עילת מעצר בשל חשש להימלטות מהדין או שיבוש הליכי משפט

בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, וכי מעשיו מקימים עילת מעצר – הן בשל מסוכנותו והן בשל החשש לשיבוש מהלכי משפט מצידו.

כמו כן נטען כי על בית המשפט להיתחשב רק בחומר מודיעיני בעל משקל רב, וכי ראוי לקבוע מבחן משפטי ברור לעניין זה. דיון והכרעה כידוע, בדונו בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נידרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך בשמירה על בטחון הציבור ועל תקינות ההליך הפלילי, ובמסגרת זו עליו לשקול את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, חלוף הזמן מאז מעצרו, קצב ניהול ההליך העקרי והסיבות להתמשכותו, קיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט וקיומה של חלופת מעצר שביכולתה לתת מענה לעילות המעצר (ראו למשל: בש"פ 10055/17 ‏מדינת ישראל נ' כולי, פסקה 10 (1.1.2018); בש"פ 6517/21 מדינת ישראל נ' אלצנע, פסקה 6 (14.10.2021)).

כפי שציינתי בעבר, מדובר בכלי שיש לעשות בו שימוש במשורה, למשל במקרים שבהם קיים חשש להמלטות מן הדין, לשיבוש הליכי משפט או לבצוע עבירות נוספות תוך כדי תקופת המעצר (ראו: בש"פ 8811/16 אבראהים נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (16.11.2016)).

...

עוד אוסיף, כי מקובלת עלי העמדה העקרונית לפיה כדי שחומר מודיעיני ישמש בסיס להחלטה על הארכת מעצר, עליו להיות ממשי ועדכני.

לנוכח כל האמור, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת המעצר כמבוקש, בכפוף להמשך ביקורת שיפוטית הדוקה בעניינו של המשיב ביחס להתקדמות ההליך העיקרי מדי 90 ימים, כפי שנקבע בהחלטות קודמות בעניינו (בש"פ 5080/21, השופט א' שטיין ובש"פ 493/22 הנזכר).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת במובן זה שמעצרו של המשיב 1 יוארך החל מיום 27.7.2022 למשך תשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 48914-08-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

ב"כ המערער הוסיף וציין כי למערער אין כל עבר פלילי קודם וכי לא הובע בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים כל חשש מהימלטות מפני הדין או משיבוש הליכי משפט.

משקיימות ראיות לכאורה, קיימת גם עילת מסוכנות, ובית המשפט דחה כאמור את הדיון וההכרעה בשאלת מעצרו של המערער עד תום ההליכים כדי לבחון את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר חרף מעצרו של המערער מאחורי סורג ובריח.

...

ראשית נקבע כי המסקנה העולה מההלכה הפסוקה היא שאם המערער מעוניין לצאת לחופשות ללא ליווי, כמתואר בעתירה, היה עליו לנקוט במסלול הפלילי ולהגיש בקשה בגדר ההליך שבו הוא עצור עד למתן החלטה אחרת.

מנגד טענה ב"כ המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

אני סבורה כי די בטעמים המהותיים כדי לדחות את הערעור.

המסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות עומדת בעינה גם אם לא נביא בחשבון את החששות שהובעו בפסק דינו של בית המשפט קמא מפני שיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על הקטין או על עדים אחרים, או החששות הכרוכים מהימלטות מהדין.

לאור כל זאת, וחרף הצער והכאב הכרוכים בכך – הן מבחינת המערער והן מבחינת משפחתו, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בבקשה נטען כי נגד המשיב קמות עילות מעצר בשל מסוכנותו, הנלמדת מהתנהלותו האלימה, ובשל החשש לשיבוש מהלכי משפט, נוכח העובדה שנמלט לאחר הארוע ונתפס רק ביום 30.6.2022.

ביום 3.10.2022 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

...

לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בעת הזו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שאני מורה על הארכת מעצרו של המשיב (בפעם השנייה) החל מיום 13.7.2023 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 44979-10-22 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

אשר לעילת המעצר נטען לקיומה של עילת מעצר סטאטוטורית לפי חוק המעצרים, זאת בצד החשש מהימלטות מדין.

יש לציין, כי קיים יחס ישיר והפוך בין "עוצמתה" של עילת המעצר – כגון מידת החשש להמלטות מן הדין, החשש לשיבוש הליכי המשפט או המסוכנות הנשקפת מן הנאשם – לבין מידת נכונותו של בית המשפט לשקול חלופת מעצר.

...

כפי שאבהיר להלן, אני סבור כי ישנן ראיות הקושרות לכאורה את המשיב למיוחס לו בכתב האישום, אולם ישנה חולשה מסוימת בראיות ביחס לאירוע המרכזי של גרימת חבלה של ממש.

המסקנה הנובעת ממכלול האמור לעיל הוא כי המבקשת הציגה ראיות שדי בהן כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לאירועים נשוא כתב האישום.

משכך, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים הבאים: החשוד ישהה בתנאי מעצר בית מלא עד לתום ההליכים נגדו בבית שכור של מר אבו אלהיג'א עמאר, בעין הוד.

נקבע, כי בעיניינו של העורר מתקיימים עילות מעצר של מסוכנות, שבוש הליכי משפט וחשש להמלטות, וכי לא ניתן לתת בעורר אמון בסיסי הדרוש לצורך שיחרורו ממעצר.

...

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים שלפניי, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

עם זאת, לא שוכנעתי כי ניהול התיק עוכב באופן ממשי בשל התנהלות פסולה של איזה מהצדדים להליך.

הנה כי כן, לאחר שבחנתי היטב את ענייננו של העורר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא; ומשכך הערר נדחה.