עיצום כספי על הפרת חוק קידום התחרות בענף המזון

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט רפי ארניה) מיום 09.09.2021 בעש"א 59113-01-20, שבו נדחה ערעור שהגישה המערערת על החלטת המשיבה להטיל עליה עיצומים כספיים, מכוח חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014.

הממונה רשאי להטיל עיצום כספי על קמעונאי גדול שהפר את הוראות הפירסום, הוא רשאי גם להפחית את העיצום בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנות הפחתת העיצום, ובנסיבות מתאימות רשאי להמציא למפר התראה מינהלית חלף הטלת עיצום כספי, על פי הקבוע בנוהל התראה מנהלית.

לפי האמור בנוהל האכיפה, הנוהל נועד לגבש את העקרונות המנחים בהטלת עיצומים לפי חוק התחרות במזון, לשם קידום אכיפה יעילה של הוראות החוק, תוך איזון בין ההרתעה הנדרשת ובין פגיעה לא מידתית בעוסק מפר חוק.

...

סיכומו של דבר, במכלול הנסיבות הפגם שבאי פרסום נוהל האכיפה, אינו יכול להצדיק את הסעד של ביטול העיצום שהוטל כדין.

מטעמים אלו גם טענת אי הסבירות נדחית.

סוף דבר התוצאה היא שהערעור נדחה.

רקע עובדתי : המערערת הנה רשת מזון אשר מפעילה רשת של חנויות גדולות לממכר קמעונאי של מזון ומוצרי צריכה כאמור בהוראת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד – 2014.

על פי נימוקי ההחלטה על אף שהמשמעות המשפטית של הפרת סעיף 17ב' לחוק הגנת הצרכן הנה הטלת עיצום בסכום של 22,000 ₪ בגין כל אחד ואחד מהמוצרים אשר לא מוטבע עליהם המחיר המדויק הרי שמבחינה מעשית נוהגת המשיבה על דרך "בית הלל" באמצעות עריכת תחשיב מקל תוך חלוקתם של המוצרים למספר קטגוריות נפרדות והטלת העיצום על כל קטיגוריית מוצרים כמיקשה אחת במקום להטיל עיצום כספי על כל מוצר ומוצר באופן נפרד.

...

משכך, אין כל נפקות לכך שנתגלעו סתירות לכאוריות בין גרסת מנהל הסניף לבין דו"ח המפקח בכדי לסתור את הטענות העובדתיות שפורטו בדו"ח קל וחומר לאחר שנערך על ידו דו"ח מסכם ולאחר שגבה עדות ותיעד את ההפרות באמצעות צילום המוצרים ולכן לכך גם דינה של טענה זו להידחות.

כמו כן, לא הוכחה טענת המערערת ולפיה המשיבה ננקטה כנגדה במדיניות מפלה וסלקטיבית ביחס לקמעונאים אחרים ולכן גם דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר : לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים החלטת הממונה בנוגע לעצם הטלת העיצום והיקפו הינה סבירה, מידתית ומאוזנת ולכן אינני מוצא לנכון להתערב בהחלטת המשיבה ולהותיר את סכום העיצום על מכונו.

לפני בימ"ש ערעור על החלטת המשיבה מיום 22.4.20 להטיל עיצום כספי בסך של 108,000 ₪ על המערערת בגין הפרת הוראות חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד – 2004 (להלן: "חוק המזון").

...

על כן הטענה כי נפגעה לכאורה זכות הטיעון אינה מתכתבת עם המציאות, וגם טענת סרק זו דינה להידחות.

החוקר מטעמה ביצע את הביקורת במרשתת בהתאם לחוק, ולכן גם טענת סרק זו דינה להידחות.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ראשת ההרכב, ע' כהן וח' קיציס) אשר ניתן ביום 23.1.2023 בע"א 32844-09-22, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ראשון לציון (השופט מ' פירר), אשר ניתן ביום 24.5.2022 בעש"א 26070-05-21, ואשר בגדריו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, אשר ניתנה ביום 18.3.2021, ובמסגרתה הוחלט להטיל על המבקשת עיצום כספי בסך של 607,500 ש"ח בגין הפרת הוראות סעיף 30 לחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014 (להלן: חוק המזון או החוק).

...

][ לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ראשת ההרכב, ע' כהן וח' קיציס) אשר ניתן ביום 23.1.2023 בע"א 32844-09-22, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ראשון לציון (השופט מ' פירר), אשר ניתן ביום 24.5.2022 בעש"א 26070-05-21, ואשר בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, אשר ניתנה ביום 18.3.2021, ובמסגרתה הוחלט להטיל על המבקשת עיצום כספי בסך של 607,500 ש"ח בגין הפרת הוראות סעיף 30 לחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014 (להלן: חוק המזון או החוק).

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

לאור הרמת המסך הסטטוטורית שבחוק, גם אם נראה בקופיקס "קמעונאי גדול" בכל הקשור לחנויותיה – לא נוכל להימנע מן המסקנה הפשוטה, והיא שהמבקשת, כבעלת השליטה בקופיקס, הינה קמעונאית-על שבכוחה לקבוע כיצד תנוהלנה חנויותיה של קופיקס.

באשר לשיקול הדעת שהפעיל המשיב בכגון דא, המבקשת לא הראתה כל עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעת זה בכלל – קל וחומר, "בגלגול רביעי". לאור האמור, סבורני כי ההכרעות קמא עומדות על יסודות איתנים ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

הפרות נטענות אלו הובילו את רשות החדשנות לפרסם באתר ביום 5.6.23 כי בכוונת הממונה על התחרות (להלן: "הממונה") להטיל עיצום כספי על החברה בסך של 8.6 מיליון ₪ בכפוף לשימוע, בגין וזאת אי מענה לדרישות נתונים כפי שהתבקשה מרשות התחרות.

המשיבה הוסיפה כי בעקבות בדיקת רשות התחרות, הודיעה האחרונה לחברה (הודעה מיום 11.7.23) כי בכוונת רשות התחרות להטיל עיצום כספי בסך של 15 מיליון ₪ בגין הפרה לכאורה של החוק לקידום התחרות בענף המזון, תשע"ד- 2014 (להלן: "חוק המזון").

...

הבקשה לגילוי מסמכים הועברה לטיפולי, ובהחלטה הראשונית מיום 8.8.23 קבעתי כדלקמן: "מעיון בה (בבקשה) עולה כי הבקשה הוגשה יום לאחר הדיווח המיידי בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי ע"י רשות התחרות. דומה כי עיצום זה טרם הוטל וכן נרשם כי החברה טוענת כי פעלה כשורה. במצב דברים זה עולה השאלה האם ראוי לברר את הבקשה כבר בשלב זה או שמא יש להשהות את בירורה ולעכב את ההליך עד שתתבהר התמונה... לפיכך, ובטרם תועבר הבקשה לתגובה, דבר אשר מן הסתם עלול להסב נזק לחברה, וכן ליצור עלויות וודאיות – תודיע המבקשת האם עומדת היא על בירורה". למרות החלטתי הנ"ל וחרף העובדה כי נדרשה הבהרה בטרם העברת בקשת הגילוי לתגובה, הגישה החברה ביום 9.8.23 את הבקשה שבפניי, במסגרתה טענה כי יש לסלק את הבקשה לגילוי מסמכים על הסף, וזאת נוכח היותה בקשה מקדימה את זמנה ותיאורטית גרידא, כפי שיפורט להלן.

כלל זה עלול להוביל למצב בו מוגשת בקשה לגילוי מסמכים שאינה בשלה, והגעתי למסקנה כי זהו המקרה שלפנינו.

במקרים הנכללים בקטגוריה הראשונה, יש לתת עדיפות מכרעת לתובע "הראשון בזמן" שהוא כאמור זה שחשף את הפרשה, ואין לאפשר לגורמים אחרים "לרכוב" על ההליך שהגיש התובע הראשון.

מכל הטעמים הללו, מורה אני על סילוק הבקשה על הסף.