עיכוב שוטר בעבירת תעבורה

בית הדין האיזורי קבע שגם לפי אותו נוהל לא היה בעבירת התנועה הבודדת עליה נתן המשיב את הדין כדי להצדיק עיכוב בגיוס, ובכל מקרה – לפי סעיף 5 לאותו נוהל היה על המישטרה ליידע את המשיב בכל שלב של אי התאמתו לגיוס, ולו עשתה כן יכול היה המשיב לפעול לזירוז ההליך בבית המשפט לתעבורה.

על המצב אליו נקלע המשיב ניתן ללמוד מתוך עדותו: "ת. התרעתי בפני לשכת הגיוס שהזמן אוזל ויש לי עד 4/5, כולם ידעו את זה. מעולם לא אמר לי ולא נאמר לי שאני מעוכב גיוס בגלל שלא עברת את התחקיר קב"ט ויש לך בית משפט לתעבורה, זה מעולם לא נאמר לי. אם הייתי יודע, ולו בשיחה, כל מה שהיא הרי ביקשה ממני אני פיקססתי לה. אם היה נאמר לי הדבר הזה, הייתי הולך בעצמי לבית המשפט לתעבורה בעכו. אני את הדו"ח הזה עוד קבלתי שהייתי ברכב צבאי, והייתי מבקש ישפטו אותי עכשיו. מעולם לא נאמר לי שאני מעוכב בגלל אישור הקב"ט. לעולם תחקיר קב"ט לא לוקח כל כך הרבה זמן, גם הקב"ט עצמו הוא שוטר.

...

" לאור האמור, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המשטרה, פגמים אשר הביאו להשלמת הליכי הגיוס של המשיב לאחר המועד המכריע - 3.5.05 ולאובדן זכותו להיכלל במסגרת של פנסיה תקציבית.

סוף דבר הערעור נדחה שלא מטעמיו של בית הדין האזורי.

אנו מורים כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה יחול על המשיב, ממועד גיוסו ואילך, הסדר הפנסיה התקציבית הקבוע בחוק הגמלאות.

על-פי עובדות כתב-האישום בת"פ 40881-10-13, ביום 8.4.13 עוכב המערער על-ידי שוטר תנועה, בשל חשד לבצוע עבירת תעבורה.

...

גם אנו, כמו בית-משפט קמא, לא מצאנו כי העבירות ונסיבות ביצוען מאפשרות לוותר במקרה הנדון על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה הנוגעים לאינטרס הציבורי.

בנוסף, לא מצאנו כי הרשעה בדין עלולה להסב פגיעה חמורה בשיקומו של המערער, או שייגרם לו נזק מוחשי וקונקרטי ככל שההרשעה תיוותר על כנה; ובפרט כאשר הטענות בדבר החשש לפגיעה קונקרטית לא נסמכו על תשתית ראייתית.

ממכלול הטעמים האמורים, הערעור נדחה.

בנסיבות אלה עיכב שוטר את הנאשם והרכב לבדיקה ובקש מהנאשם להזדהות.

הנאשם נישאל ע"י השוטר "מי זה בתמונה?" והנאשם השיב: "זה אני". הנאשם צרף תיק נוסף, תיק תעבורה 7175-01-17, והורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה כשהרשיון פקע, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, סרוב למסור שם ומען, לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל-1970.

...

לעניין מתחם הענישה, אני קובעת בהסתמך על הפסיקה שהוצגה, כי מתחם הענישה בגין כל אחד מכתבי האישום נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של שנה.

בהתחשב בנטילת האחריות וחסכון הזמן השיפוטי, וכך שלא נזקפו לחובת הנאשם עבירות פליליות משנת 2010 ואילך, למעט עבירות התעבורה וההתחזות שבפני, ומנגד – לנוכח הרצידיביזם בעבירות אלה, אני גוזרת על הנאשם ענוש בחלקו האמצעי של המתחם.

בגין העבירות נשוא כתבי האישום, אני גוזרת על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל.

בשלב השני, בו הוחלט על עיכובו של הנאשם היה לשוטר יוגב חשד סביר שהנאשם עבר עבירת תעבורה של עמידה בכביש שלא בתוקף תפקיד רישמי, זאת לאחר ששב מספר פעמים על הוראתו לנאשם לעלות למדרכה ונוכח סרובו של הנאשם לציית להוראתו קם למעשה גם החשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אך השוטר בחר לזנוח חשד זה והחליט על עיכובו רק מפאת החשד לבצוע עבירת התעבורה.

...

המסקנה היא אפוא שהליך עיכובו של החשוד בכל אחד מהשלבים היה כדין, כך גם ההוראה שניתנה לנאשם להתלוות לשוטרים לתחנת המשטרה לצורך קבלת המסמכים – קרי חקירתו בקשר לחשד לביצוע עבירת התעבורה, גם אם, לטענת החשוד לא נרשמו בגוף דוח התעבורה כל טענותיו, ומסירת הדוח לידיו.

לסיכום האירוע השני באישום השלישי: קלטת האירוע ממצלמות האבטחה אינה תומכת בגרסת ויצמן על הסיבות למעצרו של הנאשם, לא רק משום שעל פי גרסת ויצמן תקיפתו על ידי הנאשם, שלטענתו הובילה אותו להחליט על מעצרו, בוצעה מחוץ לטווח הצילום של מצלמות האבטחה ועל כן לכאורה לא הוקלטה, אלא גם מפני שהחלק המצולם אינו מתיישב עם גרסת ויצמן ואינו משקף את מה שלטענת ויצמן ארע שניות ספורות קודם לכן מחוץ לפריים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את כל יסודות העבירות אשר יוחסו לנאשם בפרק הוראות החיקוק, בשלושת האישומים, פרט לעבירת האיומים המיוחסת לנאשם באישום השלישי שבכתב האישום.

בהגיע המתלונן אל הבניין המצוי בכתובת זו, הוא עוכב ע"י שוטר תנועה שטען לביצוע עבירת תעבורה מצידו של המתלונן, והודיעו כי בכוונתו לרשום לו דו"ח תנועה, בשל כך. המתלונן גילה את אוזנו של השוטר כי עליו למסור משלוח פיצה וביקש את רשותו לבצע את ההזמנה, טרם שירשם לו הדו"ח. השוטר נענה לבקשתו וניגש אל פתח הבניין, כשאז הסתבר למתלונן כי אין מתגוררת בו משפחה העונה לשם עמר.

...

לשאלתו של רפ"ק מידן: "מה השם? מי זה?" משיב המתלונן "אתם יודעים מי זה" ועל כך אומר רפ"ק מידן: "לא. אם לא תגיד לי אני לא אדע". לשאלה אם המתלונן זיהה את פניו של התוקף, אומר המתלונן: "מיליון אחוז". בהמשך שואל המתלונן: "אתם רציניים שאתם לא יודעים מי זה?", ולאחר שקיבל תשובה כי שמו של התוקף אינו ידוע לחוקרים, אומר המתלונן: "אני אכתוב לך את זה… בלי שם משפחה". המתלונן רשם על גבי פתק שהוגש לביהמ"ש וסומן ת/5, את השם "ערן", ולאחר שרפ"ק מידן שואל לשם משפחתו של אותו ערן, אומר המתלונן כי שם המשפחה מתחיל באות "ג". הוא מוחק את השם ערן, ורושם את האות "ג" על גבי ת/5, כשהוא מוסיף "אני מפחד להתעסק איתו". רפ"ק מידן מגיב ואומר כי ישנם אלפי אנשים ששמם הפרטי ערן ושם משפחתם מתחיל באות "ג", ובשלב זה נעתר המתלונן ומאיית את השם "ג'אן" באומרו: "גימל, אלף ונון סופית". לאחר שנקב בשמו של הנאשם, שולל המתלונן את האפשרות כי מדובר בתקיפה שבוצעה ע"י רוסים, בציינו כי הוא שהעלה הנושא בפני אמו, על מנת להרגיעה.

לשאלה אם הקפוצ'ון לא הסתיר את פניו של התוקף, השיב המתלונן: "הוא כזה מטומטם. את רואה שהוא טמבל הוא לא ישים איזה כובע שאני לא הייתי רואה אותו ולא מסתבך, הוא ילד מפגר שראיתי רגע. נראה לי שהיה מסומם. פיתאום הוא עשה ואני אומר לך שבוודאות זה הוא, מה אני סתם מחפש להפיל בנאדם. מה אני אומר לך שאני מפחד להעיד נגדו. מה יש לי להגיד סתם. אבל אני עשיתי טעות הייתי צריך להגיד אני לא יודע מי זה ולהמשיך את החיים". לגבי מצב התאורה אישר המתלונן כי היה חשוך אך אין מדובר "בחושך מצריים", כלשונו.