עיכוב פינוי מדירת מגורים בהליכי מימוש משכנתא ביהמ"ש העליון

הבנק מציין כי בחודש מרץ 2018 חודשו הליכי המימוש של שלוש הדירות בהוצל"פ וניתן צו לפינוייה של דירה מס' 9 (לסקירת ההליכים ראו גם החלטת ביהמ"ש העליון ב-רע"א 4163/19 מיום 25.6.19 – נספח 3; ר' גם מוצג מש/1).

ביהמ"ש העליון מצא כי באיזון הנכון "..סכום הערבון שעל המבקשים להפקיד כתנאי להמשך עיכוב הליכי המימוש המשכנתה ביחס לדירותיהם יופחת ויעמוד על 300,000 ₪ בלבד ". ב).

הצוו לפינוייה של הדירה במסגרת ההליך האזרחי – אשר המבקש אינו מתגורר בה, אלא בדירה מס' 17 – אושר ע"י ביהמ"ש קמא, משלא עלה בידי המבקשים כאמור לעמוד בתנאי ההפקדה.

...

בהינתן כל האמור לעיל, לאחר איזון ושקלול שני המרכיבים העיקריים של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות (אשר ביניהם מתקיימים יחסי גומלין - "מקבילית כוחות"), ובנותני הדעת אף לשיקולי יושר, באתי לכלל מסקנה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו בגדרי הבקשה דנן וכי דין בקשתו להידחות.

הנה כי כן, ככל שהמבקש חפץ לפרוע את חוב ההלוואה האישית שהוא נטל מהבנק , הוא רשאי לעשות כן. ברם אולם המסקנה המתבקשת מכל המפורט לעיל היא , כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כמתחייב ולצרכי החלטה זו, כי פירעון ההלוואה – מצדיק ביטולו של השיעבוד (המשכנתה) הרשום על דירה מס' 9 או התעלמות ממנו, משל אינו חל על הדירה.

משנדחתה הבקשה לסעד הזמני ישלם המבקש למשיבים הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 12,000 ₪.

לפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 28.4.13 המורה על מימוש, מכירה ופינוי דירת מגוריהם של המערערים בת 55 מ"ר הידועה כחלקה 240/2 בגוש 15040 והמצויה ברחוב יצחק שדה בטבריה (להלן: "הדירה") הגם שחוב הפיגורים למשיב 1 סולק.

טענות המשיב המשיב אינו מיתכחש לעובדה כי חוב הפיגורים בחשבון ההלוואה המובטחת במשכנתא סולק, אך יחד עם זאת מציין כי קיימת יתרת חוב לסילוק, ויתרת חוב זו מובטחת כמובן במשכנתא הנ"ל. לטענתו, תיק ההוצל"פ ניפתח לסילוק מלוא חוב הלוואה ולא לסילוק יתרת הפיגורים בלבד, ועל כן אין בסילוק חוב הפיגורים לבדו בכדי להביא לסגירתו של תיק הוצל"פ או לעכב את הליכי המימוש בתיק זה. עוד נטען כי מימוש הדירה, במסגרת תיק ההוצל"פ למימוש המשכנתא, ימקסם את התמורה שתיוותר בידי הנושים הלא מובטחים, וזאת לאור היות הליך מימוש המשכנתא מהיר, אינו מצריך נקיטת הליכים משפטיים נוספים כלשהם ואין הוא כפוף להגנות הנתונות לבית מגורים, שכן המערערים ויתרו על הגנות אלו במסגרת שטר המשכנתא, שנחתם בשנת 95.

ביהמ"ש המחוזי ראה לנגד עיניו את מטרת הליך מימוש המשכנתא כפרעון חובו של הנושה המובטח ומכירת הדירה הממושכן כאמצעי בלבד לפרעון וקבע כי אין כונס הנכסים חייב להפוך לאפוטרופוסם של כלל נושי החייב, כנאמר (פסקה 11): "חובת הנאמנות שחב הכונס לביהמ"ש והיותו זרועו הארוכה של רשם ההוצל"פ, אינם הופכים אותו בהכרח לאפוטרופוס של נושיו האחרים של החייב, ודאי לא של אלו שלא הטילו עיקול על הקרקע, אף לא הביעו היתעניינות בנעשה בתיק ההוצל"פ בכל צורה שהיא, אולי אף אינם מודעים לקיומו, מה גם שתיק מימוש מישכון שונה מתיק הוצל"פ רגיל ולא ניתן לצרפו לתיקי הוצל"פ מאוחדים". תוצאת פס"ד (מבלי להדרש לסוגיה הנ"ל) אושרה בבית המשפט העליון ברע"א 867/13 עמרן מיכאל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (8.4.13).

...

בתיק כספי במסגרתו מבוקש מימוש עיקול על מקרקעין מחויב רשם ההוצל"פ להתייחס לשאלת הדיור החלוף לרבות החובה לנהל דיון בנוכחות הצדדים בנושא זה בהתאם להוראת סעיף 38(א1) לחוק ההוצל"פ. מאידך, במסגרת תיק למימוש משכנתא צורך זה יכול ויתאיין אם יוכח כי החייב ויתר על הגנה זו במסגרת שטר המשכנתא בכפוף לאמור בהוראת סעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ. כפי שקבעתי בעניין דומה ברע"צ (כ"ס) 38698-0712 רוטמן נ' בנה"פ כפועל יוצא מכך אין לאפשר חילופי "נושים" - בין נושה מובטח לנושה שאינו במעמד זה, כך שתיק הוצל"פ שנפתח למימוש משכנתא, בו יכול ויתקיים ויתור של החייב על סידור חלוף ימשיך באופן טבעי להתנהל עבור נושה בלתי מובטח מבלי שתעלה לדיון מהותי שאלת זכאות החייב לסידור חלוף.

יחד עם זאת, הסקת מסקנה כי הדבר מטיל עליו חובה לדאוג באופן אקטיבי לעניינם של נושים אחרים אינה מתחייבת.

סיכום לאור האמור אני מקבלת את הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 845/21 - ג' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: אלינור אברהם נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ברוך חכים 2. כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.6.2020 בפש"ר 13665-08-10 שניתנה על ידי השופטת ע' ערקובי; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד ברוך טולידאנו בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד אסף ברקוביץ' ][]החלטה

מכאן הבקשה שלפנַי, אשר הוגשה מספר ימים לאחר חלוף מועד הפינוי שנקבע, ביום 4.2.2021, ובצידה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב פינוי דירת מגורים". בו ביום ניתן צו אירעי לעיכוב פינוי הדירה, וכן נתבקשו תגובות הנאמן והמשיב 2, הכנ"ר. טענות הצדדים בתמצית, טוענת אלינור כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מים 14.6.2020, כאשר לא נעתר לבקשתה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה.

כך, ככל שיקבע כי הנאמן רשאי לנקוט הליך של קבלת הצעות והתמחרות, יש לאפשר לה להיתמודד בו – בשים לב לכך שהיא זכאית לקזוז בגין פדיון המשכנתא וזכאותה למזונות – ולהורות על עיכוב פינוי הדירה עד אשר יסתיימו הליכי המימוש.

...

הנאמן, אשר לעמדתו מצטרף הכנ"ר, סבור כי דין הבקשה להידחות, באשר עסקינן בערעור תיאורטי.

לצד זאת, על מנת לחסוך זמן דיוני יקר, מסכים הנאמן "לקבל את הצעת [אלינור] כי מועד פינוי הדירה יוארך עד ל-30 יום מיום זכיית המציע הטוב ביותר בהליך התמחרות", כאשר "ל[אלינור] תהא הזכות להשתתף בהליך ההתמחרות ולהציע את ההצעה הגבוהה ביותר עבור הדירה"; זאת, ובלבד שתיקבע "סנקציה", שלפיה "אם וככל ש[אלינור] לא תזכה בהתמחרות ולא תפנה את הדירה במועדה, יקוזז סך של 100,000 ₪ כפיצוי מוסכם מראש מחלקה בדירה", כאשר "ככל שיידרש הנאמן לנהל הליכים נוספים לפינוי [אלינור] יתווסף קנס כפיצוי בסך של 100,000 ₪ נוספים". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית; מיניה וביה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 27454-11-16 סימון ואח' נ' אלחריזי ואח' בפני כבוד השופט אביגדור דורות המבקשים: 1. אברהם סימון 2. בת ציון סימון המשיבים: 1. עו"ד דורון אלחריזי 2. גבריאל סיבוני 3. מוריס שמש 4. עו"ד אשר קדוש 5. אהרון בלק 6. יעקב לנקרי 7. יונתן סונדרס 8. נילי ארונוביץ 9. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ 10. אביעד צברי 11. רינה הול 12. דונפורד הול 13. עו"ד יובל גנות 14. פרח בן ציון 15. מרדכי גרינשטיין 16. יוספה בלום 17. דגן בלהה 18. עידן שירותי מידע וחקירות 19. ירון עידן 20. שמואל מנשה מנהל לישכת הוצל"פ חדרה 21. שמעון רומי רשם הוצל"פ חדרה 22. שרון גלר-אהרוני רשמת הוצל"פ הרצליה 23. אשר גרוניס שופט נשיא ביהמ"ש העליון 24. עפרה צ'רניאק שופטת בימ"ש מחוזי ת"א 25. יעקב שפסר שופט ביהמ"ש המחוזי ב"ש 26. רבקה פרידמן פלדמן שופטת ביהמ"ש המחוזי 27. גיל **** שופט ביהמ"ש השלום באשדוד 28. אריאל ברגנר שופט ביהמ"ש השלום באשדוד 29. חיים נחמיאס שופט ביהמ"ש השלום באשקלון 30. דורון חסדאי שופט ביהמ"ש השלום באשקלון 31. אורית בת-אל חדד שופטת ביהמ"ש השלום באשקלו 32. תמיר מיכאל שופט ביהמ"ש השלום בתל אביב 33. אבי זמיר שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב 34. מנהל מקרקעי ישראל ירושלים 35. משטרת ישראל לישכה/יחא"ה/אחי"ק -ירושלים 36. פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי 37. מדינת ישראל 38. משרד המשפטים 39. מבקר המדינה 40. לישכת עורכי הדין בישראל 41. היועץ המשפטי לממשלה 42. בנק מזרחי טפחות בע"מ 43. בנק מסד בע"מ סניף ראשי 44. גילת דנן 45. אלדד פרשר- מנכ"ל מזרחי טפחות 46. בנק הפועלים בע"מ המבקשים: בעצמם המשיבים 23-43: באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) ע"י עו"ד חוי טוקר המשיבים 9-11: ע"י עו"ד נילי ארונוביץ החלטה

הוסבר בתגובה, כי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, הוגשה הודעת פינוי כנגד המבקשים וביום 2.3.17 הוגשה בקשה בלישכת ההוצאה לפועל למימוש דירת המגורים ולנקיטה בהליכי פינוי בפועל, שהיו מעוכבים לפני כן על בסיס החלטת בית משפט זה מיום 25.2.15.

בגדרי הבקשה לסעד זמני שהוגש על ידי המבקשים בבית משפט קמא נטען, כי הבנק פתח בהליכים כנגד המבקשים בלישכת ההוצאה לפועל על בסיס חוב נטען של כ- 3 מיליון ₪ מצד המבקשים כלפי הבנק, בגין משכנתא שרבצה על הדירה.

...

באשר לסיכויי הערעור, נראה לי כי צודקת המדינה כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד.

מכאן, שלא ברורה טענת המבקשים, כי בית המשפט קמא "לא ראה כלל את התביעה המתוקנת". סוף דבר העולה מן המקובץ הוא, כי דין הבקשה להידחות.

מכל מקום, בית משפט קמא היתייחס לערעור ככזה שהוגש בזכות, ובפסק דינו סקר חלק מההליכים הרבים שניהלו המבקשים במטרה שלא יבוצע צו לפינוי דירת מגוריהם היחידה, לטענתם.

כך, ביום 13.01.03 ניתן פסק דין בהסכמה בה"פ 292/02 בבית המשפט המחוזי בת"א, שעיקריו כי אם ישלמו המבקשים את הסכומים האמורים בו יראה החוב למשיבה כמסולק, ולצורך כך מעוכבים הליכי ההוצאה לפועל למשך 6 חודשים, ואולם אלה ימשכו, ובכללם גם ההליכים למימוש המשכנתא, אם החוב לא יפרע (סעיף 10 להסכם שניתן לו תוקף של פסק דין).

ערעור לביהמ"ש העליון נדחה.

...

כך גם נקבע בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נושא הערעור בבימ"ש קמא, היינו כי לא הוגשה בפניה בקשה בטענת "פרעתי" ועל כן אין עליה להתייחס לשאלת גובה החוב או פרעונו, ולא מצאתי מקום לשנות ממסקנה זו. מצב בריאותו של החייב - על מצב בריאותו של המבקש יש להצטער, אך אין בו כדי לשמש עילה לאי מימוש שטר משכנתא.

יחד עם זאת, כפי שנקבע בצדק ע"י שתי הערכאות הקודמות, אין בטענה זו של המבקש, מצערת ככל שתהיה, כדי לאיין הליכי מימוש משכנתא ודינה להידחות.

התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות.