רקע עובדתי
על פי עובדות כתב התביעה, התובעת הישתתפה במיכרז "מחיר למישתכן" אשר הוצא על ידי הנתבעת וביום 19/5/16 קיבלה הודעת זכייה, בה צוין כי מועד הזכייה נקבע ליום 16/5/16 והתובעת נידרשת לשלם סכומי כסף בגין המיגרש תוך 180 ימים, דהיינו עד ליום 12/11/16.
באשר לטענת הנתבעת כי משלא הוגשה עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת המכרזים , נחסמה האפשרות בידי התובעת לתבוע בעילת נזיקין , הרי משהנתבעת בהגינותה, הסכימה לקיומה של עילת התביעה בגין במתן הודעת ביטול הזכיה ומכאן העיכוב בהשבת הכספים, הרי זו עילה שבנזיקין, ואם כך, מדוע תיחסם דרכה של הנתבעת בפני בית המשפט, ככל ובידה עילות נוספות כפי שפורט לעיל ואשר הן נושקות זו בזו.
...
אשר לטענת התובעת בדבר קיומו של הסדר דיוני המתיר לתובעת להגיש תובענה נזיקית , תוך השתקת הנתבעת מלטעון כנגד הגשתה, על כך נתתי את דעתי בהחלטה משלימה מיום 27.03.19 , שם נקבע, לאחר עיון בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי וההסדר הדיוני אליו הגיעו ב"כ הצדדים, כי אין יסוד לטענה זו ולפיכך היא נדחית.
סוף דבר – התוצאה היא איפוא כי טענות התובעת כנגד החלטת ועדת המכרזים ברשות, לגופה, לעניין עצם ביטול זכית התובעת במכרז וכן ביחס לשיעור חילוט כספי הערבות וכן ביחס להליכי פרסום המכרז החדש ומועדו, כל אלה אינן בסמכות בית משפט זה ולפיכך הבקשה מתקבלת בעניינן.
מנגד מצאתי , כפי שפורט לעיל, כי יתר טענות התובעת לעניין נזק כספי אשר נגרם לה בגין עיכוב בהודעת הביטול והשבת יתרת הכספים ששולמו על ידה , מעבר לחילוט מחצית כספי הערבות , וכן הסתמכותה על מצג שווא לכאורה במשך הזמן האמור, לרבות אי משלוח שובר לתשלום המועד, כטענתה, אלה הן טענות אשר יש בסמכותו של בית המשפט לדון ולפיכך בעניינן בקשת הנתבעת - נדחית.