אכן, בית המשפט סבר כי יש מקום להורות כי המשרד המלווה לא ייקח חלק בבחינת ההצעות, "ולו על מנת שלא להעמידו במצב שבו עשויה להיות היתנגשות בין אינטרס הקשור בבצוע תפקידו לבין אינטרס אישי אחר שלו".
אשר לטענת המערער כי היה מקום לקבוע תנאי סף של ניגוד עניינים – בית המשפט עמד על כך שהמכרז כולל הוראות בדבר ניגוד עניינים, ובמסגרת זו אף מוקנית לועדת המכרזים סמכות לפסול הצעתו של מציע בשל ניגוד עניינים (סעיף 100 למכרז).
טענה זו דינה דחייה ולו משום שבית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי מעורבות המשרד המלווה וחברת הניהול בעיצוב תנאי המיכרז הייתה מינימאלית: "ועדת המכרזים היא שהחליטה על השינויים המהותיים במיכרז, ובכלל זה שינוי מתכונת המיכרז, ורק לאחר שהיתה טיוטה מיתקדמת, זו הועברה למשרד המלווה אשר נתן מספר הערות מינוריות" (פסקה 18 לפסק הדין קמא).
...
אינני מוצא מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא לעניין זה.
סוף דבר
אציע לחברותיי כי נדחה את הערעור על פסק הדין, בכפוף להסכמת המשיבה המפורטת לעיל בפסקה 38.
לנוכח הסכמת המשיבה לתיקון המכרז, כמפורט לעיל, אציע כי המערער יישא בהוצאות משפט מופחתות על סך של 15,000 ש"ח.
השופטת ד' ברק-ארז:
בפתח הדברים אציין כי אני מסכימה עם חברי, השופט י' כשר שבשלב הנוכחי, ובשים לב לשינויים שהוכנסו בהוראות המכרז, דין הערעור להידחות לגופו.
ת
השופטת ג' כנפי-שטייניץ:
אני מצטרפת לעמדת חבריי שלפיה דין הערעור להידחות לגופו, מעיקר טעמיו של בית המשפט המחוזי.
