עיכוב צו סגירה שהוצא בבית המשפט לעניינים מקומיים

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו רע"ס 72163-11-17 מדינת ישראל נ' כסא ושולחן בע"מ ואח' תיק חצוני: 02170005066 בפני כבוד השופטת עדי יעקובוביץ המבקשת חברת תן לי בראש הפקות ואירועים בע"מ ח.פ 514686377 המשיבה מדינת ישראל החלטה

ביום 7.1.20 הוצאתי החלטה כי אין מקום להגיש בקשה זו לבית משפט, מאחר והטיפול בתיק הסתיים מזמן והוכרע בהתאם להסדר הטיעון בין צדדי ההליך.

עוד בקשה הוגשה בתאריך 13.1.20 לבית המשפט והוכתרה כ-"בקשה חמישית למתן החלטה בבקשה לביטול צו הסגירה ו/או לעיכובו ולו על דרך עיון חוזר שכן בית המשפט הנכבד פעל בנגוד להלכה פסוקה של בית המשפט העליון ותשובה לתגובת המשיבה". העברתי את הבקשה לתגובה מפורטת של המשיבה תוך 14 ימים.

...

המבקשת ציינה כי הגישה עתירה מנהלית כנגד התנהלות המשיבה ועל כן אין מקום לדון בטענותיה כנגד המאשימה במסגרת הליך זה. הבקשות לביטול הצו ולו על דרך עיון חוזר נדחו על ידי ואני חוזרת על החלטתי מיום 7.1.20.

המבקשת לא השכילה לנצל את הזמן הרב על מנת להשיג רישיון כדין, ולא מצאתי להיעתר לבקשות נוספות שלה בעניין זה. במצב דברים זה אין לה להלין אלא על עצמה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ביום 23/2/20 הגיש המבקש "בקשה בהולה" לביטול/עיכוב צו הסגירה המינהלי.

ב"כ המשיבה טענה כי קצין המישטרה הוציא צו הסגירה בתוקף סמכותו המנהלית וכי על פי הפסיקה כל עוד החלטת קצין המישטרה איננה חורגת ממיתחם הסבירות, יימנע בית המשפט מלהתערב והוסיפה כי אחריותו של בעל העסק לנעשה בתוך עסקו היא בבחינת אחריות "כימעט מוחלטת". עיינתי בבקשה, בתגובה, שמעתי טענות ב"כ בעלי הדין, קודם לסיום הדיון שהתקיים ביום 24/2/20 עיינתי בלשכתי בחומרי החקירה שנאספו על ידי המשיבה.

1.3 בסעיף 23 (א) לחוק נקבע: "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מינהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שעליו ניתן הצוו". 1.4 הגעתי לכלל מסקנה כי לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל יש לראות במבקש בחזקת מי שרואה עצמו נפגע על ידי צו הסגירה, ומשכך הוא בעל זכות עמידה בבקשה שבפניי.

...

1.3 בסעיף 23 (א) לחוק נקבע: "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מנהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שעליו ניתן הצו". 1.4 הגעתי לכלל מסקנה כי לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל יש לראות במבקש בחזקת מי שרואה עצמו נפגע על ידי צו הסגירה, ומשכך הוא בעל זכות עמידה בבקשה שבפניי.

2.3 הגעתי למסקנה כי במחלוקת זו ידה של המשיבה על העליונה ומצאתי כי נימוקי הפסיקה בע"ח 30373-04-11 אדרל ייזום והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) לפיהם אין כל אינדיקציה בלשון הסעיף או בתכליתו המחייב צמצום הסמכות המוענקת לקצין משטרה דווקא למקרים בהם הוכח קשר סיבתי במכירת משקאות משכרים ובין האירועים שבגינם ניתן הצו.

3.4 הנה כי כן נמצאנו למדים כי בחינת שיקול הדעת המנהלי למתן צו הסגירה נע במשרעת שבין זכותו של המבקש להפעיל ולנהל את בית העסק מזה ובין חובתה של המשיבה לפעול לשלום הציבור, בין היתר על ידי מניעת עבריינות של סחר בסמים (השוו לרע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והו בע"מ פורסם בנבו).

אני מקבל את הבקשה בחלקה ומורה כי צו הסגירה יישאר על כנו עד ליום 5/3/20 ועד בכלל וכי החל ממחרת אותו היום ניתן יהיה לפתוח את בית העסק.

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בר"ש 44828-05-18 מדינת ישראל נ' אוחיון תיק חצוני: 1002050 בפני כבוד השופט **** מרדכי דמביץ מבקשת מדינת ישראל באמצעות ב"כ עוה"ד מוריה דודי-וייס משיב יהודה אוחיון באמצעות ב"כ עוה"ד גרשון קליינר החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת המשיב מיום 15.7.2019 שכותרתה "בקשה לביטול צו הסגירה לעסק; למען הזהירות ולחילופין בלבד לעיכוב צו הסגירה לעסק; ובצדה בקשה להחזר הכסף שהופקד". רקע תיק זה ניפתח ביום 21.5.2018 לשם קבלת סעד זמני של סגירת בית עסק לאחר הגשת כתב אישום, לפי סעיפים 17-16 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968, וזאת במקביל להגשת כתב אישום נגד המשיב במסגרת רע"ס 44719-05-18 (תיק פלילי המתנהל בפניי ומצוי בשלב שמיעת ראיות).

למען הסר ספק מובהר כי בהיעדר אופק ברור לסיום הוצאת רישיון עסק לבית העסק ונוכח הפעלת בית העסק בנגוד לצוו סגירה תקף, אינני מוצא צידוק למתן ארכה כלשהיא בבצוע צו הסגירה (התקף מאז יום 1.8.2018).

...

בנסיבות העניין סבורני כי יש לאפשר למבקשת להגיש בקשה מסודרת בעניין הפיקדון המצוי בקופת בית המשפט אשר נועד להבטיח את התנהלות המשיב בהתאם להסדר.

התוצאה אני דוחה את הבקשה לביטול צו הסגירה של בית העסק (צו התקף מאז 1.8.2018).

אני דוחה את הבקשה להורות על דחיית מועד כניסת צו הסגירה (התקף מאז 1.8.2018) לתוקף.

ביום 06.01.2023, כחודשיים לאחר פתיחת העסק, הגיע פקח מטעם אגף הפיקוח של הערייה אל המקום, ומסר לעובד הודעה בדבר קיומו של צו הסגירה, שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' הרנוף) ברע"ס 26279-07-18 (להלן: ההליך הראשון).

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא הייתה לבית משפט השלום הסמכות לעכב ביצוע צו הסגירה – וכי קיימת חוסר אחידות בפסיקה הנוגעת לסמכות זו. כמו כן, גרסת המבקש, כי שגה בית משפט קמא בפרשנות סעיף 16(3) לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רשוי עסקים), אשר מטרתו למנוע סיכול צו סגירה באמצעות העברה לאדם אחר – ולא למנוע מצב של העברה לידי רוכש או שוכר תם לב. זאת ועוד, נטען כי יש להבהיר את אמות המידה המחייבות לבחינת סעיף 16(3), לצורך איזון בין חופש העיסוק והזכות להליך הוגן ובין הגנה על האנטרס הצבורי – כאשר בעיניינו של המבקש, שאינו קשור לאלקין ונעדר עבר פלילי, נוטה הכף לטובתו.

בהליך הראשון, הקשור בעניינינו (רע"ס 26279-07-18), הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו צוים לפי סעיף 16 לחוק רשוי עסקים, כאשר הראשון והשני מכוונים כלפי אלקין בעצמה; והשלישי מכוון כלפי הנכס עצמו, במובן זה שלא ינהל במקום, כל אדם שלישי, עסק הטעון רשוי ללא רישיון – כפי שמורה סעיף 14 לחוק ממילא.

...

על חוק רישוי עסקים בכלל ועל סעיף 16(3) בפרט כפי שיובהר להלן, לאחר עיון סבורני כי דינן של טענות המבקש הנוגעות לפרשנות בית המשפט המחוזי את חוק רישוי עסקים, ואת סעיף 16(3) בפרט – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הן במישור המהותי הן במישור הדיוני – לא מצאתי כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו, לבטח לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

בראי כל אלה, סבורני, כי בקשתו של המבקש לפני בית המשפט לעניינים מקומיים – לוקה בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; וכידוע, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים, די בהם כדי להביא לדחיית בקשה למתן רשות ערעור ממילא (השוו: רע"פ 6954/21 חיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי, פסקה 12 (20.10.2021); רע"פ 7573/19 מוסא נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד האוצר, פסקה 3 (19.11.2019)).

הבקשה נדחית בזאת.

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים רע"ס 63242-07-14 מדינת ישראל נ' פאילייב תיק חצוני: 5998/14 בפני כבוד השופטת ענת גרינבאום-שמעון המבקש יצחק פאילייב המשיבה מדינת ישראל החלטה

ביום 18.9.22 הגישה המשיבה "בקשה לביטול עיכוב ביצוע צו סגירה לאלתר" וזאת בהתבסס על "דו"ח ביקורת באולם אירועים "קינגסטון" בעקבות תלונה על חשד לתחלואת מזון ברח' שד' נווה יעקב 612 י-ם מיום 8.9.22". לטענת המשיבה, על פי סיכום וחוות דעת משרד הבריאות המשך פעילות העסק מסכנת את בריאות הציבור.

אשר לדו"ח התברואה הלין המבקש על מעין "שינוי חזית" מאחר שלטענתו, עד לנקודה זו היתמקדה המשיבה בשאלת קידום ההליך התיכנוני והוסיף כי הגשת דו"ח התברואה "באה כהפתעה". כך או כך, טען כי משלא הגיבה המשיבה להחלטות בית המשפט והצעתו לתיקון הליקויים, בהיעדר תגובה, הפכה הצעתו להחלטת בית משפט ובזה הסתיים ההליך "התברואתי". אשר להליך התיכנוני, המבקש הבהיר כי למעשה הטעו את המבקש לאורך כל הדרך, עת הופנה על ידי המשיבה ואגף לקידום עסקים להוצאת היתר לשימוש חורג, שכן כל עוד אין תב"ע לא ניתן להוציא היתר לשימוש חורג.

...

המשיבה הוסיפה כי משאין היתר בהישג יד יש לדחות את הבקשה.

ביחס לתוכנית שהוגשה בינואר 2023 טען האדריכל כי הוא פועל להשלמת ההערות שהתקבלו לגביה וכי זו צפויה להתקדם בוועדה המקומית בהליך מהיר יחסית עד לתום שנה זו. אשר לטענות בעניין ליקויים תברואתיים, שהועלו על ידי המשיבה, בעקבות דו"ח משרד הבריאות, סבורני כי משלא הגיבה המשיבה להחלטות בית המשפט ובהתאם להחלטה מיום 23.10.22, משמעות הדבר היא הסכמה להצעת המבקש בסעיף 8 לתגובתו לצורך תיקון הליקויים.

נוכח האמור, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש פרק זמן נוסף לקדם את הליכי ההכשרה ואני מורה על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד ליום 4.12.23.