עיכוב מאסר בעבירת מין בהחלטת בג"צ

ביום 5.11.2017 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של 4 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי בהתאם להוראת סעיף 355 לחוק העונשין, יש להשית בגין העבירה בה הורשע המבקש עונש שלא יפחת מ-21 חודשי מאסר בפועל, אלא אם יוחלט אחרת מטעמים מיוחדים.

ביום 3.5.2018 הוריתי על עיכוב עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת.

עוד טוען המבקש שבקשתו חורגת מעניינו הפרטי, שכן היא עוסקת במחלוקת עקרונית באשר למדיניות הענישה הנוהגת; בהשפעת בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים (13.6.2017) בעיניין מרחב מחייה מינימאלי לאסירים על השתת עונשי מאסר; ובמצבים בהם עונש חמור יותר מוטל על אדם בשל מגבלותיו הרפואיות.

לשיטתו של המבקש, שגה בית משפט השלום בקביעת מיתחם העונש ההולם מכיוון שהעבירה שביצע אינה ברף הגבוה של עבירות המין, ובמקרים דומים נפסק עונש צופה פני עתיד עד מאסר בעבודות שירות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אכן, כפי שפורט לעיל, בית המשפט המחוזי סבר כי ניתן היה להסתפק בנסיבות המקרה במאסר בדרך של עבודות שירות, אך מצבו הבריאותי של המבקש מנע אפשרות זו. מסיבה זו מצא בית המשפט להפחית את תקופת המאסר שהושתה על המבקש ולהעמידה על 30 יום בלבד.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

יצויין כבר עתה, כי ביום 3.7.2017 סיים המערער 2 לרצות את עונש מאסרו, והוא מצוי כיום תחת צו פקוח זמני, עד להחלטה סופית בעיניין צו זה. טרם שאדרש לטענות המערערים, יודגש, כי בעקבות הפרשה, מושא הערעורים, הוגש כתב אישום נפרד נגד הנשים א', ג' ו-ד' (וכן נגד שניים מבניו של המערער), בגין ביצוע עבירות מין והיתעללות בקטין, וכן בגין ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה והטרדת עד. ואולם, בהמשך להסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום נגד הנשים כך ש-א', ג' ו-ד' הורשעו, על פי הודאתן, בהפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287א לחוק העונשין, ובהדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק.

יצוין, כי הנאשם ערער על הרשעתו לבית משפט זה, וערעורו נדחה (ע"פ 8271/14 רצון נ' מדינת ישראל (18.7.2016)), כאשר המשיבה לא ביקשה להשיג בפני ערכאת העירעור על זיכויו מעבירת ההחזקה בתנאי עבדות (עתירה נגד החלטה זו נדחתה בבג"ץ 2732/15 המרכז הישראלי לנפגעי כתות בע"מ נ' פרקליטות המדינה (3.6.2015)).

בעיניין ג'וליאני אושרה הרשעתם של המערערים בעבירות של החזקה בתנאי עבדות ועיכוב דרכון.

...

לאחר שעיינתי בהשגות המערערים על גזר דינם ובערעור המשיבה על קולת עונשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושתה על המערערים, גם בשים לב לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום במסגרת האישום השנים עשר, ולהרשעתו של המערער 2 בעבירת האינוס במסגרת האישום השלישי.

אף כאן, אינני סבור כי יש לקבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, משום שהוא אינו מבטא חריגה מהותית מרמת הענישה הראויה.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי ידחו הערעורים על הכרעת הדין, בכפוף לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום, במסגרת האישום השנים עשר.

ביחס לפער שבין עמדת המשיבה כפי שהוצגה בבג"ץ 5699/07 לבין ההחלטה להגיש כתב אישום חמור כנגד המבקש, ציינה המשיבה כי עת החליטו הגורמים המוסמכים בפרקליטות להיתקשר עם המבקש בהסדר טיעון לא עמדה לפניהם הראיה בדבר קיומה של שיחת הטלפון בת שש השניות שהתקבלה מתוך המלון לטלפון הנייד של א' אשר בעקבותיה עלתה א' לחדר בבית המלון שהזמנתו בוצעה על שם המבקש.

אגב אורחא יוער, כי בעיניין שוורץ נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות מין חמורות ואשר הוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה לא קצרה ובכל זאת החליט בית משפט זה בהרכב מורחב לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו זאת, בין היתר, נוכח העובדה כי היה משוחרר בערובה עובר להרשעתו ובשים לב לעובדה כי עירעורו עתיד היה להשמע תוך פרק זמן קצר (ראו: שם, בעמ' 284).

...

מקבל אני את עמדתה של המשיבה כי אין מקום ליתן משקל לעובדת כהונתו של המבקש כנשיא המדינה השמיני של מדינת ישראל, שעה שמתברר עניינו בפני הערכאות.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטתי לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

תוצאת הדברים מהטעמים המפורטים לעיל, הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

לפניי []בקשה לעיכוב ביצוע העונש של שבע שנות מאסר בפועל אשר הושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט י' לוי) בפסק הדין שניתן בת"פ 16512-08-17 (להלן: פסק הדין) ביום 27.6.2018, בעקבות הרשעתו בלקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); בקשת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 בצרוף סעיף 294 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); והלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) (ריבוי עבירות).

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ועיינתי בנימוקי העירעור ובנספחיו, החלטתי להעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש.

בדומה למה שקבעתי לא מכבר ביחס למורשעים בעבירות מין, חריג זה ראוי שיחול רק במסגרת ערעור על הרשעה שבגדרו מועלית טענה מוגדרת וכבדת-משקל לכאורה, שאין לה מענה ברור אשר מניח את הדעת (ראו שם).

ודוק: זכות זו הנה חלק מזכותו של הנאשם להליך הוגן, והנה בעלת מעמד חוקתי (ראו בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, פסקה 11 (2005); ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 832, 838 (1999); וכן ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 22 (1992)).

...

בד-בבד עם החלטתי בדבר עיכוב הביצוע, הנני רואה לנכון לחייב את המבקש בהפקדת ערובות קשיחות אשר תבטחנה כי הלה יתייצב לדיון בערעורו ולריצוי עונש המאסר שלו, לכשיידרש.

סוף דבר לאור האמור לעיל, בשים לב לכך שהמבקש חפץ להוכיח את חפותו כאשר הוא נוטל סיכון כי עונשו יוחמר אם יימצא אשם, ובהתחשב בכך שערעורו עתיד להישמע בזמן הקרוב, הגעתי למסקנה כי ראוי להתיר למבקש לנהל את ערעורו כשאיננו נתון במאסר.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר אשר הושת על המבקש על ידי בית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בערעורו ובכפוף לכך שהמבקש יפקיד בבית משפט קמא ביטחונות כדלקמן: עירבון כספי או ערבות בנקאית בסך של 150,000 ₪; התחייבות עצמית וערבות צד ג׳ על סך כולל של 250,000 ₪.

ההגנה טוענת כי תיקון פסק הדין בעיניינו של עד המדינה בדרך של הפחתת עונש המאסר נוגע באופן ישיר להסכם עד המדינה, להטבות שנקבעו בו ולשינויים שנערכו בו, והם בגדר חומר אשר להגנה זכות לקבלו לידיה ולעיין בו. בתגובתה שבכתב טענה המשיבה כי החומרים המבוקשים על ידי ההגנה אינם רלוואנטיים למשפטו של המבקש ואינם מהוים חומר חקירה אשר למבקש זכות לעיין בו. בדיון שהתקיים לפני ביום 20.1.22 שמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים.

בא כוח המשיבה הצהיר הן במכתבו להגנה מיום 7.12.21 והן בדבריו לפני כי פרקליטות מחוז מרכז החליטה להגיש כתב אישום נגד עד המדינה בגין עבירה של הטרדה מינית ואולם זה לא הוגש עד היום בשל עיכובים טכניים בלבד.

שאלת הפרת הסכם עד מדינה נתון לשקול דעתה של התביעה (וראו להרחבה הדברים שנקבעו בבג"ץ 8409/20 יוגב נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.1.21)), אשר במכתבה הנזכר לעיל כבר הודיעה להגנה החלטתה של פרקליטת המחוז לפיה אין מדובר בהפרה המובילה לביטולו של הסכם עד המדינה.

...

אני סבור כי אין בעיון ההגנה בפרוטוקול המלא להועיל להגנת המבקש בשאלת מהימנותו של עד המדינה.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.