדואר רשום ועלות הטלת העיקולים.

גם העובדה לפיה הסדר ההסתלקות אינו מקים מעשה בית דין, והשלב המוקדם, יחסית, בו הוגשה בקשת ההסתלקות (בטרם נשמעו הוכחות ובטרם אושרה הבקשה), תומכים במסקנה כי יש לאשר את ההסתלקות.

כלומר, שינוי מדיניות המשיבה, הצופה פני עתיד וחל על חובות שטרם הוטלו בהם עיקולים, לא יסב תועלת של ממש לחייבים שכבר הוטלו עליהם עיקולים במספר רב של בנקים (ונגבו מהם הוצאות בהתאם לכך), אלא אם חלילה יקלעו בעתיד שוב למצב בו הם חייבים כספים למי כרמל.

...

האיזון בין כלל השיקולים בנסיבות המקרה הנוכחי מוביל למסקנה כי יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור הגשת התובענה כייצוגית.

הגם שהשיקולים לפסיקת גמול ושכר טרחה אינם מתקיימים במלואם במקרה שלפני, אני סבור כי שיקולי הרוחב הנזכרים בהלכת מרקיט מחייבים להורות על פסיקת גמול ושכר טרחה במקרה הנוכחי, ולו כדי להימנע מליצור אפקט מצנן להגשת תובענות ייצוגיות ראויות.

סיכום לאור כל האמור אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש כמפורט לעיל, ללא צורך בפרסום.

אני מורה כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחה בסך של 11,500 ₪ (כולל מע"מ).