עיקול חשבון דביטורי בבנק בהליכי הוצאה לפועל

הבנק פעל במסגרת 37 הליכי הוצאה לפועל כנגד גופים פרטיים וגופים שונים אשר משכו שטרות לטובת החברה; סכומים אשר נגבו על ידי הבנק מאותם גורמים ונזקפו לחשבון החוב.

אמנם, על פי תנאי ניהול החשבון, משהפך חשבון הבנק לדביטורי, ו/או הוטלו עיקולים על ידי צדדים שלישיים, רשאי היה הבנק להעמיד את מלוא החוב לפירעון המידי, אולם כאמור לעיל, הוא בחר מתי לעשות כן. נזכיר, כי על-פי הנטען בתביעה, הבנק פנה לנתבעים רק ביום 26.02.2015, עוד טרם העמדת היתרה לפירעון מידי, זאת כאשר המנוח כבר לא היה בחיים.

...

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 828,886 ₪.

הצדדים לא טענו לביטול עיכוב ההליכים ובנסיבות אלה ובהעדר עדכון עדכני מתאים מטעמם, החלטתי מיום 16.7.17 נותרת על כנה.

התביעה נגד הנתבעים 3, 5, 7, 9 ו-10 נדחית בזאת.

במקרה דנן וכפי שכבר צוין, משהודיע הבנק למשיבים בעקבות ההודעה למחזיק על הטלת עיקול כי אין בידיו כספים לעיקול השייכים למשיבים הפורמליים, נקטו המשיבים בהליך של בקשה לאישור העיקול, שכמוה כתובענה המוגשת נגד הבנק-המחזיק (ראו: תקנה 378(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 636/83 ש' חסיד בע"מ נ' מועצה אזורית גליל תחתון, פ"ד לט(4) 670, 671 (1985)) ובית המשפט המחוזי קיבל את התובענה ואישר את העיקול הזמני, הן ביחס ליתרת הזכות במטבע-חוץ שעמדה בחשבונה של המשיבה 5 במועד קבלת הודעת העיקול, הן ביחס למלוא היתרה הבלתי מנוצלת של מסגרת האשראי בחשבון הדביטורי השקלי של המשיבה 5, מסגרת שעליה הוסכם בינה ובין הבנק.

לגישתן, אף כי הזכות לקבלת אשראי הנדונה בעניינינו היא זכות המערבת היבטים אישיים וכלכליים שאינם ניתנים להעברה ועל כן אינה ניתנת לעיקול, אין לאפשר - ככל שמדובר בגביית חוב פסוק בהליכי הוצאה לפועל - מצב דברים לפיו ימשיך הלקוח לעקוף את צו העיקול ולנהל את ענייניו בבנק באופן רגיל תוך משיכה והפקדה של כספים בחשבון באופן שוטף, בכפוף לשמירה על יתרת חובה בחשבון.

...

זכותו של הבנק לקיזוז היתרות אינה כפופה בעיני לביצוע הקיזוז בפועל ומסקנה זו עולה מפורשות מן ההנמקה עליה עמדתי לעיל, המונחת ביסוד ההלכה אשר נפסקה בעניין הסתדרות הרבנים דאמריקה.

סוף דבר בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולקבוע כי אין לאשר את העיקול הזמני שהטילו המשיבים ביום 7.10.2008 אצל הבנק-המחזיק על חשבונותיה של המשיבה 5.

נימוקיה משכנעים, והתוצאה מקובלת עליי לא רק משיקולים מעשיים ומשפטיים אלא גם בשל מהותו של הסכם האשראי וטבעו של מנגנון העיקול.

ערעור זה עניינו עיקול, שהוטל לבקשת נושה על חשבון דביטורי של חייבו בבנק.

בהליכי הוצאה לפועל, שנקטה המערערת נגד החברה, הוטל, לבקשתה, עיקול על חשבון של החברה אצל המשיב (להלן-הבנק) בסניפו בבאר-שבע.

...

(H.P. SUPRA, AT 195 לפי העובדות בענייננו, אותה "זכות" לקבל אשראי לא הייתה אלא "זכות" לפנות מדי פעם אל הבנק בבקשה לקבל אשראי, כשהבנק חופשי היה, לפי המוסכם עמו, להעתר לה או לדחותה.

אולם אין לומר, כי בשל דחייתה של הטענה האמורה אכן נחה דעתי, כי הבנק צריך היה להסתפק, במסגרת תשובתו למערערת, בה אישר קבלתו של צו העיקול, במענה הכללי, כי הוא מאשר את קבלת צו העיקול, וכי ביום קבלתו של הצו לא עמדו כספים לזכות החייב הנ"ל ותו לא. המדובר בצו, שיצא מלפני בית-משפט, וניתן להניח, שהבנק יכול היה להבין אל נכון, שהכוונה של הנושים איננה אך ורק לכספים, העומדים לזכות החייב כיתרת זכות בתאריך פלוני, אלא גם לכספים, שייכנסו לחשבון מעת לעת, כל עוד צו העיקול בתוקף.

יש שבית המשפט נידרש לא רק לעיצובם של כללי פרשנות משפטית אלא, במקרה ראוי, גם מתבקשת התווייתם של כללי התנהגות נאותים, אשר ההתייחסות אליהם מתחייבת מן המסקנה, העולה מתוך מערכת הנתונים, המוצגת לפני בית המשפט בעת הדיון בסוגיה פלונית.

סבורני, כי זה האחרון לא ימעל בחובתו כלפי לקוחו ויגלה יחס נכון יותר כלפי הערכאה, אשר מלפניה יצא הצו השפוטי, וכלפי הצד, שבקש הוצאתו והגישו לבנק, אם יציין בתשובתו לא רק את העובדה, כי אין יתרה בחשבון, אלא אם יוסיף ויציין, כי על-פי הכללים, המקובלים עליו, לא יחיל הבנק בנסיבות נתונות את צו העיקול על כספים כלשהם, שייכנסו מעת לעת לחשבון האמור, כל עוד תהיה יתרת חובה בחשבון האמור.

השופטת ש' נתניהו: החברה המשיבה (להלן-החברה) ניהלה חשבונות שונים אצל הבנק המערער (להלן-הבנק), ביניהם חשבונות חיסכון, ניירות ערך, הלוואות וחשבון חוזר דביטורי (חח"ד).

בסוף מאי 1986 העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מיידי וחייב את חשבון החברה ביתרת החוב שלטענתו הגיעה לו באותה עת, סכום של 54,690 ש"ח. בעקבות זאת פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון על-פי איגרות החוב והפסיק להעמיד לחברה אשראי על-פי הסכם האשראי.

די לענייננו, כי בעת פתיחתם של הליכי ההוצאה לפועל היו שני עיקולים מוטלים על נכסי החברה, כדי לזכות את הבנק להפעיל את הוראות סעיף משנה 11 ד: "אם יוטל עקול...

...

במצב זה סבר שייתכן כי הייתה לבנק הצדקה עניינית לבטל את האשראי ולפנות למימוש הבטוחות בשל הגידול ביתרת החוב, אך זאת היה עליו לעשות במסגרת סעיף 10 של הסכם האשראי, תוך מתן הודעה מוקדמת לחברה, כאמור שם. גישה זו אינה מקובלת עלי.

התוצאה היא שהערעור מתקבל.

ביום 9.8.81 נפתח על שמו בבנק המשיב (להלן: הבנק) חשבון דביטורי, ובמהלך התקופה שמאז הוא קיבל מאת הבנק אשראי והלוואות בסכומים גדולים, אותם לא החזיר, כך שכיום עולה החוב אל הבנק לסכום העולה על 6 מיליון ₪.

בסעיף 5 שבו הוצהר כי הממשכנים "הם בעלי הנכסים הממושכנים ושהנכסים האלה נקיים מכל משכנתא, שעבוד, עיקול וערעור...

מאומה לא שולם על חשבון החוב שהלך ותפח, כך שהבנק חזר לנקוט נגד המשיבים בהליכים למימוש שטר המשכנתא שהוגש לבצוע ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת בתיק מס' 02-12933-05-1.

...

גם על יסוד זה אני דוחה את טענותיה כנגד מימוש המשכנתא על כל הוראותיה, לרבות הצורך לפנות את הדירה הממושכנת ולמכור אותה תוך היתחשבות בהוראות שבשטר המשכנתא, הנוגעות לאופן המכירה ולהסרת ההגנה מן הממשכנים.

מכל זה נובעת המסקנה כי אין להעדיף את זכותה של אמאל בדירה הממושכנת על פני זכותו של הבנק.

לאור כל האמור אני מחליט לדחות את המרצת הפתיחה.