עיכוב מימוש פסק דין מבית המשפט לעניינים מינהליים

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.5.2019 (עת"מ 10272-08-18, השופט ז' הווארי, ס"נ), שדחה עתירה מטעם המבקשות בעיניין הקצאת מקרקעין שעליו הקימו תחנת מעבר לפינוי פסולת (להלן: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה).

עוד ציינה רמ"י כי היא אינה רואה הצדקה לעכב את מימוש פסק הדין בתביעת הפינוי; ולצד זאת נאמר כי רמ"י תשקול להעניק למבקשות ארכה לבצוע הפינוי ככל שיפעלו בהתאם לחלופות שונות שהוצגו להן.

...

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשות שהופנו כלפי החלטת רמ"י שלא להקצות את המקרקעין ונקבע כי לנוכח השתלשלות העניינים, ניכר כי רמ"י פעלה באופן ראוי וסביר ובחנה בהגינות את אפשרות הסדרת פעילות תחנת המעבר, הן במקרקעין הן בחלופות שונות; ואף העניקה למבקשות פרק זמן משמעותי ומספר דרכי פעולה להסדרת תחנת המעבר, שבסופו של דבר לא נשאו פרי.

מן העבר השני, לא שוכנעתי כי הותרת תחנת המעבר לפרק זמן מוגבל נוסף תסב נזק משמעותי, לא כל שכן בלתי הפיך.

בהינתן האמור ולנוכח הבכורה הניתנת לשיקול מאזן הנוחות, דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל; ואינני נדרשת בנסיבות המקרה לסיכויי הערעור.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

בבית המשפט העליון ע"א 1911/21 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשות: 1. חברת בתי המלון הערביים 2. נט טורס נט ניר איסט טוריסט אנד טרבל אג'נסי (1998) נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים 2. מחמד סאלחיה מחמוד סאלח 3. ליטל סאלחיה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ע' זינגר) שניתן ביום 19.1.2021 בה"פ 19642-10-19 בשם המבקשות: עו"ד שאדי סמאר בשם המשיבה 1: עו"ד יוסי לבן בשם המשיבים 3-2: עו"ד וליד אבו תאיה ][]החלטה

הועדה מדגישה כי חלק ניכר מטענותיהן של המבקשות בעירעור נדונו ונדחו הן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים והן על ידי בית משפט זה, במסגרת עתירה אשר הוגשה על ידי בעלי דין אחרים ואשר תקפה את ההפקעה, וכן במסגרת ערעור על פסק הדין שניתן בה (ראו: עת"מ (מינהליים י-ם) 52446-04-19 עמירה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (15.12.2019); עע"מ 249/20 עמירה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (18.4.2021) (להלן: עניין עמירה)).

כך גם מצוה תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אשר קובעת כי הגשת ערעור איננה מעכבת את ממושו של פסק הדין מושא העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

אמנם, כאשר עסקינן בפינוי מקרקעין בית המשפט ייטה ככלל להיעתר לבקשה לעיכוב הפינוי, זאת בשל הקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה שיתקבל הערעור (ראו: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 18 (28.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בר"ם 4367/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: אהרון מאיר נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הוד השרון בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) בעמ"נ 3279-12-13 מיום 2.5.2016

ברמן סבר שאין לקבל גישה זו שכן הדייר המוגן נכח בקרקע גם במצב הקודם וכבר אז היה בבחינת גורם העלול לעכב את אפשרות מימוש הזכויות מכוח התכנית.

...

הלכה למעשה, סבורני כי הדרכים לפתרון הסוגיה דנן מתמצות בשתיים: האחת, שבה בחרה ועדת הערר – קיזוז.

דא עקא, אם נקבע כי המבקש זכאי להשבה של אי-אילו סכומי כסף מתוך היטל ההשבחה ששילם בגין תכנית המתאר, נמצאנו קובעים מיניה וביה כי שומתו של וירניק שגויה, וכי היה עליו לנקוט באותם מקדמי הפחתה שבהם נקט ברמן.

אף על-פי כן, סבורני כי בשלב זה, אין ביכולתנו להתערב בשומות החלוטות.

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק) דחה את העתירה ומצא, בין היתר, כי הצורך שמאחורי ההפקעה שריר וקיים, וכי אין יסוד לביטולה (עת"ם (מנהליים ת"א) 1704/04 הנמן נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה פ"ת (3.9.2006); ערעור על פסק הדין נמחק בהמלצת בית המשפט, עע"ם 9034/06 הנמן נ' ועדת הערר לתיכנון ובניה (2.3.2009)).

להשלמת התמונה יצוין כי מספר חודשים לאחר הגשת העירעור הגישו המערערות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המשיבים הוסיפו וטענו לפנינו כי קביעות בית המשפט בעיניין הרץ חלות בעניינינו ביתר שאת, וזאת בשים לב לכך שהזמן שחלף מיום ההפקעה במקרה דנן ארוך יותר; לכך שהמשיבים עתרו כבר בשנת 2004 נגד ההפקעה; ולכך שהמערערות לא פעלו למימוש מטרת ההפקעה אף לאחר שניתן פסק הדין בעיניין הרץ.

...

כזכור, בפסק דינו מצא בית המשפט לעניינים מינהליים להחיל את הקביעות בעניין הרץ גם על ענייננו.

האם מאזן הנזקים מצדיק להורות על ביטול ההפקעה? בנתון לכל האמור לעיל בדבר התנהלות הרשות, עלינו לבחון את מאזן הנזקים ביחס לשטח שהופקע (עניין חברת העובדים, פסקה 52; עניין מח'ול השני, פסקה 20; עניין טריידט, בעמ' 631).

שקילת הנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מהשיהוי במימוש מטרת ההפקעה אל מול הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטול ההפקעה בשטח המקווה, ובפרט בשים לב להתקדמות התכנונית המשמעותית שחלה בשנת 2019, מובילה להשקפתי למסקנה כי אין מקום לבטל את ההפקעה בשטח המיועד להקמת מקווה.

תקנה 20(א) לתקנות הבקשה להיתר קובעת: "החלטת מוסד תיכנון לתת היתר או לחדשו תיחשב כבטלה בתום שנה מהיום שבו הודיע מוסד התיכנון למבקש על אישור בקשתו, אם במשך התקופה האמורה לא הוצא ההיתר. מוסד תיכנון רשאי להאריך את התקופה בשנה נוספת, אם ראה צורך לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו". בבג"ץ 1696/91 יעקב יצחקי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה - "המרכז", מו(1) 292 (1991) (להלן: בג"ץ יצחקי) הגדיר בית המשפט את הראציונאל בהגבלת תוקפו של היתר בניה בזמן (ראו פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט אליהו מצא): "מטרתה של תקנה 20 היא להגביל את תוקפו של היתר לתקופות לא-ארוכות. [...] להגבלות אלו יש טעם והיגיון. הוצאתו של היתר בנייה מותנית, כידוע, במילוי תנאים - עקריים ונלווים - שונים: של התאמה תכנונית, של בטיחות, של נוחות, של צרכים סביבתיים ועוד. הגורמים המשפיעים על הגדרת התנאים הללו אינם קבועים. עם שינוי העתים משתנים הצרכים ועימם גם התנאים המיועדים לספקם. תנאים שהספיקו להוצאת היתר במועד פלוני עשויים לא להספיק להוצאתו במועד מאוחר יותר. אך לא כל שינוי שחל בתנאי הוצאתו של היתר חדש עשוי להוות 'מניעה כדין' לחידושו של היתר קיים. לפיכך, אין זה מתקבל על הדעת, שבעל היתר ישקוט על שמריו במשך תקופה ארוכה, בטרם יחל - או לאחר שהחל - בבצוע עבודות לפי ההיתר שבידו. הלא אפשר, שבחלוף הזמן נשתנו הצרכים והוחמרו התנאים המוקדמים להוצאתו של היתר, באופן שאילו ביקש היתר זה במועד קרוב לזמן תחילת העבודות או המשכן, היה עליו למלא תנאים נוספים לאלה או שונים מאלה שאותם נידרש למלא בעת שהוצא ההיתר שבידו. תקנה 20 מכוונת למנוע ביצוע עבודות בנייה על-פי היתר שבעליו חדל מלממש את זכויותיו לפיו במשך תקופה ארוכה."" יובהר כי בשונה מענייננו, תקנה 20 לתקנות ההיתר ובג"ץ יצחקי עסקו במצב בו כבר ניתן היתר הבניה עצמו.

מאוחר יותר, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בפסקי הדין בעיניין ורגון ואקו סיטי, כי התכלית הנדונה בבג"ץ יצחקי, היא גם התכלית בבסיס תקנה 20(א), שעניינה תקופת הזמן שבין אישור הבקשה להיתר ועד להוצאתו (ראו גם: עת"מ (מנהליים ת"א) 5351-06-18 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ' עריית בת ים (פורסם בנבו, 10.03.2019, להלן: עניין מזרחי)).

ואולם, יודגש כי הן בעיניין יצחקי, הן בעיניין מזרחי דובר על מצב בו העיכוב במימוש היתר הבניה או מילוי התנאים בהחלטה ליתן את ההיתר, נבעו ממחדלו של העותר.

...

לאור כל האמור אני קובעת כי לא חלו שינויים תכנוניים המצדיקים דחיית הבקשה להיתר.

אני סבורה כי כפי שטענו העותרים, החלטת הועדה המקומית לא פקעה.

סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת כי יוארך בשנה מהיום תוקף החלטת הועדה המקומית מיום 31.5.2015 לאישור היתר הבנייה לעותרים, לאור הסכמת הצדדים כפי שהוצגה לוועדת הערר ובמרכזה התכנית המוסכמת.