עיקול זמני עד לקבלת ההחלטה הסופית בבית הדין לעבודה

פתח דבר זוהי בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט על-פי החלטה שניתנה במעמד צד אחד בתאריך 22/11/2022, זאת לבקשת התובעת.

באותה החלטה, הוטלו עיקולים זמניים על כספי הנתבעים עד לסכום 339,900 ₪ המוחזקים בידי המחזיקה "סאם קרל נטר בע"מ", ח.פ. 516089745 (להלן: "המחזיקה").

נטען, כי לאחר חתימת ההסכם פנתה התובעת טלפונית לנתבעים ודרשה תשלום דמי התיווך המוסכמים כאמור, אם-כי הסכימה, לבקשת הנתבע 1, לדחות מועד התשלום עד לקבלת אישור תחילת עבודה, והלה הבטיח לעדכן את התובעת במועד תחילת העבודה בכדי שישלם לה את עמלת התיווך המגיעה לה. דא עקא, מאז הסכמת התובעת לדחיית מועד התשלום, הנתבעים ניתקו כל קשר איתה והתעלמו מפניותיה הטלפוניות.

משמע, "בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661, 666 (1997)) ודי בכך שבטיעון המבקשים יש "כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה" (שם).

...

זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו אם תתקבל בסופו של דבר התביעה העיקרית".

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הוכחו התנאים למתן צו עיקול זמני.

משכך, הנני דוחה בקשת הנתבעים לביטול העיקול שהוטל אצל המחזיקה, ומותיר צו העיקול שניתן ב- 22/11/2022 על כנו.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 25780-02-23 19 אפריל 2023 לפני: כב' הרשמת עינת לסרי התובע/ המשיב: ירמי אלעזרי הנתבעת/המבקשת: נתיבי הנגב - אגודה שיתופית מרכזית להובלת תוצרת חקלאית בע"מ החלטה

לגבי רכיב השעות הנוספות נטען, שהמשיב לא קיזז מהרכיב הנתבע את גמול השעות הנוספות הגלובאלי אותו קיבל ולא הביא כל ראיה לטענתו כי המדובר ברכיב פקטבי וזאת בשים לב כי למשיב שולם רכיב זה במשך 28 שנים והוא לא הלין על כך דבר.

העיקול הזמני בהליך האזרחי הנו סעד דיוני וזמני אשר בא למנוע מבעל נכס או מחזיק, סיכולו של פרעון חוב נטען אשר עומד לבירור בגדר הליך משפטי, והכל עד להכרעה סופית בדבר הזכויות (רע"א 10826/05 "אדר גלוב" בע"מ נ' בנק הדואר (25.5.2008)) כאשר תקנה 103 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שהוחלה אף היא בבית הדין לעבודה, קובעת תנאי נוסף ביחס לסעד של מתן צו עיקול זמני ועל פיו נידרש מבקש הצוו להצביע על ראיות מהימנות לכאורה המלמדות על קיומו של "חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין" שכן כאמור, מטרת העיקול היא "בהקמת מעין "מחסום משפטי" מיועד לשמר את מצב הדברים בנוגע לנכס בעת הטלת העיקול ולמנוע מבעל הנכס או מהמחזיק בו לסכל את פרעון החוב הנטען על דרך של מימוש אותו הנכס, ככל שהמשיב יזכה בתביעתו" (ע"א 1507-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' משה אלבס(16.1.2014)).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולאחר שעיינתי בכלל כתבי הטענות והמסמכים המצויים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטול העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד וכי יש להותירו על כנו.

משהמבקשת חזרה בה מטענתה בדבר חוסר תום ליבו של המשיב ואף התנצלה בפניו על טענותיה אלו במעמד הדיון שהתקיים בבקשה ומשלא מצאתי כי התקיים שיהוי בהגשת הבקשה שכן היא הוגשה לראשונה בסמוך למועד הגשת כתב התביעה ועל יסוד כל האמור לעיל, מצאתי כי בנסיבות העניין, השארת העיקול הזמני על כנו היא צודקת ומידתית בהתחשב בנסיבותיו של התיק ואין כל חלופה אחרת שפגיעתה במבקשת תהא פחותה.

נוכח האמור, הבקשה לביטול העיקול נדחית בכפוף לאמור סעיף 19 לעיל.

בשל מצבה הכלכלי אף חשבון הבנק שלה מעוקל.

יש לחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ. הכלל המשפטי, כידוע, פסק הדין למזונות אינו מהוה מחסום סופי / מעשה בית דין מפני חידוש ההיתדיינות .

האמור לעיל מקבל חזוק גם בעדותה של הנתבעת במהלך חקירתה הנגדית עת נישאלה "כשהתגרשתם עבדת?" [ש' 8 בעמ' 24] והשיבה " לגבי הגט הראשון אני עבדתי ברנואר. שנים הוא לא עבד. רק אני עבדתי. תיסתכל על דוח של העבודה בביטוח לאומי שהגשנו. הוא היה ...." [ש' 9-10 בעמ' 24].

עוד הורה בית המשפט על עיכוב החיוב בדמי המזונות עד למתן החלטה [ ראו נספח ג' לכתב התביעה] אולם תביעה זו נמחקה ביום 24.7.2017 במסגרת פסק דין בדבר הפסקת התביעה ובטול הסעדים הזמניים [ נספח ד' לכתב התביעה] וזאת בעקבות בקשה שהגיש התובע למחיקת התביעה.

...

על כן, ביום 31.3.2022 ניתן פסק דין בתלה"מ 43743-01-19 שבו נקבע : " 1. בהתאם להסכמת הצדדים, אני קובע כי תביעת האב למשמורת מסתיימת בקיבוע המצב הקיים בו הקטינים שוהים אצל האב עד יום ג' בבוקר. לאחר מכן אצל האם עד יום ו' בבוקר וסופי שבוע לסירוגין. בנוסף, השהות בימי חמישי מתחלפת בין ההורים, כך שההורה שמבלה עם הילדים בסופ"ש שוהה עמם מיום חמישי" [ ראה סע' 1 לפסק דין מיום 31.3.2022, ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.2022].

טעם זה מחזק את המסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה.

סיכום ותוצאה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

טענות המשיב בתגובה מיום 19.11.23 מלין המשיב כי לאורך 5 שנים לא שילמה המבקשת את שכרו ויתר זכויותיו הסוציאליות כעובד בעסק, ובכוונתו להגיש תובענה בבית הדין האיזורי לעבודה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, עיינתי במלוא החומר שהונח לפני, אני מקבל הבקשה ומעניק הסעד הזמני עד לדיון והכרעה סופיים בתביעה העיקרית.

תקנה 94 קובעת את מטרת הסעד, בזו הלשון: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". בהמשך, קובעת תקנה 95(ב), כי: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה". ובהמשך, בתקנה 95(ד) נקבע כך: "בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:

ברי אפוא, כי בקשה להטלת עיקול זמני במסגרת התובענות הכספיות שהגיש המשיב, תוכל להביא בחשבון את מניין השיקולים הנדרשים, לרבות איתנותה הפינאנסית של המבקשת.

...

לסיכום, בעניין מאזן הנוחות נוטה הכף לצד המבקשת.

בבחינת מכלול השיקולים, ובפרט הזכות הלכאורית בעוצמה ממשית בכל הנוגע לבעלות המבקשת ברכב, מובילה למסקנה כי הכף נוטה לזכות המבקשת.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת - ניתן צו המורה למשיב להעביר את הרכב מסוג סקודה מס' רישוי 27-029-12 (להלן: "הרכב") לידי המבקשת.

ובאופן סופי התיק ניסגר ביום [footnoteRef:3]3.1.15.

אין חולק כי לאחר פנייתו של התובע החלו הליכי גבייה של דמי ביטוח, לטענתו של התובע הוטלו על חשבונותיו עיקולים שונים, אשר עוכבו במסגרת החלטה שניתנה ביום 8.5.17 בהליך זמני כנגד הנתבע שמספרו 40278-04-17, וזאת עד להכרעה בהליך הקודם.

התובע טען עוד כי יש לקבל את תביעתו בעקבות המלצת בית הדין אשר התרשם בתום הדיון כי היתקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין נציגות הבית המרכזית ונציגות החנויות[footnoteRef:30].

...

להשלמת התמונה נציין כי לא מצאנו שהנתבע התעמר בתובע כפי שנטען על ידו או כי הליכי הגבייה נוהלו שלא כדין.

הנתבע פעל כפי שפעל על סמך הדיווח שנמסר על ידי התובע, ולכן ביחס לניהול הליכי הגבייה של הנתבע לא מצאנו להתערב בשיקול הדעת של הנתבע ועליו לפעול בהתאם לדין ביחס לגביית דמי ביטוח ממעסיקי התובע, בהתאם לעובדות שנקבעו בפסק דין זה. תביעתו של התובע לקבוע כי עבד כשכיר בתקופה שבמחלוקת אצל נציגות הבית המרכזית ונציגות החנויות התקבלה.

בנסיבות הללו, מצאנו לפסוק לטובת התובע הוצאות אישיות לרבות שיפויו על תשלום שכר העדים שנדרש לזמן כדי להוכיח את תביעתו בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.