עיכוב תשלום שכר בגין הקלות במס, בהתאם לחוק מס הכנסה

השופט אילן סופר לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב יפו(השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר יהונתן דקל ומר צבי שטרן; סע"ש 35237-10-15) מיום 27.11.17, במסגרתו חויבה המבקשת 2 (להלן- המבקשת וגם החברה) לשלם למשיב פצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי הלנת שכר בסך כולל של 190,612 ש"ח. מנגד חויב המשיב לשלם למבקשת תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,208 ש"ח. הרקע לבקשה המבקשת היא חברה העוסקת בהפקות וייצוג אומנם ברחבי הארץ, אשר היתאגדה בחודש יולי 2009, כאשר המבקש 1 (להלן- המבקש וגם המבקשים) הוא הבעלים והמנהל הרשום של החברה.

שכר קובע של המשיב– נקבע כי, בהתאם לפסיקה, עמלות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פצויי פיטורים, זאת להבדיל מבונוס אישי; הוכח שהעלאה בשכרו של המשיב חלה על החלק של שכר הבסיס ועל החלק של העמלות; אין כל נפקות לאופן בו שולמו העמלות למשיב ויש לראות בהן כחלק משכרו של עובד, שכן לא עלתה מצד המבקש כל טענה שהמשיב ניהל עסק עצמאי שבמסגרתו סיפק את שירותיו לחברה, והטענה העיקרית היתה שהמשיב מעל באמונה של החברה ו"גנב" את לקוחותיה.

המבקשים מציינים בתשובתם כי במסמכים שצרף המשיב לתצהירו יש ניסיון להטעות את בית הדין בנוגע למצבו הכלכלי ולכן הם עומדים על חקירת המשיב בעיניין זה. לטענתם, המשיב לא הוכיח ששכר דירה ברמת השרון לבד; הרכב שרכש משועבד לבנק לאומי, והוא גם הפחית משמעותית את הפעילות העסקית שלו חרף אסמכתות שהציג לגבי מכירת הופעות לרשויות המקומיות, ולא הציג דו"חות מס, המשווים בין הכנסותיו לעבר לבין הכנסותיו כיום.

בין שני התנאים מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסכויי העירעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).

...

אולם, במקרה שלפני לא שוכנעתי כי הגשת הבקשה כשבוע לאחר הגשת הערעור, מהווה שיהוי המצדיק את דחיית הבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה, וזאת מן הטעמים הבאים: לעניין סיכויי הערעור – לב הערעור הוא סכום פיצויי הפיטורים, שהקביעות לגביו מושתתות בעיקרן על התרשמותו של בית הדין מהראיות שהוצגו בפניו וממצאיו העובדתיים לגבי נסיבות התפטרותו של המשיב תוך רצון הדדי של הצדדים לסיים את קשרי העבודה ביניהם, ובהתאם לכך הסכמה בדבר תשלום פיצויי פיטורים חרף התפטרות המשיב.

סוף דבר - משלא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע, הבקשה נדחית.

על כן, הטיל מנהל מע"מ כפל מס (מס עיסקאות לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ)) על אביבי וכפל מס (מס תשומות לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ) על המבקש.

על פי השומה שערך המשיב, חויב המבקש בתוספת הכנסה בסך של 6,326,131 ש"ח בגין שנות המס 2015-2011, לאחר שלא הותר ניכויין של הוצאות בייצור הכנסה בגין שכר עובדים וקבלני משנה.

לאחר שבחן את התחשיב הכלכלי שערך המשיב, קבע בית המשפט כי הוא סביר ונערך על סמך נתוני עסקו של המבקש, תוך נקיטת הנחות מוצא המקילות עמו.

עירעורו של המבקש נדחה והוא חויב לשלם הוצאות משפט לטובת המשיב בסך של 35,000 ש"ח. לשלמות התמונה יצוין כי בסיכומיו הודיע המשיב כי החליט לבטל את השומות שערך לשנים 2012-2011, בשל היתיישנות, מבלי לגרוע מסמכותו לערוך שומה לשנים אלה מכוח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

כך למשל, המבקש נימנע מלקיים את החלטת בית משפט זה שלא לעכב את תשלום קרן חוב המע"מ שלו בהליך ערעור המע"מ (החלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 2.12.2018).

...

להוכחת מצבו הכלכלי צירף המבקש מכתב פיטורים מחברת אלקטרה בה עבד וכן תדפיס של חשבון עו"ש. בתגובתו לבקשה טען המשיב כי דין הבקשה להידחות.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, החל מחודש מאי 2017 ועד מרץ 2018, פעלו הנאשמים במשותף בניהול העסק, בעוד שהנאשם שלט וניהל בפועל את העסק בידיעתו והסכמתו של נאשם 1 שפעל בהתאם להנחיותיו של הראשון, ובין היתר פעלו לבצוע עבירות מס שונות, במטרה להיתחמק ולהשתמט מתשלום מס. מעובדות האישום הראשון עולה כי בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, יחד עם הנאשם 1, קיבל הנאשם 19 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס בסכום כולל של 2,663,540 ₪, על שם תשעה עסקים שונים, וזאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות עיסקאות לגביהן הוצאו (להלן: "החשבוניות הכוזבות").

במעשים אלו הורשע הנאשם ב- 19 עבירות של ניכוי מס תשומות במטרה להיתחמק ולהשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו -1975 (להלן: "החוק"), ובניהול או הרשאה לאחר לנהל פנקסי חשבונות כוזבים, או רשומות כוזבות אחרות במטרה להיתחמק או להישתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.

ברע"פ 1929/18 אריאלי נ' מדינת ישראל (26.4.2018), נדחתה בקשה לרשות ערעור שהגיש מבקש לאחר שערעור על קולת העונש היתקבל, משהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של ניכוי מס תשומות ללא מיסמך, ובעבירות מסירת ידיעה או דוח כוזבים, למע"מ כשגובה המס היה 281,404 ₪, אך חלק ניכר מהמחדל הוסר.

גזירת העונש בתוך המיתחם נתתי דעתי לכך שהנאשם נשוי ואב לשני ילדים בוגרים הסמוכים על שולחנו, מסייע לאימו החולה (כפי שהעידה לפניי בדאגה לבנה ובכאב לב), הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה על מעשיו, מצבו הכלכלי בכי רע, הוא מתמודד עם חובות ומשתכר בשכר נמוך בהיותו שכיר.

לעומת זאת, בהרשעתו האחרונה מיום 2.3.2022 נדון הנאשם בגין אי הגשת שני דוחות מס הכנסה, למאסר מותנה, קנס והתחייבות, לפיכך מדובר בעבירה רלוואנטית לענייננו.

לבקשת המאשימה ובהסכמת הנאשם מוטל צו עיכוב יציאה מהארץ על הנאשם, עד למועד התייצבותו למאסר.

...

בבחינת מעשיו של הנאשם בנסיבותיהם בהתאם לעקרון ההלימה, ונוכח הפסיקה הנוהגת ביחס לעבירות דומות שביצע הנאשם בנסיבותיהן, אני סבורה כי נכון לאמץ את מתחם העונש שטענה לו המאשימה, וקובעת כי הוא נע בין 10 ועד 24 חודשי מאסר בפועל, וקנס שנע בין 25,000 ₪ ועד 50,000 ₪.

הנאשם חסך בהודאתו בזמנו של בית המשפט ונטל אחריות על מעשיו, ואולם מקובלת עליי טענת המאשימה, כי משקל הודאתו מוגבל, שכן הסרת המחדל היא חלק חיוני מנטילת האחריות בעבירות אלו, והתוצאה היא שחובו לקופה ציבורית עומד בעינו.

במכלול השיקולים לקולה וחומרה, אני סבורה כי נכון לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

באישום השני - הפרת החובה לתשלום המס המגיע לתקופת הדוח התקופתי עם הגשתו - 2 עבירות על פי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975, בצרוף סעיף 88 לחוק האמור וסעיפים 23 (ב) (1) ו-27 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975.

טענות הצדדים: ב"כ המאשימה עמדה על טיב העבירות בהן הורשעו הנאשמים, על כך שמדובר ב-12 דוחות תקופתיים שלא הוגשו, כאשר שבעה מהם לא הוגשו בתוך המועד הקבוע בחוק, ולפחות שבעה מתוכם, הוגשו, ללא צירוף תשלום המס, דבר שגרם לעיכוב תשלום מס בסך של קרוב ל-390,000 ₪ (קרן חוב מס לצורך פלילי).

מנגד, עמדה באת כח הנאשם, על נסיבותיו האישיות של הנאשם, על כך שהוא טרח והביא למאשימה רשימה מפורטת של תשומות שהוציא, שהיה בהן כדי לסלק את המחדל, הוא הצליח להסיר רק חלק מהמחדל, באמצעות אותן חשבוניות שהצליח לאתר מהספקים השונים להם שילם, אך עדיין סבור, כי הוא נענש רק בשל חוסר יכולתו לקבל מאותם עוסקים את החשבוניות המגיעות לו. עוד עמדה הסניגורית המלומדת על מצבו הבריאותי של הנאשם, כמפורט בטיעוניה, היא ציינה כי מדובר באדם שעובד כיום כשכיר, ומשתכר שכר מינימום כדי להתקיים, אב לשלושה בגירים, סב ל-9 נכדים, איש מישפחה למופת, שיש לו הרבה מליצי יושר, שחלק מהם העיד על יושרו, ערכיו, ותרומתו הרבה לקהילה.

בהקשר זה אציין, כי עובר למתן גזר הדין שב וטען הנאשם לשורה ארוכה של תשלומי הוצאות שביצע שבכוחם לצמצם את החוב, דבר המצדיק הקלה משמעותית בעונשו.

התחייבות כספית - 40,000 ₪ למשך 3 שנים כאשר התנאי להפעלתה הוא שבתוך תקופה זו יורשע הנאשם בעבירה מהעברות בהן הורשע בתיק זה ו/או בעבירה לפי סעיף 216 לפקודת מס הכנסה על חלופותיו, אך ההיתחייבות לא תחול על דוחות שנתיים שלא הוגשו עד היום.

...

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בשים לב למכלול השיקולים, הן לחומרה והן לקולה, גובה המחדל, סבורני כי בנסיבותיו של המקרה הנתון, הכף נוטה אל עבר קביעת עונש בצד הנמוך של המתחם וריצויו של העונש בעבודות שירות ולא במאסר ממשי.

סוף דבר, בנסיבות כוללות אלה, בהינתן צבר המחדלים, טיבם, מדינות הענישה, גובה המחדל, נתוניו של הנאשם, היותו נעדר עבר פלילי, נראה כי יש להעמיד את העונש על הצד הנמוך של המתחם לצד ענישה נלווית.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 – קנס סמלי בסך של 1 ₪ - הואיל ואינה פעילה.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 68524-06-20 עריית ראשון לציון נ' ליידרמן ואח' תיק חצוני: קיים תיק עזר לשופט בפני כבוד השופטת דר להב התובעת: עריית ראשון לציון ע"י ב"כ עוה"ד ענבל לביא נתבעים 1. ליאורה ליידרמן (בעיכוב הליכים) 2. רומן רוד ע"י ב"כ עוה"ד איתמר כהן פסק דין

רו"ח ניסן הצהיר, כי לא הועברו נכסים כלשהם של החברה לנתבע וכלל לא היו נכסים בחברה; הנתבע לא נטל מהחברה דבר - לא נכסים ולא כסף; החברה אף נותרה חייבת לנתבע כספים בגין שכרו שלא שולם.

מדובר בהרמת מסך סטאטוטורית, שנועדה להקל על רשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה מחברות, ובמיוחד מחברות פרטיות שהפסיקו את פעילותן (ראו: רע"א 34062/21 גבע נ' עריית ראשון לציון, (5.9.2021); ע"א 4403/06 שפירא נ' עריית תל אביב, פסקה 7 (23.3.2011)).

עם התקיימות חמשת התנאים הללו, קמה חזקה עובדתית בהתאם לסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, שלפיה יראו את הנכסים שהיו לחברה ככאלה שהועברו לבעל השליטה ללא תמורה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 78,973 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הריבית, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 9,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.