המערער ביקש להשיג על פסק הדין ועל כן הגיש ערעור מטעמו.
טענות הצדדים בבקשה
בהמשך להחלטת הרשמת מיום 18.7.2022 הגיש המערער בקשה למתן "ארכה קצרה בת שעתיים וחצי להגשת ערעור", בגדרה טען כי בשל תקלה שארעה במחשבי משרד בא כוחו, לא ניתן היה להגיש את העירעור לפני השעה 17:00, ומשטופלה התקלה מיד הוגש העירעור, כשעתיים לאחר מכן.
שכן, כמפורט לעיל ההמצאה של פסק הדין לצדדים נעשתה ביום 7.6.2022, סמוך מאוד למועד מתן פסק הדין, על דרך של משלוח באתר, והמצאה זו לא נסתרה על ידי בית"ר. כך, על פי הפסיקה "הכלל הוא שיש להעדיף את 'כלל ההמצאה' על פני 'כלל הידיעה', זאת בתנאי ש'כלל ההמצאה' אינו משמש מנוף להיתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט (ע"ר (ארצי) 9952-04-12 מדינת ישראל - מירון חומש (20.9.2012), בפיסקה 12). בעניינינו, אין מקום להחיל את "כלל הידיעה" נוכח פער הזמנים המזערי בין מועד הצפייה לבין מועד ההמצאה.
יחד עם זאת, "יכול ובנסיבות המקרה, תותר הארכת המועד, למרות קיומה של 'טעות משרדית'. זאת אם הוכח שהטעות אינה נובעת מרשלנות, מהזנחה או מזלזול בסדרי דין, והסיבה לעיכוב בהגשת העירעור במועד, נעוצה ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור ושאינן בשליטת המבקש" (עא"ח (ארצי) 34/06 אלו אור ביטחון בע"מ - מראוון ראבייה (9.11.2006), בפיסקה 11).
לדברים אלו יש להוסיף את סיבת האיחור שהיא, לטענת המערער, התקלה במערכת המחשבים במשרד בא כוחו ואת העובדה כי מיד לאחר שטופלה הוגש העירעור, דבר שיש בו כדי להצביע על כך שהאיחור אינו נובע מרשלנות גרידא או מזלזול במועדים.
...
היות והערעור הוגש לאחר השעה 17:00 בערב כאמור, הרי שבהתאם לתקנה 161(1)(ד) לקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, החלה במשפט העבודה מכוח תקנה 129(6) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), מועד רישום הערעור נדחה למחרת, קרי ביום 8.7.2022 בשעה 07:00 בבוקר.
לעניין סיכויי הערעור, נטען כי אלו גבוהים "מאחר ולא מדובר בתביעה שנדחתה בעילת התיישנות גרידא, אלא שהמשיבה ומי מטעמה, פעלו בחוסר תום לב, בתוך מסגרת תקופת ההתיישנות שהדין קובע, כך שהמבקש לא יוכל לממש את זכויותיו בדין".
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר הנוגע לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.