עיקול זמני בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברה גדולה

במסגרת הבקשות כאן, טוענים המבקשים, כי המשיבות הן חברות זרות בעירבון מוגבל, ללא נכסים בישראל, חלקן מאוגדות במקלטי מס (איי קיימן וברמודה), מעורבות בהליכים מול הרגולטוריים בקנדה וארה"ב שבגדרן הוטלו עליהן סנקציות חמורות, ואף עומדת כנגדן תביעה ייצוגית ובקשה למתן תוקף לפסק בורר בהקף כספי של 87 מיליון דולר.

השאלה שבפני הנה האם די באותו תצהיר המתווסף לעובדה כי המשיבות מחזיקות מניות או תעודות של החברה בשווי משמעותי של כ- 40,000,000$ (שמתוכן 8,000,000$ הומרו למניות הרשומות אצל החברה כשהן נקיות מכל עיקול או שעבוד) ולעובדה כי המשיבות הפקידו באופן מיידי סך של 250,000 ₪ להבטחת נזקיה של החברה בגין מתן סעד זמני שהתבקש על ידן, בכדי להוכיח איתנות כלכלית.

יכול שלצד קיומו של נכס בשווי משמעותי למשיבות חובות או התחייבויות בהיקפים כספיים גדולים ממנו (ובנוגע למשיבות נטען כי עומדות כנגדן או כנגד חלק מהן התחייבויות כספיות בהקף של עשרות מיליוני דולרים ובשווי כפול משווי התעודות), שווי המניות או התעודות המוחזקות על ידי המשיבות נגזר משוויה של החברה שכעת מצויה במאבק שליטה עוצמתי, וזכויות אלה אף יכולות להמכר בהינף יד (ראו: רע"א 882/24 רם אדרת מגורים בע"מ נ' פרוספריטי נ.ש. בע"מ (2.4.2024) (בפיסקה 9): "מעבר לאסמכתאות אלה, לא הציגה המשיבה כל מיסמך המאשש את איתנותה הפינאנסית, ובכלל זה דו"חות כספיים המפרטים את הכנסותיה והוצאותיה; אישור המתייחס למצב ההון העצמי שלה ולמצבת נכסיה; פירוט ביחס להלוואה שנטלה, שעורי הריבית שהיא נידרשת לשלם ומצב השעבודים על נכסיה; חוות דעת מרואה חשבון המפרטת את תזרים המזומנים של החברה; וכיו"ב. ודוקו – אין באמור לעיל כדי לקבוע כי בכל מקרה צריכה חברה להציג את כל המסמכים הללו. כל מקרה ייבחן לגופו, ויתכן שניתן יהיה להסתפק בחלק מהמסמכים הללו בלבד או אף בפחות מכך." אכן, ניתן להסתפק אף בחלק ממסמכים אלו אך נראה כי עולה מהאמור, כי על החברה התובעת להציג תמונה המשקפת את מצבה הכספי הכולל בכדי לבסס טענה לפטור מהפקדת ערובה.

...

משכך, ומשיקולי מדיניות, לא ראוי להיעתר לבקשת החברה המונעת כולה משיקולים זרים.

במסגרת זו סבורני כי יש ליתן משקל למידת מורכבות ניהול ההליכים, לעובדה כי היקף ההליכים נובע מהתנהלות שני הצדדים, לעובדה כי המשיבות אכן הפקידו במהרה סכום משמעותי של 250,000 ₪ מיד לכשנדרשו בהליך אחר ולעובדה כי על אף שקבעתי שאיתנותן הכלכלית של המשיבות לא הוכחה ברמה הנדרשת לצורך פטור מהפקדת עירבון, בהחלט יש משמעות לשווי והיקף אחזקותיהן בחברה.

לאחר ששקללתי את כלל השיקולים האמורים אני קובעת כי על הערובה להיקבע על הרף הנמוך.

המבקש הגיש נגד המשיבה כתב תביעה וכן בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן – בקשת האישור) "ברכיב של אי הפרשה לפיצויים ולגמל ואי תשלום פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויים ודמי גמל". בהמשך בקשת האישור פורטו שבעה חוקים וכן הסכמים קבוציים וצוי הרחבה שהפרתם הנטענת היא "עילות התביעה הייצוגית". הבקשה אינה מבחינה בין סוגי עובדים זרים חרף שינוי דרמאטי בהסדרים החלים בגין מי שמסווגים כ"מסתננים" בעקבות תיקון 18 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים או החוק) שניכנס לתוקף בעיצומה של התקופה בגינה מבוקש אישור התביעה הייצוגית.

הליך של גילוי מסמכים וקבלת מידע ספציפי הוא קריטי בנסיבות בהן מדובר בתובענה ייצוגית המוגשת על ידי עובד זר הנמצא בעמדת נחיתות ומחסור במידע כנגד מעסיק גדול.

הזהירות הנדרשת כאמור נובעת מנטל ההוכחה המוגבר המוטל על התובע הייצוגי, אשר נועד למנוע אישורן של תובענות סרק שהשלכותיהן על הנתבעים והתנהלותם הכלכלית ועל מערכת המשפט והמשק ככלל הן בעייתיות ובלתי רצויות (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פ''ד סו(1).

במסגרת עקרונות אלה, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ניתנות החלטות בתי הדין בבקשות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית ונקבע היקפה של חובת הגילוי בכלל, ובתובענות המוגשות על ידי עובדים זרים בפרט (ע"ע (ארצי) 16208-07-16‏ ‏ברק גדעון בע"מ - הוברט (25.9.2017); בר"ע (ארצי) 30383-02-17‏ קלינור שירותים לישראל בע"מ - סאולוב; בר"ע (ארצי) 24166-11-15 גלאדוב - תגבור-מאגר כח אדם מקצועי זמני בע"מ (12.1.2016) עניין מיכלביץ).

...

בהחלטת בית הדין לפיה המבקש יהיה רשאי לבקש את המסמכים בשלב מאוחר יותר לא יהיה כדי לסייע למבקש כיוון "שאז כבר יהיה מאוחר והתובע לא יצליח להוכיח את טענותיו בעת ההוכחות". דיון והכרעה לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ועיון בחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לטענת המבקשת, לא רק שמצבה של המשיבה ואשר הצדיק עיקולים זמניים עם הגשת התביעה הלך והתדרדר אלא שלאור האמור לעיל, ריבוי התביעות, ההקף העצום של החובות וההפסדים הממושכים, לא ניתן להסתפק היום בהתחייבות שניתנה על ידי חברת האם שבעצמה וכעולה מהדו"ח שהוגש, כשלה בהתנהלותה, ספגה הפסדים ודרוג האשראי שלה הורד על ידי הבנקים.

ועוד, לטענת המבקשת, מדו"ח החברה עצמה שצורף כנספח [ה], בגין היתנהלות החברה, והטעיית הציבור בכל הקשור לפרויקט תימנע, הוגשה נגד חברת האם בקשה לאישור תביעה ייצוגית על סך של 42 מיליון ₪.

המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן הטלת העיקולים על סכום התביעה, שהוא "זניח" ביחס להקף העצום של פעילות המשיבה וחובותיה, לא יגרום לפגיעה כלשהיא או לכל היותר יגרום לפגיעה זניחה במשיבה כאשר מאידך אי כיבוד פסק הדין לכשיתקבל, יעמיד את המבקשת בפני שוקת שבורה ויגרום נזק גדול.

חרף הסכמת הצדדים שלעיל והתחייבות חברת האם כאמור ובחלוף כ- 10 חודשים, עתרה המבקשת ביום 26/1/21 בבקשה להטלת עיקולים זמנים אצל מספר מחזיקים, בעיקר משום שינוי נסיבות לפיו לאור ריבוי תביעות כנגד המשיבה ודיווחי חברת האם, לא ניתן להסתפק בהתחייבות שניתנה, ולכן שילובן של כלל הנסיבות, מקים חשש לפיו אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

...

בשולי הדברים אך לא בחשיבותם, אתייחס לטענת המשיבה לפיה הדברים שנקבעו בעניין סלע מחייבים גם במקרה דנן ולכן דין הבקשה להידחות.

סיכום בהינתן הנקוב לעיל ובשים לב כי "מקבילית הכוחות" נוטה לטובת המבקשת, בעיקר לאור סיכויי התביעה, ונוכח המשקל הפיננסי המופחת שניתן לייחס לבטוחה, אם בכלל, שוכנעתי כי בנסיבות העניין אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

אשר על כן, לאחר עיון בתובענה, בבקשת המבקשת למתן צו עיקול זמני, בתצהיר התומך בה ובנספחיה ולאחר ששקלתי את הנזק שיגרם למבקשת אם לא ינתן צו העיקול הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיבה אם ינתן צו העיקול הזמני; את הנזק העלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר וכן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הצו צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש, ולאחר ששוכנעתי, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ניתן בזאת, בנוסף לבטוחה שניתנה בתיק, צו עיקול זמני כדלקמן: ניתן בזה צו עיקול זמני אצל 3 מחזיקים בלבד מהמפורטים ברישא של הבקשה, לפי בחירת המבקשת.

כללי - הצדדים, רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים ראשיתם של דברים לצורך העניין כאן, בתובענה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, במסגרתה הופנו הצדדים להליך בוררות בפני הבורר, כב' השופט בדימוס דוד גלדשטיין (ה"פ 43650-07-16).

רק לאחר שהתבקשה על ידי בית המשפט לספק הבהרות בזיקה לבקשת העיקול, התברר כי בנגוד למבוקש בבקשת העיקול, התובעת לא מבקשת לעקל את מניות הנתבעת בחברת BGI וגם לא את כל המניות בחברת BSD, אלא רק את יתרת המניות כהגדרתן בהסכם הפשרה (נספח 12 לבקשת העיקול).

התובעת הציגה לבית המשפט את היסודות למתן סעד זמני, תוך הפניה להחלטת הבורר שעליה התבססה כמו גם התייחסה למצב של הנתבעת כיום ולקיום יסוד ההכבדה גם במועד הגשת בקשה זו. בית המשפט אינו נידרש לידון מחדש בבקשת העיקול שהוכרעה ע"י הבורר או לשבת כערכאת ערעור על הבורר, אלא רק להכריע בשאלה אם יש מקום לאשר את החלטת הבורר.

בכלל זה, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות, דהיינו: האם הנזק שייגרם למבקש העיקול אם לא יינתן הצוו, גדול יותר מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן.

אעיר כי המסקנה מתחזקת לאור העיקול שהוטל ממילא על המניות בהליך בתובענה הייצוגית שנזכרה ע"י הצדדים בטענותיהם (אם כי מובהר, למען הסר ספק, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת גם ללא עניין זה וגם אם יבוטל שם העיקול).

כפי שנפסק, "כידוע בית המשפט לא ייעתר לבקשה לסעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב היתערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הכרעה בתובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות" (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי, ניתן ביום 20/9/2011, סעיף 25).

...

לטענת הנתבעת, היא פרעה את כל חובה לתובעת ויש לדחות את התביעה.

ממילא, גם לאחר ששמעתי את טענות הנתבעת כהוויתן ובמלואן, לא מצאתי מקום להורות על ביטול העיקול.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הנתבעת, כגון בטענות שהליך זה מהווה חלק ממסכת של מאבק שליטה ב- BSD (ועוד), והן נדחות.

סוף דבר: העיקול זמני ייוותר על כנו.

בקשות האישור לפי הנטען בבקשות האישור המשיבות הן חברות שהציגו ללקוחותיהן מצגי שוא כאילו מדובר בחברות העוסקות בליהוק להפקות קולנוע, טלויזיה, פירסומות וכיוצא באלה אשר צברו ניסיון עם הפקות גדולות בישראל.

כמו כן נזכרו בבקשות פסיקות של בתי המשפט לתביעות קטנות נגד המשיבות.

בחודשים אוקטובר ודצמבר 2017, על בסיס כתב האישום שהוגש, הוגשו בתיקים שבכותרת בקשות לצוי עיקול ובית המשפט המחוזי שדן בתיקים באותה עת נעתר לבקשות והורה על הטלת עיקולים זמניים.

משנדחתה טענה זו, בהעדר טענה אחרת בפיו של משיב 2 שזנח את כל יתר טענותיו ובהעדר סיכומים מטעם משיבות 1 ו-3, יש לאשר, כאמור, את ניהול התובענות כייצוגיות, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: התובענות מעוררות שאלות מהותיות משותפות לחברי הקבוצה של עובדה ומשפט; קיימת אפשרות סבירה שהתובענות יוכרעו לטובת חברי הקבוצה; ניהול ההליכים במתכונת של תובענה ייצוגית הוא יעיל והוגן בנסיבות העניין; וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בשולי הדברים אציין כי לנוכח הנימוקים שלעיל לדחיית טענת המשיב 2 איני נידרש להביע, בעת הזו, עמדה בשאלה מה היה דין בקשות האישור אם היה מוכח שכלל חברי הקבוצה זכאים לקבל החזר מלא בגדרי ההליך הפלילי בגין התשלומים ששלמו לחברות אך לא מימשו את זכאותם או שהזכאות מומשה באופן חלקי.

...

דין טענת משיב 2 שיש לדחות את בקשות האישור לנוכח ההסדר בהליך הפלילי – להידחות.

בכך שיכול ובעתיד נפגעים מסוימים יקבלו תשלום מכספי החילוט בהליך הפלילי אין כדי לשנות מן המסקנה שיש לאשר את התובענות כייצוגיות כאשר טענות המשיב בעניין זה שמורות לו במסגרת הדיון בתובענות.

הוראות אופרטיביות אשר על כן, מתקבלות הבקשות לבירור התובענות שבכותרת כייצוגית, וזאת בהתאם לתנאים המפורטים להלן: הקבוצות שבשמן מאושרות התובענות כייצוגית (בשינויים מסוימים מההגדרות המוצעות בבקשות לאישור) הן: בת"צ 24402-02-16: לקוחות שעשו "מבחן בד" (אודישן) אצל המשיבה בבקשה זו ושילמו כספים למשיבה או מי מטעמה אשר לא הוחזרו להם במלואם.