עיקול נכס בשכירות על ידי הוצאה לפועל

כפי שעמד על כך נתבע 2 בעצמו בסעיף 26 לכתב הגנתו: "... הנתבע ישוב ויטען, כי אין לו כל קשר ו/או חלק בהליך העיקול. הליך זה מתבצע על ידי הערייה עצמה, בהתאם לפקודת המסים (גביה) ולא במסגרת תיק ההוצאה לפועל. מדובר בהליכים נפרדים לחלוטין. הנתבע טיפל אך ורק בנושא מכירת הנכס, ותו לא." בנסיבות אלו המסקנה היא, שהנתבעת לא עמדה בתנאי הסף הקבוע בפקודה לצורך הפעלת סמכויות הגביה הנתונות לה, ולא בוצעה המצאה כדין של דרישת התשלום.

באשר לחוב משנת 2003, שבגינו ניפתח על ידי נתבע 2 תיק ההוצאה לפועל, טוען התובע, כי ידע אמנם על קיומו, אך סבר, שהחוב שייך לשוכרי הנכס.

...

הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 143,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 1.11.2010 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, את האגרות ששולמו על ידו וכן יישאו בעלות שכר המומחים מטעמו, בכפוף להמצאת קבלה או חשבונית ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך החשבונית ועד למועד התשלום לתובע.

הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כך, בהחלטת רשם ההוצאה לפועל ש' קטוביץ מיום 25.7.2012 – שעסקה בזכות המבקשים לדיור חלוף ועמדה ביסוד החלטתם להגיש את התובענה הנוכחית – נכתב כי "בתיק זה מבוצעים הליכי כנוס למכירתו של בית מגוריהם של החייבים, אשר עוקל בתיק ההוצאה לפועל, בגין חובותיהם כלפי הזוכה. יצויין כי בידי הזוכה גם הערת אזהרה בגין התחייבות לרישום משכנתא על הנכס כבטוחה להבטחת חובותיהם". בהחלטה הובהר כי: "ההיתחייבות לרישום משכנתא לא הפכה לרישום משכנתא ולא ניפתח תיק הוצאה לפועל למימוש הבטוחה". בהחלטה זו, וכן בהחלטה מיום 13.8.2011, נזכרו החלטות שניתנו על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) ע' אבמן-מולר בשנת 2003.

גם בדיון ההוכחות העידה המבקשת כי "בתביעה הזו אני מבקשת שיצהירו עליי כדיירת מוגנת בקוטג' הגדול כי את השני אני מעוניינת להשכיר כפי שרציתי כל השנים האלה ונמנע ממני" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 28-24).

...

המסקנה מן האמור לעיל היא שעל אף לשונה של ההתחייבויות ובעיקר של ייפוי הכוח, מתעורר ספק באשר להסכמת הצדדים לגבי תחולתם של המסמכים האמורים ביחס לקוטג' הצפוני.

כפי שצוין לעיל, על אף שהבנק הופנה על ידי רשמי הוצאה לפועל לנקוט הליך עצמאי לבירור מעמד המשכון, הוא ביכר שלא לעשות כן. לפיכך, הטענה לפיה אין לאפשר למבקשת לצאת נשכרת ממחדלה שלה לא הוכחה על ידי הבנק.

התוצאה היא, על כן, כי דין התביעה להתקבל בחלקה במובן זה שיוצהר כי המבקשת לא ויתרה על זכותה לדיירות מוגנת ביחס לקוטג' הצפוני שנבנה על המקרקעין ושבו היא מתגוררת.

ואולם, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד הנתבע 1 הוטלו עיקולים על נכסיו שבידי צד שלישי, ובהמשך לכך התקבלו שורת החלטות הרלבנטיות להמחאות שמסרו התובעות ולאופן תשלום דמי השכירות.

לדבריו התשלום נעשה על מנת למנוע הטלת כנוס על הנכס על ידי הבנק למשכנתאות, מה שהיה מביא להוצאתן של התובעות מן המושכר, כך שהדבר נעשה גם לטובתן, וכי הציע להן לפנות לרשם ההוצאה לפועל לקבלת היתר לקזז מהסכום שהופקד את דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון.

...

בסעיף 6.1 להסכם השכירות נקבע כי התובעות תשלמנה את דמי השכירות, בסך של 6,000 ש"ח לחודש, מראש וכן תפקדנה פקדון במזומן בסך של 6,000 ש"ח לשם הבטחת חיוביהן בהתאם להסכם.

אציין בהקשר זה כי איני מוצאת בסיס לקבל את טענת הנתבע 1, אותה העלה בדיון, לפיה סיכם עם השוכרות הקודמות או עם התובעות בעל-פה כי "כל עוד המצב שבעירייה לא יודעים מהארנונה, אני לא הולך להגיד בעיריה שאתן גרות שם", דהיינו כי סוכם שכלל לא תשולם ארנונה על הנכס וכי רק אם הדבר יתגלה התובעות תשלמנה.

מטעמים אלו כולם סבורה אני כי יש לקבל את תביעתן של התובעות כנגד הנתבע 1 ולהורות לו להשיב לידיהן את דמי הפקדון שהפקידו בידיו בסך של 6,000 ש"ח, וכן אחייבו בהוצאותיהן בסך של 750 ש"ח. אוסיף כי איני מוצאת להורות על פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, כמבוקש בכתב התביעה, וכי אין זו המסגרת הדיונית המתאימה ליתר בקשותיהן של התובעות (להורות לנתבע 1 למסור את פרטי הנכס לשם תשלום הארנונה, למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט נוכח אי קיום החלטות רשם ההוצאה לפועל, ולמתן הוראות לעניין אופן השבת הפקדון).

סיכומם של דברים - התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות, והתביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה כאמור לעיל.

עוד טוענת המבקשת, כי לאחר שחלק מהמטלטלין במושכר, שעוקלו על ידי מעקלי ההוצאה לפועל, נארזו על ידיה לצורך העברתם למחסני ההוצאה-לפועל, נטלו משם המשיבות ו/או מי מטעמן ריהוט, פרטי עיצוב ונוי וציוד משרדי השייכים למבקשת, בשווי המגיע, לשיטתה, לסך של 150,000 ₪, סכום אותו יש לקזז, לטענתה, מכל חוב שלה למשיבות; זאת מבלי לפגוע בתביעתה שלה בגין פריטים אלו כנגד המשיבות.

אשר לסכויי ההגנה של המבקשת, הרי שלטענת המשיבות, המבקשת עצמה מודה בחלק מהחוב הנתבע; טענות הקזוז שלה אין בהן ממש, שכן הנכסים שעוקלו עוקלו על מנת להבטיח את תשלום החוב; ולגבי ריהוט וציוד שניטלו מהמושכר על ידיהן, הרי שהדבר נעשה בהתאם לתנאי הסכם השכירות, המתיר למשכיר לפנות מן המושכר חפצים, במקרה של הפרת ההסכם על ידי השוכר.

...

נוכח כל האמור לעיל הגישו המשיבות תביעה כספית זו כנגד המבקשת, בסך של 355,298 ₪, עבור דמי השכירות, עבור החשבונות השוטפים, עבור הוצאות שהוציאו המשיבות לצורך השיפוץ המקיף של הנכס לשם התאמתו לצרכיה של המבקשת והוצאות נוספות.

בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות וזכותה של המבקשת, כי המחלוקת בינה ובין המשיבות תוכרע לאחר בחינה עניינית של טענות הצדדים, אני קובעת כי פסק הדין יבוטל.

עם זאת, באיזון בין זכותה של המבקשת לבירור טענותיה ובין זכותן של המשיבות שלא לסבול ממחדליה הדיוניים של המבקשת, ולאחר ששקלתי את טיבן של הטענות, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לכל שלושת אלו: הפקדת סך של 3,000 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבות ולפיצוי על הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלהן.

בשטר מודפס בצדו השמאלי בסמוך לחתימת הערב: "אני ערב ערבות אואל לתשלום שטר זה ע"י עושה השטר. ערבותי זו תעמוד בתוקף עד לתום תקופת השכירות ו/ארו האופציה ו/או עד לפינוי המושכר ע"י השוכר המאוחר מביניהם". בשטר עצמו רשום שהתמורה התקבלה בתיקיו המשפטיים של המבקש, החתום על השטר ושהוא צד להסכם מתאריך 20/2/22 וכן בנוגע להתחייבויותיו לפי הסכם זה. לאחר החתימה על הסכם זה, נחתם בין הצדדים הסכם שכר טירחה נוסף בתאריך 23.5.2022 בקשר לטפול נפרד הקשור לכספי ונכסי ירושת אביו של המבקש ז"ל, וזאת לצורך תשלום שכר טירחה בגין איתור כספים ונכסים שזכאי להם המבקש מירושת אביו (להלן: "הסכם שכר הטירחה השני").

משכך, לטענת המשיבה יסוד ההכבדה ושיקולי מאזן הנוחות בנסיבות המקרה דנא, נוטים באופן מובהק למשיבה משהוכח שנוכח חובותיו והתנהלותו של המבקש נכסיו ועסקיו בחו"ל קיים חשש ממשי שאילו ישוחררו העיקולים אשר חלק מהם הוטלו רק על ידי המשיבה בשלב הזה, ימהר המבקש להעלימם בכל דרך.

כך לדוגמא, העידה המשיבה שבשלב מסויים, המשרד סייע למבקש להעביר כספים שנסלקו על ידם בשל עיקולים שהיו על חשבונותיו של המבקש: "באיזה שהוא שלב בתחילת השנה 2022, חשבון הפרטי שלו היה מעוקל, משנת 2022 בתיק גבאי עיקל לו גם את חשבון החברה, אז הוא שילם את שכר הטירחה באמצעות הוויזה של ירון גל של חברה משותפת לו ולאחיו, שבמסגרת הסליקות חלקם הועברו לעריית ת"א וחלקם לחובות בתיקי הוצאה לפועל למשל בתיק של רקל, הכספים הועברו באמצעות סליקות שאנחנו העברנו..." (פרוטוקול מתאריך 17/1/23, שורה 15 ואילך).

אם ההיתנגדות מוגשת באיחור והעניין מועבר לבית המשפט על ידי רשם ההוצאה לפועל, בית המשפט הוא המוסמך להורות הן על עיכוב הליכים והן על ביטול הליכים לפי שיקול דעתו.

...

בסיכומיה טענה המשיבה שיש לדחות את בקשת ההתנגדות, ואם וככל שתתקבל ההתנגדות מתבקש לאפשר את קבלתה בכפוף להפקדת ערובה על מלוא החוב בתיק.

המסקנה היא, שתוקפו והאוטנטיות של הסכם שכר הטרחה השני מכוחו הוגש שטר החוב לביצוע, כמו גם מערכת היחסים בין הצדדים לרבות טענות הקיזוז, צריכים להבחן בהליך מסודר.

התוצאה היא, שיש ליתן רשות להגן, שכן בשים לב למכלול הטענות שנשמעו בין הצדדים, נכון הוא שהמחלוקות בין הצדדים יוכרעו לאחר שיוכחו כדבעי ולאחר דיון לגופן.

ב"כ המשיבה השיב לשאלה זו תשובה די מפתיעה שלפיה הערכתם היא שהעיקולים הם בשווי 15 מליון ₪: "לשאלת בית משפט מה עוקל ומה שווי העיקולים, אני מפנה לבקשה לעיקולים בטרם. שנית, אטען שאין לנו אינדיקציה לגבי שווי העיקולים אני קובע שזה תפקידו של חברי לטעון, הוא לא הפריח את יסוד ההכבדה הוא לא שאל אותה על העיקולים. בגלל כל העיקולים האלה שהוצגו בבקשה לעיקולים שנעמדים לפחות לאזור 15 מיליון ₪ ואפילו יותר". וראו גם בהמשך: "... שווי הנכסים החייב צריך להציג אותם, אנחנו לא יודעים מה שווי הנכסים" (שם, עמ' 26, שורות 5 ואילך).