עיקול חשבון בנק על ידי חברת פלאפון בגין חוב

ביום 14.12.2014, לאחר שההתראות לא נענו על-ידי המבקשת, הטילה הערייה עיקול על חשבון הבנק של המבקשת, וביום 31.1.2015, מימשה הערייה סכום של 31,582 ₪, אשר ניזקף בחלקו לטובת חוב הארנונה, ובחלקו הנותר לטובת החובות עבור תקוני צנרת מים, צנרת ביוב, ושרותי ניקיון.

קרי: האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; והאם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, ובתום לב. לאחר בחינת מכלול הראיות, החליט בית משפט קמא לקבל את טענת הערייה, לפיה הליכי הגביה המינהליים התנהלו בשל חוב הארנונה בלבד, שכן היא אינה נוהגת לגבות תשלומים בגין תקוני צנרת ושרותי ניקיון, באמצעות פקודת המיסים (גביה), וככל שהדבר נעשה בעיניינה של המבקשת, מדובר בטעות נקודתית אשר תוקנה.

בעל דין זכאי להנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לידרוש ממנו להמתין לתוצאות העירעור שהוגש עליו (ראו לעניין זה, [תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984](http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות%20סדר%20הדין%20האזרחי,%20התשמ|ד-1984&T=4&FromWord=1&Seif=466) (להלן: [תקנות סדר הדין האזרחי](http://www.lawdata.co.il/lawdata/OpenDocFromLink.asp?hokNm=תקנות%20סדר%20הדין%20האזרחי,%20התשמ|ד-1984&T=4&FromWord=1&Seif=)); ע"א 2947/14 מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי (5.6.2014); ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (25.2.2014)).

יתרה מכך, בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בסכומים שנפסקו כהוצאות או כשכר טירחת עורך-דין על-ידי הערכאה הדיונית (ע"א 2408/13 שמחה רוטמן נ' פלאפון תיקשורת בע"מ (30.5.2013); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.2012)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

אפתח בנושא מאזן הנוחות ואומר, כי לא שוכנעתי, כי זה נוטה במובהק לטובת המבקשת, עד כדי עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

חרף מינוי כונס הנכסים בהתאם להחלטה מיום 16.6.2009, וחרף החלטת בית משפט השלום מיום 5.1.2012 בתיק רע"צ 43294-10-11, וחרף קיומן של החלטות נוספות שניתנו על ידי כב' רשמת ההוצל"פ בתיק המישכון, פלאפון העבירה ביום 14.1.2013 את דמי השכירות לחשבון הנתבעת, וזאת לבקשת החייב.

בנוגע לתגובת החייב לצוו העיקול נקבע בהחלטה, בין היתר, לקמן: " החייב אף לא הכחיש כי חברת פלאפון (משכירת הנכס) העבירה הכספים לגברת גרניק ....., אולם טען כי הכספים הועברו לאחר שבוטלו העיקולים שהוטלו על כספים אלה במסגרת תיק הוצאה לפועל אחר, וכי הכספים הועברו לגברת גרניק על חשבון חוב שחב לה החייב". כב' הרשמת דחתה את טענת החייב וקבעה: " לא זו בלבד שטענות אלו לא גובו בתצהיר ובתגובת הגב' גרניק, אלא שעל כספים אלה להיזקף בראש ובראשונה לתיק זה, בהיותם פירות הנכס נשוא התיק... הכונס הרים את נטל ההוכחה שהוטל עליו, הציג אסמכתות לתמיכה בטענותיו ולהוכחת הברחת הנכסים הנטענת, והחייב אף אישר כי מדובר בכספי השכירות המגיעים לו מחברת פלאפון בגין השכרת הנכס נשוא התיק. החייב לא הוכיח טענותיו כלל ועיקר. באשר לטענת בנק הפועלים, לפיו לגברת גרניק חובות כלפיו - אני מורה על העברת הכספים לידי הכונס בתיק, וזאת בתוך 10 ימים, מאחר ואין המדובר בכספיה של הגב' גרניק". לאחר מכן, וביום 20.2.2013, הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת מיום 17.1.2013 (ראו: רע"צ 40431-02-13).

...

בנוגע לתגובת החייב לצו העיקול נקבע בהחלטה, בין היתר, לקמן: " החייב אף לא הכחיש כי חברת פלאפון (משכירת הנכס) העבירה הכספים לגברת גרניק ....., אולם טען כי הכספים הועברו לאחר שבוטלו העיקולים שהוטלו על כספים אלה במסגרת תיק הוצאה לפועל אחר, וכי הכספים הועברו לגברת גרניק על חשבון חוב שחב לה החייב". כב' הרשמת דחתה את טענת החייב וקבעה: " לא זו בלבד שטענות אלו לא גובו בתצהיר ובתגובת הגב' גרניק, אלא שעל כספים אלה להיזקף בראש ובראשונה לתיק זה, בהיותם פירות הנכס נשוא התיק... הכונס הרים את נטל ההוכחה שהוטל עליו, הציג אסמכתאות לתמיכה בטענותיו ולהוכחת הברחת הנכסים הנטענת, והחייב אף אישר כי מדובר בכספי השכירות המגיעים לו מחברת פלאפון בגין השכרת הנכס נשוא התיק. החייב לא הוכיח טענותיו כלל ועיקר. באשר לטענת בנק הפועלים, לפיו לגברת גרניק חובות כלפיו - אני מורה על העברת הכספים לידי הכונס בתיק, וזאת בתוך 10 ימים, מאחר ואין המדובר בכספיה של הגב' גרניק". לאחר מכן, וביום 20.2.2013, הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת מיום 17.1.2013 (ראו: רע"צ 40431-02-13).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל חומר הראיות הקיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות, וזאת מהנימוקים לקמן: הנתבעת מלינה כנגד אי נקיטת הליכים מצד הבנק כנגד העיקול שהוטל על חשבונה, אך מתעלמת ממחדליה היא עת בחרה שלא להגיב להחלטה מיום 17.1.2013 (להלן: החלטת העיקול), וגם מתעלמת מהחלטת הרשמת אשר הייתה מודעת לטענת הבנק בדבר חובות הנתבעת כלפיו, וחרף זאת דחתה את הטענה וקבעה כי הכספים עד סך 83,000 ₪ אינם שייכים לנתבעת.

מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: · סך של 3,904.24 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בשיעור 14.85% לשנה או ריבית בשיעור אחר כפי שתהא נהוגה בבנק התובע מעת לעת, וזאת לתקופה שמיום 7.5.2013 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

בפני תביעה שהגיש התובעת חברת פלאפון כנגד עמותה בגין אי תשלום חוב כספי.

לצורך פרעון החשבונות התקופתיים, חתמה הנתבעת על הרשאה לחיוב על פי החשבונות שיוגשו מידי פעם על ידי התובעת לתשלום לחברת האשראי או הבנק.

במסגרת ההיתנגדות, אשר התצהירים המצורפים לה משמשים ככתב הגנה, נטען על ידי הנתבעת, כי נודע לה על קיום התביעה, רק לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונה.

עקב, כנראה, גביית חלק מהחוב, התובעת תגיש, ללא דיחוי, לבית המשפט פסיקתא ובה יפורט הסכום הנותר לתשלום על ידי הנתבעת.

...

גם אם נניח שהמצהיר פעל על דעת עצמו יכולה הייתה הנתבעת לצרפו כצד ג' אך היא חדלה מעשות כן. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת לפיהן חוזה ההתקשרות אינו קביל.

בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מובארק מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] שבו דן המותב בערעור על פסק דין שהתקבל בסדר דין מהיר, נאמר, כי כאשר מוצגים המסמכים, אין מקום להציגם על ידי העדים ואז המסמכים המוגשים הם בבחינת ראיה, ללא צורך בתחקור מגיש הראיה: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד שמבקש להתנגד למסמכים אלו, או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון. כאמור, כתב הגנה הינו בגדר כתב טענות ולא בגדר הזמנת עד. משהוגשה חוות דעתו של השמאי היא התקבלה אלא אם כן נדרש השמאי לחקירה בסמוך או בעת הדיון ולא היה שם. במקרה כזה, יכול היה הצד המבקש לחקור, לעתור לביטול חוות הדעת מטעם זה. אולם במקרה הנדון, לא כך היה. ב"כ המערערים לא טען דבר והחשה, ולאחר מכן בשלב הסיכומים העלה טענותיו. לכן צדק כב' השופט קמא ואנו רואות איתו עין בעין. כך גם היתה לטעמנו כוונת מתקין התקנות המייחדות סדר דין מהיר מסדר דין רגיל." מכל המקובץ דין התביעה להתקבל.

בנוסף לסכום התביעה, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 4,000 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 36421-01-12 דוד פרידמן פלאפון תקשורת בע"מ פסק דין

פעם אחת היא הפרה את ההסכם לאחר שלא העניקה לו את כל ההטבות שהובטחו שלו, ופעם שניה לאחר שלא פעלה בהתאם לסיכום הפגישה, בו נקבע כי התובע יקבל החזר כספי לחשבונו בבנק בגין הזיכויים שלא הוענקו לו, ובגין המעבר לחב' סלקום" (ראה נספח א' לכתב התביעה).

.לדעתי, בעצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול" (סעיף 7 לפסק הדין).

טוענת הנתבעת כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המורה אותנו כך: "פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". לשיטתה של הנתבעת העיקול שנשלח לחשבון הבנק חוסה תחת הגנה זו. אכן ככלל, יכול וצו עיקול שהוצא על ידי רשות מוסמכת יהא מוגן בהתאם להוראת חוק זו. לצורך זה, יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות, לרבות השאלה האם התנהלותה של הנתבעת במהלך פעילותה להוצאת צו עיקול היתה כדין ובתום לב. כפי שנקבע לעיל, צו העיקול שניתן על ידי רשם ההוצל"פ היה מבוסס על פעולה שנעשתה לא כדין על ידי הנתבעת, ובנסיבות אלה לא מתקיימים יסודות ההגנה, שכן הנתבעת לא היתה חייבת לבצע את הפירסום וגם לא היתה רשאית לעשות זאת, בהיעדר מסירה של האזהרה.

כן העידה כי לא ידעה על התביעה הקטנה בעת בעת הגשת התביעה בגין החוב הנטען (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 25-27).

...

בפסיקתי הגלובאלית של הפיצוי לעיל כרכתי את סכום הפיצוי בשל לשון הרע בצוותא חדא עם הנזק הכללי כתוצאה משימוש לרעה בהליכים ע"י הנתבעת, והסכום שנפסק הינו גם עבור ראש נזק זה. סוף דבר 64.

בהינתן האמור, הנתבעת תשלם לתובעים סך 35,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אשר להוצאות ושכ''ט עו''ד: התובעים העמידו את תביעתם ע''ס 220,000 ₪, וסופו של דבר, נפסק סכום נמוך ביחס לסכום התביעה, המהוה כ-15% ממנה בלבד.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 36421-01-12 פרידמן ואח' נ' פלאפון תיקשורת בע"מ בפני כבוד השופט יעקב שקד תובעים 1.דוד פרידמן 2.שושנה פרידמן ע"י עו"ד יצחק הוס נתבעת פלאפון תיקשורת בע"מ ע"י עו"ד אילן אלבז פסק - דין

במסגרת פסק הדין כאמור, נקבע כי: "הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובע...אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע פעמיים. פעם אחת היא הפרה את ההסכם לאחר שלא העניקה לו את כל ההטבות שהובטחו שלו, ופעם שניה לאחר שלא פעלה בהתאם לסיכום הפגישה, בו נקבע כי התובע יקבל החזר כספי לחשבונו בבנק בגין הזיכויים שלא הוענקו לו, ובגין המעבר לחב' סלקום" (ראה נספח א' לכתב התביעה).

ראה ע"א 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (מיום 24.3.11): "הטלת עיקול על חשבון בנק יכולה להוות פירסום לשון הרע...לדעתי, בעצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול" (סעיף 7 לפסק הדין).

טוענת הנתבעת כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המורה אותנו כך: "פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". לשיטתה של הנתבעת העיקול שנשלח לחשבון הבנק חוסה תחת הגנה זו. אכן ככלל, יכול וצו עיקול שהוצא על ידי רשות מוסמכת יהא מוגן בהתאם להוראת חוק זו. לצורך זה, יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות, לרבות השאלה האם היתנהלותה של הנתבעת במהלך פעילותה להוצאת צו עיקול היתה כדין ובתום לב. כפי שנקבע לעיל, צו העיקול שניתן על ידי רשם ההוצל"פ היה מבוסס על פעולה שנעשתה לא כדין על ידי הנתבעת, ובנסיבות אלה לא מתקיימים יסודות ההגנה, שכן הנתבעת לא היתה חייבת לבצע את הפרסום וגם לא היתה רשאית לעשות זאת, בהיעדר מסירה של האזהרה.

כן העידה כי לא ידעה על התביעה הקטנה בעת בעת הגשת התביעה בגין החוב הנטען (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 25 - 27).

...

רק בשל טעם זה יש לדחות את תביעת התובע בראש נזק זה. פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש וסבל נפשי: ראש נזק זה, שהועמד על ידי התובעים ע''ס 50,000 ₪, שונה מראש הנזק של פיצוי ללא הוכחת נזק, אשר נתבע מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן הוא אינו מתייחס להכפשת שמם של התובעים בבנק, אלא לעוגמת הנפש והסבל שעברו מעבר ליחסים מול הבנק, בשל הטלת העיקול והשתלשלות העניינים לאחר מכן.

בפסיקתי הגלובלית של הפיצוי לעיל כרכתי את סכום הפיצוי בשל לשון הרע בצוותא חדא עם הנזק הכללי כתוצאה משימוש לרעה בהליכים ע"י הנתבעת, והסכום שנפסק הינו גם עבור ראש נזק זה. סוף דבר בהינתן האמור, הנתבעת תשלם לתובעים סך 35,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אשר להוצאות ושכ''ט עו''ד: התובעים העמידו את תביעתם ע''ס 220,000 ₪, וסופו של דבר, נפסק סכום נמוך ביחס לסכום התביעה, המהווה כ - 15% ממנה בלבד.