עיקול כספת חתונה: הוצאה לפועל

וכן טענה בדבר הוצאת סכומי כסף ממשק הבית המשותף, באופן המקטין את "בסיס איזון המשאבים". ראשית, טענה האשה כי ספרי החברה אינם משקפים את מלוא הכנסות החברה בפועל, מפאת העדר דיווח מלא מצד האיש והתנהלותו בעיקר במזומן, אותו נהג להעלים באמצעות כספות, כספי ירושה כביכול, חשבונות בנק של בני מישפחה (בנו המתגורר בחו"ל וחשבון בנק על שם דודתו בארץ), וכדומה; שנית, הקטנת הרווחים המדווחים של החברה בדרך של "העמסת" הוצאות פרטיות.

לטענת האיש משנת 2009 נישואיו לאשה הם "על הנייר בלבד". במהלך השנים ממועד הפירוד חלה היתדרדרות לא רק במצבו הבריאותי, אלא גם במצב חברת ד.א. תקופות ארוכות של אינתיפדה בירושלים תיירות מועטה יחד עם הצורך לממן את האשה הביאו לכך שנצברו לחובתו חובות רבים, עד כדי כך שהאשה נאלצה לנקוט כנגדו הליכי הוצאה לפועל במסגרתם אף הביאה למכירת רכבו ודירתו ברחוב הח., תוך שגרמה לו בכך לנזקים ולהפסדים גדולים, כמו גם להפסד הכנסה של כ- 3,500 ₪ לחודש (ההפרש שהיתקבל לידיו בגין השכרת דירת ח. לאחר ניכוי תשלומי המשכנתא בגינה).

בכל האמור לעתירת האשה המתייחסת לאכיפת החיוב האמור בסעיף 4 להסכם הגירושין, ולהבהרת ביה"ד הרבני לעניין זה בהחלטתו מיום 17.3.19 (המצורפת כנספח י' לסיכומיה) ביחס לסכום של 34,353 ₪ שהועבר על פי החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 17.1.19 לידי המומחה (לשם פרעון שכר טירחתו), לטענת האשה בנגוד לאמור בסעיף 4 להסכם; הרי משהחלטת הרשמת ניתנה בהתאם להחלטתי מיום 8.1.19 , בה התחשבתי בכך שהסכום המעוקל בסך 300,000 ₪ מעוכב בקופת ההוצאה לפועל לשם הבטחת פרעון דמי המזונות הזמניים בהם חויב האיש, ובהיתחשב בכך קבעתי כי איזון ראוי לעת הזו יהיה לאפשר לאיש להשתמש בכספים אלה לשם מימון ההוצאה האמורה, ובהתחשבי בפירוד הממושך בין הצדדים; הרי שאין כל מקום לקבל טענות אלה של האשה, ובפרט שהוריתי על תום החבות במזונות מיום החלטת ביה"ד הרבני לביטול המדור הספציפי, ולפיכך עתירתה לעניין זה נדחית בזאת.

...

סופם של דברים הוא, כי הנני קובע ומורה כדלקמן: הנני מאמץ בזה את חוות דעת המומחה, למעט לעניין שווי זכויות האיש בחברת ד.א. במועד הנישואין, עת הוכחה כאמור בעלותו במלוא מניות חברה זו, להבדיל ממחצית בלבד (עת המחצית האחרת יוחסה לי.כ.), כאמור בסעיפים 24 ו - 64 לעיל.

טענת האישה באשר להעברת סך 160,000 ₪ לידי האיש, בין בדרך של נטילת הלוואה ובין בדרך של פדיון חסכונותיה נדחית, וכפועל יוצא מכך אין להביא בחשבון איזון המשאבים יתרת חוב נטענת זו (סעיף 118 לעיל).

למען הסר ספק מובהר בזה, כי נדחות כלל טענות הצדדים ובקשותיהם למתן סעד זה או אחר באשר "להברחת" סכומי כסף, סכומי כסף שהיו כנטען בכספות במסעדה, חיוב האיש לשלם דבר מה בגין נכסי קריירה, איזון שלא מחצה על מחצה, פיצוי נזיקי, חיוב בתשלום דמי שימוש ראויים, טענות באשר לזכויות וחובות האישה בדירה או בקשר לדירה שברחוב הח., לרבות הלוואת המשכנתא שנלוותה בגינה, או בכל נכס מקרקעין אחר שלטענתה לאיש זכויות בו (למעט בית המגורים בב.ז.), טענות האיש לזכויות בדירת האישה בר.ג. או בגין דירה זו. הרכב מסוג טיוטה שנת ייצור 1998 אינו בר איזון; רכב מסוג רובר פרילנדר 2008 ורכב סובארו 2007 - יאוזנו נכון לשווים במועד הקובע; מאחר ומהראיות עולה כי רכב הרובר פרילנדר נמכר זה מכבר על ידי האיש לאחר המועד הקובע, ואילו רכב הסובארו נותר לשימוש האישה עד היום, יובהר כי רכב הסובארו יוותר ברשות האישה ויירשם על שמה ושווי הרכב ייחשב כנכס העומד לזכותה בעת איזון המשאבים כאמור, בהתאם לשוויו במועד הקובע, כפי שצוין על ידי המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 11.3.19 , בסך של 131,404 ש"ח; שווי רכב הרובר שייזקף לזכות האיש יהיה בהתאם למחירון "לוי יצחק" במועד הקובע לאיזון משאבים; בגין העגלה הנגררת תהא זכאית האישה לסך של 2,500 ₪ (סעיף 196 לעיל).

המשיבה הגישה את הבקשה לעיקול הכספת במסגרת תיק ההוצאה לפועל מזונות המתנהל כנגד החייב.

המבקשת הוסיפה כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967, הקובעת כי: "מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול." מכאן שלגירסתה, על המשיבה רובץ הנטל להוכיח שהכספים שעוקלו הם רכוש החייב, ומשלא עמדה המשיבה בנטל האמור, יש לקבוע כי הכספים שניתנו כמתנות חתונה הם של המבקשת באופן בלעדי.

...

ואולם גם לגוף העניין, מצאתי כי אין להיעתר לבקשה.

המסקנה היא כי אין בהסדר הממון משום הסכמה מיוחדת של הצדדים כי כספי החתונה יהיו בבעלות המבקשת בלבד.

על כך יש להוסיף כי לא הובאה בפניי עדות החייב, ולא ידוע אם נערכה התחשבנות בין בני הזוג בהקשר זה. סוף דבר לאור כל האמור, יש לדחות את בקשת המבקשת לקבלת סעד הצהרתי כי הבעלות הבלעדית בכספי המתנות שהתקבלו בחתונה נתונה אך לה, וניתן להכיר אך בזכותה לקבלת מחצית הכספים.

לצורך כך, פנה הנאמן למר פרוספר בן אבו, שהוא "בעל תפקיד" מורשה (רשיון מס' 1535) לפי הסעיפים 5-5ב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, ותפס מספר פעמים בעבר מתנות בחתונות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, והוא הסכים לבצע את תפיסת המתנות, בעזרת צוות מתאים, תמורת שכר של 10,000 ₪ (כולל מע"מ, ולא כולל שכר שוטרים, אם יידרשו שוטרים בשכר).

מר פרוספר בן אבו יתפוס את המתנות בחתונה הנ"ל. לצורך תפיסת המתנות הוא ייכנס, ביחד עם הנלווים אליו, לגן האירועים הנ"ל, ויהיה רשאי לתפוס את כספת המתנות, ולערוך, בעזרת המשטרה, חיפוש בכל מקום ואצל כל מי שנוכח במקום ויש יסוד להניח שהוא מחזיק מתנות.

כך למשל, יוכל הנאמן לאחר הארוע לנסות לעקל כספים או לדרוש לחקור את החייב באשר לכספים שהתקבלו כמתנות, בגדר תפקידו, או לנקוט בכל הליך סביר אחר ברשות בית המשפט.

...

אולם, ולו בהשלכה, אביא את "סוף דבר" במאמריו של המחבר אהרן ברק, 'מבחן המידתית במובנו הערכי', ספר מישאל חשין (עורכים אהרן ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל) ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין, ומערכת משפטים, התשס"ט-2009, כדלקמן: "עמדתי על היבטים אחדים של המידתיות כאמת מידה חוקתית. היא מונחת בלב הבחינה החוקתית של חוק הפוגע בזכויות אדם חוקתיות. היא חלה על כל זכות חוקתית. היא מבטאת שני רעיונות חשובים. האחד, שזכויות האדם אינן מוגנות כדי מלוא הקפן. האחר, כי זכויות האדם הן יחסיות. ניתן לפגוע בהן. המידתיות מונחת במרכז הבחינה החוקתית של פגיעה זו. יסודותיה של המידתיות טרם נבחנו לעומקם. רבה העבודה המונחת בפני החוקר והשופט. בהגשמתה זו מאירה אמרתו של המשנה לנשיא מ' חשין, אשר המאמר נושא את שמה, לפיה מבחן המשנה השלישי הוא "מבחן המידתיות 'במובנו הערכי'.

המסקנה היא אפוא, כי הגם שכספי מתנות של פושט רגל מוקנים לנאמן, יש להשיגם בדרך ובאמצעים שלא יפגעו בצדדים שלישיים, בסבירות ובמידה הראויה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

התובעים הנם בני זוג שהיו בעבר נשואים ולהם בן. המדובר באנשים קשיי יום, דוברי צרפתית שאינם שולטים בשפה העברית [התרשמתי כי התובעת 2 (להלן: "התובעת") אינה שולטת בשפה על בוריה וכי שליטתו של התובע 1 (להלן: "התובע") בשפה דלה ביותר].

לעניין עיקול המיטלטלין בבית התובע, טען כי המדובר בתכשיטים אשר הובאו על ידי התובעת לבית המשפט באחד מהדיונים בתיק ההוצל"פ, הנתבע מונה עליהם ככונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל ובסופו של דבר הוחזרו הם לנתבע שאישר בכתב את קבלתם, זאת למעט מצלמת וידאו שערכה סך 1,000 ש"ח שניתנה על ידי התובע לנתבע כנגד שחרורו ממאסר (בגין פקודת מאסר בתיק ההוצל"פ) כשטען שאין בידו כספים לשלם והיא נמצאת כיום ברשות הנתבע.

התובעת העידה כי מכירת הרכב נעשתה שלא על דעתה, כי הנתבע הוציא התכשיטים מהכספת בביתה ומסרם לידה בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל ולכן נרשם בפרוטוקול מפיו כי הביאה את התכשיטים.

...

לסיכום פרק זה, מצאתי כי פעולות הנתבע ברכב, בתכשיטים ובמצלמת הוידאו נעשו שלא כדין ותוך הפרת חובות כלפי התובעים, אף מצאתי כי לא הוכשרו הן בהחלטות ראש ההוצל"פ, שכן ההליכים שבפניו היו פגומים וחסרים, אף מצאתי כי הפעולות לא נעשו בהסכמת מי מהתובעים וכי חתימותיהם על המסמכים השונים מעת לעת אינן מחייבות אותם וכי לכן חב הנתבע באחריות כלפי התובעים.

שוכנעתי כי אומנם נגרם להם סבל רב בשל דרך היתנהלותו הלא ראויה של הנתבע והנני אומדת את גובה הפצוי לתובעים ביחד ולחוד בנזק זה בסך 50,000 ₪.

לפיכך הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים ביחד ולחוד סכומים אלה: סך 24,000 ₪ אשר יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.5.2000 [מועד המימוש הנטען של הרכב] ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים הינם יחידים, בעלי מניות ומנהלים בחברות והחברות, אשר עסקו במתן שירותי אבטחה, ביטחון, ייצור ושיווק כספות, מערכות הגנה אלקטרוניות ואמצעי מיגון שונים.

הנתבעים 1-2 הנם זוג נשוי, נתבעות 4, 6 בנותיהם ונתבעים 3, 5 חתניהם.

טרם חתימתו על שטר הערבות, הטילה עידן שיווק עיקול על כל נכסיה של נתבעת 7, וכאשר חברה נוספת בשם מבני תעשיה, הגיעה לעקל נכסים אלה, לא גילו לה הנתבעים כי הנכסים כבר עוקלו, ולמרות שידעו שאחד משיקולי התובע לחתום על כתב הערבות, היה, שהמפעל מעוקל לטובת עידן שיווק כחלק מתכנית ההחזר.

עדן השרון פתחה נגד התובע תיק הוצאה לפועל, בגין המחאה זו. הנתבעים מתעלמים מחובם ומנסים להסתתר תחת מסך ההתאגדות של החברות השונות שבבעלותן, למרות התחייבותם האישית.

...

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים האחרים, למעט הנתבע מס' 1 לא התחייבו לשלם לתובע כל שכר, ולכן התביעה כנגדם נדחית.

סיכום: לנוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע מס' 1, כיום עיזבון המנוח מר אבירם אדיב ז"ל, ומחייבת את העזבון בתשלום הסכום של 50,000 דולר, בהתאם לשער היציג הידוע ביום, 6.12.1998, מועד אישור מס שבח, נספח יד' לתצהירו של התובע, כשלסכום זה, יש לצרף הפרישי הצמדה וריבית בשיעור של 4% שנתית בלתי צמודה, עד למועד מתן פס"ד וממועד זה ריבית כדין.

ביחס לנתבעים האחרים התובענה נדחית.