עיקול זכויות אישה במכירת נכס

אשת החייב – הגב' סיגלית, ביקשה להטיל עיקול על מחצית מזכויות החייב בנכס והגישה בקשה לבית משפט למשפחה בקרית שמונה (בתיק תמ"ש 15807/12/13), שם טענה האשה, בין היתר, כי החייב הסתיר ממנה את דבר מכירת זכויותיו בנכס, שלדבריה הנו נכס משותף שיש לה זכויות בו במסגרת איזון משאבים.

...

אני מאשר לאישה להצטרף והיא רשאית להגיש בקשות כנושה או כבעלת זכווית לבית משפט זה, ככל שתמצא לנכון, ובית המשפט ידון בבקשות ככל שיוגשו.

אולם, לאחר שהכנ"ר הודיע שאינו מתנגד לאישור הסכם המכר בתנאי שיתווסף סכום נוסף כמפורט על ידו, ומאחר ואי אישור ההסכם עלול לגורם נזקים שונים למעורבים השונים, כולל לנושים, לחייב, ולאחר שהמבקשת/"הרוכשת" הסכימה להוסיף על סכום התמורה את הסכום שהמליץ הכנ"ר על פי קביעת השמאי שמונה על ידי בית המשפט, ומאחר וניתן יהיה בהמשך להתחקות אחר הכספים ששולמו במסגרת העסקה, למי שולמו על ידי מי שולמו ומה היתה "התחנה הסופית" שאליה הגיעו, וניתן יהיה להורות על ביטול הענקות והעדפות אסורות גם בהמשך, נראה לי כי ניתן לאשר את הסכם המכר בתנאים כפי שיפורט : אני מאשר את הסכם המכר בין המבקשת לחייב, ובכפוף לתנאי הכנ"ר בדבר תוספת תשלום.

אני מורה לכנ"ר להציע 3 בעלי תפקידים, מתוכם יחליט בית המשפט על בעל התפקיד שימונה כמנהל מיוחד.

מזונות אשה לא נפסקו בהתאם להחלטה מיום 24.9.21 אחר זאת, ביום 28.12.21 , הגישה המבקשת בקשתה "לסעד אירעי בהול". בו ביום ניתנה החלטה שלפיה בהתאם לנימוקים שפורטו שם, על המבקשת להודיע האם היא עומדת על הבקשה.

מאליו ברור כי בית משפט זה לא יאפשר ולא ייתן ידו לניסיון סיכול של החלטה של ערכאה אחרת, כשממילא גם אם היה בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת והיה ניתן צו עיקול על זכויות המשיב בדירת המגורים, עדיין לא היה בכך רבותא, שכן עדיין בעת מכירת הנכס, היה כונס הנכסים מבצע .

...

מדובר בתובענה לפסיקת דמי מזונות הקטינות כך שמאליו ברור שנחצה הרף שמתחת לו אין להיעתר לבקשה לסעד זמני בקשר עם רכיב אשר לרכיב ההכבדה המהווה אבן בוחן מרכזית בבקשה לסעד זמני.

מאליו ברור כי בית משפט זה לא יאפשר ולא ייתן ידו לניסיון סיכול של החלטה של ערכאה אחרת, כשממילא גם אם היה בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת והיה ניתן צו עיקול על זכויות המשיב בדירת המגורים, עדיין לא היה בכך רבותא, שכן עדיין בעת מכירת הנכס, היה כונס הנכסים מבצע .

על יסוד מכלול האמור לעיל, הבקשה להרחבת תוצאת צו העיקול הזמני, נדחית.

בהבהרות נוספות שקבל הנאמן מהמגשרת עלה כי עיקול על התמורה שהטילה הנושה תיבתא 2004 בע"מ (להלן: "הנושה תיבתא") הוסר, ולנושה תיבתא אין היתנגדות להעברת הכספים.

עוד נטען כי קבלת טענת הנושים המבקשים משמעה הודאה כי לאשה יש זכויות בנכס בקרית אתא שנרכש במסגרת עסקי החייב, והיא מעולם לא דרשה זכויות בו. לפיכך נטען כי אם תיתקבל טענת הנושים המבקשים כאן, יש לזכות את האשה באותה נשימה במחצית מהתמורה שהתקבלה אגב מכר הזכויות בנכס זה, על פי צו מיום 16.4.2020 במסגרת הליך חידלות הפרעון, ודבר זה יקטין את קופת הנשייה ויפגע באותם נושים מבקשים.

...

אשר לשאר טענות הנאמן בנוגע לאמור בטענות הנושים המבקשים בנוגע לתביעת החוב של הנושה תיבתא, אני סבורה שצודק הנאמן בטיעוניו.

אשר לבקשה להפחתת תביעת החוב של האב והאישה, אף אני סבורה כפי שסבור הנאמן כי אין מקום לכך ואין הצדקה לכך בנסיבות העניין, לאור כל הנימוקים והשיקולים שפורטו בהרחבה בתגובת האב, האישה והנאמן, ולגביהם לא ניתנה תשובה סותרת עד כתיבת החלטה זו. צודק הנאמן גם בתמיהתו מדוע מבקשים לעצמם הנושים המבקשים זכות להתערב בשיקול דעתו של נושה אחר בנוגע לחוב אחר של אשת החייב, שכלל לא הוכח שהוא חוב גם של החייב, ושהאישה והחייב חבים אותו יחד ולחוד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הנושים המבקשים, ומשאלו הגישו בקשה נפרדת ולא הסתפקו בתגובה לבקשת הנאמן וגרמו בכך לסרבול ההליך בבקשה 159, אני מורה כי אלו ישלמו הוצאות בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים לבקשתם, קרי לאב, לאישה ולנאמן.

בעקבות הבהרה זו של מינהל מקרקעי ישראל, קבע בית הדין הרבני בהחלטתו מיום 10.11.1975 כי "מטילים עיקול על זכויות החכירה של הבעל בגוש 30141 חלקה 13, והבעל לא יוכל למכור את החלקה-כל עוד לא יירשם בטבו המגיע לאישה על-פי פסק הדין" [ההדגשה במקור].

כמסתבר, נועד צו עיקול זה להוות תחליף לרישום זכויותיה של האישה, שהרי אלו-כפי שהן קבועות בהחלטתו של בית הדין הרבני בדבר חלוקת הנכס-אינן בנות-רישום.

...

מטעם זה גופו אני סבור כי אין לקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעים.

אך זאת אומר: כל טענותיהם של הנתבעים, הנוגעות לקבילות המסמכים, לנפקותו של ההסכם, ויתר טענותיהם בנוגע לתוכנה של עיסקת המכר, יצטרכו להתברר ביום שבו זכותם של התובעים תקבל משמעות, ולא במסגרת זו. מן הטעמים הללו החלטתי לדחות את התובענה.

התובעים ישלמו יישאו בהוצאות המשפט, וכן ישלמו לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.