עיקול חשבונות בנק של מנהל בחשד להעלמת מיסים

בתאריך 9/7/17 הגישה ב"כ המוסד בקשה לאיחוד כל התיקים בפני מותב שפוטי אחד, שכן בכל אותן תביעות מדובר לטענת המוסד באותם המעסיקים (להלן גם: "הראיסים") ובאותו מנהל חשבונות, מר ישראל תמיר תורג'מן (להלן: "מנהל החשבונות"), כנגדם מתנהלים הליכים פליליים בגין חשדות להנפקת תלושי שכר פקטביים, כך שטענת המוסד העומדת ביסוד שלילת זכאות התובעים לגימלאות הנה דומה - העדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובעים לבין הראיסים.

בהחלטה מיום 11/7/17 הורנו על קיום דיון בכל התיקים שנקבע לתאריך 30/8/17, תוך הפניית הצדדים לניהול מגעים ביניהם, מחוץ לכתלי בית הדין, על מנת לנסות ולהגיע להסכמות לגבי העיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק של התובעים, בעטיים הוגשו הבקשות לעיכוב הליכי הגבייה.

בהתאם לתדריך החובות (סעיף 6 בעמ' 12), לא זו בלבד שאין בעצם קיומו של הליך משפטי כדי לעכב הליכי גביית חובות, אלא במקרים של חובות המעלים חשד להיבט פלילי, כבעניינינו, חלים הליכי גביה נפרדים ויש לגבות 25% מהחוב באופן מידי; · אשר לטענת עו"ד עבד אלגני לפיה, בהתאם להנחית היועמ"ש, יש להשעות הליכי גביה בהתקיים הליכים משפטיים, טוענת ב"כ המוסד, כי ההנחיה אינה חלה על חובות למוסד לביטוח לאומי ,כמצוין בסעיף 1 להנחיה, מה גם שהנחית היועמ"ש דנה בהפעלת הליכי גביה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה) ולא בקיזוז מכח הוראת דין מפורשת כבעניינינו- סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי.

...

טענת עוה"ד המייצג בסיכומיו כי, "לא כל התובעים מקבלים דואר רגיל במקומות מגוריהם" ו/או שלא כולם הבינו את פשר הודעת המוסד בדבר היווצרות החוב ו/או את התגובה הנדרשת מהם- יכולה היתה להישמע לו היינו עדיין מצויים בשלב הסמוך לתחילת ההליך המשפטי; אולם, משניתנה במסגרת ההליך המשפטי דנן לתובעים ולבאי-כוחם המייצגים ההזדמנות להביא את טיעוניהם הן בפני המוסד והן בפני בית הדין, אנו סבורים, כי יש בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בהתנהלות המוסד.

מאותו הנימוק נדחית מניה וביה "הצעתו" של עו"ד אבו אלהיג'א בסיכומיו, לשקול את הפעלת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי רק באותם המקרים בהם התובעים נחקרו במשטרה/בפני חוקר המוסד וקיימת ברשות המוסד "גרסה עובדתית פוזיטיבית" מהם.

סיכום הדברים עד כה מכל המפורט לעיל, שוכנענו, כי נסיבות העניין כפי שהובאו לפנינו כבר בשלב לכאורי זה, מצדיקות להתיר למוסד לחדש את הליכי הקיזוז המידתיים שהוא מבקש להפעיל, מכח סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, מקצבאות הילדים המשתלמות לתובעים, בגין חובותיהם הנטענים של האחרונים למוסד נשוא החלטה זו. כפי שקבענו לעיל, ככל שמי מהתובעים יבחר להמציא לב"כ המוסד בתוך 21 ימים ממועד קבלת החלטתנו זו, בטוחה אחרת להבטחת גביית החוב בעניינו- תשקול ב"כ המוסד את הבקשה לגופה ותיתן בה החלטה מנומקת בתוך 45 ימים נוספים והחלטתה תועבר במישרין לתובע המבקש ולבא-כוחו.

באופן זה התשלומים לא נרשמו על שם המערערים ולא הופקדו בחשבון הבנק של "קוי חלוקה". כמו כן, בהוראת ניר, מאמון מסר למערערים שיקים ללא כסוי בסך 2.1 מיליון ₪, במטרה ליצור מצג שוא לפיו "יסור" חייבת כסף ל"קוי חלוקה", ובכך לשוות למירמה חזות של כשלון עסקי.

שווי העלמת המס איננו אחד מיסודותיהן של העבירות הרלוואנטיות, וראו את הדברים שנפסקו בעיניין זה בע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל (9.11.2014): "ככלל, על התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר את העובדות והנסיבות המרכיבות את העבירה. עם זאת, אף שהדבר רצוי – הן לתביעה, על-מנת לחזק את ראיותיה ולתמוך את טענותיה, והן לנאשם, על-מנת לכלכל את הגנתו – אין התביעה חייבת להוכיח את הסכום המדויק של ההכנסה שהושמטה, וחשוב יותר לענייננו, אין היא חייבת להוכיח מה מקורה של אותה הכנסה – משאינם יסוד מיסודות העבירה. כל זאת, כאשר לא קיים ספק בנוגע לעצם השמטת ההכנסה או לעצם הרישום הכוזב [...] הדברים נכונים במיוחד מקום שהנאשם הוא שגרם למעגל השוטה ולכך שלא תספקנה הראיות על-מנת לסווג כראוי את מקורות הכנסתו. זאת, אם במחדל – באי-ניהול ספרים כלל, כך שלא ניתן יהיה לשייך הכנסה מסוימת לענף מסוים בעסקיו של הנאשם; ואם במעשה – בהשמדת מסמכים שהיו ברשות הנאשם, מהם ניתן היה להפיק את המידע. עם זאת, יובהר, כי אין בכל האמור כדי לשחרר את התביעה והשופט היושב בדין, מחובתם לבחון את חומר הראיות ולנסות ולדלות ממנו את הפרטים החסרים" ([בפיסקה 13 לפסק דינו של השופט]י' דנציגר; ההדגשה הוספה – י"ע).

בבית המשפט ביקש צביקה להסביר את שתיקתו: "כבר היה סיכום של להשתחרר, היה לנו []כבר שיחרור ביד. מוציאים אותי לחקירה פיתאום ביום האחרון, בצהרים. []יצאתי, טוב. כתב אישום חדש, אתה חשוד בזה וזה[]. החלטתי לא לענות ולא לשתף פעולה עם []המישטרה וכל מה שאני אגיד, אני אגיד בבית משפט []זה הכל, לא האמנתי בהם כבר" (עמ' 1097 לפרוטוקול).

לצד זאת, הגיע צביקה להסכמה עם המדינה בדבר גורל הרכוש התפוס עד להכרעה סופית בבקשת החילוט, ולפיה המדינה תמשיך להחזיק בכסף המזומן שנתפס; צוי התפיסה על החנות ועל מחצית הדירה יעמדו בתוקפם; והעיקול על הרכב הרשום על שם מאיה יוסר, ובמקומו תמשיך המדינה להחזיק בסכום של 15,000 ₪ שהופקד לצורך שיחרור הרכב.

...

סיכומו של דבר, שאמליץ לחבריי לקצוב את עונשיהם של המערערים באופן הבא: 90 חודשי מאסר לניר; 60 חודשי מאסר לשמעון; ו-42 חודשי מאסר לצביקה.

בעניין זה מקובלת עלינו ההבחנה עליה הצביע עוד במאה ה-18 המלומד האיטלקי צ'זרה בקריה בספרו רב ההשפעה על פשעים ועל עונשים (1764): .

סבורני שחשוב להבדיל בין פושט רגל רמאי ובין פושט רגל חף מפשע.

לבסוף נימק בית המשפט המחוזי את החלטתו בכך שהשבת הסכום שנתפס או חלקו למבקשים תעמיד בסיכון את פוטנציאל החילוט, ככל שיוחלט על ניהול הליך פלילי נגד המבקשים.

המבקשים ציינו כי תפיסת הכספים על-ידי היחידה החוקרת מהוה פעולה תקדימית, שטרם נעשתה בעבר, וזאת לא רק ביחס לסכום כסף מזומן, כבנסיבות דנן, אלא גם ביחס ליתרות זכות בחשבונות בנק של חשודים.

כמו כן, לטענתו, לא ניתן לומר שסכום הכסף עצמו שימש אמצעי לבצוע עבירת העלמת מס, ומכל מקום המדינה עצמה חזרה בה מטענה זו. לחלופין, הוא אף חוזר וטוען כי התוצאה של תפיסת הכספים אינה מידתית, בפרט כאשר המדינה נוקטת גם בסנקציה האזרחית של עיקול הכספים לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.

חפץ שנעברה בו עבירה? – כעולה מנוסחו של סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, העבירה של העלמת מס נעשית באמצעות השמטת הכנסות מהדווח לרשויות המס או באמצעות מסירת מידע כוזב, בכתב או בעל פה. כל החלופות שמונה הסעיף ביחס לאופן ביצועה של העבירה מתייחסות לפעולות שאינן נוגעות לסכומי התקבול עצמם, אלא לפעולות שעניינן דיווח או אי-דיווח, כדוגמת השמטת נתונים מדו"ח, מסירת פרטים כוזבים בדו"ח, מסירת מידע שגוי, הכנת רשומות או פנקסי חשבונות כוזבים או הצגת מיסמך כוזב.

...

סיכום מסקנתי היא אפוא שסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי אינו מקנה ליחידה החוקרת סמכות לתפוס כסף מזומן שנמצא בחצרו של חשוד בעבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (שאינו קשור בעבירת הלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון), והמדינה לא הצביעה על מקור סמכות אחר על-פי דין לכך.

אשר על כן, אני סבורה שיש לקבל את הערר במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל, והבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי תתקבל, משפעולת התפיסה בוצעה בחוסר סמכות.

סבורני כי התשובה לכך היא פשוטה.

בה"פ (שלום ת"א) 200809/05 שהדי שרית נ' מנהל מע"מ ת"א 3 (פורסם בנבו, 5.2.08) דן כב' השופט אטדגי בתובענה שהוגשה על ידי שרית ודודתה כנגד מע"מ, בה התבקש להצהיר על בעלותן על פרטים שנתפסו חשבון הבנק, ולהורות על הסרת העיקולים שהוטלו עליהם.

בהקשר זה ראיתי לשוב ולצטט את דברי בית הדין האזורי לעבודה בע"ב 6999/08 הנ"ל: "בכל הנוגע לתקופה הקודמת, אנו מעדיפים את גרסת מר אוחיון לפיה התובעת לא הייתה בקיאה בעסקי המוניות של החברה ובמשך תקופה ארוכה לא עבדה בפועל בחברה, אלא החלה להגיע למשרדי החברה רק עם תחילת הקרע בין הצדדים, בסמוך לחודש יוני 2007. גרסה זו נתמכת בדברי התובעת שנאמרו במסגרת חקירה שנערכה על ידי מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי בחשד להעלמות מס כנגד מר ג'רסי, אשר צוטטו בפסק דין ה"פ (תל אביב יפו) 200809/05 שהדי שרית וגורדן קש פרוונה נגד מנהל מע"מ ת"א 3, ניתן ביום 5.2.2008 (נספח ד' לתצהיר מר אוחיון, סעיפים 16 ו- 26 לפסק הדין). במסגרת החקירה המאוזכרת בפסק הדין העידה התובעת כי אין לה קשר לעסקי המוניות של מר ג'רסי והיא לא מעורבת בעסקיו, אלא רק חותמת על מסמכים על פי הוראותיו. גרסה זו גם נתמכת בהודעתו של מר ג'רסי במישטרה (נספח ו' לתצהיר מר אוחיון) ובתצהירו בהליך בבית משפט השלום (נספח ז' לתצהירו של מר אוחיון)". לכך מתווספות הקביעות מיתר ההליכים המשפטיים הנ"ל, המלמדות על אופן התנהלותם של השניים, ובכלל זה, כי חשבונות בנק נרשמו ע"ש שרית לצורך סיוע לחייב למלט נכסים.

לאור התנהלותם של החייב ושרית במשך השנים כמפורט באריכות לעיל, ובכלל זה הקביעה כי החייב עושה שימוש בחשבון הבנק של שרית כבעלים וכי המשכנתא נילקחה לנוכח רצונו בכך, הורם הנטל הדרוש על ידי הנאמן להוכיח כי מדובר בנכס אשר גם לחייב זכויות בו. מנגד, שרית לא השכילה להוכיח כי הנכס נרכש על ידה ממקורותיה הכספיים.

...

אני קובעת כי החייב בעלים במשותף יחד עם המשיבה של 100 מניות רגילות בשיעור 25%, הרשומות ע"ש המשיבה במכון אדיר.

בקשת הנאמן לקבוע כי החייב בעלים של 100 מניות רגילות בשיעור 25%, הרשומות ע"ש יובל ג'רסי במכון אדיר – נדחית בזה.

בקשת הנאמן לקבוע כי רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר מ.ר. 14-424-34, אשר רשום ע"ש המשיבה, מצוי בבעלותו של החייב, כולו או חלקו – נדחית בזה.

הבקשה הוגשה אגב כתב אישום שהוגש נגד תזקיקים וגב' עתאמנה, בחשד להעלמת מע"מ. רשות המסים ביקשה את העיקול כדי להבטיח את יכולתה להפרע מתזקיקים בגין המע"מ שהועלם על-פי החשד.

בנסיבות אלה הצעתי לצדדים כי תתנהל בפני במסגרת תיק העיקול שבכותרת מעין המרצת פתיחה לשם מתן הצהרה בנושא זהות בעל הזכות לכספים שבנידון, והצדדים קיבלו הצעה זו. חזקה שכסף בחשבון הבנק על שמו של אדם הוא שלו נקבע פעמים מספר בפסיקה, כי חזקה שכספים הנמצאים בחשבון הבנק של אדם שייכים לו (ראו ה"פ (רמ') 191/05 וחידי נ' וחידי (22.2.2006); ה"פ (ת"א) 200400/05 גל נ' לונגו, פס' 7 (1.8.2006)).

אולם עדותה בענין נסיבות פתיחת החשבון על שמה וניהולו – חשבון שניפתח אגב פתיחת חשבון לתזקיקים, עקב דרישת הבנק לצורך פתיחת חשבון לתזקיקים, שאחרת לא היה ניפתח כלל ושלא היה בשימוש שוטף כלשהוא כחשבון פרטי של גב' עתאמנה – מוסיפה ומחזקת את הקשר של החשבון לתזקיקים, ומחלישה את הקשר של החשבון אל גב' עתאמנה אליו כחשבון פרטי שלה.

...

לא מצאתי בתשובה זו הסבר לכך שגב' עתאמנה מסרה בחקירה במשטרה כי אין לה כסף ו"הכסף של החברה", אשר יוביל למסקנה שונה מהפשט, קרי: שהכסף אכן של החברה.

המדינה לא ויתרה על טענותיה לכסף אין בידי לקבל את טענתה של גב' עתאמנה לפיה בכך שהמדינה (כמאשימה) ויתרה על חילוט הכסף מושא ענייננו נוכח זיכויה מהאישום בדבר החשבוניות, המדינה ויתרה על זכותה לעתור לקבלת הכסף במסגרת הליך זה לפי סעיף 112א לחוק מס ערך מוסף.

סוף דבר, הנני קובע כי הזכויות בכספים מושא העיקול בתיק זה על כספים בחשבון 162916 ע"ש מייס עתאמנה בבנק מזרחי טפחות סניף 431, אכן היו במועד הטלת העיקול של תזקיקים אנרגיה בע"מ. נגזר מקביעה זו כי דין בקשת רשות המסים לתפוס את הכספים מושא עיקול זה להתקבל.