עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישוי

כותרת מכתב הזימון לשימוע הייתה: "התראה והזמנה לשימוע לפני נקיטת צעדי אכיפה, לרבות הוצאת צו להפסקת פעילות למפעל בטון זלפה הממוקם בחלקו הצפוני של הכפר זלפה, הפועל ללא רישיון עסק, ותוך יצירת מפגעים סביבתיים". במכתב ההתראה/זימון לשימוע הנ"ל, נכתב מפורשות, שהוא נימסר מכוח סעיף 14 לחוק רשוי עסקים, בגין עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עסק או היתר זמני, וגם בגוף המכתב הייתה היתייחסות מפורטת לרישיון העסק (סעיפים 7-15), בה צוין שבירור שנעשה מול רשות הרשוי העלה, שלמפעל אין רישיון עסק או היתר זמני.

...

עוד שוכנעתי, שהמפעל גרם לנזק וזיהום סביבתי, וגם אם נעשו על ידו פעולות ורכישות, לשם מניעת המשך זיהום, הרי שאין בכל אלה כדי להימנע מהוצאת צו הפסקת העיסוק המבוקש – אך יש בהם כדי לאפשר למפעל שלא להיסגר באופן מיידי, כפי שהתייחסתי לכך בסעיף 45 לעיל.

דין טענתו הנ"ל של ב"כ המשיבים להידחות – שוכנעתי, ברמת וודאות גבוהה, שרישיון עסק מס' 72, הנושא את התאריכים 16.6.16 עד 30.5.25, לא הוצא כלל ע"י הרשות המוסמכת להוצאתו, ולכל הפחות, וככל שהוצא ע"י גורם כלשהו - הוא לא הוצא כדין, ולא קיבל את ההסכמה והאישור הנדרשים מהמשרד להגנת הסביבה, על כן שוכנעתי, שהרישיון לא הוצא כלל, וככל שהוצא – דינו להתבטל מעיקרו, כאילו לא הוצא כלל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ולאחר שאיזנתי נכונה בין כלל האינטרסים, כולל האינטרס הציבורי באכיפת פעילות בהתאם לחוק, והאינטרס של חופש העיסוק, ולאחר שנתתי את דעתי למכלול הראיות ולהוראות החוק והפסיקה, החלטתי להוציא את צו ההפסקה השיפוטי הנדרש, אך לדחות את מועד כניסתו לתוקף, למשך 12 חודשים, על כן הנני מורה כדלקמן: (1) אני מוציא בזאת צו הפסקה שיפוטי, בהסתמך על סעיף 22ב לחוק רישוי עסקים, בו אני מורה למשיבים, בעלי העסק, המחזיקים או מי שבפיקוחם או בהשגחתם פועל העסק או המועסק בשירותם, כדלקמן: (1) להפסיק את העיסוק בעסקים טעוני רישוי במקום, ללא רישיון או היתר זמני כדין, לסגור את חצרי העסק, לפנות כלים ולהשיב את המצב לקדמותו.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי קיום צו בית משפט בנגוד לסעיף 18 לחוק רשוי עסקים התשכ"ח 1968 ( להלן : " החוק") ועבירה של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רשיון בנגוד לסעיף 4 ו-14 לחוק.

...

ככל שנוגע לע"פ 10594-07-14 ארזים נ' המשרד לאיכות הסביבה ת"א שהוצג לי על ידי ב"כ המאשימה אני סבור קשה לגזור ממנו לעננינו.

לסיכום לאחר עיון בפסיקה , ומתן דגש על הנסיבות החריגות לטעמי לחומרה שיש בהן כדי להקרין על המתחם, אני מוצא שמתחם הקנס הראוי נע בין 50,000 ₪ ל- 120,000 ₪.

לסיכום, לאחר שבחנתי את נסיבות העבירה , מתחם הענישה הראוי ונסיבות הנאשם אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: .

ביום 26.11.07 בב"ש 2068/05 מועצה מקומית מצפה רמון נ' חברת קלאב רמון ואח' ביהמ"ש הרשיע את חברת קלאב רמון בעבירת עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון והורה על סגירת העסק עד ליום 26.5.08, ככל שלא ינתן רישיון עסק עד למועד שנקבע (מוצג ת/34).

...

ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט, נדחה, תוך שנקבע בין היתר: "הטענות המושמעות על ידי המערערים במהלך השנים, דומות להפליא. המערערים יוצרים מצג חסר בסיס ממשי, לפיו האישורים הנדרשים עומדים בפתח, תוך שימוש בטענות משתנות וחסרות בסיס ראייתי אף הן". (מוצג ת/33) בית המשפט התייחס בהחלטתו לטענת הנאשמת כי המקום הושכר לשוכרת בשם קפה ג'ון 13 בע"מ וקבע: "חילופי מחזיקים אינה עילה לאי קיום צווים שיפוטיים". בסיפת ההחלטה נקבע ביחס למבקשת, מלונות מור נעמה בע"מ ולמנהלה, מר משה מזרחי (הנאשם): "מכל המקובץ עולה כי הבקשה מחוסרת כל בסיס, הן עובדתי והן משפטי, שכן נמצא כי המבקשת שבה והעלתה טענות אשר, כפי שציין כב' השופט צלקובניק, כבר נטענו בעבר וכי ההליכים בעניינה נמשכים מזה כעשור שנים מהם עולה תמונה קשה לפיה הן המבקשת והן מנהלה, מר משה מזרחי, ממשיכים לנהל את המלון נשוא הבקשה בין אם בפועל ובין אם על ידי שמאפשרים לאחרים לעשות כן, תוך הפרה בוטה של הוראות חוק התכנון והבניה וניסיונות בלתי נלאים להתחמק מקיום צווים שיפוטיים בדרך הראויה לכל גינוי, אשר על פניו כל מטרתם "דחיית הקץ" במימוש צו לסגירת החצרים והמבנה בו מנוהל המלון אינו נראה לעין".

רע"ס 68874-12-15 מדינת ישראל נ' תמרה טורס 2014 בע"מ (נבו, 31.12.19), אליו הפנתה ב"כ המאשימה – בית המשפט גזר קנס כולל בסך 30,000 ₪ בגין הפעלת מלון בשטח 900 מ"ר ללא רישיון עסק משך 5 שנים עד למועד מתן גזר הדין, הבקשה סורבה ע"י משרד הבריאות.

בענייננו, לא מצאתי כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא התוצאה בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 25,000 ₪.

בשל ההתקדמות לקראת קבלת רישיון עסק, כדי לאפשר השלמת הדרישות וקבלת הרישיון, אני דוחה את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.

· עפ"ג (חיפה) 40095-01-19 מובילי המעיין ואח' נ' מדינת ישראל (14.5.19): המערערים 1-3 הורשעו בשתי עבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, ובשתי עבירות של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עסק, ואחד המערערים הורשע בעבירות על חוק שמירת הניקיון, בגין איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה.

...

לאור כל האמור עתר ב"כ הנאשמים להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 3 קנס בסך 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים הוא כדלקמן: נאשם 2 – בגין העבירות של ניהול עסק להובלת פסולת ללא רישיון עסק מתאים, וניסיון השלכת פסולת ברשות הרבים באמצעות משאית ונגרר שבבעלותו – מתחם העונש ההולם נע מקנס בסך 60,000 ₪ ועד לקנס בסך 200,000 ₪.

· עפ"ג (חיפה) 40095-01-19 מובילי המעיין ואח' נ' מדינת ישראל (14.5.19): המערערים 1-3 הורשעו בשתי עבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, ובשתי עבירות של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עסק, ואחד המערערים הורשע בעבירות על חוק שמירת הניקיון, בגין איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 120,000 ₪ ועד לקנס בסך 300,000 ₪.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 160,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תמורתו.