עיכוב פינוי בשל הזמנות של בית משפט מנכס עסק פעיל

התובעים ביקשו לעצור את הליכי הפינוי ולכן פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א (מח'-חי') 59652-11-17.

בנתיים, הוארך תוקפו של צו עיכוב הליכי הפינוי בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ על ידי התובעים בקופת בית המשפט וכן בכפוף לכך שהתובעים יבצעו הפקדה חודשית בסך 25,000 ₪ לקופת בית המשפט, בהתאם להסכמים הקיימים ועד מתן החלטה אחרת.

בנוסף, זומנה והעידה מטעמם הגב' צביה בירמן (חן) , גרושתו של הנתבע.

בשלב סיכומי הטענות מטעם הנתבע התברר, לראשונה, כי בנוגע לדירה הנדונה מיתנהל כיום הליך מימוש שיעבוד פעיל מטעם בנק איגוד לישראל בע"מ וכי מועד הפינוי צפוי לכל המוקדם ביום 10.12.20.

משבחרו הצדדים להפנות את הסיכסוך לפתחו של בית המשפט, הרי שחלה עליהם החובה לנהל את ההליכים בחוסר תום לב ובגילוי מלא של העובדות (רע"א 3842/12 חדר נ' ניר שמש שיווק וסחר בע"מ (פורסם במאגרים, 01.08.2012) בס' 10 וע"א 5238/13 ד"ר וינברג נ' מנהל מסוי מקרקעין (פורסם במאגרים, 05.03.2015) בס' 5).

אין חולק כי באותה תקופה היה קשר עסקי בין המחזיק לבין הנתבע, כאשר שניהם עבדו כעורכי דין בשיתוף פעולה עסקי.

לאחר שבדק את הנתונים וקיבל את אישור בית המשפט של פירוק, צורפה הדירה כחלק ממצבת הנכסים של הנתבע, לצורך פרעון חובותיו במסגרת הסדר הנושים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ההליך על נפתוליו ועיקוליו, בפרט בפרק הזמן שחלף מאז הגשתו ועד עתה, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש כיום וכי בנסיבות אלה דין התביעה להידחות.

העובדה שבמסגרת הליך זה הוסר חלק נכבד מהמניעויות להן טוענים התובעים, אינה מעלה או מורידה מהמסקנה דלעיל.

נוכח מכלול הנימוקים דלעיל, כיום אין מקום להיעתר לסעד שמהותו הינה אכיפת ההסכם, שכן מדובר בהסכם שהינו בבחינת 'עבר זמנו ובטל קורבנו', בפרט נוכח כל האירועים שהתרחשו מאז שנערך.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לאחר הפעלת לחץ מצד העותרת, הגיש הבעלים בנכס, ביום 11.5.2016, המרצת פתיחה לבית משפט זה, ה"פ 26902-05-16 חי ואח' נ' אתרים בחוף תא חברה לפיתוח אתרי תיירות בתא יפו בע"מ ואח' (להלן: הליך המרצת הפתיחה).

כיוון שהביקורת מצאה את העסק פתוח ופעיל, נימסר לה כי יוגש נגדה כתב אישום בגין הפרת צו שפוטי (ראו עמ' 19 לסיכומי העותרת).

ביום 11.7.2017, (הערייה טוענת כי ההודעה ניתנה ביום 17.5.17), התקבלה אצל העותרת הודעה מאת מחלקת רשוי הבניה, לפיה כיוון שתיק המידע שהוזמן לא היתקבל בחלוף הזמן הקבוע בתקנות, יכולה העותרת להגיש בקשה להיתר בנייה ולהיתר שימוש חורג.

ואולם, ביום 22.5.2018 הודיעה העותרת כי פנתה להגיש המסמכים, ואילו הערייה מסרבת לקבל את בקשתה, הפעם בנימוק חדש, והוא כי מפת מדידה של בית העסק אינה מספיקה, ועל העותרת לספק מפת מדידה של כיכר אתרים כולה.

זאת תוך היתעלמות הערייה מהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 11.4.2019, שעיכב את צו הסגירה (ראו בקשתו החמישית של ב"כ העותרת להיתר זמני, מיום 1.7.2019 שצורפה להודעתו מיום 5.7.2019).

הסעדים המבוקשים במסגרת העתירה העותרת מבקשת כי יוענקו לה מספר סעדים, שיפורטו להלן: ראשית, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויקבע כי העותרת זכאי לרישיון עסק ולהיתר לשימוש חורג.

לדברי פלג, ההליך המינהלי (שם בעמ' 136): "מעמדה של הרשות כנאמן הציבור כרוך בחובות. הנאמן חייב לפעול לטובת הנהנה, ובמשפט המינהלי הנהנה הוא הציבור. מעיקרון הנאמנות נלמדה חובת הגינות כללית, שפותחה באופן מובהק כדי להגן על הפרט מפני כוחה הרב של הרשות המטפלת בו, כלומר, כדי למנוע שרירות, עוול ופגיעה בזכויותיו." בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל, ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729 (1980), היתייחס השופט (כתוארו אז) אהרון ברק למעמדה של המדינה כנאמן הציבור, ממנו נגזרת חובת ההגינות (בפס' 7 לפסק דינו): "מעמד מיוחד זה הוא המטיל על המדינה את החובה לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר לב ובתום לב, אסור לה למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להמצא במצב של ניגוד ענינים. עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי. קיצורו של דבר, עליה לפעול בהגינות. חובות אלו מוטלות על הרשות השלטונית שעה שהיא מפעילה סמכות סטאטוטורית, וניתן לראות בהן עקרונות המגבילים – על-פי כוונתה המשוערת של החקיקה – את הסמכות עצמה." בעיניין קונטרם, היתייחס כב' השופט יצחק זמיר לכך שהחובה לנהוג בהגינות חלה כלפי הציבור, וכלפי כל אדם (ראו בעמ' 319 לפסק הדין): "אבן פינה היא בדיני המינהל הצבורי שהרשות המינהלית, בהיותה נאמן של הציבור, חייבת לנהוג בהגינות... חובת ההגינות חלה על הרשות, בראש ובראשונה, כלפי הציבור. זוהי חובה של נאמן כלפי הנהנה. אך בפועל, כיוון שהציבור מורכב מבני-אדם, החובה אינה חלה רק כלפי הציבור, כגוף ערטילאי, אלא היא חלה גם כלפי כל אדם." תוכנה של חובת ההגינות תוכנה של חובת ההגינות משתנה ממקרה למקרה ובהתאם לנסיבות.

...

אני שבה ומזכירה דברים שאמרה נציגת העירייה (עו"ד בנצקי) עוד ביום 7.12.2016, היינו, לפני מעל לארבע שנים, במסגרת דיון בעפ"א 556-06-16 אתרים סוויט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל: "המערערת קיבלה את אישורם של כל גורמי הרישוי האמונים עליה למתן רישוי עסק למעט אישור אחד והוא מחלקת הנדסה לעסקים שקבעה שיש לקבל היתר לשימוש חורג...לאחר שעיינתי בכלל המסמכים אשר חברי הציג בפניי, נראה על פניו כי המערערת אכן התגברה על המכשול שהוצב בפניה והוא חתימת הבעלים. התרשמתי שנעשו מאמצים כנים להשיג את כל החתימות". היינו, כבר ב-2016, סברה העירייה עצמה, כי הדרך סלולה לפני העותרת לקבל את רישיון העסק.

סוף דבר בנסיבות אלה, אני קובעת כי לעותרת יינתן היתר לשימוש חורג ע"י האגף לרישוי הבניה, מבלי לעמוד על הדרישה לעניין שטחי שירות, זאת, בעקבות הצהרת אדריכל המבקשת כי העותרת עומדת בכללי משרד התיירות לעניין זה. בהמשך, יעניק האגף לרישוי עסקים לעותרת רישיון עסק.

עוד אני קובעת כי העירייה לא תנקוט כלפי העותרת כל צעדי אכיפה שעניינם רישוי העסק, בתקופה שתחילתה יום מתן פסק דין זה ועד לקבלת רישיון העסק.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 38172-12-17 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' נ' שעטל ואח' לפני כבוד השופטת כרמית בן אליעזר תובעת ונתבעת שכנגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי ועו"ד עמוס חריף נתבע ותובע שכנגד 1. אריה שעתל ע"י ב"כ עו"ד משה קרייצברג 2. יהודה נתנאל (עיכוב הליכים) פסק דין

הנתבע טען כי אילמלא ההטעייה החמורה וחסרת תום הלב של בזק בעיניין זכויותיה בנכס והשימושים המותרים בו – לא היה מתקשר בהסכם השכירות, וכך היו נחסכים כל ההשקעות, תשלום דמי השכירות, אבדן הזמן וכל הנזקים שנגרמו לו. הנתבע עמד על כך, שעוד בטרם הוגשה תביעת הפינוי, לא החזיק בנכס, אולם התובעת היא זו שסרבה לקבל את החזקה בו. הנתבע הוסיף וטען, כי הנכס לא היה פעיל קודם להשכרתו והיה מוזנח ומופקר כך שעל התובעת לשלם לו דמי שמירה על הנכס.

הנתבע טען כי יש לחייב את התובעת, מעבר להשבת דמי השכירות, גם בהחזר שווי השקעותיו בנכס, אבדן שכר דירה, השבת ארנונה וקנס ששולמו על ידו ובפיצוי בגין נזק לא ממוני, וכי אם ימצא בית המשפט לחייבו בסכום כלשהוא, הרי שיש לקזז ממנו סכומים אלו.

פעם אחר פעם, נידרש ב"כ התובעת לחזור על שאלות בשלישית וברביעית לאחר שהנתבע היתחמק ונמנע מלהשיב באופן עינייני, ופעם אחר פעם גם נדרשה התערבותו של בית המשפט על מנת שהנתבע יואיל בטובו להשיב לשאלה.

יתר על כן, הנתבע לא כפר בכך שעו"ד שטיין, אשר אין חולק כי ייצגו בחלק מן השלבים ובחלק מן העניינים, נכח לצדו ומטעמו באותה ישיבה, והוא לא זימנו להעיד, כך שאין לבית המשפט אלא להניח כי זמונו לעדות היה תומך בגירסת בזק אשר לסיכומים שהושגו באותה ישיבה.

היתנהלות זו יש בה כדי ללמד על כך שחרף הקשיים שהתגלעו, ביכר הנתבע להמשיך בעיסקה, והצדדים הגיעו להסכמות חדשות בעקבות העיכובים בקבלת ההיתר, במסגרתן נטל הנתבע על עצמו לתקן את התכניות שהוגשו לרשות התיכנון כמתחייב על מנת לקבל את אישורה של רמ"י (ראו סיכום הפגישה מיום 29.4.2014 במייל שנשלח ע"י גב' גרשנוביץ, נספח 17 לתצהיר מר פלפל בתביעה העיקרית, אשר תוכנו, כאמור, לא נסתר, וממנו עולה כי בשל טענותיו שקל הנתבע את ביטול העסקה, אך בעקבות ההסכמות שהושגו בפגישה חזר בו מכוונה זו).

...

התביעה שכנגד מן המובא לעיל עולה, כי משמצאתי כי הנתבע לא ביטל את הסכם השכירות חרף הגילוי אודות זכויות בזק במושכר, ומשלא מצאתי ממש בטענותיו כי בזק הטעתה אותו ברכיבים נוספים, מסרה לו מושכר אשר אינו תואם את המוסכם, הפרה את ההסכם עימו או פעלה כלפיו בחוסר תום לב – הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו נוסף להוצאות.

לטענת המערער 1 ("המערער") הוא הבעלים היחיד בעסק המתנהל בנכס, רכש אותו מאביו המנוח לרבות מוניטין מיקום וזכויות.

נקבע על ידו כי מעיון בהליכים בתיק ההוצל"פ עולה שהם ננקטו כדין, והמבקשים שבפניו צד פעיל להליך הכנוס ומיודעים על כל שלביו.

ברי, כי ככל ונעשו השקעות שונות בנכס כנטען ללא כל זכות שבדין ובנגוד לצוים שפוטיים וצו הכנוס, ולכאורה, אגב עשיית עושר ולא משפט (כלפי היורשים), הרי שאין להכיר בהן עתה ברגע האחרון, ערב הפינוי.

"תיק ההוצאה לפועל ניפתח לבצוע פסק דינו של בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקוה, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים והורה על פירוק שתוף בנכס המצוי במשק __ במושב ______.

) הכרעה החלטת בית המשפט שניתנה בהסכמה, ניתנה לאחר שהצדדים, שלא התייצבו, קיבלו הזמנה לדין, הן באשר להגשת כתבי הגנה (ברלוונטיות לנתבע 2) והן באשר לדיון עצמו, עת בית המשפט בפסק דינו ציין, שפסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט המתין, לפנים משורת הדין, כי הצדדים הרלוואנטיים ינצלו את יומם בבית המשפט.

21 בנסיבות בהן עסקינן בפס"ד חלוט משנת 2015 , שעה שהחלטת כב' הרשמת מיום 15.9.2019 חלוטה היא והמערערים לא נקטו בהליך לעניין זה במועד, לא ניתן לעכב עוד את הפינוי מהנכס.

...

לכן יש לקבל את הערעור, לבטל את הליך הפינוי ולחייב את המשיבים בהוצאות לדוגמא ובשכ"ט עו"ד. תמצית טיעוני כונס הנכסים לטענת כונס הנכסים יש לדחות את הערעור שהוגש בחוסר תום לב ובידיים לא נקיות.

כך גם נדחית הטענה כי היה עליו לדון תחילה בבקשה נוספת שהגישו בלשכת ההוצל"פ, בפרט .

לסיכום, לאחר בחינת הטענות והמסמכים שצורפו, דין הערעור להידחות.

לסיכום ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 30521-07-20 נגב אקולוגיה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' סעדה ואח' לפני כב' השופט הבכיר אור אדם תובעת: נגב אקולוגיה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דוד עזוז נתבעים: 1.רוני שי סעדה ע"י ב"כ עו"ד ויקי שמעוני 2.חן חסן סעדה – עיכוב הליכים פסק דין

רקע כללי התובעת הגישה תביעה זו נגד שני הנתבעים, בני זוג לשעבר, לתשלום סכום של 330,000 ₪ שהוא חובן של שתי חברות הקשורות, לטענת התובעת, לנתבעים: חברת ליאב פינוי פסולת במכולות בע"מ (להלן: "ליאב פ"פ"), וחברת ליאב עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן: "ליאב ע"ע").

אם בעבר, התנאים להרמת מסך הוגדרו בצורה כללית בלבד, ולבית המשפט ניתן שיקול דעת שפוטי רחב לעשות שימוש בדוקטרינה של הרמת מסך במקום ש"בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן", הרי שהיום, תיקון מס' 3 צימצם את המקרים בהם ניתן יהיה לעשות שימוש בדוקטרינה זו לרשימה סגורה של מקרים, כאשר תנאי בסיסי להרמת מסך הנו כי פלוני עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הוא יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של החברה (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פ"ד סד' (1) 398 (2010) פסקות 74-80 לפסה"ד ; ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.01.2015) פסקה 55-60 לפסה"ד) ; ת"א (ת"א) 1845/04 גבעוני אריה נ' תדביק נכסים בע"מ, (15/03/2007)).

באותו עניין, הוכח כי עובר לחתימה על ההסכם היו רואי החשבון של החברה ספקנים באשר ליכולתה להמשיך ולפעול כעסק חי. נוכח קביעה עובדתית זו, הוצדקה הרמת מסך ההיתאגדות (רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (22.04.2013)).

מימון דק עשוי ללמד על שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כאמור בעיניין ע"א 4263/04 משמר העמק שאוזכר לעיל - אולם התובעת לא הציגה כל נתון לגבי מצבן הכלכלי של החברות בעת שנחתמו ההסכמים עימן והן הזמינו עבודה מהתובעת.

התובעת לא הציגה נסיונות גביה מחברת ליאב פ"פ, זאת למרות שלפי דוח החוקר, רק חברת ליאב ע"ע נימצאת בהליכי פירוק, כאשר חברת ליאב פ"פ עדיין פעילה ועל פניו מדוח החוקר עולה כי יש בבעלותה כלי רכב.

...

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, עם כל הצער, ולמרות התנהלותו המתמיהה של הנתבע שפתח ארבע חברות שונות, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר באותם מקרים חריגים ונדירים בהם הוכחה מרמה או הטעייה המאפשרים להרים את מסך ההתאגדות.

אשר על כן, התביעה נדחית.