עילה אישית בתביעה ייצוגית

סמכות בית משפט לאשר ניהול תובענה ייצוגית גם כאשר מבקש בקשת האישור נעדר עילה אישית, ולמנות תחתיו תובע ייצוגי חלופי שלו עילה אישית: "מקום שבו כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית מתקיימים פרט לתנאי זה, ניתן להורות על החלפת התובע המייצג באחר בעל עילה אישית" (עניין דיסקונט, סעיף 16).

...

בטרם הוגשה בקשת האישור שלח ב"כ המבקש "פנייה מקדימה בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית" אל חצי חינם (ראו: נספח 8 לבקשת האישור), ובו נכתב: "בטרם הגשת בקשת האישור מצאנו לנכון, לפנות אליכם במכתב זה, וזאת בכדי לברר האם בכוונתכם לחדול מן ההפרות האמורות ולקיים את כלל הוראות הדין, במסגרתו תתחייבו לשנות את שיטות השיווק הפסולות לאלתר, וכן האם אתם מוכנים להציע למרשנו, לרבות לחברי הקבוצה שנפגעו ואותה בכוונתו לייצג, פיצוי הולם... חרף העובדה שבאפשרותו של מרשנו היה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית מבלי לפנות אליכם תחילה, מרשנו מצא לנכון לפנות אליכם בשלב זה במטרה לנסות ולסיים את העניין בפשרה... ככל שלא תשכילו להגיע לפשרה, יאלץ לפנות מרשנו לערכאות המשפטיות המתאימות ולנקוט בכלל ההליכים המשפטיים שלאל ידו ולנקוט בהם בדין, לרבות עמידה על חיובכם בפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק..." פנייה זו של המבקש ובאי כוחו משקפת לטעמי את המטרה האמיתית בהגשת בקשת האישור – הפעלת לחץ על חצי חינם להתפשר עמם, ואני סבורה כי יש בפנייה, למצער טעם לפגם.

להדגיש כי מסקנה זו גם נובעת מהצורך לבסס את הקשר בין השימוש בכלי הפרוצדוראלי החשוב של תובענה ייצוגית ובין המטרות הברורות שהציב המחוקק לשימוש שיעשה בכלי הפרוצדוראלי הזה כמפורט בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור כל זאת, בקשת האישור נדחית.

עוד לעניין דרישת קיומה של עילה אישית להגשת תובענה ייצוגית, שקיומה הוא כידוע אחד התנאים הדרושים לצורך אישור תביעה ייצוגית על פי החוק (סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), יפים גם דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בדנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, בפיסקה 6, כדלקמן: "אין מחלוקת כי התובענה הייצוגית אינה מעמידה עילות חדשות ואינה אלא כלי דיוני המאפשר לאחד תביעות רבות בתובענה אחת מסיבות דיוניות ומהותיות. נידרש קיומה של עילת תביעה אישית כתנאי ראשון לפתיחת שעריה של התובענה הייצוגית בפני התובע. דרישה זו מופיעה בכל החוקים המסדירים את התובענה הייצוגית (לעניין זה ראו למשל פסק-דיני בע"א 2967/95 הנ"ל [3])." (הדגשה שלי –ל.ב.) מן הכלל אל הפרט- משהותוותה מסגרת הדיון, אפנה לבחון לגופן את טענת המשיבה ובהתאם לה דין התביעה סילוק על הסף בהיעדר עילה משהמבקש לא הניח כל תשתית עובדתית מינימלית באשר לעצם ביצוע העיסקאות עם המשיבה, מועדי ומקומות ביצוע העיסקאות הנטענות וההפרות הנטענות.

...

לאור כל המפורט לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה סילוק על הסף.

אציין כי בנסיבות בהן המבקש לא עתר לתיקון הבקשה על דרך הוספת התשתית הראייתית החסרה ויתרה מכך, אף לא מצא לפרט תשתית עובדתית הנדרשת במסגרת תשובותיו ומשכך, חזקה היא שאין הפרטים האמורים מצויים בידו – הרי שדין הבקשה במתכונתה – דחייה על הסף ולא מצאתי להורות על תיקונה.

סוף דבר; לאור כל האמור אני מורה על סילוק הבקשה לאישור והתובענה הייצוגית על הסף.

המשיבות טענו כי בנסיבות דנן לא מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית שכן למבקשת אין עילה נגד המשיבות, והתובענה נעדרת מבקש בעל עילה אישית נגד המשיבות, לא קיימת אפשרות סבירה שהטענות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, אין בנמצא קבוצה הומוגנית, בירור התביעה בהליך ייצוגי איננו יעיל והוגן, ובררת המחדל היא שלא לאשר תביעה ייצוגית.

...

בנסיבות דנן, אנו סבורים כי התובענה הייצוגית אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכן לא מצאנו כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה.

לסיכום מכל האמור לעיל, דין בקשת האישור להידחות.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

מן המקובץ עולה כי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נועד להגביל את זהותו של מי שרשאי להגיש תובענה ייצוגית לבעלי זכאות אישית לסעד המבוקש בתובענה – הא ותו לא. האמור בסעיף זה אינו בא להגביל בדרך כלשהיא את הסעד אותו ניתן לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית (השוו להגדרת המונח "עילת תביעה" בסעיף 6 לתקנות 2018: "מסכת העובדות הנדרשות כדי לזכות את התובע בקבלת הסעד שהוא מבקש").

...

סוף דבר מכל הטעמים שמניתי, הנני מציע לחבריי שנקבל את הערעור דנן ונחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת שידון בבקשת האישור מבראשית ויכריע בה לפי שיקול דעתו על בסיסן של אמות-המידה אשר חלות על תובענה ייצוגית שמבוקשה סעד הצהרתי השולל טענת-זכות של הנתבע.

חוק תובענות ייצוגיות מכיר מפורשות באפשרות להגיש תובענה ייצוגית למתן סעד הצהרתי (סעיף 22(ב)(1) לחוק), וכשלעצמי לא שוכנעתי כי יש להגביל תביעה שכזו לסעד הצהרתי "התקפי" בלבד.

בשאלה הנוגעת להעברתה של הלכת בנין מהעולם – סבורני כי אין הכרח להכריע בשאלה זו בשלב זה. עניינו של המערער והקבוצה אותה הוא מייצג ממילא ייבחן מחדש על ידי בית משפט קמא בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין ולא מן הנמנע שהוא יידרש, ביתר הרחבה, לעילות התביעה שהעלה המערער שכללו עילות נוספות מעבר לעילת ההתיישנות.

בעיניין ת"צ (מחוזי- ת"א) 42796-09-14 ליאור שחטר נ' רשות מקרקעי ישראל, פס' 29 (פורסם בנבו, 1.4.2019) (להלן: "עניין שחטר") דחה בית המשפט המחוזי בקשת אישור שהתבססה על עילת תביעה אישית שהתיישנה, וקבע כי הוראת סעיף 26(ב) לחוק תובענות ייצוגיות המאריכה את תקופת ההתיישנות חלה רק על תביעה אישית של אדם הנמנה על חברי הקבוצה של התובענה הייצוגית שנדחתה או נמחקה, ואינה מאריכה את תקופת ההתיישנות להגשת תובענה ייצוגית חדשה באותה עילה.

...

בעניין רע"א 3431/15 יוטרייד פרמיום בע"מ נ' יושרה - עמותה לקידום היושרה בשוק ההון (פורסם בנבו, 16.7.2015)‏ נקבעו הדברים הבאים, היפים לענייננו: "המנגנון להחלפת תובע ייצוגי הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות נועד בעיקרו כדי לשמר בקשה אשר עומדת בכל התנאים הקבועים בסעיף 8(א) וזאת על מנת לייעל את המשך הדיון בתובענה הייצוגית שנמצאה ראויה לבירור, כאמור. ואולם, השימוש במנגנון זה ייעשה רק במקרים שבהם לא ניתן היה לצפות מראש כי אין בידי התובע המקורי עילת תביעה אישית... לעומת זאת, אין מקום להפעלתו באופן הנותן יד להתנהלות בלתי הולמת של מי אשר היה מודע כבר בעת הגשת בקשת האישור כי הוא אינו כשיר להגישה על פי תנאי החוק, וכזה הוא המקרה בענייננו. זאת ועוד - הפעלתו של מנגנון החלפת התובע המייצג על פי סעיף 8(ג)(2) הנוגע לענייננו מותנית בכך שבית המשפט מצא כי מתקיימים כל התנאים הנדרשים לאישור הבקשה הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. למסקנה כזו יכול בית המשפט להגיע רק בסוף הדיון בבקשה לאישור, ואילו בענייננו נענה בית המשפט לבקשה להחלפת התובע המייצג בטרם החל כלל הדיון וממילא בטרם בחן והכריע בשאלת התקיימותם של התנאים האמורים" (פס' 5) (ההדגשה אינה במקור-א.ב).

מכל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.

אינני מקבלת את בקשת המבקש שלא לחייבו בהוצאות.