עימות בין נושים: זכאי מכוח המחאה מול נושה כספי

זאת ועוד, מיד לאחר כריתת החוזה, בחודשים ינואר 2018 ואפריל 2018, נרשמו שעבודים ספציפיים על כל הכספים, הפקדונות והנכסים שמופקדים או שיופקדו או שיירשמו בחשבון הבנק של הנתבעת המתנהל בבנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), כבטוחה לטובת הבנק, לרבות זכויות הנתבעת לקבלת כספים מהעירייה על פי המיכרז.

המסגרת הנורמאטיבית – סיווג הקשר בין חיובי הצדדים לחוזה כאשר עסקינן בחיובים חוזיים הדדיים, יש להבחין בין חיוביים עצמאיים, חיובים מותנים זה בזה, וחיובים השלובים זה בזה; עמדו על כך גבריאלה שלו ואפי צמח בספרם דיני חוזים פרק 18 (מהדורה רביעית 2019) (להלן: "שלו וצמח"): "מעצם טיבו כולל כל חוזה חיובים חוזיים. בחוזה הדדי (סינאלגמטי) מוטלים על שני הצדדים חיובים, ומולם ניצבות זכויות חוזיות... חיובי הצדדים בחוזה הדדי יכולים להיות עצמאיים זה מזה, מותנים זה בזה או שלובים זה בזה...

העד, מר בן עמי: כן, עו"ד כבוב: רק אחרי שהיה כל מה שקרה במישטרה, העד, מר בן עמי: כן לא צריך, עו"ד כבוב: הפיצוץ, העד, מר בן עמי: כן, עו"ד כבוב: העימות והביטול צ'קים.

אכן, נקל לראות שבמקרים מן הסוג האחרון מתקיימים כל המבחנים שנקבעו בסעיף 6 לחוק החברות גם לאחר צימצומה של הרמת המסך בתיקון מספר 3: אלה אותם מקרים חריגים שבהם נעשה השמוש בישות המשפטית על מנת להונות את הנושים, ולזכות לקבל מהם מוצרים או שירותים ללא תמורה.

" (עמ' 5-6) לעומת זאת, בת"א (י-ם) 10167/02 שיש מזרחי בע"מ נ' אזולאי יעקב (פורסם בנבו, 20/4/2005) הרים בית המשפט את המסך, בקובעו כי באותו עניין, כבר בעת יצירת ההיתחייבות החברה הייתה מצויה כבר בפני קריסה מוחלטת: "ויודגש, לדעתי נסיבות המקרה שלפניי הן כאלה, שכאשר נימסר השיק לא היתה סנירי בקשיים סתם, אלא שהיא עמדה בפני קריסה מוחלטת, אשר היתממשה בסופו של דבר תוך זמן קצר בלבד. על כן, המקרה שלפניי הוא מסוג אותם מקרים שבהם מוצדק לעשות שימוש בדוקטרינת הרמת המסך." שיקול מדיניות נוסף אותו מונה חביב סגל, הוא ההבחנה בין נושה רצוני (למשל מכוח חוזה) לבין נושה לא רצוני (כדוגמת נושה מכוח דיני הנזיקין): "הנחת המוצא המנחה את הדין היא שנושים רצוניים יכולים להגן על עצמם מראש... לכן, בית המשפט לא ימהר להוסיף ולהרים לטובתם את מסך ההיתאגדות" [ראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661; ת"א (ת"א) 214235/02 אלי בנטטה נ' עדן רון חברה להשקעות בע"מ (ניתן ביום 22/6/2004); פש"ר (ת"א) 194/98 עו"ד יניב ריחני נ' שלונסקי וינקלר בע"מ (ניתן ביום 11/6/2003); ת"א (ת"א) 33818/01 דלתה פילם ישראל 1994 בע"מ נ' שבת שיווק והפצת מוצרי צלום בע"מ (ניתן ביום 17/6/2004)].

...

אני קובעת אפוא כי אין מקום להטיל בענייננו אחריות אישית על הנתבע מכוח סעיף 54 לחוק החברות.

בעניין טענת התובעת בדבר הסתרת הנתבע את כניסתה של הנתבעת להליכי פירוק, מקובלת עליי טענתו של הנתבע, כי כבר ביום 10/11/2019, בעת שהגיש בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה בתובענה זו, הוא צירף לבקשה את צו הפירוק שניתן כחודשיים קודם, ולכן לא מצאתי כל פגם בהתנהלותו של הנתבע בעניין זה. סוף דבר התובעת לא עמדה בחיובה החוזי להמציא לידי הנתבעת אישורי הטמנה אותנטיים, וכפועל יוצא לא השתכלל חיובה של הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה עבור העבודות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בהמשך נטען שגיל-עד סיפר לבן עמי שבמסגרת היתחשבנות בינו לבין לאור, הוא רכש ממנו וילה, הציג בפניו את הסכם הרכישה והציע לו עסקת מכר לפיה הולידיי ביץ תרכוש כביכול את מניות טנא מן (שבין נכסיה קיימת גם הוילה), בתמורה לכך שהיא תפרע את חובותיה לבנק, תתנהל מול נושיה, ואילו בן עמי באמצעות מניות טנא-מן, יהיה למעשה הבעלים של הוילה.

עם זאת, גיל-עד אישר את העובדות הקשורות לעיסקת החלפת השיקים, והסתבכותו הכלכלית של לאור, אשר מעל בכספי לקוחותיו, ברח מהארץ ביום 16.3.02, וחזר ונשפט רק בעקבות הוצאת צו מעצר נגדו.

בהמשך נוהלו נגדו תביעות רבות על ידי חלק מנושים רבים, שהובילו לפתיחת הליכי פש"ר. גיל-עד הדגיש שלאור הפר את עסקת המכר והוילה נמכרה בשנת 2003 לצדדים שלישיים באמצעות כונס שמונה לבקשת הבנק, אשר לזכותו הייתה רשומה משכנתה.

בן עמי לא מצא לנכון להתעמת עם טענותיו של גיל-עד לעניין ידיעתו אודות הסתבכותו של לאור.

בעל דין מושתק מלטעון טענות עובדתיות סותרות מכוח השתק שפוטי, הנגזר מעיקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי ומניעת ניצול לרעה של בית המשפט (תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ע"א 9056 יעל קניג נגד פקיד השומה י-ם, פורסם בנבו 4.8.14; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכון והשקעות בע"מ, פורסם בנבו 8.3.05; ע"א 4170/14 אילן כהן נ' יהודה (אריק) כהן 14.11.16).

...

בנוסף ולחילופין נטען שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות היות ובן עמי ידע כבר בשנת 2002, כאשר לאור ברח מהארץ, ובאופן וודאי מספר חודשים לאחר מכן כשהוילה נמכרה באמצעות כונס הנכסים לצד שלישי (ת.פ 2175/08 עמ' 79 ש' 30, עמ' 80 ש' 14, עמ' 81 ש' 8-9) ושעסקת המכר לא תצא לפועל.

כחלק מהעברת המניות היתה התמורה בגין הוילה - התיישנות אבל אפילו והייתי קובעת שבן עמי איננו מושתק מלהעלות טענות בעניין התמורה שניתנה כפועל יוצא ממכירת המניות, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ואפרט: דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון בין אינטרסים שונים.

סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את בן עמי לשלם לגיל-עד הוצאות לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 8,500 ₪.

על קצה המזלג אציין כי בטרם הליכי פשיטת הרגל פתחה הנושה תיק הוצל"פ בגין חוב מזונות, מכוח פסק דין של בית הדין הרבני משנת 2005 שנותן תוקף להסכם גירושין שנחתם בין הצדדים.

בעירעור טען, כי בשנים 2006-2007 קיבל את שכרו באמצעות המחאות שהפקיד ישירות לחשבון הנושה כתשלום המזונות ובהמשך, ביקש ממעסיקיו האחרים להפקיד את משכורתו לחשבונה של הנושה כתשלום המזונות (ואף מעבר לכך).

למעלה מחודשיים ושבוע לאחר שניתן פסק הדין בעירעור - במסגרת תשובת החייב מיום 30/5/18 לבקשת המנהל המיוחד למתן הוראות למימוש זכויות החייב בנכס מקרקעין (בקשה מס' 26) - ביקש החייב עיון חוזר בפסק הדין, לשיטתו, מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 (הפקודה).

הנושה הגישה בקשה לאישור ההסכם עם הסכום הגבוה על מנת להציב את החייב מול עובדה מוגמרת ומול שוקת שבורה, כשהוא אינו מיוצג ואין לו כסף לשכור עו"ד להתעמת עימה.

...

לפניי בקשת החייב לעיון חוזר בפסק הדין מיום 18/3/18 שניתן על ידי בערעור על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב שהגישה גרושת החייב בגין חוב מזונות; שלפיו נדחה הערעור והכרעת המנהל המיוחד, אשר אישר את תביעת החוב בסך של 507,549 ש"ח בדין קדימה, נותרה על כנה (עש"א 778-10-18, להלן: פסק הדין או פסק הדין בערעור).

כמו כן, אף שהסמכות לעיון מחדש בהליך פש"ר היא רחבה יותר מאשר בהליך אזרחי רגיל, אין לאפשר לעקוף את הדרישה שערעור על החלטה כזו או אחרת או בקשת רשות ערעור, יוגשו תוך תקופה מסוימת, באמצעות בקשה לעיון חוזר בהחלטה (לוין וגרוניס פשיטת רגל, מהדורה שלישית, תש"ע - 2010 ס' 59 בעמ' 124).

נקבע כי: "6. ... ברי כי אין להלום מצב שבו המבקשת, אשר לא השיגה על ההחלטה הראשונה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, 'עוקפת' הלכה למעשה את המועדים הקבועים בדין באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה שעליה היא מבקשת לערער, כשנה לאחר ההחלטה ...". כך גם החלטת כב' הש' מינץ ברע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל (19/7/18): "10. אמנם, הבקשה מופנית לכאורה כלפי החלטת בית המשפט מיום 14.5.2018 שלא להיעתר לבקשת מבקש לעיון מחדש בהחלטה להורות על מימוש דירת המגורים על מנת לכסות את חובותיו. ואולם, הלכה למעשה, הבקשה מיועדת לתקוף את ההחלטה המקורית שהורתה על מימוש דירת המגורים, שניתנה עוד ביום 23.4.2017, ולכל המאוחר ביום 24.2.2018. זאת אין להלום. המסלול הדיוני שהיה על המבקש לנקוט היה הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית ... במועד הקבוע לכך בדין. לא ניתן לרפא או לעקוף את אי הגשת הבקשה לרשות ערעור במועד בדרך של הגשת בקשה 'לעיון חוזר' בהחלטה אותה מבקשים לתקוף למעשה ... ואציין, כי דברים אלו נכונים גם בהתחשב בסמכות הרחבה הנתונה לבית המשפט לפשיטת רגל לפי סעיף 181 לפקודה לעיין מחדש בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל. במקרה זה גם לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה המקורית ואין מדובר במצב בו טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה, המהווה מקרה המצדיק אף הוא עיון מחדש בהחלטה שאינה בגדר 'צו בפשיטת רגל'..." על פי הפסיקה שלעיל, לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב יחסית בשאלה האם לאפשר עיון חוזר בהחלטה, אך בהפעלת שיקול הדעת יש לתת את הדעת לעקרון סופיות הדיון.

סוף דבר מכל אמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

במעמד ישיבת קדם המשפט הבהיר ב"כ הנתבעים שמטרת הנתבעים אינה לסלק את התביעה על הסף, אלא שהתביעה תתברר מול הממחים ("אני אומר הפתרון הכי נכון, אם אנו מדברים על מדרג חפוש האמת, הסילוק על הסף הפתרון הכי גרוע, לברר המשפט כפי שזה נעשה פה, זה פתרון ביניים ולברר המשפט מול שלושת בעלי הדין האמתיים, זה פתרון האמתי, זו המטרה של הבקשה". פרוט' עמ' 8, ש' 10-12).

אין המחאה בנזיקין ראשית ובהתאם לסעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה" (הדגשה הוספה).

על אף שהושמעה בפסיקה ביקורת על הקף האיסור העולה מסעיף 22 לפקודת הנזיקין, המצב המשפטי הקיים שולל מהממחים את האפשרות להמחות לתובע עילות תביעה נזקיות (ע"א 5251/10 יעקב כספי בע"מ ואח' נ' Banco Bilbao Vizcaya ,Argentaria.S.A ואח'.

דומני כי עם כל אי הנחת, ככלל, התשובה על שאלה זו תהא שלילית בשל העובדה כי אין מדובר באותם צדדים ואחת האפשרויות הנתונות לחייב על מנת לצמצם את ההטרדה העלולה להגרם לו מריבוי הליכים מתוקף זכות שפוצלה בדרך של המחאה, היא לעתור מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי לצרוף הממחה או הנמחים האחרים, לפי העניין, להליך שהוגש נגדו על ידי נמחה של חלק מזכות (ראו והשוו Restatement (Second) of Contracts § 326 (1981)))" (הדגשה הוספה. ע"א 6992/15 העמותה האזורית לקידום הילד והנוער (ע.ר.) (בפרוק) נ' מועצה מקומית כפר מנדא. 27/09/17)‏‏.

...

בעקבות חשש שמא החל מחודש אוקטובר 2022 הועברו הכספים המגיעים לחברות לידיה של בר הובלות, ונוכח חקירת בעלי התפקיד אשר העלתה ממצאים כי בר הובלות לכאורה פועלת בנעליה של בר הנדסה, פנו בעלי התפקיד ליראב בדרישה כי האחרונה תעביר לחברות את הכספים המגיעים להן מכח המחאת הזכות.

לעמדת בעלי התפקיד לא חל עליהם הנטל הנידרש לשם מתן סעד זמני בהתאם לסדרי הדין הרגילים, ולכל הפחות יש להפחית ממנו, בין היתר נוכח הנחיתות האינפורמטיבית שלהם בהליך זה. על מנת לאזנה, נידרשת הקפאת מצב הדברים בכדי למנוע מצב בו הנושים ימצאו את עצמם למול שוקת שבורה.

עם זאת, יראב כופרת בטענות בעלי התפקיד בדבר "קנוניה" בה לקחה חלק לצורך "ריקון המחאת הזכות מתוכן". האנטרס היחיד של יראב הוא כי העבודות אל מול עריית נצרת יתבצעו על ידי קבלן משנה כזה או אחר, וכי הכספים יועברו לאן שהם צריכים להיות מועברים, אם על ידי המחאת זכות ואם באופן ישיר.

...

הטעם לכך נעוץ בנחיתות האינפורמטיבית בה מצוי בעל התפקיד ביחס לצד שכנגד בכל הנוגע לנכסי החייב וזכויותיו (ראו את החלטתי לאחרונה בחדל"ת (מחוזי ת"א) 17156-10-19 א. דורי בניה בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחלקת תאגידים, בפסקה 41 (נבו 16.3.2023) וההפניות שם).

מנגד, אם בסופו של דבר לא יוגש הליך עיקרי, או שיוגש אך התביעה תידחה, אזי הסכומים המעוכבים יוחזרו לבר הובלות.

סוף דבר נוכח הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה מתקבלת.